עד מאה ועשרים שוכנת הרוח

מאת: אבנר רמו

אל: avnerramu @ aol.com

In the Book of Genesis we read:
וייצר יהוה אלהים את-האדם עפר מן-האדמה, ויפח באפיו נשמת חיים; ויהי האדם לנפש חיה.
“Then YHWH God formed man of the dust of the ground, and breathed into his nostrils the breath of life; and man became a living soul” Gen 2:7).

In the Book of Ecclesiastes we read:
וישב העפר על-הארץ, כשהיה; והרוח תשוב אל-האלהים אשר נתנה.
“And the dust returns to the earth as it was, and the spirit returns to God who gave it” (Ecc 12:7).

Now we find in the Book of Genesis:
ויאמר יהוה, לא-ידון רוחי באדם לעלם, בשגם הוא בשר; והיו ימיו מאה ועשרים שנה.
“And YHWH said: My spirit shall not abide in man forever, for that he also is flesh; therefore shall his days be a hundred and twenty years” (Gen 6:3).

However, the comparison between these verses suggests that the Hapax legomenon ידון (yadon) is a letter-substitution error of ידור (yadur) - “dwell” (e.g. Ps 84:11). The understanding of the Greek (and English) translators of the Hapax legomenon בשגם (beshagam) as “for that” suggests that they assumed that this word is a letter-deletion error and mis-division of באשר גם (baasher gam) - “for that” (e.g. Ecc 7:22).