פתיחת הספר החדש - אשר על המשכן השלם

קוד: פתיחת הספר החדש - אשר על המשכן השלם בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: hagay_r@tahal.com

אל:

פתיחת הספר החדש "אשר על המשכן" השלם (450 עמודים, יצא לאור בסיון תשע"ב)
תוכן העניינים - כללי
להצלחת מהנדס המחשבים חגי אשר
תוכן העניינים - כללי 1
הקדמה למהדורה הרביעית 2-6
מבוא 7-16
פרק א – תכניות משכן אוהל מועד א-כ
פרק ב – ביאור משכן אוהל מועד 17-68
פרק ג – תכניות כלי המשכן כא-נב
פרק ד – ביאור כלי המשכן 69-192
פרק ה – תכניות חצר המשכן נג-סד
פרק ו – ביאור חצר המשכן 193-219
פרק ז – תשריטי בגדי הכהנים סה-עב
פרק ח – ביאור בגדי הכהנים 220-254
פרק ט – טבלאות ריכוז וסיכום עג-פז
סוף דבר 255-299
חתימת החיבור 300
פרק י – ספיחים פח
בתי המקדש פט-צג
מידות קדמוניות צד-קב
לוחות היסטוריים קג- קח
חידושים וסברות רב"א בסיה"ק "אשר על המשכן" 305-309
ספרים ופרשני המשכן המוזכרים בספר "אשר על המשכן" 301-312
הסכמות וברכות הגאונים ה1-ה11
תוכן העניינים - מפורט 313-318

אשר על המשכן – הקדמה למהדורה הרביעית
שלושה בתי מקדש היו לעם ישראל מאז היותם לעם ועד היום הזה: המשכן, הבית הראשון והבית השני. המצב שבו עם ישראל שרוי כיום ללא בית מקדש, וללא האפשרות לקיים את המצוות הרבות הנוהגות רק בזמן שבית המקדש קיים, גורם ליקום בכלל ולעם ישראל בפרט לרעות רבות, הן במישור הגשמי והן במישור הרוחני, כאמור במשנה (סוטה, פ"ט, משנה יב): "רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי יהושע: מיום שחרב בית המקדש אין יום שאין בו קללה, ולא ירד הטל לברכה וניטל טעם הפירות, רבי יוסי אומר: אף ניטל שומן הפירות", וכן מובא בגמ': "אמר רב חסדא: מיום שחרב בית המקדש לא נראית רקיע בטהרתה" (ברכות, נט.), "ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה" (ברכות, לב:), "ואמר רבי אלעזר: מיום שחרב בית המקדש נפסקה (מפרידה) חומת ברזל בין ישראל לאביהם שבשמים" (ברכות, לב:), בנוסף לכך, "אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש נגזרה גזירה על בתיהן של צדיקים שיחרבו" (ברכות, נח:). לפיכך לצורך ההתעלות מתוצאות חורבן בית המקדש, הרמב"ם פסק בהלכותיו כי קיימת מצות עשה על הציבור כולו, לבנות בית הבחירה בכניסתם לארץ, בזמן שרוב ישראל על אדמתם (הרמב"ם, מ"ע כ, מלכים-פ"א, א), שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ונאמר: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים, י"ב, ה'). וכן הרלב"ג כתב (פר' תרומה): "ואין ספק שמצות עשיית המשכן או המקדש נוהגת לדורות", וכן "אור החיים" כתב (שמות, כ"ה, ח'): "ועשו לי מקדש' היא מצות עשה כוללת כל הזמנים: בין במדבר בין בכניסתן לארץ, בכל זמן שיהיו ישראל שם לדורות, וצריכין היו ישראל לעשות כן אפילו בגליות, אלא שמצינו שאסר ה' כל המקומות מעת שנבנה בית המקדש". וכן פירש רבי יוסי בר חנינה (ירושלמי, מגילה, פ"א, עב, טור ג /הי"א) את הפסוק "עוּרִי צָפוֹן וּבוֹאִי תֵימָן" (שיה"ש, ד', ט"ז), "לכשיתעוררו הגליות שהן נתונות בצפון (גלות בבל), ויבואו ויבנו בית המקדש שהוא נתון בדרום (ירושלים)". כלומר, הציווי על הקמת המקדש הוא ציווי תמידי, משום שבנית מקום מקדש "מעיד על מציאותו" של ה' יתברך. לפיכך "המשכן שהיה במדבר, היה לפי שעה לחנך ישראל לעבודת השם יתברך", עד לבנית בית המקדש בירושלים, וכן מצאנו כי תבניות כלי המשכן שימשו כתבניות לכלי בתי המקדש הראשון והשני, והן אף ישמשו בעת בנין הבית השלישי שיבנה במהרה בימינו.
מפאת חשיבות הימצאותו של מקדש בתוככי עם ישראל, עד להתממשות חזון בנין בית המקדש השלישי, חז"ל למדנו כי בתי הכנסת ובתי המדרש הם מעין "מקדש מעט", כמובא בגמ': "וָאֱהִי לָהֶם לְמִקְדָּשׁ מְעַט' (יחזקאל, י"א, ט"ז), אמר רבי יצחק: אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל. ורבי אלעזר אמר: זה בית רבינו שבבבל. דרש רבא: מאי דכתיב: "אֲדֹנָי מָעוֹן אַתָּה הָיִיתָ לָּנוּ" (תהלים, צ', א')?, אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות" (מגילה, כט.). בנוסף לכך, ניתנה לכל אדם מישראל בכל מקום שהוא, האפשרות להרחבת מקומות השראת השכינה, באמצעות קביעת מקום ללימוד התורה, כמובא בגמ': "אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה, יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות. והיינו דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא: מיום שחרב בית המקדש, אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד" (ברכות, ח.). וכן מצאנו שאברהם אע"ה, הביא לכלל ולפרט מעם ישראל פתרון לבעיית הקרבת הקרבנות בזמן שבית המקדש חרב, כמובא בגמ': "אמר לפניו: רבונו של עולם, תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מה תהא עליהם?, אמר לו: כבר תקנתי להם סדר קרבנות, בזמן שקוראין בהן לפני, מעלה אני עליהם כאילו הקריבום לפני, ואני מוחל להם על כל עונותיהם" (תענית, כז:).
בנוסף לכך, לאחר שבית המקדש הגשמי חרב, ניתנה לכל אדם מישראל האפשרות להקימו ע"י העיסוק במשכן. כמובא במדרש על הפסוק: "אַתָּה בֶן אָדָם הַגֵּד אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל אֶת הַבַּיִת וְיִכָּלְמוּ מֵעֲוֹנוֹתֵיהֶם וּמָדְדוּ אֶת תָּכְנִית" (יחזקאל, מ"ג, י'), אמר יחזקאל לפני הקב"ה: "הניח להם עד שיעלו מן הגולה, ואח"כ אני הולך ואומר להם, א"ל הקב"ה ליחזקאל: ובשביל שבני נתונים בגולה יהא בנין ביתי בטל?, א"ל הקב"ה: גדול קריאתה בתורה כבנינה, לך אמור להם ויתעסקו לקרות צורת הבית בתורה, ובשכר קריאתה שיתעסקו לקרות בה, אני מעלה עליהם כאלו הם עוסקין בבנין הבית" (תנחומא, פר' צו, סימן י"ד), דהיינו, העיסוק בקריאה ובלימוד צורת משכן ה' מהוה כבנין הבית, משום שהעיסוק בלמידת מלאכת המשכן מהווה הכנה להתממשות חזון הנביאים לבנין ירושלים עיר הקודש, ולהתגלות מלכות ה' יתברך בעולם. כלומר, אף לדעת הסוברים (במד"ר, בראשית, פרשיות: ב, נו, סה, סט, בילק"ש רמזים: ד, קב, קטו,קכ) כי "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות, ט"ו, י"ז): 'מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (רש"י- סוכה מא., וכ"כ התוספות, שם), וכמובא בספרי (דברים, פסקא שנב, ד"ה חופף עליו, וכ"כ בילק"ש, דברים, רמז תתקנו): "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן' (דברים, ל"ג, י"ב), בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא". ואמר רבי יוחנן: "סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא" (סנהדרין, פו.). למרות זאת נלענ"ד כי לכ"ע בנית כלי המקדש, בגדי הכהונה, ועבודת הקרבנות עתידים להיעשות בידי אדם, בהנחיית המלך המשיח. וכן הרש"י פירש על המקרא: "וְכֵן תַּעֲשׂוּ' (שמות, כ"ה, ט'), לדורות, אם אבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון: שולחנות, ומנורות, וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם". מטעם זה התורה חרגה ממנהגה לקצר, והיא האריכה בתיאור תכניות המשכן, כליו, ובגדי הקודש ונשיאתם, בשבע מפרשיות התורה. למרות שלצורך ביצועו בפועל נדרשו חכמי לב באופן חד פעמי, כפי שנאמר: "וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה'" (שמות, ל"ו, א').
וכן כתב רבינו בחיי: "התורה שכל דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום, רצתה להקדים ענין מעשה המשכן (למעשה העגל), שהוא הכפרה קודם שיזכיר העוון ההוא, כי כן היא מדתו של הקב"ה שמקדים רפואה למכה... ודע, כי הספור בענין המשכן וכליו, והחקירה בתכונת צורותיו ומובאיו ושעור ארכן ורחבן וקומתן, אע"פ שאין בית המקדש קיים, מצוה גדולה היא עד שמים יגיע שכרה, ותורה היא וללמוד אנו צריכין. וכן הזכירו רז"ל בענין הקרבנות, כי כל המתעסק בלמוד פרשיות, וישא ויתן בלבו עניניהם כאלו הקריב הקרבן עצמו, הוא שאמרו: כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה, בפרשת 'חטאת כאילו הקריב חטאת' (מנחות, קי.), וכן כולם. הא למדת מזה על הספור בפיו בלבד שכרו אתו ופעולתו לפניו, כאילו עשה המעשה והקריב קרבן על המזבח. והוא הדין בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב, כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם... כי המשכן וכליו הכל ציורים גופניים, להתבונן מהם ציורים עליונים שהם דוגמא להם, שאין לך דבר במשכן וכליו שלא יהיה מצוייר למעלה" (רבינו בחיי, פרשת תרומה). "מלת משכן מלשון המשכה, לפי שהמשכן וכליו ציורים ודוגמא למקדש של מעלה, כי ביהמ"ק של מטה מושך כח ממקדש של מעלה הנקרא זבול" (רבינו בחיי, פרשת פקודי). והוא שהזכיר דוד על הענין הזה על הנסתר והנגלה: 'סבו ציון והקיפוה ספרו מגדליה שיתו לבכם לחילה פסגו ארמנותיה למען תספרו לדור אחרון' (תהלים, מ"ח, י"ד), ובזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר, ישיב שכינתו לתוכו, שנאמר (תהלים, מ"ח, ט"ו): 'כי זה אלהים אלהינו עולם ועד הוא ינהגנו על מות" (רבינו חיי, סוף פרשת ויקהל). "כי אע"פ שהמשכן והמקדש עתידין ליחרב, וכלי הקודש הגופניים עתידים שיאבדו בגולה, אין להבין שכשם שפסקו למטה, כך פסקו למעלה תבניתם ודוגמתם ח"ו, אבל הם עומדים וקיימים לעולם. ואם פסקו למטה עתידים לחזור לקדמותם" (רבינו בחיי, פרשת תרומה).
וכן האברבנאל כתב (סוף פר' תרומה): "ולא יעלה בלבבך שהסיפורים האלה ממעשה המשכן וכליו וסדר הקמתו ומשאו, ומעשה הקרבנות ועניני הנשיאים ובגדי הכהנים ושאר דברים שהיו בדורות ההם, עתה שאנחנו בגלות אין לנו צורך בידיעתם. כי הנה התשובה בזה היא: שכל הענינים שבאו בתורה מאי זה מין שיהיו, הנה עיקר הכוונה בהם שיהיו בספר חכמה עליונה ולימוד אלהי בה, יעיינו כל בעלי דת עד שישלימו נפשותיהם בהשגות והידיעות ההמה. ולכן היה מה שידענו היום בעניני המשכן וכליו עם רמזיהם, מועיל לנו היום הזה כיום המעשה עצמו, ועל זה האופן באמת לא בטלה עבודת הקרבנות, ודיני טומאה וטהרה אף שהמעשה בפועל בהם בטל, כי השכלתם לא בטלה, וכבר יקנה האדם בזכרונם תמיד ההכנע לפניו יתברך. והמקרא והעיון ללמוד ולמעיין באמתת המצוות ההן, הוא יביאהו באמת אל ההצלחה האמיתית. וכן הוא בכל המעשים התורניים, עד שהיתה מפני זה התורה אשר בידינו כלי אומנות, להכין לפנינו את הדרך אשר נלך, להיות כאלהים יודעי טוב לחיותינו בכל המקומות ובכל הזמנים". וכן "שנו רבותינו: בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה, ולמה שמונה עשרה?... ר' יוחנן אמר: כנגד י"ח צווים שבמשכן שהן בסוף ספר 'ואלה שמות" (תנחומא, וירא, א).
לפיכך נלענ"ד לומר: כי תאור מלאכת המשכן בשבע מפרשיות התורה משול לתיאורו של שדה גזר, כאשר מחד גיסא האדם יכול ליהנות ממרבדי הירק החיצוני של הגזר, אשר הוא המצוי מעל פני האדמה, אך האדם אשר חופר ומעמיק מתחת לירק הגזר, הוא מגלה כי הפרי האמיתי של הגזר המתוק מצוי מתחת לפני השטח. וכן כתב הרה"ג חיים קנייבסקי שליט"א, אשר גם הוא נתן לי את ברכותיו לחיבור זה: "אצל הרבה ת"ח אין הדברים מבוררין אפילו מה שמפורש בהדיא במקרא". "עַל כֵּן זָחַלְתִּי וָאִירָא מֵחַוֹּת דֵּעִי אֶתְכֶם" (איוב, ל"ב, ו'), ומלהתקרב למשכן ה', אך נתמכתי בהסכמות הגאונים וגדולי הדור שבימינו, ונתלתי במרגלא בפומיה דאבי רבי ומורי אָשֵׁר בֶּן יוֹסֵף חַגְבִּי זצ"ל, אשר משחר ילדותי הוא היה נוהג לומר באוזני את מאמרי הזוה"ק: "אצטריך ליה לבר נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה" (פר' תרומה, קכח.), "ולית שעורא לאגרא דאינון דידעי חכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון, זכאה חולקהון בעלמא דין ובעלמא דאתי, דכתיב (משלי, ג', י"ג): 'אַשְׁרֵי אָדָם מָצָא חָכְמָה וְאָדָם יָפִיק תְּבוּנָה" (פר' פקודי, רמז:). וכן נאמר: "כַּבֵּד אֶת ה' מֵהוֹנֶךָ" (משלי, ג', ט'), "ממה את מכבדו?, משיחננך" (ירושלמי, פאה, פ"א, דף טו), דהיינו, "מכל מה שהוא מהנה אותך ונתן לך יתרון על שאר בני אדם, יש לך להודות לפניו ולתת כבוד לשמו" (רבינו בחיי, פר' כי תבוא). וכן מובא במדרש (מד"ר, שמות, פרשה לג, ח): "בשעה שאמר הקב"ה למשה על עסקי המשכן, אמר לפניו: רבש"ע, יכולין הם ישראל לעשותו?, אמר לו הקב"ה: אפילו אחד מישראל יכול לעשותו", והאברבנאל פירש: "לפי שהאיש החכם בדעתו ורעיוני לבו, יכול לצייר תמונת העולם, אף על פי שלא יוכל להוציא בפועל בחומרים. לכן אמרו: שכל אחד מישראל יכול לעשותו". וכן הרש"י כתב: "צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר: 'בן אדם ראה בעיניך ובאזניך שמע ושים לבך', וגו' (יחזקאל, מ', ד'), הרי דברים קל וחומר, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין, דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה על אחת כמה וכמה"?! (רש"י, דברים, ל"ב, מ"ו).
לפיכך הקדשתי את היתרון אשר חונן הדעת נתן לי, דרך העיסוק היומיומי בתכנון ממוחשב של מבנים מורכבים בחברה בינלאומית, מזה של ל"ו שנים, ע"מ לחקור, לדרוש, לשרטט ולשקול את המשכן וכליו, מתוך אשר ליקטתי ומצאתי כתוב במקרא, בנביאים, בכתובים, במשנה, בתלמוד, במדרשים, ברש"י, ובעשרות מהמפרשים הראשונים, והאחרונים. את כל החומר המלוקט תרגמתי בעזרת חונן הדעת, לתכניות מפורטות ומדוייקות בגרפיקה ממוחשבת, ובתוכן הוספתי לראשונה בהסטורית פרשנות המשכן, גם את סוגי החומרים ומשקלם כמקובל בימינו, בכדי "למיסבר קראי" (יומא, ה:).
על כן החיבור "אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן" (במדבר, ג', כ"ו), אשר זו היא הוצאתו הרביעית במספר, נועד הן לצורך המחשת המשכן וכליו לעין הקורא, והן להסברת הנאמר בתורה בנוגע למלאכת המשכן ונשיאתו, כפי שנאמר: "כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ" (שמות, כ"ה, ט'), דהיינו, ה' יתברך הקדים להראות למשה רע"ה בממשיות (הרשב"ם) במראה העין (א"ע), את תבנית המשכן בתחילה, ואחר כך את תבנית הכלים (חזקוני), בטרם ביצועם בפועל. וכן מצאנו כי גם בציווי על עשיית המנורה נאמר: "וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר" (שמות, כ"ה, מ'), ואף בציווי על עשיית מזבח העולה נאמר: "נְבוּב לֻחֹת תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ כַּאֲשֶׁר הֶרְאָה אֹתְךָ בָּהָר כֵּן יַעֲשׂוּ" (שמות, כ"ז, ח'), דהיינו, למרות שהתורה כתבה במפורט את המידות והצורות של המשכן וכליו, בכל זאת בעת הביצוע נדרשה גם ראיה וגם כוונה רוחנית. כלומר, את ציוויי התורה המפרטים את המידות והצורות הכלליות יש לעשותם ככתבן, אולם את פרטי יתר הצורות המרכיבים את הצורות הכלליות, יש לעשותם בהתאם לכוונות הרוחניות של העושים, בכדי שהשכינה תשרה במעשה ידיהם. לפיכך למרות שבנין בית המקדש השני וכליו נעשו בהתאם למידות ולצורות של הבית ראשון, בכל זאת השכינה לא שרתה בתוכו, משום שלעושים במלאכה היתה חסרה הכוונה העליונה בעת ביצוע הכלים. וכן מצאנו כי ה' יתברך הראה גם לדוד המלך את תכנית הבית הראשון בטרם ביצועו בפועל, שנאמר: "הַכֹּל בִּכְתָב מִיַּד ה' עָלַי הִשְׂכִּיל כֹּל מַלְאֲכוֹת הַתַּבְנִית" (דבה"י-א, כ"ח, י"ט), ואף ליחזקאל הנביא ה' יתברך הראה את התכנית של הבית השלישי העתיד לבוא, שנאמר: "בֶּן אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ לְכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתָךְ כִּי לְמַעַן הַרְאוֹתְכָה הֻבָאתָה הֵנָּה הַגֵּד אֶת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְבֵית יִשְׂרָאֵל" (יחזקאל, מ', ד'), דהיינו, הראיה קדמה ללימוד ולציווים על העשייה. וכן רש"י כתב: "שִׂימוּ לְבַבְכֶם', צריך אדם שיהיו עיניו ולבו ואזניו מכוונים לדברי תורה, וכן הוא אומר: "בֶּן אָדָם רְאֵה בְעֵינֶיךָ וּבְאָזְנֶיךָ שְּׁמָע וְשִׂים לִבְּךָ' וגו' (יחזקאל, מ', ד'), הרי דברים קל וחומר, ומה תבנית הבית שהוא נראה לעינים ונמדד בקנה, צריך אדם שיהיו עיניו ואזניו ולבו מכוונים להבין, דברי תורה שהן כהררין התלויין בשערה, על אחת כמה וכמה"?! (רש"י-דברים, ל"ב, מ"ו).
לפיכך ע"מ להבהיר לעין כל את המשורטט בתכניות המשכן, כתבתי בתוכם גם תיאור מילולי קצר המובא בשפה פשוטה. בנוסף לכך, מובא תיאור מילולי מורחב, הכולל את המצוות הקשורות למלאכת המשכן, ומגוון ממחלוקות חז"ל בגמ' לגבי פרטי מלאכת המשכן, ומצוינים בו גם המקורות ואף הסברות של עשרות מפרשני המשכן וכליו. כמו כן, לפני תאור כל חלק ממלאכת המשכן, העתקתי את דברי רש"י הנוגעים בדבר, משום שרש"י הוא גדול פרשני התנ"ך והתלמוד, ובפירושו הוא כולל ומסכם את כל דברי חז"ל הנוגעים למרכיבי מלאכת המשכן, וכן הרשב"ם כתב בפתיחת פירושו על המשכן (שמות, כ"ה, א'): "פרשיות של משכן, חשן ואפד, אם אקצר בפרושן, יימצאו בפרושי רבנו שלמה אבי אמי זצ"ל". כלומר, החיבור "אשר על המשכן" מבאר בין היתר את פירושו המילולי של רש"י.
יתרה מזאת, ע"מ להקים את המשכן בבחינת "וְהָיָה הַמִּשְׁכָּן אֶחָד" (שמות, כ"ו, ו'), שרטטתי את ממדיו ע"פ פסיקות הראשונים, מבלי לפסוק הלכה, ומבלי להקל ראש בדעות האחרות המובאות בחיבור, אלא רק בכדי להראות את משכן ה' בכללותו כנלענ"ד, דהיינו, כנהר היוצא "מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת אֶת הַגָּן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד" (בראשית, ב', י'), ללומדיה ולדורשיה ברמות השונות, אשר בלימודם הם גורמים להשראת השכינה בתוככי עם ישראל לנצח, כפי שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ט, מ"ה), ונאמר: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (שמות, כ"ט, מ"ה). וכן מצאנו כי הקב"ה הבטיח למשה רע"ה: "ואם את עושה לזה (משכן) של מעלה למטה, אני מניח סנקליטון (מלאכי עליון) שלי של מעלה, ויורד ומצמצם שכינתי ביניכם למטה" (מד"ר, שיה"ש, פר' ג, ב). וכן מובא במדרש: "אמר הקב"ה למשה: עשה לי משכן, שאני מתאוה לשכון אצל בני" (ילק"ש, תרומה, רמז שסט).
יהי רצון שבזכות העיסוק בלימוד סיה"ק "אֲשֶׁר (מלשון אוֹשֶׁר, הוריות, י:) עַל הַמִּשְׁכָּן" (במדבר ג', כ"ו), נזכה להבין ולהשכיל את הנגלה והנסתר, מתוך תאורי התורה והגמרא את מלאכת המשכן, ובזכות זאת ה' יתברך יעלה לנו, כאילו עסקנו במצות בנין בית הבחירה כנ"ל. וכשם שקדם בנין המשכן לבנין בית המקדש, כן נזכה במהרה לבנין הבית השלישי, ולהשבת השראת השכינה בציון ברחמים רבים, ככתוב: "כֹּה אָמַר ה' שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם" (זכריה, ח', ג').

המחבר
העל"ה רפאל ב"ר אשר חגבי
אלנקוה 90 ת"א

מבוא
תועלת החיבור:
לחיבור זה יש יתרון ותועלת מכל יתר החיבורים אשר מצאתי בנושא המשכן, כולל החיבורים אשר יצאו בעקבות הוצאת המהדורות הראשונות של סיה"ק "אֲשֶׁר עַל הַמִּשְׁכָּן", ואלה הם מקצת תועלות חיבור זה:
א. החיבור מעצים את פאר יצירתם הראשונה של עם ישראל במדבר, באמצעות תאור מלאכת המשכן בעשרות תכניות עבודה ממוחשבות, ציבעוניות, בסטנדרד בינלאומי, בתוספת טבלאות נפח ומשקל לכל פריט. החיבור גורם להבנה חזותית של התיאור המילולי של תכניות המשכן וכליו המובא במקרא, ולצידו שולבו פירושי רש"י ומקורותינו העתיקים, יחד עם רישומים ממוחשבים הנהוגים בעולם ההנדסה של ימינו, דהיינו, בבחינת שרטוט אחד שוה אלף מילים.
ב. המשכן וכליו ובגדי הכהנים משורטטים בחיבור זה בקנה מידה אמיתי, ע"פ ההכרעה ההילכתית אשר נפסקה במחלוקות הנוגעות לפריטי מלאכת המשכן.
ג. בחיבור זה ניתן לחלקי המשכן תיאור מילולי קצר, בכדי לתאר בפשטות את השירטוטים ומקורותיהם. בנוסף לכך, ניתן לחלקי המשכן תיאור מילולי מורחב, בכדי להשלים את מגוון הדעות והמחלוקות הנוגעות לכל פריטי מלאכת המשכן. החיבור חולק לששה פרקים: תכניות מלאכת המשכן, המשכן, כליו, החצר, בגדי הקודש וטבלאות סיכום כלליות. כמו כן, החיבור מסודר ע"פ תאור סדר הקמתו ככתוב בתורה (שמות מ', י"ח – ל"ג). שילובם של מרכיבים אלה לחיבור שלם, מפשט ומקל על התשב"ר, להבין את יצירתם המורכבת של חכמי הלב אשר בנו את המשכן, ומלמדם גם את מקצוע התכנון והשרטוט ההנדסי, אשר אף הם חלק הנדרש להבנת יסודות התורה (כגון: בענייני שבת, ערובין, מקואות, זרעים, מידות, משקלות, וכו').
ד. החיבור כולל את כל ע"ט פריטי המשכן וכ"ו בגדי הכהונה, כולל פריטים אשר נרמזו במקרא או שהובאו במשנה ובגמ'. פרטי הפרטים של מרכיבי המשכן משורטטים במידותיהם ובמקומותיהם, כל אחד בפני עצמו, ונפח ומשקל כל אחד מהם מונח לצידם.
ה. לראשונה מאז הוקם המשכן, מובא בחיבור זה הערכת משקלו הכללי של המשכן (כשלש מאות וארבעים טון), ומחירו הנכון לימינו. בנוסף לכך, החיבור מפרט בטבלאות את החלקים, ואת הערכת המשקל אשר נשאו בני קהת, בני גרשון ובני מררי, כל אחד בפני עצמו. ובכך מומחשת עבודת הלויים בעת נשיאת המשכן במדבר, וכן "א"ר סימון: שבטו של יששכר, אמר להם: המשכן הזה שאתם עושים פורח הוא באויר?, עשו לו עגלות כדי שיהא נטען בהם" (מד"ר, שיה"ש,, פר' ו, ב).
ו. החיבור ממחיש את חוכמתם של משה רע"ה ואומני המשכן, אשר הם תרגמו את המראה הרוחני של תבנית המשכן בעיני משה רע"ה, והם הפכו את שמיעת דברי משה רע"ה לכלל מעשה מדיייק בתכלית הדיוק. עד "כי היו הדברים ההנדסיים התלויים בציור הדמיוניים, מוכנים ומצויירים עם השגת החוש את מרחקיהם ומצביהם, יותר בשלמות ממה שיציירו אותם מפאת הדברים. כי הנה הרעיון לא יכיל הדברים הנשמעים, כמו שיעשה הראות אל הדברים הנראים" (האברבנאל, תרומה).
ז. החיבור נותן ללומד תחושת שייכות, והוא מבהיר את מקום השראת השכינה, והוא אף משלים את הבנת מחלוקות חז"ל בגמ' ובברייתות בנושאי המשכן, ואף את דעתם של ל"ו מפרשני המקרא. תבניתו המדוייקת והאמיתית של המשכן כנלענ"ד, מבהירה את עומק המחשבה, וכישרון היצירה אשר הם נדרשו מחכמי הלב (מלפני 3322 שנה) בעת ביצוע פרטי המשכן, כליו וחצרו, ואף בעת הקמתו ופירוקו ונשיאתו במדבר.
ח. התמונה הכוללת של מלאכת המשכן המפורטת בחיבור זה, מאפשרת להבין ביתר קלות את ל"ט המלאכות האסורות בשבת. כמאמר רש"י: "כל מילי דשבת ממשכן גמרינן" (עירובין ב., ד"ה מבוי), וכן הרמב"ם פסק (שבת, פי"ב, יב): "כל המלאכות ממשכן לומדין אותן". כמו כן, החיבור מבהיר את המצוות הקשורות במשכן וכליו, ובעבודות הקודש אשר נעשו במשכן.
ט. בחיבור זה הותאמו מידות המשכן המקוריות (אמה), למידות המקובלות בימינו (מילימטר), כאשר לצורך המחשת יתר נלקחה מידת אמה בת ששה טפחים "ממוצעת", השווה ל- 500 מ"מ (חצי מטר), אשר היא מידה מקורבת (כ- 4% יותר) לדעתו של הגר"ח נאה (בספרו שיעורי תורה, סימן א), ובערך לפיה נקבעה ההלכה למעשה (עיין ילקוט יוסף, תרל, ד, תנו, א). וכן מובא במשנה (עירובין, פ"א, משנה ה): "כל שיש בהקיפו שלשה טפחים, יש בו רוחב טפח", דהיינו, אורך הקף עיגול בקוטר טפח הוא: טפח כפול שלוש (וכ"כ רש"י, עירובין, יג:), ולא טפח כפול 3.14286 (כ- 5% פחות). וכתבו התוספות (וד"ה כל שיש, עירובין, יג:): "וקשיא, דאין החשבון מדוקדק לפי חכמי המדות" (כ- 5% פחות). הרמב"ם כתב (פיהמ"ש, עירובין, פ"א, משנה ה): "והקירוב שמשתמשים בו אנשי המדע, הוא יחס אחד לשלשה ושביעית, שכל עיגול שקוטרו אמה אחת הרי יש בהקיפו שלש אמות ושביעית אמה בקירוב. וכיון שזה לא יושג לגמרי אלא בקירוב, תפשו הם (חכמי המשנה) בחשבון גדול, ואמרו: כל שיש בהקיפו שלשה טפחים יש בו רוחב טפח, והסתפקו בזה בכל המדידות שהוצרכו להן בכל התורה". אולם הפרשנים נחלקו בענין מידת האמה בטווחים גדולים, המגיעים עד לכ-37% הפרש (החת"ס - 624 מ"מ, החזו"א - 576 מ"מ, הנצי"ב – 570 מ"מ, ערך מילין – 560 מ"מ, ערוך השולחן ורד"צ הופמן – 540 מ"מ, הגר"ח נאה – 480 מ"מ, הרמב"ם – 456 מ"מ), לפיכך מימדיו האמיתיים של המשכן ומשקלו, משתנים בהתאם למידות הפרשנים הנ"ל, ואף משקל הכלים משתנה ע"פ מחלוקת הגמ' בענין מידת האמה, דהיינו, אמת הבנין היא - בת 6 טפחים לכ"ע, אך אמת הכלים - לדעת ר' יהודה היא בת 5 טפחים (מנחות, צז., ב"ב, יד.). יחד עם זאת יצויין כי למרות המחלוקות הנ"ל, חיבור זה משורטט בקנה מידה יחסי המתאים לכולי עלמא. כמו כן, אף את מידות האורך, הנפח והמשקל, ע"פ המחלוקות בענין אורך האמה, ניתן לקבל באמצעות נוסחאות פשוטות, כמובא בטבלת ההמרה הנתונה בסיום החיבור.
י. התורה לא פרטה את כל המידות של ע"ט פריטי המשכן, כמו כן, התורה לא כתבה במפורש את עובי הציפויים של החלקים המצופים בזהב, בכסף בנחושת, וכו'. וכן כמובא בגמ': "אלא כפורת טפח מנלן?, דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב" (שמות, כ"ה, כ"ה), מה להלן טפח, אף כאן טפח... דנין דבר שנתנה בו תורה מדה, מדבר שנתנה בו תורה מדה" (סוכה, ה.). אף חלק מפרשני המקרא התחבטו בשאלה זו, אך נלענ"ד כי כל פרשני המקרא לא הציעו פיתרון כולל ומדויק לסוגית מחסורם של מידות עובי הציפויים, וכן ה"אבן עזרא" כתב: "ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי המשכן"? (אבן עזרא, שמות, ל"ח, כ"ד), בדומה לכך הרלב"ג כתב (רלב"ג, שמות, כ"ה, י"א, ד"ה "וציפת אותו זהב טהור"): "ועובי ארונות הזהב לא נודע, ועל כל פנים היה להם עובי מורגש, כדי שיִּשְׁלַם להם הקיום. ולא יתכן שהיה עובי ארונות הזהב טפח, כמו שאמרו ז"ל (אך הרלב"ג לא פירש היכן הדבר נאמר), כי לא יתכן שיִּשְׁלַם אחד מאלו הארונות בזה העובי מכל הזהב הנזכר ב'אלה פקודי' העשוי למלאכה, וזה יתבאר למי שעיין בהנדסה עיון מעט, ואולם אמרו זה ז"ל להורות על שכבר היה לאלו הארונות עובי מורגש". חסרונן של כל המידות משפיע השפעה מכרעת על צורתם, משקלם ומחירם של פריטי המשכן. לפיכך בחיבור זה הושלמו כל המידות של המשכן וכליו, החל במידות אשר הם נכתבו בתורה במפורש, והמשך במידות אשר נלקחו מתוך: התלמוד, הברייתא דמלאכת המשכן, המדרשים, פירושו המפורט של הרש"י, פרשני המקרא, סיפרי פרשני המשכן, וכו', וכלה בסברות הנלענ"ד", ואיבעית אימא (תהלים, כ"ה, י"ד): "סוד ה' ליראיו" (סוטה, ד:).
יא. החיבור כולל הרחבה ופתרון לסוגיות ולקשיים הנובעים מתוך תיאורי מלאכת המשכן ונשיאתו במדבר, כגון: סוגית ההפרשים בין סיכומי המשקלים, צורת המנורה, נשיאת מזבח העולה, הקמת החצר, יציבות חלקי המשכן ע"פ חכמת ההנדסה, וכו'.
יב. בסוף החיבור הוספו חלק מן הרמזים נצחיים אשר הם טמונים בתוך המילים המתארת את מלאכת המשכן. בנוסף לכך מובא גם חלק מן הפקת הלקחים ומוסרי ההשכל לדורות, אשר הם נובעים מתוך התיאור הטכני כביכול של ביצוע מלאכות המשכן המפורטות בתורה, בחמשת הפרשיות המסיימות את ספר שמות, מתוך סיה"ק "פרי מצמרת".
תכלית הקמת המשכן:
א. המשכן גרם לעם ישראל לעליה רוחנית לאחר השפל של חטא העגל, לפיכך המשכן נקרא גם בשם "משכן העדות", דהיינו, "עדות לכל באי העולם שנמחל להם על מעשה העגל" (תנחומא, פר' פקודי, ו'). וכן מובא בגמ': "תנא רבי יוסה בן חנינה: הדא מתניתא 'ועשית כפורת זהב טהור', יבוא זהב של כפרת ויכפר על זהבו של עגל" (ירושלמי, שקלים, פ"א, דף מה, טור ד, הל' א').
ב. בבנית המשכן (בשנת ב' תמ"ט) כלל עם ישראל הוכיחו את אהבתם העמוקה לה' יתברך, הן ע"י הבאת הנדבה בשמחה ובזריזות, והן ע"י מהירות בניתו, למרות חוסר התנאים ליצירה, ובהעדר טכנולוגיה מתקדמת, אשר היא היתה נדרשת לביצועם המושלם של כל מרכיבי המשכן.
ג. המשכן היווה מקום מרכזי לתורה, ולטהרה רוחנית לעם ישראל, משום היותו מקום טהור ונקי בתכלית הנקיות, המפנה לנקודה מרכזית אחת ולאל אחד. כפי שניתן לקרא בשמו מִּשְׁכָּן, דהיינו, מָשְׁכַן.
ד. באמצעות הציווי על הקמת המשכן הזמני, ה' יתברך המחיש את אהבתו הנצחית לעם ישראל, משום שהמשכן שימר את הקשר הישיר שבין עם ישראל לבין ה' יתברך, עד להקמתם של מקדשי הקבע בירושלים. וכן מובא בגמ' (כתובות, סב:): "מעיקרא כתיב: 'תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ" (שמות, ט"ו, י"ז), ולבסוף כתיב: 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ה, ח'). כלומר, בתחילה ה' יתברך רצה "שיבואו לארץ ואח"כ יבנו לו מקדש, ולבסוף אמר: 'וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ' במדבר" (רש"י-כתובות, סב:), כי מרוב אהבת ה' את עם ישראל, הוא לא רצה להמתין עד שהם יבואו לארץ, ורק אז הם יעבדוהו באופן ישיר ומוחשי, אלא ה' יתברך חפץ לקיים קשר ישיר עם בני ישראל, כבר בראשית דרכם כעם.
ה. שכינת ה' יתברך במבנה הארעי של המשכן, גרמה לעם ישראל יתר בטחון בהתגשמות ההבטחות לכיבוש הארץ ולבנין מקדש קבע. משום שכלי המשכן אשר הם בנו נועדו לשימוש גם במקדשי הקבע, ואף מידות המשכן רמזו את מידותיו בית המקדש, משום שקיים דמיון ביחסיות שבינהם, דהיינו, שטח המשכן היה עשר על שלושים אמה, ושטח המקדש היה עשרים על ששים אמה. כלומר, שטח המשכן היה רבע משטח מקדש הקבע.
ו. הצבתו של המשכן במרכז מחנות עם ישראל, יצרה מרכז אחד אשר הוא איחד את כל השבטים אשר שכנו מסביבו. לפיכך רק לאחר שהוקם המשכן, נקבע מיקומם וסידורם של עם ישראל לפי מחנות, שבטים ודגלים, דהיינו, שנה וחודש לאחר יציאת מצרים.
ז. בנית המשכן במדבר מרמזת לדורות, כי מצות בנית בית מקדש שרירה וקיימת על הציבור בכל הדורות, כפי שכתב הרמב"ם: "חיוב הדת והמצוות אינו תלוי בביאת מלך המשיח" (אגרת השמד), וכן הרמב"ם פסק בהלכותיו כי קיימת מצות עשה על הציבור כולו, לבנות בית הבחירה בכניסתם לארץ, בזמן שרוב ישראל על אדמתם (הרמב"ם, מ"ע כ, מלכים-פ"א, א), שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם", ונאמר: "לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה" (דברים, י"ב, ה'). וכן מובא במדרש: "כל אותם אלפים שנפלו בימי דוד, לא נפלו אלא על שלא תבעו בנין בית המקדש" (שוחר טוב, תהילים י"ז), וכך מובא בתלמוד הירושלמי: "שבית המקדש (השלישי) עתיד להיבנות קודם למלכות בית דוד" (מעשר שני, פ"ה, דף נו, הל' ב').
תולדות המשכן:
מפאת קדושתו העליונה של "הַמִּשְׁכָּן" (שמות, כ"ה, ט'), התורה כינתה את המשכן בחמשה כינויים נוספים: "מִקְדָּשׁ" (שמות, כ"ה, ח'), "אֹהֶל מוֹעֵד" (שמות, כ"ח, מ"ג), "מִשְׁכַּן הָעֵדֻת" (שמות, ל"ח, כ"א), "מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ" (ויקרא, ט"ז, ל"ג), "מִשְׁכַּן ה'" (ויקרא, י"ז, ד'). הקמת המשכן מימשה את רצונו של ה' יתברך מיום בריאת העולם, כמובא במדרש: "אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את העולם, נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים" (תנחומא, נשוא, טז), וכן הגמ' מבארת כי ביום הקמת המשכן: "אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא, כיום שנבראו בו שמים וארץ" (מגילה, י:), דהיינו, ה' יתברך הניח את כל פמליותיו במרום ועשה לו דירה בתחתונים, בתוך המשכן אשר בני ישראל עשו במדבר. המשכן וכליו יוצרו ע"י חכמי לב בראשות משה רע"ה, ע"פ צווי ה', שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ט, מ"ה). המשכן יוצר במשך ג' או ה' חדשים, החל מי"א תשרי בשנת ב' אלפים תמ"ט (2449 - לבריאת העולם), דהיינו, "מלאכת המשכן נגמרה בכ"ה בכסלו, ועמד המשכן מקופל עד ר"ח ניסן" (מד"ר, במדבר, פר' יג, ב, וכ"כ החזקוני), ובר"ח ניסן (ביום שנולד יצחק) של שנת ב' אלפים תמ"ט, המשכן הוקם ע"י משה רע"ה (תנחומא, פקודי, י"א). המשכן התקיים במשך 480 שנה, אולם "משנבנה מקדש ראשון, נגנז אהל מועד, קרשיו, קרסיו ובריחיו ועמודיו ואדניו" (סוטא, ט.). סוד קיומו רב השנים של המשכן (יותר ממקדשי הקבע), נעוץ בעובדה שניתן היה לפרקו, לנושאו ולהקימו באתרים אחרים. וכן מצאנו כי המשכן הוקם ופורק במשך כל שנות קיומו, ל"ה פעמים, כפי שמפורט להלן:
המשכן הוקם לראשונה במרגלותיו של הר סיני, ומשם הוא נדד עם בני ישראל במסעות המדבר במשך ל"ט שנה (בין השנים 2449-2489), דהיינו, המשכן הוקם, פורק ונישא ל"א פעמים במדבר סיני. בפעם הל"ב המשכן פורק בערבות מואב והוקם בגילגל, ושם הוא שכן י"ד שנה (בין השנים 2489-2503), עד לסיום הכיבוש והחלוקה של הארץ. בפעם הל"ג המשכן פורק והוקם בשילה, ושם הוא שכן שס"ט שנה ((בין השנים 2503-2871, בשילה גנזו רק את הקרשים, ובנו במקומם בית של אבנים – זבחים, קיב.), עד ששילה חרבה ועלי הכהן נפטר. בפעם הל"ד המשכן פורק והוקם בנוב, ושם הוא שכן י"ג שנה (בין השנים 2871-2884), עד שנוב חרבה (ע"י שאול) ושמואל הנביא נפטר. בפעם הל"ה המשכן פורק והוקם בגבעון, "וימי נוב וגבעון" יחד נ"ז שנה (זבחים, קיב., הרמב"ם, בית הבחירה, פ"א, ב), דהיינו, המשכן שכן בגבעון מ"ד שנה (ילק"ש, יהושע, רמז כג, בין השנים 2884-2928), עד ששלמה המלך בנה את בית המקדש בירושלים, פירוט גרפי לנ"ל ראה להלן בשירטוט מס' ל-4.
"משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו, בריחיו, עמודיו ואדניו... תחת מחילות של היכל" (סוטה, ט.), וכן "מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי ה'" (מלכים-א, ח'- ס"ד), נגנז ביום שנבנה בית המקדש הראשון (ילק"ש, יתרו, רמז שג). אולם יתר כלי המשכן נשארו לשרת בשני בתי המקדש, דהיינו, רוב הכלים שימשו בקודש במשך 1310 שנה (הכלים נגנזו ע"י מלכי ונביאי ישראל לפני החורבן). וכן מצאנו כי עבודת הקרבנות לה' יתברך, התבצעה בהתאם לשינויים במיקומו של המשכן, כמובא במשנה (זבחים, פי"ד, ד-ח): "עד שלא הוקם המשכן היו הבמות מותרות ועבודה בבכורות, משהוקם המשכן נאסרו הבמות ועבודה בכהנים... באו לגלגל והותרו הבמות... באו לשילה נאסרו הבמות... באו לנוב ולגבעון הותרו הבמות... באו לירושלים נאסרו הבמות".
נמצאנו למדים כי המשכן שרת את מטרת הקמתו לתקופה אשר נמשכה 480 שנים, בעוד שבית ראשון "עמד 410 שנים ובית שני עמד 420 שנים" (רש"י-ב"ב, ג:). וכן מצאנו שאף חרבן מקום הנחת המשכן בשילה, נחשבת כחורבן שתי בתי המקדש, כמובא בגמ': ""אמר רבי אלעזר: (יוסף) בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין, ועתידין ליחרב. 'ובנימן בכה על צואריו', בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף, ועתיד ליחרב" (מגילה, טז:). לפיכך אף התקופה הארוכה שבה המשכן קיים את הקשר המעשי-רוחני בין עם ישראל לבין ה' יתברך, מעידה על חיבתו היתרה של המשכן בעיני ה' יתברך. כי למרות האמור: "הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי וְהָאָרֶץ הֲדֹם רַגְלָי אֵי זֶה בַיִת אֲשֶׁר תִּבְנוּ לִי וְאֵי זֶה מָקוֹם מְנוּחָתִי" (ישעיה, ס"ו, א'), בכל זאת ה' יתברך השרה את שכינתו במשכן לזמן רב, למרות שבתקופתו של המשכן נחרבו הערים שילה ונוב, אך המשכן לא נפגע בכל 480 שנות קיומו, ועד שהמשכן נגנז בסופו, לא שלטה בו יד שונא (וכ"כ הספורנו, פר' פקודי). משום שהמשכן נעשה בהתנדבות ובתרומות כלל עם ישראל, בכך ה' יתברך סימל לדורות את הדדיות קשר האהבה הנצחית, אשר הוא טמון בין עם ישראל לאביהם שבשמים. וכן תנא דבי אליהו (פרשה כג): "מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה?, מפני שעשאוהו כשרים בנדיבות ליבם, ושכרם שעשאוהו בנדיבות לבם, שבעתיד לבא יבא הקב"ה "וישרה בתוכו כמדה ראשונה". וכן מצאנו כי הספורנו בחר לסיים את פירושו לספר שמות במלים אלה: "וכל כך היתה שריית השכינה קבע במשכן, שלא היה מסתלק כלל משם, עד שהיו ישראל צריכים לנסוע, וזה לא היה בשילה, ולא בבית הראשון ולא בבית שני. אבל יותר מזה יהיה בבית שלישי יוב"ב, כאומרו: "וַאֲנִי אֶהְיֶה לָּהּ נְאֻם ה' חוֹמַת אֵשׁ סָבִיב וּלְכָבוֹד אֶהְיֶה בְתוֹכָהּ" (זכריה, ב', ט').
התרומות למלאכת המשכן
תיאור התורה (שמות, כ"ה, א'-ט'):
(א) וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר: (ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי: (ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: (ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: (ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: (ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן: (ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם: (ט) כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנִי מַרְאֶה אוֹתְךָ אֵת תַּבְנִית הַמִּשְׁכָּן וְאֵת תַּבְנִית כָּל כֵּלָיו וְכֵן תַּעֲשׂוּ:
תיאור התורה (שמות, ל"ה, ד'-י'):
(ד) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר: (ה) קְחוּ מֵאִתְּכֶם תְּרוּמָה לַה' כֹּל נְדִיב לִבּוֹ יְבִיאֶהָ אֵת תְּרוּמַת ה' זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת: (ו) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים: (ז) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים: (ח) וְשֶׁמֶן לַמָּאוֹר וּבְשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים: (ט) וְאַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחֹשֶׁן: (י) וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה':
פירוש רש"י (שמות, כ"ה, ב'-ט'):
(ב) ויקחו לי תרומה - לי לשמי: תרומה - הפרשה, יפרישו לי מממונם נדבה: ידבנו לבו - לשון נדבה, והוא לשון רצון טוב, פרישנ"ט בלעז [מתנה]: תקחו את תרומתי - אמרו רבותינו שלש תרומות אמורות כאן, אחת תרומת בקע לגלגלת, שנעשו מהם האדנים, כמו שמפורש באלה פקודי (שמות לח כו - כז), ואחת תרומת המזבח בקע לגלגלת לקופות לקנות מהן קרבנות צבור, ואחת תרומת המשכן נדבת כל אחד ואחד. שלשה עשר דברים האמורים בענין כולם הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה, כשתדקדק בהם: (ג) זהב וכסף ונחשת וגו' - כולם באו בנדבה, איש איש מה שנדבו לבו, חוץ מן הכסף שבא בשוה מחצית השקל לכל אחד, ולא מצינו בכל מלאכת המשכן, שהוצרך שם כסף יותר, שנאמר (שמות לח כו - כז) וכסף פקודי העדה וגו' בקע לגלגלת וגו', ושאר הכסף הבא שם בנדבה עשאוה לכלי שרת: (ד) ותכלת - צמר צבוע בדם חלזון, וצבעו ירוק: וארגמן - צמר צבוע ממין צבע ששמו ארגמן: ושש - הוא פשתן: ועזים - נוצה של עזים, לכך תרגם אונקלוס ומעזי, הבא מן העזים, ולא עזים עצמם, שתרגום של עזים עזיא: (ה) מאדמים - צבועות היו אדום לאחר עבודן: תחשים - מין חיה, ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה, לכך מתרגם ססגונא, ששש ומתפאר בגוונין שלו: ועצי שטים - מאין היו להם במדבר, פירש רבי תנחומא יעקב אבינו צפה ברוח הקודש, שעתידין ישראל לבנות משכן במדבר, והביא ארזים למצרים ונטעם, וצוה לבניו ליטלם עמהם, כשיצאו ממצרים: (ו) שמן למאור - שמן זית זך להעלות נר תמיד: בשמים לשמן המשחה - שנעשה למשוח כלי המשכן והמשכן לקדשו, והוצרכו לו בשמים כמו שמפורש בכי תשא (שמות ל כג - כה): ולקטרת הסמים - שהיו מקטירין בכל ערב ובקר, כמו שמפורש בואתה תצוה (שמות ל ז - ח) ולשון קטרת העלאת קיטור ותמרות עשן: (ז) אבני שהם - שתים הוצרכו שם לצורך האפוד האמור בואתה תצוה (שמות כח יב): מלאים - על שם שעושין להם בזהב מושב כמין גומא ונותנין האבן שם למלאות הגומא, קרויים אבני מלואים, ומקום המושב קרוי משבצות: לאפוד ולחשן - אבני השהם לאפוד, ואבני המלאוים לחשן, וחשן ואפוד מפורשים בואתה תצוה, והם מיני תכשיט: (ח) ועשו לי מקדש - ועשו לשמי בית קדושה: (ט) ככל אשר אני מראה אותך - כאן את תבנית המשכן. המקרא הזה מחובר למקרא שלמעלה הימנו ועשו לי מקדש ככל אשר אני מראה אותך: וכן תעשו - לדורות אם יאבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון שולחנות ומנורות וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם. ואם לא היה המקרא מחובר למעלה הימנו, לא היה לו לכתוב וכן תעשו אלא כן תעשו, והיה מדבר על עשיית אהל מועד וכליו:
פירוש רש"י (שמות, ל"ה, ד'-ה'):
(ד) זה הדבר אשר צוה ה' - לי לאמר לכם: (ה) נדיב לבו - על שם שלבו נדבו קרוי נדיב לב. כבר פירשתי נדבת המשכן ומלאכתו במקום צואתן:
מטרות התרומות למלאכת המשכן - באור כללי
ה' יתברך ציוה לעשות את המשכן וכליו מתרומות הנדבה של עם ישראל, דהיינו, לכאורה אם עם ישראל לא היו מתנדבים, המשכן לא היה נעשה. כלומר, ה' יתברך חפץ שמקום השראת שכינתו יהיה במקום אשר בו כל אחד מעם ישראל יבטא בפועל את רצונו בהשראת השכינה, לפיכך התרומה מרצון לא היתה תרומת כסף לקנית מרכיבי המשכן, אלא עם ישראל התבקש לתרום לשם שמים שלשה עשר דברים, אשר גופם "הוצרכו למלאכת המשכן או לבגדי כהונה" (רש"י, וכ"כ הספורנו), לדעת האברבנאל עם ישראל התבקש לתרום חמשה עשר דברים, "כנגד ט"ו דברים שמהם ובהם הושתת העולם" (וכ"כ המלבי"ם). בנוסף לכך עם ישראל נצטוו לתרום שלוש תרומות חובה של חצי שקל כל אחת. התורה כפלה את כל פרטי תרומות החובה והנדבה, אשר עם ישראל הצטוו לתת בטרם הקמת המשכן, לצורך שלמות הקמתו. כלומר, בפרשיות תרומה ותצוה ה' יתברך ציוה את משה על פרטי מלאכות המשכן, ובפרשיות ויקהל ופקודי משה רע"ה אמר לעם ישראל את ציווי ה' יתברך על מלאכות המשכן בסמוך לביצועו בפועל. התורה האריכה בתיאור כל פרט וענין במלאכת המשכן, למרות שגלוי וידוע לפני הקב"ה כי המשכן עתיד להעלם, ולמרות העובדה שמספר מצוות חמורות, נלמדו מחיסור או מיתור של אות אחת בתורה, והן נוהגות בכל דור ודור. ומובא בזוה"ק: "ולית לך מלה באורייתא או אות זעירא באורייתא, דלא רמיזא בחכמתא עלאה ותליין מניה תלי תלין רזין דחכמתא עלאה" (זוהר, ויקרא, עט:), לפיכך ניתן לומר כי התאור הכפול והמפורט של התרומות למלאכת המשכן, נועד ללמד בין היתר גם את חשיבות כוונת הלב, בעת קיום מצות הקמתו של הבית להשראת השכינה, הן במקדש והן בביתו הפרטי של כל אדם מישראל, שנאמר: "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ה, ח').
מטעם זה נקבעה מצות עשה של בנית המקדש לדורות, ואף קריאת מלאכת המשכן בתורה נחשבת כבנין הבית, משום שתכלית הקמת המשכן הגשמי-רוחני היא: השרשת האמונה בהשגחתו של ה' יתברך על עם ישראל, באמצעות התמדת הכהנים בעבודות הקודש במשכן הגשמי, ובהשראת השכינה בלבם של כלל ישראל, כפי שנאמר: "וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". וכן מצאנו כי הציווי על התרומות למשכן, נועד לקשר בין גשמיות התרומה לבין כוונת לבו של האדם נותן התרומה. כלומר, השילוב שבין המעשים לבין המחשבות הטובות גורם להשראת השכינה, הן באדם עצמו והן בתוך המקדש, משום שהשתלבות המעשים והמחשבות לשם שמים, יוצרת מקום כינוס מעשי לרוחניות דלתתא ודלעילא, וכן "אמר רבי שמואל בר נחמן: בשעה שברא הקב"ה את העולם, נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים" (תנחומא, נשוא, סימן ט"ז). כלומר, תכלית הבריאה היא: השראת תמצית השכינה דוקא בבית מקדש גשמי, אשר הוא נעשה מאהבה ומרצון לשם שמים. וכן מצאנו שה' יתברך העשיר את עם ישראל מביזת מצרים, בכדי שתהיה להם היכולת הכלכלית לתרום למשכן ה', כמבואר במדרש (תנחומא, תרומה, סימן ה): "וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב', אמר להו הקב"ה: אין אתם מביאין משלכם אלא מביזת הים שנתתי לכם", וכן מובא בגמ': "שאין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים חמורים לובים (רש"י-מעולים) טעונים (כתשעה טון) מכספה וזהבה של מצרים" (בכורות, ה:).
לפיכך תיאור מלאכת המשכן אשר נמשך לאורך חמשת הפרשיות האחרונות של ספר שמות, החל מן הציווי על התרומות, וכלה בהשראת השכינה בתוך מעשה ידיהם של עם ישראל, נועד להביע את חביבותו של המשכן בעיני ה' יתברך. כמו כן, התאור המפורט של מלאכת המשכן, משמש מעין הקדמה לספר ויקרא, אשר בו מפורטת עבודת הקרבנות במשכן ה'. בנוסף לכך, התאור המפורט של ביצוע מלאכת המשכן נועד בעיקרו בכדי ללמד לדורות עולם את חביבותם של העוסקים במלאכת הקודש. יתרה מזאת, התאור המפורט של כל מלאכת המשכן בתורה, נועד גם בכדי לזכות את כלל עם ישראל לדורות עולם, כמובא במדרש: "בספור עניני המשכן והמקדש שיש לנו זכות עצומה ועקב רב, כאשר נהגה בהם ונשתדל להבין פשוטן ונגליהם, על אחת כמה וכמה אם נזכה להשיג תוכם להשכיל אחד מרמזיהם... ובזכות הסבוב וההקף בנגלה ובנסתר, ישיב שכינתו לתוכו" (רבינו חיי, שמות, ל"ח, ט').
שלבי הרכבת המשכן ע"פ הסדר הכתוב במקרא (שמות, מ', י"ח – ל"ג)
כל רכיבי המשכן נבנו ע"י האומנים וחכמי הלב בראשות בצלאל בן אורי בן חור, כאשר ציוה ה' את משה רע"ה, "ותלאו הכתוב במשה, לפי שמסר נפשו עליו לראות תבנית כל דבר ודבר כמו שהראהו בהר, להורות לעושי המלאכה, ולא טעה בתבנית אחת... שכל שבעת ימי המלואים היה משה מעמידו ומפרקו, ובאותו היום העמידו ולא פרקו, לכך נאמר ביום כלות משה להקים, אותו היום כלו הקמותיו וראש חדש ניסן היה" (רש"י- במדבר, י"ב, ט"ז). כלומר, לאחר השלמת הביצוע המושלם של מרכיבי המשכן ע"י בצלאל ואהליאב וכל חכמי הלב, נבחר האתר להקמתו. אדמת האתר נוקתה ויושרה, ולאחר מכן משה רע"ה הקים את המשכן, לפי רצף השלבים המפורטים במקרא, שנאמר: "וַתֵּכֶל כָּל עֲבֹדַת מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעֲשׂוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשׂוּ" (שמות, ל"ט, ל"ב), והספורנו פירש: "כסדר שצוה ה' את משה אחר כך (שמות, מ', י"ח – ל"ג) בהקמת המשכן", כפי שמפורט להלן:

א. "וַיָּקֶם מֹשֶׁה אֶת הַמִּשְׁכָּן וַיִּתֵּן אֶת אֲדָנָיו... משה רע"ה הניח את 96 אדני הכסף כבסיסים לקרשי המשכן.
ב. וַיָּשֶׂם אֶת קְרָשָׁיו... לאחר מכן משה רע"ה הניח את הקרשים בתוך האדנים שמלמטה. הקרשים חוברו ביניהם ע"י סינין, והוצמדו מלמעלה ע"י טבעות הזהב. הפינות הצפון מערבית והדרום מערבית, חוברו מלמעלה ע"י 2 טבעות זהב פינתיות אשר יוחדו לכך.
ג. וַיִּתֵּן אֶת בְּרִיחָיו... בהמשך לכך הוכנסו הבריחים לחיזוק. דרך כל קרש עברו שלשה בריחים: שני בריחים בצידו החיצוני, ובריח נוסף (הוא הבריח התיכון) אשר הוכנס באמצעם של כל הקרשים.
ד. וַיָּקֶם אֶת עַמּוּדָיו" (שמות, מ', י"ח).
לאחר מכן הועמדו 4 עמודי פרוכת הקודש בתוך 4 אדני כסף, והועמדו 5 עמודי מסך פתח המשכן בתוך 5 אדני נחושת.
ה. "וַיִּפְרֹשׂ אֶת הָאֹהֶל עַל הַמִּשְׁכָּן וַיָּשֶׂם אֶת מִכְסֵה הָאֹהֶל עָלָיו מִלְמָעְלָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', י"ט). לאחר השלמת המסגרת האנכית של המשכן, נפרשו 4 הכיסויים של גג המשכן. תחילה כיסוי יריעות המשכן, אח"כ כיסוי יריעות העזים, אח"כ כיסוי עורות אלים מאדמים ומעליהם כיסוי עורות התחשים.
ו. "וַיִּקַּח וַיִּתֵּן אֶת הָעֵדֻת אֶל הָאָרֹן וַיָּשֶׂם אֶת הַבַּדִּים עַל הָאָרֹן וַיִּתֵּן אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרֹן מִלְמָעְלָה" (שמות, מ', כ'). "וַיָּבֵא אֶת הָאָרֹן אֶל הַמִּשְׁכָּן... לאחר השלמת המבנה החיצוני של המשכן, החלה הכנסת כלי הקודש, בתחילה שני לוחות הברית הוכנסו לתוך הארון, לאחר מכן בדי הארון הושחלו לתוך בריחי הארון, בהמשך לכך הונחה הכפורת על הארון, ולאחר מכן ארון העדות עם הלוחות, ושני בדיו והכפורת, הוכנסו לתוך מתחם קודש הקודשים.
ז. וַיָּשֶׂם אֵת פָּרֹכֶת הַמָּסָךְ וַיָּסֶךְ עַל אֲרוֹן הָעֵדוּת כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', כ"א). לאחר הכנסת הארון לתוך מתחם קודש הקודשים, נתלתה פרוכת הקודש על ארבעת עמודי פרוכת המצופים זהב. בכך נסגר המבוא לקודש הקודשים, והפרוכת הפרידה בין אוהל מועד לבין קודש הקודשים.
ח. "וַיִּתֵּן אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּאֹהֶל מוֹעֵד עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן צָפֹנָה מִחוּץ לַפָּרֹכֶת. וַיַּעֲרֹךְ עָלָיו עֵרֶךְ לֶחֶם לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', כ"ב-כ"ג). לאחר תלית פרוכת הקודש הוכנס השולחן והונח בצפונו של אוהל מועד, ומשה רע"ה ערך עליו את לחם הפנים. לאחר משיחת המשכן וכליו, ולאחר משיחת אהרן ובניו, ביום השמיני, כל העבודות הקודש נעשו ע"י אהרן ובניו בלבד (הרמב"ן-שמות, מ', כ"ז).
ט. "וַיָּשֶׂם אֶת הַמְּנֹרָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֶרֶךְ הַמִּשְׁכָּן נֶגְבָּה. וַיַּעַל הַנֵּרֹת לִפְנֵי ה' כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', כ"ג-כ"ה). לאחר הכנסת השולחן הוכנסה המנורה והונחה בדרומו של אוהל מועד מול השולחן, ומשה רע"ה העלה את נרותיה בשבעת ימי המילואים.
י. "וַיָּשֶׂם אֶת מִזְבַּח הַזָּהָב בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי הַפָּרֹכֶת. וַיַּקְטֵר עָלָיו קְטֹרֶת סַמִּים כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', כ"ו-כ"ז). לאחר הכנסת המנורה הוכנס מזבח הזהב למרכז אהל מועד, ומשה רע"ה הקטיר עליו קטורת הסמים בשבעת ימי המילואים.
יא "וַיָּשֶׂם אֶת מָסַךְ הַפֶּתַח לַמִּשְׁכָּן" (שמות, מ', כ"ח). בהמשך נתלה מסך הפתח למשכן על חמשת עמודי המסך המצופים זהב. בכך נסגר המבוא לאוהל מועד, והמסך הפריד בין אוהל מועד לחצר המשכן.
יב. "וְאֵת מִזְבַּח הָעֹלָה שָׂם פֶּתַח מִשְׁכַּן אֹהֶל מוֹעֵד וַיַּעַל עָלָיו אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', כ"ט). לאחר השלמת מבנה המשכן ומיקום כליו הפנימיים, הועמדו מזבח העולה עם הכבש בחצר במקומם, מול מסך פתח המשכן, ומשה רע"ה העלה עליו עולה ומנחה בשבעת ימי המילואים.
יג. "וַיָּשֶׂם אֶת הַכִּיֹּר בֵּין אֹהֶל מוֹעֵד וּבֵין הַמִּזְבֵּחַ וַיִּתֵּן שָׁמָּה מַיִם לְרָחְצָה. וְרָחֲצוּ מִמֶּנּוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וּבָנָיו אֶת יְדֵיהֶם וְאֶת רַגְלֵיהֶם. בְּבֹאָם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּבְקָרְבָתָם אֶל הַמִּזְבֵּחַ יִרְחָצוּ כַּאֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, מ', ל'- ל"ב). לאחר העמדת מזבח העולה, הועמדו הכיור וכנו במקומם, בין המשכן לבין מזבח העולה. הכיור מולא במים מבארה של מרים, וממנו הכהנים רחצו את ידיהם ואת רגליהם, בבואם אל הקודש.
יד. "וַיָּקֶם אֶת הֶחָצֵר סָבִיב לַמִּשְׁכָּן וְלַמִּזְבֵּחַ...
לאחר העמדת המשכן וכל כליו, הוקמה הגדר של חצר המשכן, מסביב למשכן ולמזבח העולה. לצורך הגדר אשר תחמה את חצר המשכן, הונחו 60 אדני נחושת, אשר בתוכם הונחו קרשי החצר. על קרשי החצר ניתלו קלעי החצר, יתדותיו ומיתריו.
טו. וַיִּתֵּן אֶת מָסַךְ שַׁעַר הֶחָצֵר... לאחר העמדת הגדר של חצר המשכן, נתלה המסך של שער החצר על 4 עמודי עצי שיטים. בכך נסגר המבוא לחצר המשכן, והמסך הפריד בין חצר המשכן לבין מקום מחנה שבט לוי, אשר חנה מסביבות חצר המשכן.
טז. וַיְכַל מֹשֶׁה אֶת הַמְּלָאכָה" (שמות, מ', ל"ג).

לאחר שמשה רע"ה סיים להקים את גשמיות משכן ה' יתברך בר"ח ניסן (ב' תמ"ט), השכינה ירדה לתוכו מיד, והמשכן מעשה ידי אדם נתמלא ברוחניות עליונה, שנאמר: "וַיְכַס הֶעָנָן אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן. וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד כִּי שָׁכַן עָלָיו הֶעָנָן וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַמִּשְׁכָּן" (שמות, מ', ל"ד- ל"ה).