קוד: על "עיין ערך יהדות" מאת הרב חגי לונדין בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
עיין ערך יהדות/ ביקורת מאת חגי הופר
"עיין ערך יהדות – העולם הרעיוני של מושגי היסוד ביהדות" מאת הרב חגי לונדין (ידיעות, 2015) הוא ספר די בסיסי, לכאורה, הנותן רקע על מושגי יסוד ביהדות. אך מצאתי בו גם כמה תפיסות מעניינות, שלדברי המחבר מקורן ברב קוק, אך ברובן – בחלקים שאביא בתחילה לפחות - שאובות מהקבלה:
על המושג (הבלתי מושג) אלוהים:
"אלוהים בשבילנו אינו רק "כוח" החיצוני למציאות, אלא שורש נקודת החיים האינסופית של המציאות כולה. אחד מכינוייו של אלוהים ביהדות הוא הכינוי הוי"ה – מציאות, או ליתר דיוק: שורש המציאות...
משמעות הביטוי "אני מאמין באלוהים" בעומק העניין כוונתו היא: אני לא רק חי את קיומי האישי, אני חי טיפה של חיים ממרחב הקיום האינסופי.שורש חיי האישיים הוא הנשמה, ואילו שורש החיים הכללי הוא אלוהים, כלשונו של ספר הזוהר (בראשית מה, עא): "נשמתא דכל נשמתין". אלוהים הוא "נשמת כל הנשמות", הנשמה הגדולה של הכול...
בהערת סוגריים נוסיף שלא להתבלבל בין התפיסה המוצגת כאן לתפיסתו של הפילוסוף ברוך שפינוזה, שדיבר על תפיסה "פנתיאיסטית" (הכול אלוהים), היינו שאלוהים הוא המציאות (או 'הטבע') ותו לא. אנו מדברים אודות תפיסה "פאן-אנתאיסטית" – הכול ב אלוהים (ליתר דיוק, שורש הכול באלוהים). כלומר, הקדוש ברוך הנו מעבר לכול, מכל מה שאפשר להעלות על הדעת ואף למעלה מזה – אולם לא מחוץ למציאות, כי אם מופיע בתוך החיים עצמם" (עמ' 128-130).
בהתאם לכך על אמונה הוא אומר:
" "אני מאמין במשהו" פירושו ביהדות "אני חי אותו, הוא חלק ממני"" (עמ' 134).
וכך גם מוסברת קריאת שמע:
"עומק כוונת הביטוי "שמע ישראל ה' אלוהינו, ה' אחד" הוא לומר: שמע עם ישראל, ה' – מקור הכוחות המתגלה ב אלוהינו – בכוחות המרובים; כל הכוחות הללו הם אחד. המציאות כולה הנה אחדותית, ביטוי של עיקרון אחד, מגמה אחת, נשמה אחת" (עמ' 207).
ומעניין גם מה שהוא אומר בערך "שנה מעוברת" (ודברים דומים גם בערך "קידוש לבנה"):
"על פי תורת הסוד, שני יסודות קיימים בעבודת ה': הראשון מתבטא בחמה (שמש), "המאור הגדול" (בראשית א, טז). כלומר ישנה הכרה כללית, אובייקטיבית, של שם ה'; הבנה עקרונית כי קיים אלוה, ישנו גודל שמימי-אינסופי העומד בשורש המציאות. היסוד השני בעבודת ה' הנו הלבנה (ירח), "המאור הקטן" (שם). הירח הוא כלי הקיבול שקולט את אור השמש. הלבנה היא הביטוי לספיגה הסובייקטיבית שלנו; ההכרה כי אלוהים איננו מצוי בשמים לבדם, אלא מתגלה אף בממד הארצי. הירח הוא הביטוי למציאות הארצית, לעולם הזה...
עם ישראל חותר למצב של תיאום מלא בין אור הלבנה לאור החמה, בין הממד האנושי לממד האלוהי" (עמ' 51-52).
בדרך זו, קוקית-קבלית, או כמו-חסידית, המנסה למצוא הסבר פנימי לתופעות, מוסברים אף שאר מונחי היהדות. כמו כן, למחבר יש נטייה לרשימות, כגון 18 הברכות בתפילת העמידה, 7 ברכות לחתן ולכלה, סימני ראש השנה, וכן הלאה.
אוסיף עוד דבר: מילה "קוקית" טיפוסית החוזרת בספר היא "להופיע", להופיע את ה' בעולם. איני בטוח שמבחינה לשונית תקין להשתמש במילה זו כפועל יוצא, אך זהו השימוש שנעשה בה כאן. ולמעשה, זו תמצית תפיסת המצוות והמנהגים לשיטה זו, כפי שאני מבין אותה – להופיע את ה' בעולם. ניתן להסכים עם כך או שלא (הספר עובר באגביות על הרבה מקומות פולמוסיים ופשוט מתרכז בגישתו), אך זה מה שזה. אני אישית יכול יותר להתחבר לרעיון הגדול המופשט, לפחות כרעיון מעניין הבא בחשבון, מאשר לגילום שלו במצוות הספציפיות.
מעניין אגב שזו הסיבה שהמחבר נותן לעבודה הזרה בערך המוקדש לה:
"בעולם הקדום היתה ערגה להופעת הממד הרוחני בחיים ממש ולא רק בחוויה רוחנית מופשטת" (עמ' 183).
ואולם – אוסיף עוד כדרכי - לדעתי כמה פסוקים רומזים לכך שאם אלוהים רוצה הוא יכול להופיע לבד, ככתוב:
ולפחות בכל הפסוקים האלה הפועל הופיע מופיע כפועל רגיל ולא כפועל יוצא. ונקודה למחשבה: האם אלוהים יכול להיות "פועל יוצא" של משהו או מישהו? אך אחזור לגישתי הבסיסית – אפשר לממש או לגלם כוח או ניצוץ אלוהיים, אך איני רואה מדוע זה חייב להיות דווקא דרך המצוות. לכל היותר זו אופציה אחת מיני רבות.
ויש גם "הופעה" של נשמת הפרט, כמו בערך שכר ועונש, שהמחבר מביא "במבט עמוק יותר":
"היהדות [של הרב קוק, יש לומר, וקרוב לזה גם הרמב"ם, אבל לא כל "היהדות" – כשל חוזר, בעיניי – ח. ה.] מאמינה כי התורה היא למעשה הטבע האמתי שלנו, שלעתים זקוק לסיוע חיצוני כדי להיחשף" (עמ' 215).
ועוד לא נגעתי בתפיסה הציונית-משיחית שהמחבר מתייחס גם אליה, בערכים "משיח", "שיבת ציון" ועוד.
ועוד, על "תורה ומדע":
"הרב קוק כתב באותה עת סוערת של ויכוחים בין תורה למדע משפט חשוב: "ובכלל זהו כלל גדול במלחמת הדעות, שכל דעה הבאה לסתור איזה דבר מן התורה, צריכים אנו בתחילה לא דווקא לסתור אותה, כי אם לבנות את ארמון התורה ממעל לה" (אגרות הראיה, א, קלד)...
כי אין זה מתפקידה של התורה לתאר את דרך יצירתו הפיזיקלית של העולם" (עמ' 218-219).
כן הוא כותב כי הרב קוק ראה את תורת האבולוציה כמתאימה לתורה. אך מעניין מה הוא היה אומר על ביקורת המקרא...