על "עץ החיים ועץ הדעת" מאת מיכאל רוזנק

קוד: על "עץ החיים ועץ הדעת" מאת מיכאל רוזנק בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל:

עץ החיים ועץ הדעת/ ביקורת מאת חגי הופר

"עץ החיים ועץ הדעת" מאת פרופ' מיכאל רוזנק (ידיעות, 2014) מקבץ דרשות על פרשת השבוע מזווית הראיה של הפילוסופיה של החינוך, שהיא תחום התמחותו של המחבר. בהקדמה צוין כי רוזנק קיבל תעודת דוקטור של כבוד משלושה אוניברסיטאות: אורתודוכסית, קונסרווטיבית ורפורמית. בעיניי זו תעודת כבוד בפני עצמה. לנושא עצמו - כבר כתבו על פרשת השבוע מכל כך הרבה זוויות, אז מדוע לא מזווית חינוכית? אדרבא, הזווית החינוכית נראית הטבעית ביותר לדרש התורה ונראה כי כל דרשה היא בעצם כזו. ובכל זאת כאן ישנה התמקדות בחינוך בצורתו הראשונית והברורה.

אתחיל בהדגמת רעיון אחד, שמופיע כבר בפרק הראשון, העוסק בפרשיות לך-לך-וירא (שהן גם הפרשיות הנקראות בבית הכנסת בזמן כתיבתי את הסקירה הזו. אגב, הספר מאחד כמה פרשיות וגם לא מביאן על-פי הסדר, וזה בסדר גמור), ואקשר אותו לרעיון שנראה לי שהוא גם המרכזי בספר:

פרשיות אלה עוסקות באברהם. והנה, מצד אחד, הרמב"ם מציירו כמעין פילוסוף, השואל – "היאך אפשר שיהיה הגלגל הזה נוהג תמיד ולא יהיה לו מנהיג" (עמ' 62-63), וזאת על-פי המדרש. ומצד שני, רבי יהודה הלוי (ריה"ל) מציירו בצורה ממש הפוכה, כך שלאחר שאלוהים התגלה אליו וליוה אותו, אומר ריה"ל – "ואיך לא ילעג אברהם כעת להקשיו ההגיוניים הקודמים?" (עמ' 65). כך הוא מפריד בין "אלוהי אברהם" ובין "אלוהי אריסטו" ואומר – "כי לה' יתעלה משתוקקים בני אדם שהשיגוהו בחוש ועל יסוד עדות ראיה, ואילו ל'אלוהים' נוטים על פי הקש הגיוני". אם כך, באיזו דרך מאלו נחנך את ילדנו? אומר רוזנק – אין תשובה פשוטה. וזו בעצם התשובה – כי עלינו לחנכם למורכבות ולהציג בפניהם תפישות שונות!

גם בפרק הבא אומר רוזנק דברים דומים: הוא מבחין בין חינוך מסדר ראשון, שהוא חווייתי ותחושתי, לבין חינוך מסדר שני, שהוא אינפורמטיבי ויבש, ואומר – אי-אפשר לזה בלי זה. הסתפקות בראשון תוביל לאינדוקטרינציה, למניעת חופש המחשבה, בעוד הסתפקות בשני תוביל לניכור. הוא – או לפחות בדומה לכך - שאמרו חז"ל בפרקי אבות: "אם אין חכמה אין בינה, אם אין בינה אין חכמה". ועוד, את החינוך מהסדר השני, שהוא קרוב יותר לדרכו של הרמב"ם שראינו קודם, ניתן להקביל לעץ הדעת, כלומר הדעת החיצונית לאדם, בעוד שהחינוך מהסדר הראשון ניתן להקבילו לעץ החיים, הנובע ישירות מהחיים והמשפיע ישירות על החיים. בכך מתפרשת כותרת הספר.

אמנם, בספר מצויים גם רעיונות רבים אחרים. למשל, בפרק הרביעי, העוסק ביעקב ועשיו (לאחר שבשלישי הוא עוסק בעקדה), רוזנק מתמקד בשאלה החינוכית, האם יש להתייחס אל האדם כאל "רע מנעוריו", שהיא דרכם, למשל, של בעלי תנועת המוסר, כרב דסלר; או שיש להתייחס אליו כטוב מיסודו, שזוהי כמדומה דרכו של הרב קוק, למשל, אף כי רוזנק מזכיר כאן את רש"ר הירש, הדוגל בניתוב המגמה הטבעית. ובעמים ניתן לציין את רוסו. ואולם, נראה לי שגם את הנושא הזה אפשר לקשר לנושא הכולל – וכך תפישת "יצר לב האדם רע מנעוריו" תשויך לעץ הדעת, המבחין והקפדני – ושהרע מצוי כבר בשמו – ואילו תפישת האדם כטוב מיסודו תשויך לעץ החיים (כפי שנאמר בדברים – "נתתי לכם את החיים ואת הטוב", וכפי שנאמר במשלי על התורה – "עץ חיים היא למחזיקים בה").

ובפרק הבא מדובר על ההפרש בין נורמה ושיקול דעת. אולי זה כהפרש המובא בתלמוד בין סיני ועוקר הרים, כלומר בין בקיאות לעמקות. בימינו, בעידן האינטרנט, בו המידע נגיש לכל, נראה שהכף נוטה לעמקות, אך האם אין מקום גם להנחלת "נכסי צאן ברזל"? בכל מקרה, אם להמשיך במלאכה שלקחתי על עצמי ולנסות לקשר זאת לנושא הכולל, או לפחות לכותרת הספר, כי אז, כמדומני, ניתן לקשר את הבקיאות לעץ החיים ואת העמקות, מטבע הדברים, לעץ הדעת. גם הגמרא אומרת שסיני, כלומר הבקיא, תמיד נדרש. ואולם אני מודה שכאן הקישור הוא קצת רופף יותר. אגב, גם הקישור של רוזנק כאן – הוא מדבר על נחשון הנכנס לים סוף ראשון – הוא די רופף לטעמי.

לבסוף אוסיף, כי אם בתחילה דיברתי על תמונה שוויונית ולאחר מכן נראה שנטיתי לכיוון עץ החיים, הרי שעתה ברצוני לחזור לתמונה השוויונית. כי את שני העצים אפשר אולי להשוות גם לדמויות האב והאם, כשהאב יקושר לעץ הדעת, במובן רציונל, והאם, חוה, אם כל חי, לעץ החיים. והרי שניהם נדרשים בחינוך. ואולי האב מסמל גם כן את הגירוש מגן-העדן ואת עיקרון המציאות.

 

עד כאן הבאתי רק מהחלק הראשון, ולספר יש עוד שערים, שלא אוכל לפרט את כולם כאן, וגם אין צורך בזה, שהרי הכול מצוי בספר, אותו ניתן לרכוש. אוכל לסכם ולומר, שרוזנק מצליח, לטעמי, במשימה שהוא לקח על עצמו, והיא – קישור עניינים חינוכיים שונים לפרשות השבוע השונות, והוא עושה זאת בדרך מקצועית (בשני התחומים) ומעניינת.