על "מקדש הדממה" מאת ישראל קנוהל

קוד: על "מקדש הדממה" מאת ישראל קנוהל בתנ"ך

סוג: סקירה

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

מקדש הדממה/ ביקורת מאת חגי הופר

"מקדש הדממה" מאת ישראל קנוהל (מאגנס, האוניברסיטה העברית, תשנ"ג) הוא עיבוד של עבודת הדוקטוראט של קנוהל. עיקר טיעונו של קנוהל הוא ביחס ל"ספר הקדושה", המקיף את ויקרא יז-כו, שהחוקרים הפרידו אותו מסך המקור הכוהני, המסומן באות P, ומתייחס בעיקר לספר ויקרא, אך גם לקטעים בבראשית, שמות ובמדבר. החוקרים טענו כי ספר הקדושה קדום יותר, ואילו קנוהל סובר שהוא מאוחר יותר. זוהי הטענה המרכזית.

בפרקים הראשונים קנוהל מנסה לבסס את טענתו, וזאת בעיקר על-פי הממצא הפילולוגי. כאן אציין, כי לא מובאים המבואות ועל-כן קשה מאוד לקרוא קטע זה בעיון או להתייחס אליו. אך מהמעט שהצלחתי לקלוט, אני חייב לציין שבעיניי הטיעונים לא מספיק משכנעים, הרובד ההשערתי בהם רב על הרובד העובדתי (נטייה שתתחזק בספריו הבאים של קנוהל – ראו ביקורתי על "מאין באנו") אף כי אולי קורא בקיא יותר, או מי שיקרא בעיון, ישתכנע יותר.

בפרקים הבאים יש כבר התייחסות תוכנית. קנוהל מציין, כי במקור הכוהני תפישת האל היא בלתי מגשימה, בניגוד לקטעים בבראשית, למשל. כך למשל, לא מופיעה המילה "שכן" (Dwell), המופיעה ברגיל ביחס לאל, כמו ב-"ושכנתי בתוכם" (שמות כה, 8). בהקשר הזה הוא מדבר על המושג שמופיע בכותרת ספרו – "מקדש הדממה", אותו שאל מיחזקאל קאופמן, ושבא לציין כי העבודה נעשתה בשקט, להבדיל ממקדשים אליליים, עתירי תפילות ולחשים. בעיניי אבחנה זו תמוהה, שהרי מסופר לנו במקורות רבים על שירת הלויים, שליוותה את עבודת המקדש.

ואולם, בעלי "ספר הקדושה" המאוחר כבר התקרבו יותר לגישה העממית. כך המילה "שכן" כבר מופיעה אצלם ביחס לאל, וכן המושג "ברית", הנעדר מתורת כוהנים ומוחלף ב"עדות". אך בעיקר יש כאן ערבוב בין המצוות הפולחניות לאלה המוסריות, דבר הנעדר גם הוא מתורת כוהנים. קנוהל ממקם את ספר הקדושה בזמנם של אחז-חזקיה, שכן אז היו פערים חברתיים והיו מצויים פולחני עבודה זרה, שספר הקדושה נלחם בהם. והוא מוצא גם קשר בין ספר הקדושה ובין נביאי התקופה, במיוחד ישעיה. ישעיה הרי מדבר הרבה על קדושה, כמו בביטוי "קדוש ישראל", והוא אף מצרף את רעיון הקדושה לצו המוסרי. יתכן, אם כך, שבעלי ספר הקדושה הגיבו לדרישות המוסר החדשות ושילבו אותן בספרם. זה רעיון יפה (בניגוד אולי למה שאומר לבסוף), אך עדיין הוא השערתי, שכן יתכן גם שספר הקדושה הוא מאוחר יותר ועדיין מושפע מהנביאים. 

 

אני איני האיש היכול להעריך את עבודתו של קנוהל הערכה מלאה, מה גם שאין זה ספר חדש ואני משער שכבר התייחסו אליו, אך ברצוני להעלות נקודה אחת שחשבתי עליה בעקבות ספרו, והיא גם הסיבה לכתיבת ביקורת זו בכללה:

מעניין שחוקרים יהודים שניסו לערער על תורת התעודות בדרך-כלל פנו לספר ויקרא: הראשון היה רד"ץ הופמן, שעוד במאה ה-19 כתב את הספר "הוכחות מכריעות נגד ולהאוזן", אך בצדו כתב גם פירוש מקיף לספר ויקרא; אחריו בא, במאה ה-20, יחזקאל קאופמן הנזכר, אשר כתב את ספרו המונומנטאלי "תולדות האמונה הישראלית", שעיקר טענתו בהקשר זה היא ביחס המקור הכהני, כלומר בעיקר ספר ויקרא, שולהאוזן סבר שהוא מאוחר, מימי גלות בבל, ואילו קאופמן סובר שהוא מוקדם ומנסה להוכיח זאת; והנה בסוף המאה העשרים קם קנוהל ובספרו זה, "מקדש הדממה", מתייחס אף הוא למקור הכוהני, וביתר פירוט לחלק בו – "ספר הקדושה". אולי הוא ניסה בזאת לענות למשיגים על קאופמן, איני יודע (הוא עצמו מציין שגישתו מפשרת בין קאופמן לולהאוזן). וגם איני יודע מדוע החזרה הזו לדיון בספר ויקרא דווקא? זה לא נראה לי מקרי, ואם כך – מה כל החוקרים האלה מנסים להוכיח? כנראה יש רגישות יהודית מיוחדת לכל מה שקשור לקורבנות וסדרי כהונה. אזכיר רק מדרש האומר, כי היו מתחילים ללמד ילדים בבית הספר דווקא מספר ויקרא. אך כל אלה השערות ועדיין הדבר לא מחוור לי דיו.

 

לסיום, מבחינת חוויית הקריאה: כשקראתי את "אקדמות לדברי ימי ישראל" של ולהאוזן, לפחות את החצי הראשון שלו המתייחס לתורה, התמלאתי שמחה, שכן הדברים מוסברים בצורה מופלאה ומלאת משמעות. כך קרה לי גם כשקראתי את "מאמר תיאולוגי-מדיני" של שפינוזה, הטקסט הראשון של ביקורת-המקרא הבא בצורה מסודרת. פשוט תענוג לראות כיצד הוא ממוסס לראשונה את הדעה המקובלת ומפיל אותה כמגדל קלפים. גם מסיכומו של זלמן שז"ר את תולדות ביקורת המקרא, וכן את ספרו המצוין של פרופ' אלכסנדר רופא "מבוא לספרות המקרא", גמעתי בשקיקה ונהניתי מאוד. ואולם, את ספרו זה של קנוהל, מעבר לערך המחקרי שאולי יש בו, מצאתי מייגע ומשמים. ממש התקשיתי בקריאתו והדבר הביא אותי אף לייאוש וסבל. כל הדקדקנות הזו – והיא מצויה גם אצל אחרים ולא רק אצל קנוהל – קצת חסרת ברק, ועל כן אולי גם מיותרת. זו לפחות תחושתי האישית, מבחינת חוויית הקריאה, כאמור.

ואמשיך בנימה האישית: אני מצטער אם הדברים נשמעים ארסיים במקצת, אך כך אני מרגיש ויש תועלת אף בדיווח זה. ואם תשאלו מדוע אם כך המשכתי לקרוא? לכך אענה כי, ראשית, המליצו לי על הספר הזה, ושנית, באמת משלב מסוים התחלתי לקרוא בקפיצות (אף שההמשך הוא בעצם מעניין יותר יחסית וקל יותר לקריאה). לכך אוסיף, כי מדובר בספר נדיר, אשר לא מדפיסים יותר והוא אזל מהמלאי, כך שניתן להשיגו רק מיד שנייה בעלות גבוהה. אני לקחתי אותו מהספרייה ולמצער גם איבדתי אותו, כך שנאלצתי לקנות אחד בעלות מופרזת, מה שהוסיף לעגמת נפשי.