קוד: על "עמוס - הנביא מתקוע" מאת רפאל לוין בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
עמוס הנביא מתקוע/ ביקורת מאת חגי הופר
"עמוס – הנביא מתקוע – עיונים בספר עמוס" מאת רפאל לוין (ראובן מס, 2015), ד"ר לפיזיקה בגמלאות שהתפנה לעסוק בחקר התנ"ך, הוא ספר פירושים לספר עמוס המקראי.
הכותב לא למד את חקר המקרא בצורה מסודרת, כאמור, אך הוא מפגין ידע רב, תוצאה של לימוד אוטודידקטי ארוך. בגישתו הוא משלב בין התייחסות לפירושים המסורתיים של חכמינו מן העבר, בתוספת התייחסות למחקרים החדשים. אך יש להודות כי עיקר ההתייחסות היא לחז"ל, לפחות בגוף הפירוש. את מבקרי המקרא החדשים הוא מביא בעיקר במבואות ובנספחים.
הספר מעמיק מאוד ודורש קריאה מאומצת וארוכה. אין הוא יכול להיקרא ביום אחד וגם לא ביומיים. לעמוס תשעה פרקים והספר כאן הוא בן 378 עמודים, כך שניתן להבין שהוא נכנס לפרטי-הפרטים של הספר וכותב עליהם בהרחבה.
במבוא הוא מציין את נטייתו ומנמק אותה – הוא נמצא איפשהו באמצע על המנעד בין הקריאה המדעית החילונית לזו המסורתית. מצד אחד הוא נוטה לדחות את קיום העורך של הספר וכל שינוי קיצוני בו. מן הצד השני הוא מודה כי יש הבדלי ניסוח בין גרסאות שונות ותיקונים.
בנוסף לכך, גישתו של המחבר היא מקורית מאוד. בהרבה מקומות הוא מציג את הגישה המסורתית או המדעית לגבי טקסט מסוים ואז חולק עליה, תוך שהוא מנמק היטב את דעתו. אני התרשמתי שבדרך כלל הוא ניחן בהגיון בריא והדברים שהוא אומר הם דברי טעם. לכן, פירושו יכול לעניין ולאתגר הן את הקורא המסורתי והן את חוקר המקרא המקצועי.
עד כאן לגבי הפירוש, אך לספר יש גם חלק של הרחבות ודיונים הדן בנושאים הבאים:
לשאלת דיוק נוסח המסורה – הוא פותח משינויי סגנון המופיעים כבר אצל חז"ל ומגיע עד העת המודרנית. למשל, הוא מראה שכבר בגמרא מציינים מספר פסוקים שלא מופיעים במקור המקראי שלנו. מכאן הוא מגיע למסקנה, כי אין ספק שהיו כמה גרסאות לטקסט וכי הוא עבר שינויים ותיקונים.
התפלגות שמות האל במקרא וזמן עריכת ספרי המקרא – כאן הוא מציג ניתוח סטטיסטי של הופעת מספר שמות מקראיים, כגון "צבאות" או ביטויים משולבים, ומנסה לגזור מהם מסקנות. למשל, השם צבאות מתחיל להופיע רק בספר שמואל וקודם לכן הוא נעדר לגמרי. אלכסנדר רופא שהתייחס לכך ניסה לטעון שהעורך של הספרים שרש את ההופעות הקודמות של שם זה, אך הכותב לא מקבל זאת, ובאמת הנימוק הזה לא חזק דיו. תחת זאת הוא מציע להסיק מכך, שהספרים נכתבו סמוך לתקופתם ושהשם צבאות לא היה פופולרי בתקופה הקדומה. זו מסקנה מרחיקת לכת, ונראה שהיא הולכת כנגד כל מחקר המקרא. ובכל אופן הנושא שווה עיון מחדש. הפנטזיה אולי תאמר שכשם שהעיסוק בשמות האל ה' ואלוהים פרץ דרך במחקר באופן שהקשה על הדתיים, כך עיסוק בשם צבאות ובשאר השמות יביא מזור להם. איני משוכנע שכך יקרה, אבל תובנות חדשות אולי בכל זאת אפשר להפיק מפה. אציין, כי דיון דומה מצאתי במאמרו של יואל אליצור בספר "בעיני אלוהים ואדם" שיצא זה עתה ושסקרתי אותו בנפרד. [i] מעניין איך שני אנשים – כנראה בלי להידבר זה עם זה (ואולי כן?) – הגיעו לתוצאות דומות.
עוד דיונים בחלק זה הם על מקום רעש האדמה במדיניות התגמול – וכאן הכותב מגיע למסקנה שבכל המקומות (פרט לאזכור בעמוס) רעש האדמה בא כמשל בלבד וכי אין הוא נמנה על אמצעי הענישה של האל במקרא; על חטאו של אדום; ועל אחרית הימים, יום ה' ונבואות קודמות.
לסיכום, מדובר בספר מעניין מאוד, המשלב קריאה מסורתית וחדשה יחד עם חידושי הכותב עצמו, בחינת ישנים וגם חדשים צפנתי לך, ושאני מאוד מקווה שיזכה ליחס ראוי גם מפי אנשי מחקר מקצועיים, הן ביחס לספר עמוס והדברים שהוא אומר עליו, הן מבחינת התוספות, ובעיקר התוספת השנייה על שמות האל.
[i] כאן: http://nuritha.co.il/he/node/37043/critic#internal-37044