על "אלפא ביתא תלמודי" מאת רות קלדרון

קוד: על "אלפא ביתא תלמודי" מאת רות קלדרון בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל:

אלפא ביתא תלמודי/ ביקורת מאת חגי הופר

"אלפא ביתא תלמודי" מאת ד"ר – וח"כ מטעם יש עתיד – רות קלדרון (ידיעות, 2014) מגדיר את עצמו כ"אוסף פרטי", והוא אכן כזה. מדובר בלקט אגדות תלמודיות שמצאו חן במיוחד בעיניי המחברת והיא פורשת אותן לפנינו בצירוף הערותיה הפרטיות. הלקט המצטבר הוא חביב מאוד והוא עשוי ליהנות במיוחד את מי שאינו מכיר את אגדות התלמוד. עם זאת, אני הכרתי את הרוב, ובכל אופן נהניתי מהספר.

אהבתי למשל את הפרק על דימויים בגמרא. למן גמל פורח באוויר ועד אותיות פורחות באוויר, למן ריח גט ועד אבק לשון הרע – התלמוד מציע לנו שורת דימויים צבעונית, הנמצאת בשימוש עד לימינו, חלקה יותר וחלקה פחות.

אהבתי גם את הפרק על החלומות, להן מקדיש התלמוד מספר עמודים במסכת ברכות. מעניין שמצד אחד חוזרת בו הנוסחה המקובלת בעמים: "הרואה X בחלום יצפה ל-Y", למשל – "הרואה חמור יצפה לגאולה", שהרי המשיח בא רכוב על חמור לבן, ומצד שני בולט בו הרעיון ש"כל החולמות הולכים אחר הפה", כלומר אחרי הפותר, כך שהאדם עצמו מעניק את הפירוש לחלום.

אני זוכר שקראתי ספר שלם המוקדש לנושא זה: "ומה שפתר לי זה לא פתר לי זה" מאת חיים וייס, שהוא מעצם אריכותו מעמיק הרבה יותר. אך גם למגע הקליל יש מקום ואף נראה שהוא מיועד לקהל רחב יותר. אך עדיין יש כאן בעיה.

אומר זאת כך: בשנים האחרונות יצאו לאור מספר ספרים על התלמוד. מבין אלו שקראתי אוכל למנות את "אגדתא" של שמואל פאוסט, את "מסכת גברים" (ויש גם "מסכת נשים") של אדמיאל קוסמן, ואת "חלום של בין השמשות" של יערה ענבר. היו עוד, ולאלה מצטרף עתה גם ספרה של קלדרון. בכל הספרים מופיעות אגדות תלמוד עם ביאור קצר מאת המחבר/ת. הבעיה שהביאור הזה הוא דל ולא די עמוק. חסר עניין. לרוב תחילה חוזרים שוב במילים פשוטות על מה שנאמר בתלמוד, עם הערות מינוריות בלבד. השאלה האם אין משהו עמוק יותר?

לכך אוסיף נקודה נוספת: כמעט כל המתייחסים לתלמוד מתייחסים לאגדות שבו. בחברה החרדית, לעומת זאת, מרפרפים את האגדות ומתמקדים בבירור ההלכה. אני חושב שאי-ההתמקדות בהלכה מאת הכותבים שאני מדבר עליהם היא נכונה, שהרי בירור ההלכה התלמודי נראה לי מסורבל ואף חוטא לאמת האינטואיטיבית. ואולם, האין הוויתור עליו חוטא לכוונת התלמוד וכך מפחית את העניין בו? איני בטוח בכך, אך זו אפשרות.

במצב עניינים שכזה אסתפק בכך שיקבצו לי את כל אגדות ומדרשי התלמוד, בתוספת ביאור הכרחי בלבד. האם קיים ספר כזה, או קובץ ספרים כאלה? אני לא מצאתי. כן יש את ספר האגדה הידוע, אך הוא מקבץ את המעט והרבה חסר בו. כך גם הגעתי לשלישיית ספרים מאת שמחה רז הנקראת "אגדות התלמוד", אך גם היא מקבץ לגמרי לא מייצג ורחוק מלהיות שלם. אני קורא, אם כך, להוצאת ספר כזה, או לחלופין להפנות אותי לספר כזה שכבר קיים.

אך אם לחזור לספר של קלדרון – למרות כל ההערות הכלליות שהשמעתי, הספר שלה חביב ומהנה. גם פרקיו הקצרים והממוקדים מקלים על הקריאה והופכים אותה לקלילה ונוחה. ועל כן אני ממליץ על ספרה לכל המתעניין באגדות התלמוד.

ולמה להתעניין בהן? לכך אומר, כי במקביל לספר זה קראתי שני ספרים על חוכמת הטאו הסינית – "טאואיזם" מאת מרטין פאלמר" ו"חוכמת הטאו" בעריכת ג'וליאן פ' פאס. חוכמת הטאו – וכן הזן-בודהיזם, למשל - מועברת לרוב על-ידי סיפורים מיניאטוריים על חכמיה. המקבילה העברית של סיפורים אלה, אני חושב, הן אגדות התלמוד, שגם הן סיפורים מיניאטוריים עם מסר קיומי. מדוע לא ללמוד מהם? עוד בדיוק הייתה בזמן קריאתי את הספר – חג שמחת תורה תשע"ה – כתבה בעיתון ישראל היום מאת אמילי עמרוסי, שהראתה שבדרום קוריאה מרבים ללמוד את התלמוד, משום שהם מאמינים שהוא מוביל לאינטליגנציה – כזו היהודית – ואף לערכים טובים. לנו יש את התלמוד בשפתנו, שווה להכירו, וקלדרון הופכת אותו לנגיש מאוד. (ויש כאן גם עצה למחברת: תרגמי את הספר לקוריאנית!).

 

שורה תחתונה: ספר חביב ומהנה.