קוד: על "סיטרא אחרא" מאת עלי אלון בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
סיטרא אחרא/ ביקורת מאת חגי הופר
"סיטרא אחרא – השטן כותב את התנ"ך" מאת עלי אלון (פועלים, 2015) הוא לא בדיוק רומן, אלא יותר כתב אישום חריף ביותר נגד אלוהים ונגד ספרו – התנ"ך. הכותב עובר למן ימי הבריאה ועד ימי המלכים – והכול ב-117 עמודים בלבד – ומראה כיצד לכל אורך התנ"ך אלוהים פעל שלא כשורה וכך גם אנשיו הנבחרים.
אתן מספר דוגמאות:
למה גורש האדם מגן-עדן? רק כי פיתח מעט סקרנות בריאה ושאף להגדיל את דעתו? מה החטא בזה? ועוד שבאותו אירוע אלוהים הוא זה ששיקר, כשאמר שימותו אם יאכלו, בעוד הנחש-השטן אמר אמת – "לא מות תמותון!". לכן מוטב להקשיב לנרטיב של השטן, הוא אמין יותר.
וכן בהמשך, אלוהים מבצע אין-סוף זוועות, למן השמדת כל העולם בימי המבול ועד הריגת כל בכור בארץ מצרים, או השמדת עממי כנען. הזהו אלוהים מוסרי?
"אבל אנחנו העם הנבחר", האומנם? יצחק רצה לתת את הברכה לעשיו ורק במרמה יעקב גנב לו אותה. ייסוד אומתנו הוא בשקר. ובכלל, עשיו נתפש כדמות חיובית יותר, הוא סולח לאחיו שחוזר לארץ, ואילו יעקב מה עושה? משלח אותו ממולדתו!
לישראל היה מוטב להישאר במצרים ולהגיע לאיזשהו הסדר. לאן הם הולכים? לארץ מיושבת. ומצפים להם אין-ספור צרות מאויביהם מסביב ומהאימפריות השונות – פרס, מדי, יוון – כולל גלות של 2000 שנה. אבל אלוהים אפילו לא נותן לפרעה צ'אנס ו"מקשה את ליבו". שוב, הזהו אלוהים מוסרי?
את קרח בלעה האדמה, אבל למה? רק כי הוא שאף למבנה חברתי סוציאליסטי בו "כל העדה קדושים"? והמחבר מביא באריכות מדרש המביא את טענת העם כי משה ואהרון מנצלים אותו לרעה. אכן, גם מעיניי המפרשים הקלסיים לא נעלמה הנקודה הזו, כי יש צדק בדבריו של קרח, אך הם פתרו אותה – או פטרו אותה – בדרכים שונות. וכן על הנקודה הקודמת, של יכולת הבחירה של פרעה, יש תילי-תילים של פרשנויות, אך כל אלה לא מעניינים את אלון שכותב מתוך אוריינטציה ברורה של מציאת הדופי.
אפשר להתרעם על קריאה כזו – ואני בטוח שאנשים דתיים יתרעמו עליה, אולי אף בשצף-קצף – ואפשר גם לקבל אותה כעוד קריאה אפשרית ולגיטימית, אשר מאירה את הטקסט התנ"כי באור חדש, או לומר בחושך חדש. ויש קו ישיר המחבר בין הטקסט התנ"כי למאמינים בני זמננו, ואם כך הביקורת עוברת עד אליהם. בימים טרופים אלה, של גל טרור גואה (ועדיין בספק אם ניתן לכנותו "אינתיפאדה שלישית"), אשר מקורו במה שנראה כמלחמת דת, נראה כי יש מקום לביקורת של אלון, גם אם היא חריפה.
מה שהוא מציע כתחליף, בסוף-הדבר שלו, היא חילוניות נעדרת-אל ושפויה. אך הוא גם מודע לזה שגם היא יכולה להיהפך לדתיות חדשה, שבמרכזה האדם, הדעת וכו'. אלון הוא חבר קיבוץ ואין כחבר קיבוץ מתאים לכתיבת ספר כספרו. ועוד אומר, כי אלון בקי בדרכי התנ"ך וגם במדרשים עליו – בקיאות מפתיעה אצל מי שמתנגד אליו בתכלית ההתנגדות.
נקודה אחרונה: גם אלון עצמו בסוף הדבר שלו מציין, כי המחזיקים בדעות אלה מכונים שלא בצדק "כת השטן". לי יותר מכל ספרו הזכיר את הכתות הגנוסטיות שפעלו במאות הראשונות לספירה, כגון זו של מרקיון, שטען שהאל של "הברית הישנה" הוא מרושע ואינו זהה לאל של "הברית החדשה", שהוא אל טוב ואוהב; או הקינים, שטענו כי קין הוא הדמות הטובה בסיפור, וכן שאר ה"אנדרדוגים" של התנ"ך – אנשי סדום, פרעה, ועד – יהודה איש קריות. הגנוסטים הוקעו על-ידי הכנסייה, אך מטרתם – לפי פירוש שמם – היה בסך-הכול להרבות דעת.
לסיכום, ספר מעניין ומתסיס (לטוב ולרע), שאני מקווה שיעורר דיון כלשהו. טענותיו לא ממש חדשות, אך רלוונטיות כתמיד, או אף מתמיד. קראתי את הספר בכשלוש שעות.