קוד: על "מהתנ"ך באהבה" מאת רם אורן בתנ"ך
סוג: סקירה
מאת: חגי הופר
אל:
מהתנ"ך באהבה/ ביקורת מאת חגי הופר
"מהתנ"ך באהבה" (קשת 2009) הוא ספר מאת כותב המותחנים רם אורן, המנסה, כדברי כותרת המשנה, לשפוך "אור חדש על אהבות בתנ"ך". בכך המחבר עומד: בכל סיפור יש טוויסט כלשהו בעלילה, שלא מופיע במקור, והוא זה היוצר את העניין שהספר מנסה ליצור. כמו כן, שמתי לב, כי הספר מתמקד בעיקר בטריק המוכר מכולם – משולשי אהבה. נראה כיצד:
בסיפור הראשון המשולש הוא של אברהם, שרה והגר. בתנ"ך אברהם משלח את הגר וכאן הוא אוהב אותה כל-כך שהוא הולך איתה למדבר, עד שהוא נשבר.
בהמשך, המשולש הוא של יצחק, רבקה ואליעזר עבד אברהם. שני האחרונים מתאהבים במסע לכנען, אך לא ממשים את אהבתם.
בהמשך, המשולש הוא של יעקב, רחל ולאה. כאן בשלב מסוים אהבתו של יעקב עוברת ללאה, מביאת רוב בניו, בניגוד לתיאורה התנ"כי כ"שנואה". כאן המקום גם לשרש טעות נפוצה: בספר יעקב מתחתן עם רחל רק כעבור 14 שנים של עבודה עבור לבן. אבל במקור רחל ניתנה ליעקב שבוע אחרי לאה, בעבור עבודתו העתידית. כך מובן מהפשט ("מלאה שבוע זאת" והמתואר בהמשך) וכך גם פירשו, למשל, רש"י ורשב"ם.
בהמשך, המשולש הוא של יוסף, אשת פוטיפר ובתה אסנת, שבתנ"ך היא אשתו לעתיד של יוסף.
בהמשך, המשולש הוא של משה, ציפורה ומרים אחותו. עם אחותו אמנם האהבה היא לא רומנטית, אך זו בכל זאת אהבה.
בהמשך, מסופר על שמשון ונשותיו הפלשתיות, שבראשן דלילה. כאן אמנם אין משולש קלסי, אבל הסיפור המקורי על הנשים הרבות שבו הוא פיקנטי כשלעצמו.
בהמשך, המשולש הוא של דוד, מיכל ובת שבע. את מיכל הוא אינו אוהב ואת בת שבע כן.
בהמשך, הסיפור הוא על שלמה ומלכת שבא. גם כאן אין משולש קלאסי, אלא רק ריבוי נשים – אלף נשותיו של שלמה העומדות ברקע. אולי לכן המחבר מתבל את סיפורו בשתי אגדות מ"ספר האגדה", האחת ידועה יותר (על הדבורה) והאחרת ידועה פחות (על הדוכיפת).
בהמשך, המשולש הוא של האישה השונמית, בעלה ואלישע. האישה השונמית מארגנת לאלישע חדר ועד מהרה זוכה לבן, זרע הפורענות כבר טמון בסיפור זה. אך זהו גם הסיפור שעשוי ביותר להכעיס את הקורא המסורתי.
בהמשך, סיפורם של רות ובועז. אולי בכל זאת מתקיים כאן משולש, שהרי גם נעמי חושקת בבועז, אבל הנושא לא מפותח. ובועז כאן הוא בן 80 – למה הסופר מעולל לנו זאת?
בהמשך, סיפור אסתר ואחשוורוש, אך גם הגי סריס הנשים והמן חושקים באסתר. כאן העלילה מעוותת בצורה החריפה ביותר ונוצר סיפור מגוחך לגמרי.
רוב הטוויסטים בעלילה בנויים על מתחים והשערות שכבר עמדו עליהם בעבר. למשל, המתח שבין רבקה לאליעזר. או ההשערה שהמלאך לא רק בישר את אשת מנוח על לידת שמשון אלא גם עיבר אותה. בספר הוא מופיע כפלישתי מעבר. ז'קוביץ ושנאן מזכירים את הפרשנות הזאת בספרם "לא כך כתוב בתנ"ך", המופיע, אמנם, בביבליוגרפיה כאן. אז מקוריות רבה אין כאן. ובכל אופן, המתחים האלה מולבשים בסיפור עלילה שלם. זה, כאמור, העניין שהספר מנסה לייצר.
האם הוא מצליח? ספרות גדולה אין כאן, וגם פרשנות תנ"ך גדולה אין כאן, ואפילו הספר לא יכול להתאים להעברת סיפורי התנ"ך בצורה קלילה לקהל יעד הדורש זאת, שהרי הסיפורים מופיעים בעיוות. מה שכן יש כאן הוא, שוב, מה שאמרתי – הלבשת מתחים פרשניים בצורה עלילתית. אני לא ממש נהניתי מכך, אך אולי יהיה מי שכן.