על הספר "לוחות הברי(או)ת"

קוד: על הספר "לוחות הברי(או)ת" בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל:

לוחות הברי(או)ת/ ביקורת מאת חגי הופר

"לוחות הברי(או)ת" הוא ספר חדש מאת פרופ' שמואל עינב וד"ר פיטר קאש (כנרת ז"ב, 2014), המנסה להציג את "מדריך התנ"ך לבריאות טובה" (כותרת המשנה). כלומר, בכוונתו לחשוף מה התנ"ך ממליץ לנו בענייני בריאות, הן בצורה גלויה והן בצורה סמויה. מראש הוא סקרן אותי, משום שעד כמה שידוע לי אין הרבה ידע רפואי בתנ"ך, לא מבחינת זמנו, ובודאי לא מבחינת זמננו. ובכן, האם הספר הזה הפתיע אותי לטובה? זהו, שלא ממש. מסתבר שקשה מאוד להוציא מהתנ"ך את מה שאין בו. עם זאת, אסקור מה שבכל זאת נאמר בספר זה, ונאמרו בו בכל זאת כמה דברים:

בפרק הראשון דנים באריכות הימים המופלגת של אנשי בראשית. אדם חי 930 שנה ומתושלח הגיע לשיא של 969. עד שנקבע גבול חיי אדם ל-120, שהראשון שהשיג אותו בשלמות הוא משה. אבל האם זה אומר שאנו נוכל להגיע למספרים עצומים אלה? לא בהכרח. ויותר נבון להתייחס אליהם כמספרים מיתיים. אצל ההודים, כדאי לדעת, המספרים של הקדמונים עצומים יותר ומגיעים לעשרות אלפי שנים.

בפרק השני מדובר על תזונה בתנ"ך. כאן נסקרים מיני מאכלים שונים המוזכרים בתנ"ך. אך זו לא חכמה להביא ציון של שם המאכל בלבד, כשאין בצידו כל המלצה, למשל לאכול אותו בזמנים מסוימים. היום אנו יודעים כמובן את הערך התזונתי ואת התועלות של כל מאכל, אך התנ"ך לא מלמדנו דבר על כך. ובכל אופן נחזיק לו טובה על שהוא ברר למעננו את המאכלים הראויים. בנוסף לזאת, עלינו לזכור שאדם הראשון כנראה היה צמחוני ואולי יש המלצה לכך (על אף התר ונוהג הבשר המאוחר), כפי שמצוי בפסוק: בראשית א29: "ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זרע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה".

בפרק השלישי מדובר על סקס בתנ"ך. סקס, נאמר, הוא דבר בריא מאוד. והפלא ופלא – הוא מוזכר רבות בתנ"ך, בעיקר בשיר השירים, אך לא רק. אך כמובן שאין רבותא אף בכך, שכן המין הוא מיסוד החיים והמשכיות והחיים ואי אפשר שלא יוזכר.

בפרק הרביעי מדובר על התמודדות עם לחץ. לחץ, אומרים לנו, מאפיין מאוד את תקופתנו ורבים סובלים ממנו. לתנ"ך יש תרופה לכך: השבת! אכן, השבת היא יום מנוחה ולא בכדי אימצו את העיקרון שלה בכל העולם. כאן המתכון הרפואי של התנ"ך צולח. כאן גם יש לנו דברים ישירים לענייני רפואה, כגון: משלי יז22: "לב שמח ייטב גהה ורוח נכאה תיבש גרם".

בפרק החמישי מדובר על צחוק והתמודדות עם כאב. צחוק הוכח כמיטיב לאדם מבחינות רפואיות רבות. והנה, אברהם ושרה צחקו וקראו לבנם יצחק, שהוא השני לאבות. ואין להכחיש את מסורת ההומור הענפה של העם היהודי, ורשימת קומיקאים ארוכה מבני זמננו נפרשת. אכן, בתחום המנטלי, של מצב הרוח, יש מה ללמוד מהקדמונים.

בפרק השישי מדובר על רפואה מונעת. בתנ"ך יש את הכשרות, והמחברים מנסים לטעון שמה שלא כשר הוא גם מזיק. אבל נראה לי שאין תמותה מוגברת במדינות שאינן אוכלות כשר, כך שטענתם לוקה בחסר, לפחות. דבר שני הוא חוקי הטהרה. כאן אפשר שיש מניעה פרימיטיבית של הידבקות במחלות. את נטילת הידיים לפני הארוחה מאמצים היום, כמדומה, בכל העולם, כשטיפת ידיים בלבד. גם בידוד המצורע מקביל לבידוד בעלי מחלות מידבקות שונות, כגון דבר. וברית המילה שייכת אף היא לכאן, אף שמופיעה בפרק אחר – הכותבים מזכירים את מעלותיה, אך הדבר שנוי במחלוקת.

בפרק השביעי מדובר על אתיקה רפואית. בכל הנוגע למוסר לתנ"ך יש הרבה מאוד מה לומר, והאתיקה הרפואית הרי היא רק נספחת של המוסר הכללי. אז האם יש לנו המלצה בנוגע לאיפשור ההתאבדות, למשל? בתנ"ך עצמו אין שלילה גורפת של העניין, והנה למשל שאול נפל על חרבו, ואולם בהמשך, בגמרא, מופיעים סיפורים שניתן ללמוד מהם משהו, אולי. כגון רב שלא רצה לקרב את מותו בעודו נשרף בלהבות. אך במקור אחר הרב דווקא כן מסכים לכך.

בפרק השמיני מדובר על בודהיזם, קונפוציוניזם, יהדות וריפוי. כאן אנו מקבלים טעימה מן התורות המזרחיות. הבודהיזם, למשל, כולו נועד להפחתת וביטול הסבל, על כן הוא רפואי. אך ההשוואה לתנ"ך, לטעמי, קלושה. גם אם קונפוציוס אמר דבר דומה למשפטו של הלל "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", הרי זו השוואה ידועה ונקודתית בלבד, ובכל מקרה לא קשורה ישירות לרפואה.

בפרק התשיעי מדובר על עתיד הרפואה. כאן נסקרות ההתפתחויות הרפואיות האחרונות, כגון בתחום ההנדסה הגנטית ובתחום התרופות. אך למותר לציין שכאן ההקבלה לתנ"ך עוד יותר לא קיימת.

מלבד אלה יש עוד הקדמה ואפילוג.

ואוסיף, כי אדם נוסף המוזכר רבות בספר הוא הרמב"ם, שהיה רופא הסולטן במצרים. בכלל עובדנ מעניינת היא שרפואה נתפשה כמקצוע "יהודי" לאורך הדורות. ואולם, אף בתקופת הרמב"ם הידע הרפואי היה דל מאוד, עדיין הסתמכו על גלנוס היווני, כמו גם על הקזות דם וכיוב'. עם זאת, ממספר הרצאות ששמעתי על רפואת הרמב"ם נראה שעיקר חשיבות דבריו הייתה, שוב, בתחום הדיאטה, התזונה הנכונה והפעילות הגופנית (אך אינני מומחה לתחום זה, ודומני שגם על האסטמה היה לו מה לומר).

 

לסיכום, אם כן, מדובר בניסיון נחמד וחביב לדלות מידע רפואי מהתנ"ך, אלא שהמידע כזה בדרך כלל חסר בתנ"ך, ועל כן הספר לא לגמרי מצליח במשימה שהוא נטל על עצמו. ובכל זאת, עצם הניסיון מעניין ומעורר הערכה והמידע הרפואי הנמסר בו הוא מקצועי לגמרי (ולכן גם, מטבע הדברים, הספר מכיל מילים רבות שאדם רגיל לא יודע את פירושן, שמות מחולת, ויטמינים וכו').

ואולי יש בתנ"ך מידע רפואי נוסף, אולי סמוי, שלא נחשף כאן ומחכה להיחשף? אפשרות כזו תמיד קיימת.