קוד: "איש הישר בעיניו" מאת מאיר עוזיאל בתנ"ך
סוג: סקירה
מאת: אראל
אל:
מדוע אנשים מוותרים על החופש שלהם וממליכים עליהם מלכים?
מדוע בני ישראל ויתרו על החופש שהיה להם בימי השופטים, "איש הישר בעיניו יעשה", וביקשו למנות להם מלך?
מאיר עוזיאל מתייחס לשאלה זו בספרו החדש. הוא מתאר את תקופת "איש הישר בעיניו" כתקופה יפה, תקופה של חופש ויזמוּת עסקית ותרבותית.
נכון, היו גם בעיות. למשל, הפלשתים תקפו בלי הרף את יישובי הדרום ואף ירו עליהם חיצים בוערים, ורבים מבני דן נאלצו לפנות את היישובים שלהם ולעבור לצפון. אבל בעיות כאלו היו גם לעמים אחרים שהיו להם מלכים. לחיתים, למשל, היתה ממלכה גדולה שנהרסה לגמרי ע"י הפלשתים! אז איך קרה שבני ישראל ויתרו על החופש שלהם?
לפי מאיר עוזיאל, רוב בני ישראל בכלל לא רצו מלך. "המטה להמלכת מלך" התחיל מקבוצה קטנה של לא-יוצלחים, אנשים שלא הצליחו להתפרנס בעסקים, וחשבו שאם יהיה מלך הם יוכלו לסדר לעצמם משרות בחצר הארמון. המטה הזה הוקם כבר בימי גדעון ואף הצליח למנות את אבימלך, אולם לאחר הטבח שביצע אבימלך באחיו, התמיכה בהם ירדה משמעותית והם נדחקו לשוליים. עד שבימי שמואל התמנה מנכ"ל חדש ונמרץ, שהחליט לפעול בכיוון חדש: הוא פנה ישירות אל בעלי-העסקים הגדולים וביקש מהם תרומות, תוך רמיזה ש"כאשר יהיה מלך, הוא יזכור מי תרם להמלכתו וייקח את זה בחשבון בהקצאת רישיונות מסחר..." לאחר שגייס לצידו את בעלי ההון, המכשול היחיד שנשאר היה שמואל הנביא, שטען בתוקף שאסור למנות מלך כי זו עבודת אלילים. אבל כשבניו של שמואל נתפסו בעוון שוחד, מעמדו בעם נחלש. רוב בני ישראל אמנם התנגדו למלוכה, אבל לא התארגנו בזמן ולא הצליחו לגייס מספיק תרומות. עד שהצליחו סוף-סוף להתארגן להפגנה מול ביתו של שמואל הנביא, זה כבר היה מאוחר מדי. מנכ"ל המטה להמלכת מלך איים עליו, שאם לא ישתף פעולה, בניו יישבו בכלא לתקופה ארוכה... שמואל נשבר וחתם.
יש מספר שאלות שהספר אינו עונה עליהן בצורה מספקת, לדעתי. למשל: מדוע ה' הסכים לבקשה להמליך מלך, אם זה כל-כך רע? הוא מתאר את ה' כאהוב שנפגע מהבגידה של אהובתו ולכן נותן לה לעשות דברים שיגרמו לה צער. אולם זה לא משכנע, הרי לדבריו רוב עם ישראל התנגד למלוכה. וכן: מדוע, אחרי ששאול חטא, שמואל לא ניצל את ההזדמנות להתחרט ולבטל את המלוכה? מדוע מינה את דוד במקומו? עם קצת יותר מאמץ, אני בטוח שמאיר עוזיאל היה יכול למצוא תשובות משכנעות יותר.
----
כל הדיון בנושא המלוכה משולב ברומן שהוא יפה כשלעצמו. בסיפורים אחרים על תקופת המקרא, הדמויות בדרך כלל מאד רציניות ודרמטיות/טרגיות. אבל אצל מאיר עוזיאל, לדמויות יש חוש הומור, והן מאד דומות לנו. כך למשל, הגיבורה - פיסגה - ממציאת הביצה הקשה - מציעה לשכן החדש שלה את תוכנית "רווק הזהב": קנה 6 ביצים קשות ו-8 ביצים טריות בשבוע וקבל ביצה אחת חינם, בהתחייבות לשלושה חודשים... בתנ"ך לא מסופר על מבצעי שיווק מסוג זה, אבל זה לא אומר שלא היו. וכן הנביא - צחיק - הולך לשוק לקנות בשר, ושם לב איך כל האנשים שעומדים בתור אומרים לזה שלפניהם "תשמור לי מקום, אני כבר חוזר". אז הוא מחליט לשכלל את השיטה, ואומר לגברת שלפניו בתור "תשמרי לי מקום, אני כבר חוזר. ובינתיים תגידי למוכר שיארוז לי שמונה פרוסות בשר מארץ גושן, שיפרוס אותן דק דק, וישים כל ארבע בשקית נפרדת..." שוב, בתנ"ך לא מסופר שאנשים עמדו בתור, אבל האם זה אומר שלא היו תורים? הרי היו שווקים (למשל במלכים ב מסופר על השוק בשומרון שבו היו מוכרים חיטה ושעורה). ובכל מקום שיש שוק, יש תור. ובכל מקום שיש תור, אנשים מעדיפים שישמרו להם מקום בתור...
---
לסיכום, הספר משלב פילוסופיה ופרשנות מקרא עם דמיון, הומור, והרבה אהבה. אני תוהה אם יהיה ספר המשך.