על "הגיבורים שלי" מאת יאיר לפיד

קוד: על "הגיבורים שלי" מאת יאיר לפיד בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל:

הגיבורים שלי/ ביקורת מאת חגי הופר

הספר "הגיבורים שלי – ארבע הרצאות תנ"כיות" מאת יאיר לפיד, היום שר האוצר, יצא בהוצאת ידיעות ב-2008. כבר ביקרו אותו על כך שאין הוא מדייק בפרטים, והדבר נכון. ראו למשל ביקורתו של אוריה קניג, שפורסמה במקור ראשון ונמצאת ברשת. לכך אפשר להוסיף גם סברות-כרס בלתי מבוססות כלל, כגון שאברהם לא אהב איש ואף לא את אלוהים. מפרספקטיבה של זמן הדבר יכול ללמד אותנו משהו אף לימינו: כשם כשאין לו מושג מספיק בתנ"ך ובכל אופן הוא מפרסם ספר עליו, כך אין לו מושג מספיק בכלכלה, בלשון המעטה, ובכל אופן הוא שר האוצר. וגם כשר האוצר הוא מתעקש, למשל, על מע"מ 0 לרוכשי דירות חדשות צעירים, בעוד כל המומחים מנסים להניא אותו מכך.

אך נחזור לספר. האם מעבר לטעויות המביכות הוא המחבר אומר לנו משהו מעניין? לדעתי, באופן כללי, לא. ארבע ההרצאות הן על אברהם, על יעקב, על משה ועל שאול ושמואל. באברהם הוא מוצא פגמים רבים, ששיאם העקדה. חטאים באברהם מצא כבר הרמב"ן והבנת העקדה כאי-עמידה של אברהם בניסיון המוסרי היא די נדושה. גם בנוגע ליעקב הוא אומר דברים די ידועים, כגון שהפך מעקוב-עקום לישר-ישראל. ודמות עשיו דווקא די מוצאת חן בעיניו. נכון שחז"ל השמיצו אותו כנראה מעבר למידה, אך עדיין אין להתעלם מרצונו להרוג את אחיו. אחזור לכך מיד. בקשר למשה, הוא מזעזע מהעונש הכביר של מניעת הכניסה לארץ אל מול החטא המינורי של אי ההכאה בסלע. באופן דומה, בנוגע לשאול, הוא מתרעם על העונש הגדול של שלילת המלוכה למול החטא המינורי של אי זביחה בזמן, בעוד מלכים אחרים חטאו חטאים גדולים יותר, כולל דוד ושלמה. כל זה מוכר.

אך נקודה אחת בכל זאת מעניינת, הנקודה היחידה אולי המעניינת בספר, היא, בכל זאת, פרשנותו לעונש של משה. לפיד אומר שאלוהים רק נתלה בחטא המינורי כדי לקיים את מה שבמילא ייעד למשה לטובתו של משה. ממש כמו אב ביחס לילדו. וטובת משה היא בכך שהוא כל הזמן הילל את הארץ "זבת חלב ודבש", אך אם היה נכנס לתוכה היה רואה שזה לא בדיוק כך, אלא זו ארץ קשה עם מגרעות רבות. בין אם זה באמת כך ובין אם לא, הרי נכון הוא שהדמיון שבצפייה הוא תמיד, בהכרח, גדול יותר ממה שהמציאות יכולה לספק. לכן זו טענה יפה של לפיד. ואף שאיני בטוח עד כמה היא מקורית, כבר אמרו בעבר דברים די דומים, ואף מדויקים יותר, כגון – אי הכשירות העקרונית של המוליך במדבר להנהיג את כיבושי הארץ, הביותו שייך עקרונית ומנטלית ל"דור המדבר" וכיוצא בזה. ובכל אופן, כאמור, זו הסתכלות יפה בעיניי.

עוד שתי נקודות להן שמתי לב בספר: האחת, שאת שלושת ההרצאות הראשונות לפיד מתחיל דווקא מסוף הסיפור. בסיפור על משה זה מובן מאליו כמעט, אך בשניים הקודמים כלל לא. לא יודע מה זה אומר ומה קורה ברומנים שלו. הנקודה השנייה, שאמרתי שאחזור אליה, היא, כי לפיד בוחר להזדהות דווקא עם האנטגוניסטים: את עשיו הזכרתי, ואיתו – אבימלך מלך גרר, רבקה האם השנואה, שאול המלך המודח, וכן לוט, שהדעות המסורתיות חלוקות לגביו אם היה צדיק או רשע, ועוד. הדבר מזכיר לי זרם גנוסטי מראשית הנצרות, שסבר שכל הדמויות השליליות בתנ"ך הן חיוביות וכל החיוביות שליליות – זרם שהכנסייה הוקיעה ורדפה. גם כאן איני בטוח על מה הדבר מעיד – אולי על חוסר הבנה בסיסי, או אולי, מה שנראה נכון יותר, על כוונה להפתיע ולחדש בכל מחיר. גם זה בעיניי, כמו הפוליטיקה שלו, אם נחזור להתחלה, פופוליזם זול.

אם לסכם, כשאמרתי לחבר שלי שקראתי את הספר הזה הוא אמר מיד – יאיר לפיד? הוא רדוד. אולי זו קביעה קצת חפוזה מבחינתו, אך הוא צודק: ספר רדוד. בתוספת כל מיני זיקוקי די-נור כדי להרשים את הקורא. אך אם לסכם ברוח חיובית: הספר בכל אופן קריא מאוד – קראתי אותו במשך כשלוש שעות כמעט ברצף, ואף נחמד שגם אדם חילוני ניגש לספר הספרים וקורא בו קריאה אישית, אף אם אינה מעמיקה במיוחד.

[נכתב ב-2014]