קוד: על סדרת "הנשמה היהודית" מאת אלי ויזל בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
הנשמה היהודית/ ביקורת מאת חגי הופר
סדרת "הנשמה היהודית" מאת הסופר זוכה פרס הנובל אלי ויזל, בהוצאת ידיעות אחרונות, כוללת שלושה ספרים: "הנשמה המקראית", "הנשמה התלמודית" ו"הנשמה החסידית". אומר כמה מילים מצומצמות על כל חלק.
"הנשמה המקראית" מתייחס לתנ"ך. הרבה מוקדש לחמישה החומשים, אך גם הנביאים תופסים חלק נכבד. המחבר משלב בתיאור התנ"כי גם מה היה למדרשים לומר בנידון ולזה הוא מוסיף את זווית הראייה המיוחדת שלו. לרוב ניצבת במרכז שאלה אחת גדולה שהוא מציב ועונה עליה רק לבסוף, לאחר תיאור מפורט של כל נפתולי העלילה והדמות. לעיתים פרשנויותיו חדשניות ומפתיעות, ורשימה קצרה של חלקן ניתן למצוא במבוא המצוין של אברהם גרוסמן.
"הנשמה התלמודית" מתייחס – אולי למרות שמו – לחכמי המשנה ומעט גם לחכמי התלמוד, ומתמקד באגדות הפזורות בתלמוד המספרות אודותיהם. גם כאן מוסיף ויזל את זווית הסתכלותו האישית. וכמו בחלק הקודם כך גם פה מנסה ויזל להתאים את הסיפורים למידת הצדק, כפי שזו מובנית בימינו, או על כל פנים בעיניו. כמעט מובן מאילו שהחלק המשפטי בתלמוד, שכולל בערך שני שלישים שלו, מושמט כאן, שכן קשה להציגו בצורה סיפורית וקומוניקטיבית. בעיניי זה גם החלק הפחות מעניין שבתלמוד, למרות שבו מתמקדים הלומדים הדתיים. ושאלה: האם ההלכה – גם בספרי הפסיקה המאוחרים יותר – אינה חלק מ"הנשמה היהודית"? אולי היא חלק מענייני ה"גוף"? בכל מקרה מהטרילוגיה הזו היא מושמטת.
"הנשמה החסידית" פותח בבעל שם טוב ומפרט אדמו"ר אחר אדמו"ר את השושלות הרבות המצויות בחסידות. הנאמר קודם תקף גם כאן – הוספת זווית אישית ושאלות מקשות, דבר המוסיף לסקירה ממד מעניין. יש לציין, כי לי לפחות היה קשה לפעמים להבחין בין חסיד לחסיד, שכן המסר של הרבה מהם דומה, למעט כמה חריגים, כרבי מקוצק המחמיר, על כן אולי חלק זה מצריך קריאה שנייה או משלימה.
סך-הכול מה שמתקבל הוא סקירה מלבבת של שלושת האפיקים המרכזיים של היהדות. אמנם ההלכה, כפי שציינתי, חסרה פה, וכך גם הפילוסופיה היהודית נפקד מקומה, אך אלה במילא אינם מתאימים לסדרה ממין זה וקיימים ספרים אחרים המוקדשים לכך (סקירה טובה של הפילוסופיה היהודית ניתן למצוא אצל אליעזר שבייד).
הסדרה, לדעתי, מיועדת לשני מיני קוראים: בקיאים ושאינם בקיאים. מי שאינם בקיאים ימצאו כאן סקירה מצוינת של הנתח המרכזי והעסיסי ביותר שביהדות; והבקיאים ימצאו כאן בצד התזכורות החביבות גם את דעותיו ודרשותיו של ויזל, המציע זווית הסתכלות מיוחדת ושונה.
לסיכום, אולי זו מחויבות קריאה גדולה במקצת, שהרי כל חלק הוא בן בין 400 ל-500 עמודים, אך היא בהחלט משתלמת ומומלצת.