על "תנ"ך שבעל פה" מאת חנן פורת

קוד: על "תנ"ך שבעל פה" מאת חנן פורת בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל:

תנ"ך שבעל פה/ ביקורת מאת חגי הופר

"תנ"ך שבעל פה" הוא ספר חדש מאת חנן פורת ז"ל (ידיעות ותבונות, 2014), המקבץ הרצאות שנתן במכללת הרצוג, במהלך ימי התנ"ך המפורסמים והמוצלחים שלהם.

בגוף הספר פורת פורט שלושה עקרונות שמנחים אותו: להיצמד לפשט הכתובים, לנסות לחדש ולנסות למצוא קישור של הדברים לאקטואליה. ברוב הפעמים הוא גם מצליח לשמור על העקרונות האלה, שבעיניי הם מעולים, או לפחות על חלקם. החיבור לאקטואליה עשוי לא להיראות בעיניי מי שחולקים על גישתו הימנית-מתנחלת של פורת, אך לדעתי אין הדבר פוגם בהנאה מהספר, וכדאי להכיר רעיונות גם אם לא מסכימים להם.

 

אדגים מספר רעיונות מהספר, תוך שאוסיף עליהם רעיונות שעלו לי במהלך הקריאה:

בפרק השלישי – הסוד של צלפחד ובנותיו, פורת מזכיר את הדעה בגמרא שאומרת שצלפחד היה מהמעפילים, ואת חטא המעפילים הוא מנתח לפי פירושו של רבי צדוק מלובלין, שטען שהייתה בהם עזות שלא במקום. ומתי כן מקומה? בימות המשיח, שאז "חוצפא יסגא"! כאן אומר פורת, כי המעפילים בדור המדבר לא הצליחו ונזכרים לשלילה, אך המעפילים של דורנו, דור הציונות, כן הצליחו ונזכרים לחיוב. בכך כאילו "מוכשר" השם מעפילים, שבאמת תמיד תמהתי על השימוש בו, לאור הקונוטציות השליליות שדבקו בו.

עוד בפרק זה פורת מפרש את הפסוק –  "נקבה תסובב גבר"  במובן של ישראל שיחזרו אחרי ה'. אני תמיד דחיתי את הקריאה האלגורית של שיר השירים ולכן לא ראיתי שכאן זהו הפשט! בין לבין, בדורנו גם מתגשם הפירוש השני, שבחורות "מתחילות" עם גברים, מה שבעבר לא היה. עוד למדים מהפסוק הזה שהכלה מסתובבת שבע פעמים סביב החתן, אך זהו כבר מובן שרחוק מאוד מהפשט.

 

בפרק החמישי – 'יום בשורה', פורת דן בסיפור מספר מלכים על ארבעת המצורעים שבישרו בשורה טובה לישראל, ובהקשר זה הוא מביא את שירה של רחל האומר – "אך אני לא אובה בשורת גאולה, אם מפי מצורע היא תבוא" – ודוחה אותו. ועוד הוא מקשר זאת לדורנו, שבשורת גאולת ישראל באה מאת אנשים לא דתיים, ובכל זאת יש לקבלה. אני מצטרף לדחייתו של פורת את המסר שבשירה של רחל המופלאה, גם בגלל ש"אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו", אך גם בגלל העובדה הפשוטה שהמשיח עצמו נקרא בפי חז"ל "חיורא", כלומר מצורע, וזאת על-פי ישעיה נג הגורס –  "נגוע מוכה אלוהים ומעונה".

 

בפרק השישי – עם סגולה וגאולת האנושות בחזון הנביאים, פורת דן בהפרש שבין חזון עם הסגולה לבין הבשורה לאנושות. בהקשר זה הוא מביא את הפרק המפורסם מישעיה, שמיכה חוזר עליו (לדעתו מיכה חשב על כך בעצמו, אך קשה להאמין לזה). והנה ישעיה אומר: ישעיהו ב3:  "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלם", כלומר יש כאן בשורה לעמים. לעומת זאת מיכה מסיים את דבריו אחרת (וכאן זו כבר פרשנות שלי): מיכה ד5:  "כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו ואנחנו נלך בשם ה' אלהינו לעולם ועד", כלומר ייתכן שהוא מתכוון כאן להתמדת ייחוד ישראל גם בעתיד, וכי הוא חולק על ישעיה בזה. כאמור, זו פרשנות שלי, ואולי אני מושפע מהספר "תיקו" הדן במחלוקות ביהדות שקראתי בסמוך לזה.

 

אלה רק חלק מהנושאים המעניינים האסופים בספר זה. כמותם מצויים הרבה אחרים, הכתובים בצורה רהוטה, ואף המאמרים מתובלים בשירים וקטעי פרוזה שהמחבר מצטט מדי פעם. עם זאת, בהמשך הספר ישנם כמה מאמרים, בעיקר על פרקי תהילים, שלא מצאתי בהם עניין רב. אך עדיף להסתכל על החיובי שקיים. על כן אני ממליץ על הספר הזה לכל אוהב תנ"ך ולכל אוהב רוח.