על "אלוהים יודע" ועל "דו"ח המלך דוד"

קוד: על "אלוהים יודע" ועל "דו"ח המלך דוד" בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל:

המליצו לי על שני ספרים בנושא תנ"ך, הנוגעים לתקופת דוד המלך:

"אלוהים יודע" מאת ג'וזף הלר (עם עובד, 1987)

ו"דו"ח המלך דוד" מאת סטפן היים (כתר, 1972).

 

אתייחס עתה לראשון:

 

"אלוהים יודע" מאת ג'וזף הלר הוא ספר משעשע ביותר. המספר הוא דוד המלך בימיו האחרונים, המגולל לנו את כל קורותיו מספר שמואל (וכן מה שהיה לפניו ולאחריו, עד דורנו אנו), אך מוסיף להם הרבה בשר שלא הופיע בסיפור התנ"כי עצמו. דוד הוא מספר ציני ומבדח, כבר אינו מדבר עם אלוהים ואף מפקפק בקיומו. לצידו אבישג, שהוא אינו מצליח לבוא עליה, והוא נזכר בערגה בימים הטובים עם בת-שבע בעיקר ועם שאר נשותיו.

 

המילה המתאימה לתיאור הספר בעיניי, לפרקים לפחות, היא מילה אנגלית דווקא, שאין לה תרגום מדויק: היליריוס! (hilarious) אולי אתרגם – משכיב מצחוק. כנראה זה האפקט המתקבל מחילול הקודש, שהרי הקודש ברגיל מחייב יחס רציני. וכאן זהו צחוק מהחוק.

 

כך למשל, דוד שואל את שלמה למה לו מלוכה? ושלמה עונה – כדי שיהיו לו טווסים וקופים! באמת נאמר שאלה היו לו לבסוף. אז דוד אומר לו כי החכמה חשובה יותר ואף טובע פתגם: טובה חכמה מפנינים – ואפילו מטווסים וקופים. שלמה רושם את הפתגם בפנקסו – בכלל, הוא כל הזמן כותב ולפי הרומן שלנו כל משליו באו לו מדוד (ובאמת יש חזרה רבה במשלי על עקרונות מתהילים) – אבל שואל האם הסיפא באמת מוצלחת. אותי זה הצחיק מאוד, לא יודע מה איתכם.

 

לבסוף, יש לשבח את התרגום המצוין של מאיר ויזילטיר, המשלב בתוכו ניבים ופסוקים תנ"כיים רבים, בצד היותו קולח.

 

והשני,

"דו"ח המלך דוד" מאת סטפן היים הוא, בעיניי, ספר די מאכזב. כידוע, בספר שמואל יש נרטיבים שונים וחלופיים. כך למשל לפי נרטיב חלופי אלחנן אחד הוא שהרג את גוליית ולא דוד. המחבר משחק על הבדלים אלה ויוצר את "הדו"ח הרשמי" (עם עוד כמה סופרלטיבים) על חיי דוד, וממלא פערים אלה.

אלא שהתוצאה בעיניי היא די יבשה; מתקבל הרושם של רשימת חנות מכולת המתמלאת במצרכים, ללא שייארג קשר משמעותי בין אחד לשני. וכן, בניגוד לספר הראשון, אין כאן דמות מספר מעניינת ומושכת תשומת לב. מאידך, אולי בהמשך זה משתפר, כי אני לא הצלחתי להגיע עד הסוף.

 

 

ועוד הבדל בין הספר הראשון והשני: בראשון דוד לועג על מי שמייחס לו הומוסקסואליות ואומר למשל – איפה ההוכחות החותכות לזה? כלומר, הספר לא נבנה על פרובוקציות זולות כאלו (יש לו די אחרות). ואילו בשני, דוד שוכב אף עם שאול! זו באמת נראית לי פרובוקציה לשם הפרובוקציה, המעידה על כך שלספר אין משהו יותר טוב להציע. זו רק נקודה אחת, אך היא די משקפת את המצב לדעתי. (אם אשנה את דעתי בעקבות המשך הקריאה אם תבוא אכתוב על כך בהערות).