קוד: על "דניאל - גלות והתגלות" מאת הרב יעקב מדן בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
את הספר "דניאל – גלות והתגלות" מאת הרב יעקב מדן (תבונות תשס"ו) קניתי בשבוע הספר האחרון (2015). הספר כולל הסברים על כל חלקיו של ספר דניאל, כולל התעמקות במספר נושאים, כגון האיסור "יהרג ובל יעבור" שבעבודה הזרה, באופן שמתקשר למסירות הנפש של שלושת רעיו של דניאל – חנניה מישאל ועזריה – לכבשן האש, ולאחר מכן השלכת דניאל עצמו לכבשן; או דיון במקורות של העולם הבא, שהרי כן מופיע הפסוק:
דניאל יב2 : "ורבים מישני אדמת עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם "
אולם אותי עניינה במיוחד תופעה אחת העולה בספר. כך ביחס לפסוקים:
דניאל ט24 : " שבעים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך לכלא הפשע ולחתם חטאות ולכפר עון ולהביא צדק עלמים ולחתם חזון ונביא ולמשח קדש קדשים " .
ידועה דעת הנוצרים המסתמכים על פסוק זה והסמוכים לו כדי לומר שהחשבון עולה בדיוק לימיו של ישו. קראתי פעם חשבון כזה שמנסה לדייק זאת על היום ממש. והנה כותב מדן: "אם אכן נולד שיקוצם בשנת 0, וכמו שהיה מקובל עד לפני זמן לא רב, עולה חשבונם הפלא ופלא" (עמ' 175). הוא עצמו מציע לספור ימים ולא שנים, עד לימי כורש, שנקרא משיח. ואולם הוא חותם: "ועדיין דברי החזון סתומים ומצפים לפתרון" (עמ' 176).
ועוד, בפרק הבא הוא מתאר את החזון המפורט של פרק יא', וכותב: "דניאל מתאר כאן בפרטי פרטים את תולדות שלטונה של יוון בארץ ישראל. דיוקו בפרטים מפתיע, ור"י אברבנאל גזר מכאן את עצמת נבואתו. ומכל מקום, לכל פרט בחזון נמצאה המקבילה ההיסטורית במציאות" (עמ' 191). את המקבילות האלה מדן מפרט, ואולם יש לזכור, כי לדעת חוקרי התנ"ך שלא מהזרם הדתי הדיוק בפרטים כלל אינו מפתיע – פשוט מאוד, ימי מלכות יוון הם זמן כתיבתו של ספר דניאל!
באופן דומה, מדן מזכיר שלדעת רוב חכמי ישראל (אך לא כולם) דניאל כתב ברוח הקודש אך לא היה נביא (וישנה אף הדעה המוזרה שטעה בחישוב שבעים שנות הגלות), לדעת הנוצרים ודאי היה נביא, ולדעת החוקרים זהו בכלל סיפור מאוחר, וספק אם דניאל בכלל התקיים, או שהוא וריאציה על החכם האגדי העתיק דנאל, המוזכר גם ביחזקאל.
אז מי צודק? והאם ניתן להכריע? לכל צד יש את למדניו שיוכיחו באותות ובמופתים שהצדק איתם, אך הכרעה של ממש דומה שקשה להשיג. כשם שהגישה היהודית מאותגרת בשני המקומות שהראיתי, כך הגישה הנוצרית מאותגרת על-ידי זו המחקרית, ואולי גם זו המחקרית מאותגרת על-ידי זו הנוצרית, אולם בעיניי לפחות היא האמינה ביותר וגם נטולת הפניות ביותר. איך שלא יהיה, נותר לנו שאר הספר, וממנו ניתן ללמוד מוסר-השכל הפונה לכל.