תיאור כלי המשכן מתוך הספר "אשר על המשכן"

קוד: תיאור כלי המשכן מתוך הספר "אשר על המשכן" בתנ"ך

סוג: פרטים2

מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי

אל:

פרק ד – ביאור כלי המשכן
כלי המשכן - תיאור כללי
כלי המשכן נועדו לצורך עבודת ה' יתברך בתוך המשכן, בחצרו, ובבתי המקדש לאורך שנים רבות. וכן מצאנו כי המשכן וכליו אשר נבנו ע"י עם ישראל במדבר (בשנת ב"א, תמ"ט), התקיים במשך 480 שנה (אחרי חרבן המשכן בשילה, הארון לא חזר לאוהל מועד, אלא הוא שהה עשרים שנה בקרית יערים, [שמואל-א, ז', ב'], ושלושים ושבע שנה בעיר ציון, [שמואל-ב, ו', י"ב]), עד אשר שלמה המלך בנה את בית המקדש בירושלים, כמובא בגמ: "משנבנה מקדש ראשון נגנז אהל מועד, קרשיו, בריחיו, עמודיו ואדניו... תחת מחילות של היכל" (סוטה, ט.). אולם כלי המשכן שירתו גם בבית המקדש הראשון וגם בבית המקדש שני, דהיינו, הכלים שימשו בקודש במשך 1310 שנה (חלק מן הכלים נגנזו ע"י מלכי ונביאי ישראל, לפני החורבן). כמו כן, אף בבית המקדש השלישי כלי המשכן ודומיהם עתידים להמשיך לשרת בקודש. כלומר, אף לדעת הסוברים (במד"ר, בראשית, פרשיות: ב, נו, סה, סט, בילק"ש רמזים: ד, קב, קטו,קכ) כי "מקדש העתיד שאנו מצפין בנוי ומשוכלל הוא יגלה ויבא משמים, שנאמר (שמות, ט"ו, י"ז): 'מִקְּדָשׁ ה' כּוֹנְנוּ יָדֶיךָ" (רש"י- סוכה מא., וכ"כ התוספות, שם), וכמובא בספרי (דברים, פסקא שנב, ד"ה חופף עליו, וכ"כ בילק"ש, דברים, רמז תתקנו): "וּבֵין כְּתֵפָיו שָׁכֵן' (דברים, ל"ג, י"ב), בנוי ומשוכלל לעתיד לבוא", (ואמר רבי יוחנן: "סתם ספרי רבי שמעון, וכולהו אליבא דרבי עקיבא", סנהדרין, פו.). למרות זאת נלענ"ד כי לכ"ע בנית כלי המקדש, בגדי הכהונה, ועבודת הקרבנות עתידים להיעשות בידי אדם, בהנחיית המלך המשיח. וכן הרש"י פירש על המקרא: "וְכֵן תַּעֲשׂוּ' (שמות, כ"ה, ט'), לדורות, אם אבד אחד מן הכלים או כשתעשו לי כלי בית עולמים, כגון: שולחנות, ומנורות, וכיורות ומכונות שעשה שלמה, כתבנית אלו תעשו אותם". מטעם זה התורה חרגה ממנהגה לקצר, והיא האריכה בתיאור תכניות המשכן, כליו, ובגדי הקודש ונשיאתם, בשבע מפרשיות התורה. למרות שלצורך ביצועו בפועל נדרשו חכמי לב באופן חד פעמי, כפי שנאמר: "וְעָשָׂה בְצַלְאֵל וְאָהֳלִיאָב וְכֹל אִישׁ חֲכַם לֵב אֲשֶׁר נָתַן ה' חָכְמָה וּתְבוּנָה בָּהֵמָּה לָדַעַת לַעֲשֹׂת אֶת כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדַת הַקֹּדֶשׁ לְכֹל אֲשֶׁר צִוָּה ה'" (שמות, ל"ו, א').
יש לזכור כי יצירת המשכן וכליו ארכה שלשה חדשים, לפני 3362 שנה, באמצעות תרומות עם ישראל, אשר התמחותם היתה בחומר ובלבנים, דהיינו, המשכן נוצר ע"פ מיטב הידע המקצועי של יחידי סגולה דאז, בעזרת פטיש, קורנס וכשיל (קרדום, עיין רש"י- שמות, כ"ה-י"ח, כ"ה-ל"א, במדבר, ח', ד'), ללא התנאים המשופרים של המפעלים והטכנולוגיות החדישות של ימינו, וללא תוכניות הנדסיות מפורטות, אלא רק ע"פ ראיתו של משה רע"ה וע"פ שמיעת האומנים את תיאורם. לפיכך נאמר: "רְאוּ קָרָא ה' בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר" (שמות, ל"ה-ל', ל"א-ב'), "והענין שלא היה אפשר בטבע שימצא שום אדם שיהיה בקי ושלם בשום אומנות בעולם, לפי שישראל היו משועבדים במצרים בעבודות פרך, ומלומדים בחומר ובלבנים, ולא היה בהם שום אדם שיהיה בקי בשום מלאכה דקה, כי לא ראו אותה, ולא למדו אותה ממלמד, ולא אחד בהם שאמן את ידיו בזה" (רבינו בחיי, כי תשא), וכן נאמר: "וּבְצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה עָשָׂה אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֶת מֹשֶׁה" (שמות, ל"ח, כ"ב). ומובא בגמ': "וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי?, בר תליסר" (סנהדרין, ס"ט:), דהיינו, בצלאל היה בגיל שלוש עשרה שנה בזמן שהוא עשה את כל מלאכת המשכן. וכן מובא בגמ': "רבי יוסי ברבי יהודה אומר: ארון של אש, ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים, וראה משה ועשה כמותם" (מנחות, כט.).
כלי המקדש (פרט למנורה) העיקריים נעשו מעצי שיטים מצופים בזהב או בנחושת, דהיינו, מעץ השיטה אשר הוא סוג של עץ ארז, כמובא בגמ': "עשרה מיני ארזין הן... ארז, שיטה", וכו' (ב"ב, פ:). וכן מובא במדרשים (תנחומא, תרומה, ט, ילק"ש, תרומה, רמז שסט, וכ"כ רבינו בחיי): "ומהיכן היו הקרשים?, יעקב אבינו נטע אותם בשעה שירד למצרים, אמר לבניו: בני, עתידים אתם להגאל מכאן, והקב"ה עתיד לומר לכם משאתם נגאלין שתעשו לו את המשכן, אלא עמדו ונטעו ארזים מעכשיו, שבשעה שיאמר לכם לעשות לו את המשכן יהיו הארזים מתוקנים לכם, מיד עמדו ונטעו ועשו כן". לגבי מקורו וסוגו של העץ אשר ממנו נעשו כלי הקודש, ישנן סברות נוספות: לדעת ה"אבן עזרא", ניתן לומר "כי היה סמוך אל הר סיני יער עצי שטים, ובבואם שם... כרתו כל היער, כי עם רב היו, ועשו סוכות. ומשה לא דבר להם דבר המשכן, רק אחר יום הכפורים. וזה טעם וכל אשר נמצא אתו" (א"ע, שמות, כ"ה, ה'). לדעת רבינו בחיי "אף בקרשים היה מעשה נסים". לדעת האברבנאל עצי השיטים הם "מין ממיני הארזים, והם עבים וקלים מאוד", והם נקנו מן העמים מכל הסביבה, אשר היו באים "אל מחנה ישראל למכור סחורות, ומשם קנו השמן למאור, והבשמים, ושמן למשחה ולקטורת... ומשם קנו גם כן עצי שטים".
מידות הכלים מושפעת מן המחלוקת של חז"ל בענין אורכה של אמת הכלים, דהיינו, אמת הבנין היא בת 6 טפחים לכ"ע, אך אמת הכלים לדעת ר"מ היא בת 6 טפחים, ולדעת ר' יהודה היא בת 5 טפחים (מנחות, צז., ב"ב, יד.), במחלוקת זו הרמב"ם פסק כר"מ ("כסף משנה", בית הבחירה, פ"ג, י"ב).
כמו כן, התורה לא כתבה במפורש את עובי הדפנות והציפויים של כלי המשכן, וכן כמובא בגמ': "אלא כפורת טפח מנלן?, דתני רבי חנינא: כל הכלים שעשה משה נתנה בהן תורה מדת ארכן ומדת רחבן ומדת קומתן. כפרת מדת ארכה ומדת רחבה נתנה, מדת קומתה לא נתנה. צא ולמד מפחות שבכלים, שנאמר: "וְעָשִׂיתָ לּוֹ מִסְגֶּרֶת טֹפַח סָבִיב" (שמות, כ"ה, כ"ה), מה להלן טפח, אף כאן טפח... דנין דבר שנתנה בו תורה מדה, מדבר שנתנה בו תורה מדה" (סוכה, ה.). וכן כתב מחבר הספר "כרתי ופלטי" (בענין טריפת הטחול, יו"ד, מ"ג, ס"ק ב', ד): "דציפוי דשולחן היה כציפוי דארון... ציפוי מזבח נחושת כעובי ציפוי זהב למזבח הזהב, והטעם כי הכל אחד, וכל הציפויים הנכתבים סתם, שווים הם בלא פקפוק... ובסוף חגיגה אמרינן שהיה בעובי דינר זהב ("כעובי דינר זהב", חגיגה, כד., עירובין, יט.), הרי דעובי דינר זהב הוא כשליש אצבע" (כרתי ופלטי, יו"ד, מ"ג, ס"ק ה'), דהיינו, לדעת ה"כרתי ופלטי", עובי כל הציפויים במלאכת המשכן, נע בין 6.3 מ"מ לדעת הרמב"ם לבין 8.7 מ"מ לדעת ה"חתם סופר".
חלק מפרשני המקרא התחבטו בשאלת העובי של הציפויים במלאכת המשכן, אך נלענ"ד כי אף פרשני המקרא לא הציעו פיתרון כולל לסוגית מחסורם של מידות עובי הציפויים. וכן ה"אבן עזרא" כתב: "ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי המשכן"? (אבן עזרא, שמות, ל"ח, כ"ד), בדומה לכך הרלב"ג כתב (רלב"ג, שמות, כ"ה, י"א, ד"ה "וציפת אותו זהב טהור"): "ועובי ארונות הזהב לא נודע, ועל כל פנים היה להם עובי מורגש, כדי שיִּשְׁלַם להם הקיום". יתרה מזאת, אף במקומות שהגמ' נתנה מידות עובי, כגון: בצורת הכרובים, בעובי דפנות ארון העדות, בעובי הכפורת, וכו', למרות זאת, מפאת המשקל הנובע מכך, מחבר ספר התשב"ץ כתב (ח"ג, ע'): "אין אנו מוכרחים לקבלם (את העוביים המובאים במפורש בגמ'), אם לא נאמר בזה שדרך נס היה, שמזהב מועט עשו כלים גדולים מרובים". לצורך הבהרת יתר של האמור לעיל כנלענ"ד, עיין פירוט גרפי ומילולי של הנ"ל, בשירטוט מס' חש-14 בטבלה 11.
לפיכך חסרונן של כל המידות, משפיע השפעה מכרעת על צורתם, משקלם ומחירם של פריטי המשכן. על כן בחיבור זה הושלמו כל המידות של כלי המשכן, החל במידות אשר הם נכתבו בתורה במפורש, והמשך במידות אשר נלקחו מתוך: התלמוד, הברייתא דמלאכת המשכן, המדרשים, פירושו המפורט של הרש"י, פרשני המקרא, סיפרי פרשני המשכן, וכו', וכלה בסברות מנומקות כנלענ"ד.
וכן מצאנו כי אף ענין צורת כיסויי הכלים בשעת המסעות ומקור ציווים, שנוי במחלוקת: לדעת הרש"י (וכ"כ הרשב"ם, והא"ע, ורבינו בחיי) "בִּגְדֵי הַשְּׂרָד" היו "ארוגים במחט עשויים נקבים נקבים, לצידי"ץ בלעז [רשת]". לדעת הרמב"ן: "איננו הגון שיהיה בגד המכסה עשוי נקבים נקבים כדברי רש"י... והעולה מדברי רבותינו, כי בגדי השרד הם בגדי כהונה עצמם, והוזכר זה במסכת יומא" (רמב"ן- שמות, ל"א, י'): "ואמר רבי חמא בר חנינא: מאי דכתיב: 'וְאֵת בִּגְדֵי הַשְּׂרָד וְאֶת בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ?, אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט" (יומא, עא.). לפיכך לצורך תיאורם ומידותיהם המפורטות במקומם, כמובא להלן בסיה"ק אשר על המשכן, נלענ"ד לאמץ את דברי הגמ' והרמב"ן בענין זה.
למרות הקשיים הנ"ל, החיבור "אשר על המשכן" מפרט ומבהיר את צורת כלי המשכן וחלקיהם, בצורה גרפית ובשירטוטים מדוייקים כנלענ"ד. בנוסף לכך, חיבור זה כולל תיאור מילולי מורחב, אשר הוא נועד להשלים ולהבהיר את כל פרטי כלי המשכן, משקלם, נשיאתם, מצוותיהם, השימוש אשר נעשה בהם לעבודות הקודש, וכו'. כמו כן, מובאים בחיבור זה, מגוון ממחלוקות חז"ל בגמ' לגבי פרטי כלי המשכן, ומצוינים בו גם המקורות ואף הסברות של עשרות מפרשני המשכן וכליו. יחד עם זאת, לפני תאור כל כלי מכליו של המשכן, העתקתי את דברי רש"י הנוגעים בדבר, משום שרש"י הוא גדול פרשני התנ"ך והתלמוד, ובפירושו הוא כולל ומסכם את כל דברי חז"ל הנוגעים למרכיבי כלי המשכן.