קוד: על הספר "בין שני מלכים" מאת ישראל כץ בתנ"ך
סוג: בסיס
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
בין שני מלכים/ ביקורת מאת חגי הופר
""ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים" (הרודוטוס, צ'רצ'יל, נפוליאון, אורוול ואחרים)" (עמ' 7) – זה המוטו המרכזי של ספרו של ישראל כץ – "בין שני מלכים – סיפורים כפולים בספר שמואל" (רסלינג, 2015), עיבוד של דוקטוראט בהנחיית יאיר זקוביץ, והוא אכן קולע, כפי שתכף נראה. בספר שמואל א' (ותחילת ב') יש סיפורים כפולים רבים והמחבר מנסה להסבירם. במבוא הוא מביא מדברי חוקרים קודמים, שכמובן זיהו את התופעה, אך לדבריו לא סיפקו הסבר שלם ומספק וספרו בא להשלים את הפער הזה. להלן אציג את טענתו המרכזית בקיצור.
אך עוד קודם אומר, כי המחבר מתייחס במבואו לסיפורים כפולים נוספים בתנ"ך, המצויים בבראשית ובירמיה, בעיקר. בבראשית – הידועים ביותר הם סיפורי "אמרי אחותי את", של אברהם ושרה פעמיים ושל יצחק ורבקה. מעבר לאלה יש גם חזרה בסיפורי אליהו ואלישע, למשל בסיפור החייאת המת, שהמחבר טוען שהופיע במקור אצל אלישע דווקא והועתק לאליהו. ועוד מעבר לאלה – והמחבר לא מתייחס לזאת – בתנ"ך יש חזרות לא סיפוריות רבות, כגון בחוקים החוזרים, או כגון שלוש הפתיחות השונות של ספר שופטים. כמו כן, המחבר מבחין בין סיפורים כפולים ומקבילים, אך לא לגמרי הבנתי את הבחנתו, שגם אינה מפורטת דיה.
החלק הראשון עוסק ב"סיפורים כפולים". כדי למנות אותם אין עליי אלא להעתיק את כותרות הפרקים:
לגבי כל הסיפורים האלה המבחר טוען כי סיפור אחד הוא פרו-שאולי ואילו השני הוא פרו-דוידי, או אנטי-שאולי, כאשר הסיפור הפרו-דוידי הוא מאוחר יותר (כרונולוגית, אך דומני שבדרך כלל או תמיד גם מבחינת הופעתו בספר) והוא בא כמו לשפץ את הסיפור המקורי באופן שיצייר את שאול בצורה גרועה יותר ואת דוד בצורה טובה יותר. יוצא דופן הוא סיפור המלכת שאול, שבו הסיפור המאוחר דווקא משפר את דמותו של שאול. לא אפרט כיצד המחבר מגיע למסקנותיו בכל מקרה ומקרה ותחת זאת אעיר כמה הערות:
החלק השני נקרא "סיפורי הביניים ומערך ההשוואה בין זוגות סיפורים כפולים" וכאן המחבר מתייחס לשני סיפורי ביניים – סיפור גבורת יהונתן בפרק י"ד, הבא בין שני סיפורי דחיית שאול בפרקים י"ג וט"ו; וסיפור דוד ונבל בפרק כ"ה, הבא בין שני סיפורי הימנעות דוד מהריגת שאול בפרקים כ"ד וכ"ו. כץ טוען כי שני הפרקים האלה משחירים עוד את דמותו של שאול – יהונתן נתפש כגיבור ושאול הרוצה להורגו נתפש באופן שלילי; ודוד אמנם נתפש כאיש דמים בסיפור נבל באופן המנמיך אותו, אך נוצרת הקבלה בין נבל ושאול, שאת שניהם נמנע דוד מלהרוג (המחבר מציין הקבלות לשוניות ותוכניות רבות נוספות שאיני מפרט), והדבר לא מחמיא כלל לשאול.
עוד בחלק זה המחבר משווה בין הפרקים הנוספים שציינתי, משני צידי סיפורי הביניים, ומראה קשר ברור ביניהם. אלא שלדעתי – וזו הערתי העיקרית על הפרק – מוטב היה לקשר (כמובן לא באופן כפוי, אלא לבדוק האם ההקבלה הזו אכן חזקה יותר) באופן מצומצם יותר – פרק י"ג לפרק כ"ד ובין פרק ט"ו לפרק כ"ו באופן שהיה יותר שני נרטיבים מובחנים – הפרו-דוידי והפרו-שאולי, בהתאם לחלוקתו של ספר זה.
אם לסכם את הממצאים, למרות הערותיי, המחבר מצליח להראות בצורה מאוד משכנעת כי יש כאן שני נרטיבים, האחד פרו-שאולי והשני פרו-דוידי, עד כי אני תמה איך (אם באמת) לא חשבו על זה קודם. העובדה כי הנרטיב הפרו-שאולי מצא את מקומו בספר הסופי לא צריכה להפתיע אותנו, כי מדובר בטקסט מקודש אשר לא היה ניתן להשמיטו בנוהגי התקופה, וכך גם נעשה, כידוע, עם חיבור התורה. לכן, במקרה של התנ"ך המוטו שלמעלה הוא נכון, אך באופן חלקי בלבד, כי כאן גם למפסידים ניתנה דריסת-רגל בהיסטוריה. והיו שהבליטו את דריסת הרגל הזו באופן ספרותי – ראו "מלכים ג'" ליוכי ברנדס. [2] לנרטיב הדוידי, אומר כץ, לא נותר אלא להנמיך את זה השאולי על-ידי יצירת אלטרנטיבה.
לפני כמה חודשים קראתי את "עולם התנ"ך" לשמואל א', פירוש המתיימר להיות מדעי, ושם נחרדתי לקרוא כבר במבוא, כי לדעתם ספר שמואל הוא חיבור "אחיד". מביך, שלא לומר מביש, ועל כל פנים לא יאמן. נראה לי שאצל הישראלים יש רתיעה מסוימת ממסקנות מרחיקות-לכת מבית מדרשה של ביקורת המקרא, והדבר מצער אותי. על כן אני מברך על ספרו של כץ, שלא נושא פנים בתורה ובוחן את ספר שמואל באופן הראוי. מעבר לזה, אני קורא להוציא פירושים מדעיים על זו הדרך גם לשאר הספרים שבתנ"ך, ובפרט לאלו של התורה. הדבר כל-כך נחוץ וכל-כך חסר (ואם לא חסר אנא ידעו אותי היכן אוכל למצוא ספרים אלה, בעברית).
שורה תחתונה: ספר מעניין וחשוב. מומלץ, בעיקר לאוהבי תנ"ך.
[1] ניתן למצוא פרק זה כאן: http://www.haptiliya.com/#!israel-katz/cb23
[2] ביקורתי על הספר כאן: http://nuritha.co.il/he/node/5510