פרטי ארון העדות מתוך הספר "אשר על המשכן"

קוד: פרטי ארון העדות מתוך הספר "אשר על המשכן" בתנ"ך

סוג: פרטים2

מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי

אל:

ארון העדות
תיאור התורה (שמות, כ"ה, י'- ט"ז):
(י) וְעָשׂוּ אֲרוֹן עֲצֵי שִׁטִּים אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ: (יא) וְצִפִּיתָ אֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ תְּצַפֶּנּוּ וְעָשִׂיתָ עָלָיו זֵר זָהָב סָבִיב: (יב) וְיָצַקְתָּ לּוֹ אַרְבַּע טַבְּעֹת זָהָב וְנָתַתָּה עַל אַרְבַּע פַּעֲמֹתָיו וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הָאֶחָת וּשְׁתֵּי טַבָּעֹת עַל צַלְעוֹ הַשֵּׁנִית: (יג) וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב: (יד) וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם: (טו) בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ: (טז) וְנָתַתָּ אֶל הָאָרֹן אֵת הָעֵדֻת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ:
פירוש רש"י (שמות כ"ה, י'-ט"ז):
(י) ועשו ארון - כמין ארונות שעושים בלא רגלים, עשויים כמין ארגז שקורין אישקרי"ן בלעז [ארגז] יושב על שוליו: (יא) מבית ומבחוץ תצפנו - שלשה ארונות עשה בצלאל, שתים של זהב ואחד של עץ, וארבע כתלים ושולים לכל אחד ופתוחים מלמעלה, נתן של עץ בתוך של זהב ושל זהב בתוך של עץ, וחפה שפתו העליונה בזהב, נמצא מצופה מבית ומחוץ: זר זהב - כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה: (יב) ויצקת - לשון התכה כתרגומו: פעמתיו - כתרגומו זויתיה. ובזויות העליונות סמוך לכפרת היו נתונות שתים מכאן ושתים מכאן לרחבו של ארון, והבדים נתונים בהם, וארכו של ארון מפסיק בין הבדים, אמתים וחצי בין בד לבד, שיהיו שני בני אדם, הנושאים את הארון, מהלכין ביניהם, וכן מפורש במנחות בפרק שתי הלחם (צח ב): ושתי טבעות על צלעו האחת - הן הן הארבע טבעות שבתחלת המקרא, ופירש לך היכן היו, והוי"ו זו יתירה היא ופתרונו כמו שתי טבעות, ויש לך לישבה כן ושתיים מן הטבעות האלו על צלעו האחת: צלעו - צדו: (יג) בדי - מוטות: (טו) לא יסרו ממנו - לעולם: (טז) ונתת אל הארן - כמו בארון: העדות - התורה שהיא לעדות ביני וביניכם, שצויתי אתכם מצות הכתובות בה:
ארון העדות - תיאור כללי:
ארון העדות היה הכלי ה"חשוב מכל כלי המשכן" (מד"ר, במדבר, פר' ד, יג, וכ"כ מאור האפלה), משום שבתוכו הונחה התורה (שני לוחות הברית, שברי הלוחות, ספר התורה שכתב משה רע"ה, והשמות הקדושים. לדעת ר"י ספר התורה היה מונח על מדף מבחוץ), אשר היא העדות שבין ה' יתברך לעם ישראל (כמו שטר כתובה, א"ע), לפיכך שמו של הארון נקרא בשם "ארון העדות". לארון העדות כינויים נוספים, והם: ארון הברית (יהושע, ג', ו'), ארון ה' (יהושע, ג', י"ג), וארון האלהים (שמואל-א, ד', י"ג). הארון לא שימש לעבודת הקודש השגרתית במקדש, אלא הוא היה סגור במתחם קודש הקודשים. רק ביום הכיפורים הותר לכהן הגדול להכנס ולצאת בבגדי לבן, "לבית קדש הקדשים ארבע פעמים ביום הכפורים" (ספרי, זוטא, פסקא ה), לצורך זריקת דמים ולהקטרת הקטורת, ולהוצאת הכף והמחתה של הקטורת. ארון העדות נבנה באורח חד-פעמי בימי משה רע"ה, (לדעת הרמב"ן מ"ע לג, עשית הארון היא מ"ע בפני עצמה הנוהגת לדורות), והוא נגנז בימי יאשיהו מלך יהודה (מפני חששו של יאשיהו [ג"א קל"א - ג"א קנ"א] מפני לקיחת הארון בשבי, יומא נב:, הוריות יב., כריתות ה:).
הרמב"ם מתאר את מקום גניזת הארון, כך (בית הבחירה, פ"ד, א): "ובעת שבנה שלמה את הבית וידע שסופו ליחרב, בנה בו מקום לגנוז בו הארון למטה במטמוניות עמוקות ועקלקלות, ויאשיהו המלך צוה וגנזו במקום שבנה שלמה, שנאמר: 'וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַה' תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת ה' אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל' (דבה"י-ב, ל"ה, ג'). ונגנז עמו מטה אהרן, והצנצנת ושמן המשחה, וכל אלו לא חזרו בבית שני". כלומר, לאחר שאף הלוחות נגנזו עם הארון, עם ישראל לא עשו ארון אחר לבית המקדש, משום שעיקר מצות עשית הארון היא: בכדי להניח את הלוחות בתוכו. וכן מובא בגמ': "אלו חמשה דברים שהיו בין מקדש ראשון למקדש שני, ואלו הן: ארון וכפורת וכרובים, אש, ושכינה, ורוח הקודש, ואורים ותומים" (יומא, כא:).
המדרש למד מן התורה כי הארון הוא סמל לכתר תורה, שנאמר: "וְעָשׂוּ אֲרוֹן", "מפני מה בכל הכלים האלה כתיב ועשית, ובארון כתיב ועשו ארון?, א"ר יהודה ב"ר שלום, אמר לו הקב"ה: יבאו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתורה. א"ר שמעון בן יוחאי ג' כתרים הם: כתר מלכות, וכתר כהונה וכתר תורה. כתר מלכות זה השלחן, דכתיב בו: 'זר זהב סביב'. כתר כהונה, זה המזבח, דכתיב בו: 'זר זהב סביב'. וכתר תורה זה הארון, דכתיב בו: 'זר זהב'. למה נכתבים זָר ונקראים זֵר?, אלא לומר לך: אם אדם זוכה נעשים לו זֵר ואם לאו זָר. ומפני מה בכולן כתיב: 'ועשית לו', ובארון כתיב: 'ועשו עליו'?, ללמדך: שכתר תורה מעולה יותר מכולן, זכה אדם לתורה כאלו זכה לכולן" (מד"ר, שמות, פר' לד, ב).
הארון הורכב משני חלקים: החלק התחתון הורכב משלשה ארונות הפתוחים מלמעלה, דהיינו, החלק התחתון שימש לבסיס ולדפנות הארון. החלק העליון שימש גם כמכסה לארון העדות, והוא נקרא בשם כפורת, "ולמה נקרא כפורת?, שהיה מכפר לישראל" (מד"ר, שמות, פר' נ, ד). ציפויי הארון וזהב הכפורת (המנורה, מזבח הזהב, שרשרות האפוד, הציץ, ופעמוני מעיל הכה"ג) נעשו מ"זָהָב טָהוֹר" (שמות, כ"ה, י"א, י"ז), דהיינו, מזהב מבריק באיכות גבוהה, בכדי שהזהב הטהור ישמש גם כתאורה למתחם קודש הקודשים הסגור (ללא חלונות), וכן מובא בגמ': "תני עד שלא ניטל הארון, היה (הכהן הגדול) נכנס ויוצא לאורו של ארון, משניטל הארון היה מגשש ונכנס, מגשש ויוצא" (ירושלמי, יומא, פ"ה, דף מב, ה"ג).
חלקו התחתון של ארון העדות הורכב משלשה ארונות, אשר הם נעשו ע"י בצלאל במידות שונות, כמובא בגמ': "אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל: אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו" (יומא, עב:). כלומר, הארון הורכב משלשה תיבות פתוחות מלמעלה, התיבה האחת היתה עשויה מזהב טהור, והיא הונחה בצד הפנימי של ארון העץ. התיבה השניה היתה עשויה מזהב טהור ובראשה זר זהב, והיא הונחה בצד החיצוני של ארון העץ. התיבה השלישית היתה עשויה מעץ בעובי טפח בתחתיתה, ובעובי חצי טפח בדפנותיה, והיא הונחה בין שתי התיבות העשויות מזהב טהור. לדעת רבי שמעון בן לקיש, הארון נעשה מ"תיבה אחת", אשר היא צופתה בזהב מבית ומחוץ (ירושלמי, שקלים, פ"ו, מט).
לדעת ר"מ אשר ההלכה נפסקה כדעתו, המידות החיצוניות של ארון העץ היו: אורכו – ½2 אמה (15 טפח, לדעת ר"י שנים עשר וחצי טפח), רוחבו - ½1 אמה (9 טפח, לדעת ר"י שבעה וחצי טפח), וגובהו - ½1 אמה (9 טפח, לדעת ר"י שבעה וחצי טפח), עובי תחתית הארון היה: 1 טפח, ועובי הדפנות היה: ½ טפח. לצורך נשיאת הארון נקבעו בצידי רוחבו החיצוני של הארון (בדפנותיו הדרומיות והצפוניות) 4 טבעות מזהב, ולתוכם הושחלו שני בדי הארון באורך 10 אמה, ובעובי טפח לפחות (וכ"כ פנים יפות "שלא היה בכלים פחות מטפח").
מעל עובי דפנות שתי התיבות הפנימיות, הונח המשטח התחתון של הכפורת, אשר הוא היה עשוי מזהב טהור בעובי טפח, כמובא בגמ' (שבת, צב., עירובין, ד:, סנהדרין, ז., נדה, כו:, סוכה, ד:,ה., ילק"ש, ישעיהו, רמז תקי). מתוך משטח הכפורת בלטו שני הכרובים, אשר הם נעשו במקשה אחת עם המשטח התחתון של הכפורת. לאחר הנחת הכפורת על דפנות הארון, בלט מסביב דפנותיה "זר זהב", אשר הוא היה חלק בלתי נפרד מדפנות הארון החיצוני של ציפוי הזהב. החלקים אשר ארון העדות הורכב מהם מפורטים להלן בהרחבה:
חלקי ארון העדות:
א. ארון העץ - הארון הפנימי נעשה מעצי שיטים (ארזים, כנ"ל), דפנות הארון הפנימי נעשו בצורת תיבה פתוחה מלמעלה. צורתו ומידותיו של ארון העץ הפנימי קובעת גם את צורתם של שני ארונות הציפוי מזהב טהור (זהב מזוקק, רשב"ם). לפיכך חז"ל קבעו את מידות ארון העץ הפנימי, באמצעות שלוש סוגיות בגמ': לדעת ר"מ הארון נמדד "באמה בת ששה טפחים", לפיכך עובי דפנות ארון העץ הוא: "טפח, חציו לכותל זה וחציו לכותל זה" (ב"ב, יד.). גובהו החיצוני של ארון העץ (כולל עובי תחתיתו) היה: תשעה טפחים לכ"ע, כמובהר בגמ' מפורשת: "אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל: אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו" (יומא, עב:). כלומר, גבהו של ארון העץ היה: "תשעה טפחים מבחוץ, שנאמר: "וְאַמָּה וָחֵצִי קֹמָתוֹ" (שמות, כ"ה, י'), ורגלים לא היו לו, אלא עץ חלול היה" (רש"י- יומא, עב:). מסוגיה זו עולה כי עובי תחתית ארון העץ היה: 1 טפח, וכן הרש"י כתב: "ועובי שולי העץ של אמצעי טפח" (רש"י- יומא, עב:). כלומר, לדעת ר"מ מידות ארון העץ (ללא הציפוי החיצוני) היו: אורכו - ½2 אמה (15 טפח), רוחבו - ½1 אמה (9 טפח), וגובהו - ½1 אמה (9 טפח). עובי תחתית הארון היה: 1 טפח, ועובי דפנות הארון היו: ½ טפח בכל צד (מן המידות הללו יש להוריד 2 מ"מ של עובי ציפוי הזהב החיצוני). מחבר הספר "מנחת חינוך" פסק כי ההלכה בענין זה היא כר"מ (מנ"ח, מצוה צה, וכ"כ המלבי"ם). לפיכך משקלו של ארון העץ היה: 99 ק"ג.
לדעת ר' יהודה, הארון נמדד "באמה בת חמשה טפחים", לפיכך עובי כותלי הארון לכל גובה רוחבו היה: "חצי טפח, אצבע לכותל זה ואצבע לכותל זה" (ב"ב, יד.), "שהטפח ארבע אצבעות" (רש"י. אגודל=2 ס"מ), ועובי כותלי הארון לכל גובה אורכו היה גם כן: "חצי טפח, אצבע ומחצה לכותל זה ואצבע ומחצה לכותל זה" (ב"ב, יד.), דהיינו, לדעת רבי יהודה "אצבע ומחצה" היא: "באצבע קטנה (אצבע קטנה=1.33 ס"מ) קאמר, שהטפח ד' בגודל וחמש באצבע ושש בקטנה" (רש"י). וכן "אמר רב פפא: טפח דאורייתא - ד' בגודל, שית בקטנה, חמש בתילתא (באצבע)" (מנחות, מא:). כלומר, לדעת ר"י המידות החיצוניות (משום ש"אמר ר' יהודה: תרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו", מנחות, צח:) של ארון העדות היו: אורכו - ½2 אמה (½12 טפח), רוחבו - ½1 אמה (½7 טפח), וגובהו - ½1 אמה (½7 טפח), עובי תחתית הארון היה: 1 טפח (יומא, עב:), ועובי כותלי הארון היו: בשני צדדיו הרוחביים עובי של אצבע (אגודל) בכל צד, ובשני צדדיו האורכיים עובי של אצבע (קטנה) ומחצה בכל צד, דהיינו, עובי כל דפנות הארון היה: בעובי אצבע (גודל= 2 ס"מ). כמו כן, לדעת ר"י היו שני עמודי כסף בגודל של חצי טפח כל אחד, אשר הם הונחו בשני צידי הלוחות אשר הונחו בתוך ארון, כדברי הגמ': "נשתייר שם טפח שבו עמודין עומדין" (ב"ב, יד.). העמודים היו "שוכבים לאורכו (של הארון), והלוחות ביניהם" (רש"י), דהיינו, בכדי שיהא "ספר תורה (הלוחות) נכנס ויוצא כשהוא דחוק". לדעת ר"מ עמודי הכסף עמדו מחוץ לארון, בכדי "שלא יהא ספר תורה נכנס ויוצא כשהוא דחוק".
נלענ"ד "ואיבעית אימא (תהלים, כ"ה, י"ד): "סוד ה' ליראיו" (סוטה, ד:), כי מתוך דעת ר"י ניתן להסיק את עובים של ציפויי הזהב של הארון העדות, משום שלדעת ר"י עובי שני הדפנות היה: חצי טפח", לפיכך עובי דופן אחת (כולל עובי העץ ועוד שני הציפויים) היה: רבע טפח, דהיינו, כעובי אצבע אגודל (20 מ"מ). כלומר, מילת "כותל" בדברי רבי יהודה פירושה הוא: עובי דופן העץ אצבע (16 מ"מ ע"פ הגר"ח), ועוד עובי שתי דפנות ציפויי הזהב אשר הם היו יחד בעובי של רבע אצבע (4 מ"מ ע"פ הגר"ח), כך שעובי "הכותל" המורכב מדופן העץ ועוד שתי דפנות ציפויי הזהב, היה רבע טפח, דהיינו, אגודל (20 מ"מ ע"פ הגר"ח). לפיכך נלענ"ד לחלק את יתרת רבע האצבע (4 מ"מ ע"פ הגר"ח), לארבעה חלקים: אחד חלקי שש עשרה אצבע (1 מ"מ ע"פ הגר"ח) מרווח (בכל אחד משני צידי רוחבו הפנימי של הארון) לצורך הכנסת הלוחות לרוחבו של הארון. ומרווח של אחד חלקי שש עשרה אצבע (1 מ"מ ע"פ הגר"ח) לצורך הכנסת עמודי הכסף לאורכו של הארון (בכל אחד משני צידי אורכו הפנימי של הארון). ועוד אחד חלקי שש עשרה אצבע (1 מ"מ ע"פ הגר"ח) לצורך עוביו של ארון ציפוי הזהב הפנימי (מסביב לדפנותיו הפנימיות של ארון העץ). ועוד שמינית אצבע (2 מ"מ ע"פ הגר"ח) לצורך עוביו של ארון ציפוי הזהב החיצוני (מסביב לדפנותיו החיצוניות של ארון העץ). עוביו של ארון ציפוי הזהב החיצוני היה גדול יותר, הן לצורך חיזוק טבעות הבדים, והן לצורך יופיו החיצוני. וכן מובא בגמ': "אמרו: לא היו ימים מועטים עד שחיפו את ההיכל כולו בטבלאות של זהב, שהן אמה על אמה כעובי דינר זהב (כעובי גג מזבח הזהב, חגיגה, כז.). ולרגל היו מקפלין אותן ומניחין אותן על גב מעלה בהר הבית, כדי שיהו עולי רגלים רואין שמלאכתם נאה ואין בה דלם (דופי)" (פסחים, נז.). לצורך הבהרת יתר של האמור לעיל כנלענ"ד, ראה פירוט גרפי ומילולי של הנ"ל, בתכ' מס' חש-1.
לגבי צורתו של הארון ישנן סברות נוספות: לדעת ה"אבן עזרא" והאברבנאל, היו לארון ארבע רגלים ("כי דרך בזיון הוא שישב על הארץ", א"ע, שמות, כ"ה, י"ב), אולם לא מצאתי בדבריהם פירוט מדויק לגבי צורותם ומידותיהם של הרגליים או לגבי החומר אשר ממנו הם נעשו.
ב. הארון החיצוני מזהב טהור עם זר זהב סביבו - ארון העץ צופה בזהב טהור מצידו החיצוני, באמצעות הכנסתו לתוך הארון החיצוני אשר הוא היה עשוי מזהב טהור, ובראשו נעשה זר זהב מסביב לראש דפנותיו העליונות. לפיכך הארון החיצוני מזהב טהור, היה גדול יותר ממידותיו החיצוניות של ארון העץ (9 טפחים), משום שלתוכו הושחל ארון העץ, אשר על עובי דפנותיו הונחה הכפורת בעובי טפח. הארון החיצוני היה עשוי בצורת תיבת זהב פתוחה מלמעלה, ללא רגלים (וכ"כ הרלב"ג). וכן מובא בגמ': "אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל: אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו" (יומא, עב:). כלומר, גובה כל הדפנות החיצוניות של הארון החיצוני מזהב טהור היו: "עשרה ומשהו' - תשעה כנגד גובה האמצעי, 'ומשהו' - עובי שולי זהב של חיצון, וטפח עשירי עולה למול עובי הכפורת שהוא טפח, ומכסה חיבור הכפורת והארון" (רש"י- יומא, עב:).
לפיכך המידות החיצוניות של הארון החיצוני מזהב היו: משטח תחתון באורך - ½2 אמה, וברוחב - ½1 אמה, ומאורכו ומרוחבו של המשטח התחתון עלו ארבעת דפנות הארון החיצוני, עד לגובה עשרה טפחים (½1 אמה ועוד טפח), עובי חמשת דפנותיו של הארון החיצוני היה: 2 מ"מ, כנ"ל.
בנוסף לכך, בראש כל ארבעת הדפנות החיצוניות של הארון החיצוני מזהב טהור, עשו "זֵר זָהָב סָבִיב" (שמות, כ"ה, י"א). הגמ' מציינת כי הציץ (ברוחב שתי אצבעות, שבת, סג:) וזר הזהב (אשר על הארון) לא "נתנה בהן תורה מדה כלל" (סוכה, ה.). אולם רש"י (שמות, כ"ה, י"א) מפרש כי זר הזהב היה "כמין כתר מקיף לו סביב למעלה משפתו, שעשה הארון החיצון גבוה מן הפנימי עד שעלה למול עובי הכפורת ולמעלה הימנו משהו, וכשהכפורת שוכב על עובי הכתלים, עולה הזר למעלה מכל עובי הכפורת כל שהוא, והוא סימן לכתר תורה". כלומר, מלשון הגמ': "עשרה ומשהו" (יומא, עב:) למדים כי ה"משהוא" העודף, כלל גם את עובי "שולי הזהב" של הארון החיצוני, וגם את גובהו של זר הזהב אשר היה מסביב לארבעת דפנות ארון הזהב החיצוני. נלענ"ד כי גובהו של זר הזהב של הארון, היה כגובה זרי הזהב של השולחן (הוכחת גובה הזר עיין להלן בפירוט זר השולחן) ושל מזבח הזהב, דהיינו, בגובה של אצבע ושלושת רבעי אצבע (37 מ"מ). לפיכך נלענ"ד כי משקלו של הארון החיצוני מזהב טהור עם זר זהב אשר מסביבו היה: 167.8 ק"ג.
לגבי גובהו של ה"משהו" (יומא, עב:) ישנן סברות נוספות: לדעת הרמב"ם (פיהמ"ש, כלאים, פ"ו, משנה ו): "ומשהו', וביארו בתלמוד ששיעור זה המשהו הנוסף: חלק מששים מן האמה, והוא עשירית טפח", דהיינו, מידת ה"משהוא" היא: 7.6 מ"מ (0.4 אצבע), ע"פ מידת האמה (45.6 ס"מ) לרמב"ם. לדעת האברבנאל, זר הזהב נועד "להקיף את עובי הכפורת, באופן שלא ישמט מעל הארון". לדעת "מעשה חושב" (פ"ח, ב): "והחיצון של זהב עודף עליו (על ארון העץ) בגובהו, טפח ושני משהויין: משהו לשוליו, וטפח לכפורת, ומשהוא לזר", דהיינו, גובה הזר היה כעובי הדופן התחתונה של ארון הציפוי החיצוני מזהב. אור האפלה כתב כי "זהב טהור" הוא הזהב "המובא מארץ חבש". הרבי מלובביץ' כתב כי: "זהב טהור' הוא חומר חלש שאינו יציב. עד כדי כך שכשמיצרים מטבעות של זהב, תכשיטים וכיו"ב, מערבבים בהם כמות מסוימת של שאר מתכות, כדי לשמור על יציבותם (התוועדויות תשמ"ו, ש"פ תרומה, עמוד 599).
לגבי מידת עובי הארונות מזהב טהור, ישנן כמה סברות: ה"כרתי ופלטי" כתב: "דציפוי דשולחן היה כציפוי דארון... ציפוי מזבח נחושת כעובי ציפוי זהב למזבח הזהב, והטעם כי הכל אחד וכל הציפויים הנכתבים סתם, שווים הם בלא פקפוק... ובסוף חגיגה אמרינן שהיה בעובי דינר זהב ("כעובי דינר זהב", חגיגה, כד., עירובין, יט.), הרי דעובי דינר זהב הוא כשליש אצבע" (כרתי ופלטי, יו"ד, מ"ג, ס"ק ה'). גם "מקדש אהרן" סובר (ארון, א) כי "מדת החצון מבחוץ אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו, באמה בת ששה טפחים... ועובי דופנותיהם (של ארונות הזהב) כעובי דינר... דפנות שלשתם יחדיו עובים חצי טפח". פרשנים נוספים חיוו את דעתם הכללית בענין עובי ארונות הציפוי מזהב, הרלב"ג כתב (רלב"ג, שמות, כ"ה, י"א, ד"ה "וציפת אותו זהב טהור"): "ועובי ארונות הזהב לא נודע, ועל כל פנים היה להם עובי מורגש", ואין ספק שלא היה "קליפה דקה מאוד", דהיינו, הרלב"ג לא הגדיר במדוייק את מידת העובי המורגש. האברבנאל כתב (בפר' תרומה): "ולא נדע עובים של הדפנות, אלא מפי הקבלה שהיה עובים טפח... ואחשוב שהיה ציפוי הזהב דק ודחוק... כי יהיה המשא כבד ולא יוכלו לשאת אותם ארבעה אנשים על כתפיהם, כל שכן עם כובד הכפורת והכרובים... והציפוי היה ריקועי פחים", דהיינו, האברבנאל כתב כי "ציפוי הזהב היה דק ודחוק" והוא "היה ריקועי פחים", אך גם האברבנאל לא הגדיר במדוייק את מידת עובי הפח הדק ודחוק, אולם מאמירתו כי זר הזהב נועד "להקיף את עובי הכפורת, באופן שלא ישמט מעל הארון", משמע כי עובי הזר (אשר הוא היה חלק מן הציפוי החיצוני) היה גדול. "מעשה חושב" (פ"ח, ב) סובר: כי עובים של שני ארונות הזהב היה זהה, דהיינו, עובי ארון העץ יחד "עם עובי כותל הפנימי" של ארון הזהב הפנימי היה: חצי טפח בכל צד, ועובי ארון הזהב החיצוני היה "כעובי כתלי הפנימי". כלומר, גם מחבר הספר "מעשה חושב" לא הגדיר במדוייק את מידת עובי ארונות הזהב, אלא הוא הסביר כי עובים היה פחות מחצי טפח (35 מ"מ). מאחר ולעובי ציפויי הזהב של הארון ישנה משמעות רבה, הן לגבי כמות הזהב, והן לגבי משקל הארון ונשיאתו, לפיכך סברתי בעוניי כי עובי הארון החיצוני מזהב טהור, היה 2 מ"מ (כעובי של מטבע השקל החדש של ימינו) כנ"ל, מתוך דעת ר"י המפורטת בגמ' (ב"ב, יד.), ראה פירוט גרפי ומילולי בתכ' מס' חש-1.
ג. הארון הפנימי מזהב טהור - ארון העץ צופה בזהב טהור מצידו הפנימי, באמצעות הכנסתו של הארון הפנימי מזהב טהור לתוך ארון העץ. לפיכך הארון הפנימי מזהב טהור, היה קטן ממידותיו הפנימיות של ארון העץ, משום שהוא הושחל לתוך חלל ארון העץ. הארון הפנימי היה עשוי בצורת תיבת זהב פתוחה מלמעלה, כמובא בגמ': "אמר רחבה אמר רב יהודה: שלש ארונות עשה בצלאל: אמצעי של עץ תשעה, פנימי של זהב שמונה, חיצון עשרה ומשהו" (יומא, עב:). כלומר, גובה כל הדפנות החיצוניות של הארון הפנימי מזהב טהור, היו: שמונה טפחים, והם הגיעו עד קצה גובה ארון העץ הפנימי, משום שהארון הפנימי הונח על גבי הדופן הפנימית של ארון העץ, "ועובי שולי העץ של אמצעי טפח" (רש"י- יומא, עב:).
לפיכך המידות החיצוניות של הארון הפנימי מזהב היו: משטח תחתון באורך - 2 אמה ועוד 2 טפחים, וברוחב - 1 אמה, ועוד 2 טפחים. ומאורכו ומרוחבו של המשטח התחתון עלו ארבעת דפנות הארון הפנימי עד לגובה שמונה טפחים, עובי חמשת דפנותיו של הארון הפנימי מזהב טהור היה: 1 מ"מ (כעובי של מטבע חצי שקל חדש של ימינו), כמובן מתוך דעת ר"י המפורטת בגמ' (ב"ב, יד.), כנ"ל בענין עובי ארון העץ. כמו כן, ראה פירוט גרפי ומילולי בתכ' מס' חש-1.
בקצהו העליון של הארון הפנימי מזהב טהור היתה שפה מזהב טהור, באורך של חצי טפח (כעובי דפנות ארון העץ, וכ"כ פנים יפות) ובעובי 1 מ"מ. שפת הארון הונחה מסביב הדפנות העליונות של ארון העץ. כלומר, שפת הארון הפנימי מזהב נטתה כלפי חוץ עד לדופן הפנימית של ארון הזהב החיצוני, ע"מ לכסות את שולי ארון העץ האמצעי מלמעלה. וכן מובא בברייתא דמלאכת המשכן (פ"ז, א): "מלמד שחופה שפתיו העליונות זהב". לפיכך נלענ"ד כי משקלו של הארון הפנימי מזהב טהור עם שפתו העליונה היה: 48.2 ק"ג.
לגבי מידת עובי הארון הפנימי מזהב טהור, ישנן כמה סברות כנ"ל בענין עובי הארון החיצוני מזהב טהור.
ד. טבעות הארון - בקצה (בזוית) של כל אחת מדפנות הרוחב של הארון, נקבעו מעל ארון הזהב החיצוני, שתי טבעות (יצוקות לצורך חוזקם, הרלב"ג) מזהב בכל צד. הטבעות היו עגולות וחלולות, והן נקבעו בגובה שני שליש של הארון (ששה ושני שליש טפח) מתחתיתו ("תילתא מלעיל", שבת, צב.).
ארבעת הטבעות נקבעו בעת יציקת ארון הזהב החיצוני לצורך חוזקם, וכן מובן מלשון הברייתא דמלאכת המשכן (פ"ז, ב): "וארבע טבעות זהב היו קבועות בו", וכן "אור החיים" כתב (שמות, כ"ה, כ"ז): "שצריך לצקת ארבע טבעות ולקובעם בארון". כמו כן, ניתן לומר כי הטבעות היצוקות חוברו בעזרת מסמרות מזהב לדפנות הארון.
נלענ"ד כי הבדים היו עגולים, "ודומין כמין כשני דדי אשה" (מנחות, צח:, ברייתא דמלאכת המשכן, פ"ז, ה), לפיכך קוטר חור הטבעת היה 13.5 ס"מ, עוביה היה אצבע, ואורכה היה חצי טפח, ע"פ חישוב קוטר הבד למאמצים הנובעים מנשיאת משקל הארון (ראה שרטוט מס' מד-10). לפיכך ארבעת הטבעות היו בולטות מדפנות רוחב הארון בכשני טפחים מכל צד. משקלם של ארבעת הטבעות היה 51.2 ק"ג זהב.
לגבי צורתם המפורטת של הטבעות והבדים ישנה דעה נוספת, כמובא בספר "מקדש אהרן" (ארון, ג): "חללי הטבעות טפח מעוקב, ודפנותיהם סביב כעובי אצבע", דהיינו, לדעת "מקדש אהרן", חור הטבעת היה ריבוע אשר צלעותיו הם טפח על טפח (כי לדעתו הבדים היו בעובי "טפח ומרובעים"), ואף אורכה של הטבעת היה טפח, ועובי דופן הטבעת היה כעובי אצבע סביב חור הטבעת, כך "שהיה אורכו של הארון עם הטבעות שלושה אמות" (מקדש אהרן, פרוכת, ז).
לגבי מיקומן וכמותן של הטבעות ישנם כמה סברות: בברייתא דמלאכת המשכן (פ"ז, ב) נאמר: "ארבע טבעות זהב היו קבועות בו, שתים בצפונו ושתים בדרומו שבהם היו נותנים את הבדים" (וכ"כ הרלב"ג). הרמב"ן סובר, כי ארבע הטבעות היו בתחתית הארון, דהיינו, "בזויות התחתונות היו הטבעות" (רמב"ן- שמות, כ"ה, י"ב, וכ"כ רבינו בחיי, והאברבנאל). ה"אבן עזרא" סובר, כי בארון היו שמונה טבעות, ארבע טבעות סמוך לכפורת לצורך נשיאת הארון, ועוד ארבע טבעות סמוך לרגלי הארון, "הד' הטבעות השפלים היו ליופי ותפארת כמשפט הארונים" ("אבן עזרא"- שמות, כ"ה, י"ב). גם ה"חזקוני" סובר כי היו לארון שמונה טבעות, ארבעה קבועות בארון ועוד ארבעה טבעות אשר הן היו ניידות בתוך הטבעות הקבועות. ואף בתוספות מובאת דעה: "דשמונה טבעות היו בארון... דארבע טבעות היו על שתי צלעותיו, לבד מאותם ארבע שעל ארבע פעמותיו. בארבע טבעות מהם היו בדים קבועין לא יסורו, ובארבעה מהם שהיו למטה או למעלה מאותן טבעות, היו משימין בדים בשעת סילוק המסעות לשאת את הארון בהם" (תוספות, ד"ה כתיב, יומא, עב.). המלבי"ם כתב כי בארון היו שמונה טבעות: "בכל צד ארבע טבעות בשורה אחת, שתים בצד הזוית ושתים לצד האמצע, רחוק מן הזוית שלשה טפחים לכל צד" (התורה והמצוה, שמות, כ"ו, י"ד).
ה. בדי הארון - לצורך נשיאת הארון ע"י ארבעה לוים, הושחלו לחלל הטבעות אשר בקצה רוחבו של הארון בדים (מוטות) ארוכים, וכן מובא בגמ': "ומנלן דבדיו לפותיא (לרוחבו) דארון הוו יתבי?, דילמא לארכו דארון הוו יתבי!. אמר ר' יהודה: תרי גברי באמתא ופלגא לא מסתגי להו. ומנא לן דבארבעה הוו דרו להו?, דכתיב (במדבר, י', כ"א): "וְנָסְעוּ הַקְּהָתִים" - תרי, "נֹשְׂאֵי הַמִּקְדָּשׁ" - נמי תרי" (מנחות, צח:). הבדים היו עשויים מעצי שיטים ומצופים בזהב, והם "היו בולטים בפרוכת, ונראים בהיכל כשני דדי אשה" (ברייתא דמלאכת המשכן, פ"ז, ה, מנחות, צח:), בכדי להבליט את מיקומו של הארון מעברה המזרחי של הפרוכת. כלומר, הבדים הוצבו לאורכו של המשכן, לכל אורכו של קודש הקודשים (10 אמה), ובזמן החניה הם הגיעו עד הקצה המערבי של עמודי פרוכת קודש הקודשים, אשר שם תלו את הפרוכת אשר עוביה היה "טפח" (תנחומא, ויקהל, ז, מסכת מידות, פ"ג, משנה ח, ירושלמי, שקלים, פ"ח, נא.), ע"י כך הבדים בלטו לתוך הפרוכת באורך טפח. כלומר, אורכם של המוטות נועד לצורך הבלטתם בפרוכת, כמובא בגמ': "דוחקין ובולטין ויוצאין בפרוכת, ונראין כשני דדי אשה" (יומא, נד.).
לפיכך נלענ"ד כי הבדים היו עגולים ובאורך 10 אמה, שנאמר: "ויאריכו הבדים" (דבה"י-ב, ה', ט'), ומפורש בגמ': "דוחקין ובולטין בפרוכת ודומין כמין כשני דדי אשה" (מנחות, צח:). על כן נלענ"ד ע"פ חישוב קוטר הבד למאמצים הנובעים מנשיאת משקל הארון, כי קוטר המוט היה: במידות שבין טפח (8.4 ס"מ בקצות המוט, באורך של שלוש אמה מכל צד) לבין טפח ושתי אצבעות וחצי (13.5 ס"מ באמצע המוט, באורך של ארבע אמה), כאשר אמצעו של המוט הוכנס בדוחק לטבעות בקוטר של 13.5 ס"מ. וכן מובא בגמ': "יכול לא יהיו זזין ממקומן?, תלמוד לומר: (לגבי מזבח הנחושת, דהיינו, כל בדי נשיאת הכלים היו עגולים): 'וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו בַּטַּבָּעֹת' (שמות, כ"ז, ז'), אי 'וְהוּבָא אֶת בַּדָּיו' יכול יהיו נכנסין ויוצאין?, תלמוד לומר: 'בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים' (שמות, כ"ה, ט"ו), הא כיצד?, מתפרקין ואין נשמטין" (יומא עב.). לפיכך משקלם של הבדים היה 51.2 ק"ג עץ, מצופים בזהב במשקל של 64 ק"ג, ראה פירוט הבדים בתכ' מס' כ-2, ובתכ' מס' חש-2.
הבדים נותרו קבועים בטבעות הארון, והם לא הוסרו מהם לעולם, שנאמר: "בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ" (שמות, כ"ה, ט"ו). כלומר, מצוה (ל"ת צו, ספר החינוך): "שלא להוציא בדי הארון מתוך הטבעות". לדעת הנצי"ב בשעת החניה היו מזיזים את הבדים של הארון לחוץ, בכדי שהם יראו כשני דדי אשה, ובשעת המסעות היו מחזירים את הבדים למקומם באמצע הארון. קביעות בדי הארון נועדה לסמל את התורה, אשר היא נישאת "בכל דור ודור ממקום למקום, היכן שישראל גולים" (העמק דבר, שמות, כ"ה, י"ד).
לגבי צורת הבדים ישנן סברות נוספות: לדעת רש"י (יומא עב.): "בראשיהם היו עבים, והכניס ראשן אחד בדוחק בטבעת, ובאמצען היו דקין, הלכך לא היו נדחקין בטבעות אלא מתפרקין והולכין לכאן ולכאן, אבל אינן נשמטין לצאת מהן, לפי שהן עבים בראשיהן". לדעת "מקדש אהרן" (ארון, ג) "ועובים טפח ומרובעים". לדעת "פנים יפות": "הבדים לא היו פחותים מעובי טפח, כמו שכתוב (סוכה, ה.) שלא היה בכלים פחות מטפח".
ו. משקלו של ארון העדות (ללא הכפורת) - משקלו של ארון העדות יחד עם טבעותיו ובדיו (ללא הכפורת), היה: 479 ק"ג.
ז. תיאור גרפי של ארון העדות - לצורך המחשה ובאור יתר של המתואר לעיל כנלענ"ד, עיין בשירטוט מס' כ-1, הכולל את: "ארון העדות- פרטי הרכבה", שלושת הארונות והרכבתם במבט תלת-מימדי. בנוסף לכך, עיין בשירטוט מס' כ-2, הכולל את: "ארון העדות- תכנית", במבט תלת-מימדי, במבט על, ובמבטים לאורך ורוחב, פרט זר הזהב, ומידות במ"מ (בכפוף למבואר לעיל בתועלת החיבור, סעיפים ט., י.). בנוסף לכך, עיין בשירטוט מס' כ-3, הכולל את: כל מרכיבי "ארון העדות- במבט תלת מימדי", רשימת החומרים לארון העדות, פירוט רשימת החומרים, ומשקלם.