מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
הרעיון השנתי לחג החירות, חג הפסח.
איני רגיל להתייחס לגמרא או למשנה בחלק החוקי שלהן, ובוודאי שלא למקרים המוזרים שבהן, אך מקרה אחד מוזר צד את עיני ועל כן אפרטו מעט.
המשנה בגיטין, המובאת גם במסכת חגיגה בראשיתה, דנה במקרה של "חציו עבד וחציו בן חורין". על פניו, נשמעת כמו עוד סוגייה דמיונית, כמותה ניתן למצוא בגמרא לרוב, אבל בעצם אולי יש בה משהו. המושג מתייחס ל"עבד של שני אדונים" (כשם המחזה המפורסם, וישו אמר – אי אפשר להיות עבד לשני אדונים, לאלוהים ולממון), שאדון אחד שחררו. בעצם, מציאות מתקבלת מאוד על הדעת.
הנה המשנה:
מי שחציו עבד וחציו בן חורין, עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד; דברי בית הלל .
אמרו להם בית שמאי: תיקנתם את רבו, ואת עצמו לא תיקנתם !
לישא שפחה אי אפשר – שכבר חציו בן חורין ;
בת חורין אי אפשר – שכבר חציו עבד .
ייבטל ?!
והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורבייה, שנאמר: "לא תהו בראה, לשבת יצרה".
אלא, מפני תיקון העולם: כופין את רבו ועושה אותו בן חורין, וכותב שטר על חצי דמיו .
וחזרו בית הלל להורות כדברי בית שמאי .
(משנה, מסכת גיטין, פרק ד, משנה ה)
כלומר, חצי-עבד כזה לא יכול להינשא ולכן מחייבים את אדונו לשחררו לאלתר.
ולמה זה מעניין אותי? כי אפשר לראות בזה אילוסטרציה נאה למצב של הפלסטינאים; מצד אחד ניתנו להם סמכויות רבות ואף אוטונומיה בעזה, אך מצד שני לא ניתנה להם עצמאות מלאה. מצב כזה, לפי המשנה, אם נבין אותה בצורה המורחבת והקיומית שלה, הוא בלתי אפשרי ויש להפסיקו לאלתר, על ידי מתן עצמאות מלאה. זה הכול.