פתרון לסוגית הסתירות שבין פרשני המקרא בענין עובי הכפורת וציפויי הזהב

קוד: פתרון לסוגית הסתירות שבין פרשני המקרא בענין עובי הכפורת וציפויי הזהב בתנ"ך

סוג: התאמה2

מאת: רפאל ב"ר אשר חגבי

אל:

פתרון לסוגית הסתירות שבין פרשני המקרא בענין עובי הכפורת וציפויי הזהב:
למרות דברי חז"ל המפורשים בגמ' בעניין עובי הכפורת טפח (שבת, צב., עירובין, ד:, סנהדרין, ז., נדה, כו:, סוכה, ד:,ה., ילק"ש, ישעיהו, רמז תקי), חלק מפרשני המקרא הראשונים והאחרונים, התחבטו בשאלת עובייה ומשקלה של הכפורת. אך נלענ"ד רב"א "הדכא ושפל רוח, שמתאבק בעפר רגלי החכמים" (הרמב"ם, תלמוד תורה, פ"ג, ט), כי לא נמצא בפרשנותם הצעת פיתרון כולל לסוגית משקלם של כל (ע"ט) פריטי המשכן, ואף לא מצאתי בפרשנותם את דעתם ואת פתרונם המפורט, בנוגע למחסורם של כל מידות עובי הציפויים האמורים בתורה, והתאמתם לסיכומי התורה את משקלי הזהב, הכסף והנחושת בפרשת פקודי. אומנם מחבר הספר "כרתי ופלטי" כתב: "דציפוי דשולחן היה כציפוי דארון... ציפוי מזבח נחושת כעובי ציפוי זהב למזבח הזהב, והטעם כי הכל אחד וכל הציפויים הנכתבים סתם, שווים הם בלא פקפוק... ובסוף חגיגה אמרינן שהיה בעובי דינר זהב ("כעובי דינר זהב", חגיגה, כד., עירובין, יט.), הרי דעובי דינר זהב הוא כשליש אצבע" (כרתי ופלטי, יו"ד, מ"ג, ס"ק ה'), דהיינו, לדעת ה"כרתי ופלטי", עובי כל הציפויים במלאכת המשכן, נע בין 6.3 מ"מ (עובי אצבע, לדעת הרמב"ם) לבין 8.7 מ"מ (עובי אצבע, לדעת ה"חתם סופר"), לפיכך יוצא כי משקל כל הזהב במלאכת המשכן היה: 62 טון לפחות, לעומת זאת, סיכום התורה של משקל הזהב בכל מלאכת המשכן היה: 1228 ק"ג (ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם). אולם יצויין כי בהמשך דבריו, כתב מחבר הספר "כרתי ופלטי" ברוב צניעותו: "ואני בעו"ה לרוב חולשת גופי וחסרון דעתי וחשכת שכלי, א"א להעמיק בו ביותר ולהעמידו על תלו, ומי שחננו ה' בדעת רחבה ובקי בתורה, ישמע ויוסיף לקח לברר הדבר כשלמה, ושכר הרבה משמים יקבל, לברר הספק בתורה ולהזכיר הנשכחות" (כרתי ופלטי, יו"ד, מ"ג, ס"ק ה'), דהיינו, גם משום שלמידת עובי הדינר יש השפעה אף על הלכות טריפות. גם לדעת מחבר הספר "מקדש אהרן", כל ציפויי הכלים היו בעובי דינר, כמפורט בגמ' לגבי עובי מזבח הזהב: "ונילף משם לכל הציפויים שבכלים" (ארון, מאת אדנים, ה), אולם אף רבי יוסף קארו מחבר השו"ע יו"ד (מג, ד, הודפס בשנת ה'שכ"ה) פסק כי: "עובי דינר זהב לא ידענו שיעורו".
ה"אבן עזרא" התחבט בשאלת עובי רוב הציפויים במלאכת המשכן, אולם נראה כי אף לדבריו הוא לא מצא את הפתרון, כלשונו הקדוש: "ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי המשכן" (א"ע, שמות, ל"ח, כ"ד). וכן מצאנו כי ה"אבן עזרא" כתב מחד גיסא: "כי עובי הכפורת טפח" (א"ע, שמות, כ"ה, י'), ומאידך גיסא הא"ע כתב את ביקורתו על דברי הגאון (או הרס"ג, או חותנו הריה"ל): "והכפרת שהיא כלה זהב הזכיר מדתה, ואין לה עובי כ"א מעט. וצפוי השלחן כצפוי הארון, ושני הזרים כמדת הארון והשלחן, ובפרשת אלה פקודי תשחק על דברי הגאון" (א"ע, שמות, כ"ה, ל"ט), "אמר הגאון: למה הזכיר מה עשו בכסף, ולא הזכיר מה עשו בזהב התנופה?, והוא השיב: הנה הזכיר, כי המנורה היתה ככר זהב. גם ככה הכפורת, וזהב הארון ומזבח הקטרת. ואין זה נכון, כי המנורה כלה היתה זהב, ולא כן הארון. רק צפוי זהב הוא מבית ומחוץ, וכן מזבח הקטרת, והשלחן והבדים והקרשים, והבריחים מצופים זהב הם כולם. והכפורת היתה זהב כולה. וכפי מה שקבלנו מאבותינו ככר אחד היתה, כי ארכה רב ורחבה רב. ולפי דעתי, שהזכיר מה עשו בכסף שהוא כסף הכפורים. והנה הזכיר, כי על כסף החיוב היה עומד המשכן, שהוא הכולל לכל הכלים. וזה זכרון לבני ישראל. ומי יוכל לשער כמה זהב צפוי כל כלי המשכן" (א"ע, שמות, ל"ח, כ"ד)... "ויאמר הגאון, למה לא הזכיר משקל הזהב?. והשיב, כי הכתוב נתן לנו שרש, שהמנורה עם כליה ככר. והנה יהיה לכל קרש חצי ככר, והמנורה ככר, והארון והכפורת ככר, והשלחן ומזבח הזהב ככר, ושני ככרות לארבעה עמודי הפרכת, ושאר השקלים לשאר הכלים. ואלה דברי הבל, כי מה טעם לקרש, שהוא מצופה מעבר אחד, למנורה הטהורה. ואיך יספיק חצי ככר ומעט יותר לצפוי חמשה עשר בריחים ושתי משבצות. וכן שרשרות ושתי טבעות, וציץ נזר הקדש, ופעמוני זהב וקרסי המשכן, גם ווי עמודי המסך, וזהב במעשה האפוד והחשן ובשבוצם" (א"ע, שמות, ל"ח, כ"ו). ועוד כתב הא"ע "גם מזבח הקטרת לא היה כולו זהב, והיה שווה, לפי הסברא כי הציפוי למראה העין הוא, ומעט הזהב יכנס בציפוי" (א"ע, שמות, כ"ה, י'). אולם הגמ' מציינת במפורש: "מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב", (חגיגה, כד., עירובין, יט.). כמו כן, בתשובתו של מחבר ספר התשב"ץ (ח"ג, ע', בנוגע לדברי הא"ע הנ"ל בלבד) נכתב: "מה שפירש בזה (א"ע, שמות, ל"ח, כ"ד) כי הציפוי היה למראה העין לא יתכן", משום שהציפויים של מזבח הנחושת ומזבח הזהב מורים "על שאר ציפויים שהם טסים שיש בהם ממש".
נמצאנו למדים כי ה"כרתי ופלטי", "מקדש אהרן" וה"אבן עזרא" התייחסו בפרשנותם לשאלת עובים של רוב הציפויים אשר במלאכת המשכן, אשר הם לא נכתבו בתורה שבכתב במפורש. אך יחד עם זאת לא נמצא בפרשנותם הצעת פיתרון כולל לסוגית משקלם של כל (ע"ט) פריטי המשכן, ואף לא מצאתי בפרשנותם את פתרונם המפורט, בנוגע לתוצאת סיכום משקל הזהב הנובע מקביעתם את מידות רוב עובי הציפויים, לעומת סיכומי התורה את משקלי הזהב, הכסף והנחושת בפרשת פקודי. לפיכך הרמב"ן אזר עוז לכתוב (שמות, ל"ח, כ"א): "ולא ספר (משה רע"ה) בפרשה מה נעשה בזהב... והנה בעבור שלא יודע צפוי כל כלי כמה זהב יש בו, לא ספר".
ודע, כי "המשקל הסגולי" של מתכת הזהב הוא: 19,300 ק"ג למ"ק (פי 19.3 ממשקל מים באותו נפח), לפיכך הסיכום הכתוב בתורה לגבי כלל משקל הזהב בכל מלאכת המשכן (1228 ק"ג, ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם) הוא: כנפח קובית זהב בעלת צלעות של 40 ס"מ בלבד. כמו כן, "המשקל הסגולי" של מתכת הכסף הוא: 10,500 ק"ג למ"ק (פי 10.5 ממשקל מים באותו נפח), לפיכך הסיכום הכתוב בתורה לגבי כלל משקל הכסף בכל מלאכת המשכן (5760 ק"ג כסף) הוא: כנפח קובית כסף בעלת צלעות של 82 ס"מ בלבד. כמו כן, "המשקל הסגולי" של מתכת הנחושת הוא: 8,930 ק"ג למ"ק (פי 8.93 ממשקל מים באותו נפח), לפיכך הסיכום הכתוב בתורה לגבי כלל משקל הנחושת בכל מלאכת המשכן (4078 ק"ג נחושת) הוא: כנפח קובית נחושת בעלת צלעות של 77 ס"מ בלבד. לצורך הבהרה יצויין כי "המשקל הסגולי" של מתכת הברזל הוא: 7,860 ק"ג למ"ק (פי 7.86 ממשקל מים באותו נפח), דהיינו, המשקל הסגולי של הברזל קטן יותר מאשר משקלם הסגולי של מתכות הזהב, הכסף והנחושת. מן האמור לעיל עולה כי משקלו של משטח ציפוי מזהב בגודל של 2 אמה (ממוצעת) על 2 אמה (ממוצעת) בעובי של 1 מ"מ (דהיינו, משטח של 1 מ"ר בעובי 1 מ"מ) הוא: 19.3 גרם זהב. על כן רק בכדי לצפות את שני צידי קרשי המשכן (אשר לכ"ע שטחם היה 324 מ"ר) בעובי ציפוי של 1 מ"מ, נדרש זהב במשקל של 6253.2 ק"ג. כאשר כלל משקל הזהב בכל מלאכת המשכן הכתוב בתורה הוא: 1228 ק"ג בלבד (ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם).
לפיכך נראה כי אף חלק מפרשני המקרא חיוו את דעתם רק בנוגע לעובי פריטים מיוחדים, כמפורט להלן: "דעת זקנים מבעלי התוספות" וה"חזקוני" כתבו כי ציפויי הארון נועדו לצורך הקלת משא הארון, כלשונם: "ראוי היה הארון להיות זהב כולו, אלא לפי שיהיה נשא בכתף ויכביד יותר מדאי" (שמות, כ"ה, י"א), אולם "דעת זקנים מבעלי התוספות" וה"חזקוני" לא כתבו מה היה העובי המדוייק של ציפויי הזהב בארון, ואף לא את עובים כל הציפויים במלאכת המשכן. כמו כן ניתן להבין מן השילוב בין דברי הרש"י: "ומשהו' - עובי שולי זהב של חיצון" (רש"י- יומא, עב:), יחד עם דברי הרמב"ם (פיהמ"ש, כלאים, פ"ו, משנה ו): "ומשהו', וביארו בתלמוד ששיעור זה המשהו הנוסף: חלק מששים מן האמה, והוא עשירית טפח", דהיינו, מידת "המשהוא" היא: 7.6 מ"מ (0.4 אצבע), ע"פ מידת האמה (45.6 ס"מ) לרמב"ם, ומכאן שעובי שולי הארון הזהב החיצוני היה 7.6 מ"מ.
לדעת הרלב"ג (רלב"ג, שמות, כ"ה, י"א, ד"ה "וציפת אותו זהב טהור"): "ועובי ארונות הזהב לא נודע, ועל כל פנים היה להם עובי מורגש, כדי שיִּשְׁלַם להם הקיום. ולא יתכן שהיה עובי ארונות הזהב טפח, כמו שאמרו ז"ל (הרלב"ג אינו מציין בדבריו, היכן נאמר כך), כי לא יתכן שיִּשְׁלַם אחד מאלו הארונות בזה העובי מכל הזהב הנזכר ב'אלה פקודי' העשוי למלאכה, וזה יתבאר למי שעיין בהנדסה עיון מעט, ואולם אמרו זה ז"ל להורות על שכבר היה לאלו הארונות עובי מורגש", אך אין ספק שלא היה "קליפה דקה מאוד, כי לא ידבק הזהב בעץ בזה האופן, ולא יהיה לו קיום". כמו כן הרלב"ג (שבת, צב.) כתב: "כי לא היה זה העובי (טפח) אלא בדפנות, אבל הכפורת היתה דקה" (אולי כוונתו היא לפירמידה הפוכה, או לארגז הפוך), אולם הרלב"ג לא ציין את המידה המדויקת של הציפוי בארונות הזהב, ואף לא עובייה "הדק" של הכפורת לפי דעתו. לעומת זאת הרלב"ג כתב: "מקשה', ר"ל שיעשה זה הכפורת כשיקיש בקורנס על עשת הזהב, באופן שיעשה הכרובים בזאת ההקשה משני קצות הכפורת, כדי שיהיו הכרובים והכפורת מחתיכה אחת במספר". "כרובים' - הם כצורת בן אדם צעיר ימים" (רלב"ג, שמות, כ"ה, י"ח-י"ט, ד"ה "כרובים"), דהיינו, לדעת הרלב"ג משטח הכפורת היה דק, ועליה נצבו במקשה אחת שני כרובים "כצורת אדם צעיר ימים", דהיינו, משקלם של שני הכרובים (1062 ק"ג, ללא משטח הכפורת וציפויי הארון) היה לכל הפחות כסיכום כלל משקל הזהב בכל מלאכת המשכן (1228 ק"ג, ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם).
לדעת מחבר ספר התשב"ץ (ח"ג, ע'): "ובענין הכפורת טפח נוכל לתקן, כי לא היה זה עובי אלא בדפנות, אבל הכפורת היתה דקה". כלומר, לדעת "התשב"ץ" הכפורת היתה מעין ארגז מלבני דק וחלול עם משטח עליון דקיק, אשר הוא היה מונח בצורה הפוכה על דפנות הארון, כשגובה דפנותיו היה טפח. אולם מחבר ספר "התשב"ץ" מתעלם מן העובדה, שחז"ל קבעו במספר מקומות בתלמוד כי עוביה של הכפורת היה טפח (שבת, צב., עירובין, ד:, סנהדרין, ז., נדה, כו:, ילק"ש, ישעיהו, רמז תקי), ולא גובהה כפירושו, וחזקה בידינו היא: כי חכמי התלמוד ידעו להבחין בין משמעות המילה "עובי" לבין משמעות המילה "גובה", לפיכך נלענ"ד כי אף התשב"ץ כתב: "נוכל לתקן" (את דברי הגמ' אשר הם נאמרו במספר רב של מקורות כנ"ל). כמו כן, "התשב"ץ" אינו מגדיר במדויק מה היה עובי הדפנות של ארגז הכפורת, ואף לא מה היה העובי הדק של המשטח העליון של הכפורת, וכיצד שני הכרובים בדמות תינוק מזהב מלא יצאו במקשה אחת מן העובי הדק של הכפורת. וכן מצאנו כי מחבר ספר התשב"ץ כתב (ח"ג, ע'): "ונאמר שהציפוי של קרשים אע"פ שהיה בו דבר שיש בו ממש, אבל היה בתכלית הדקות, שלא היה יכול לעמוד בפני עצמו, אלא ע"י קביעתו בקרשים", דהיינו, נלענ"ד כי ה"תשבץ" סתר את דברי עצמו מינה וביה, מחד גיסא ה"תשב"ץ" כתב כי "מה שפירש בזה (א"ע, שמות, ל"ח, כ"ד) כי הציפוי היה למראה העין לא יתכן", משום שהציפויים של מזבח הנחושת ומזבח הזהב ("כעובי דינר זהב", חגיגה, כד., עירובין, יט.), מורים "על שאר ציפויים שהם טסים שיש בהם ממש", מאידך גיסא ה"תשב"ץ" כתב כי ציפוי הקרשים "היה בתכלית הדקות". כמו כן, התשב"ץ לא ציין את המידה המדויקת של עובי "תכלית הדקות" לפי דעתו, ואף לא כיצד הדבר בוצע ע"י האומנים בעת ביצוע מלאכת המשכן במדבר סיני (לפני 3362 שנה), בעזרת פטיש קורנס וכשיל (קרדום. עיין רש"י- שמות, כ"ה-י"ח, כ"ה-ל"א, במדבר, ח', ד'). לעומתם המלבי"ם כתב (התורה והמצוה, שמות, כ"ה, י"ט): "שיהא מקיש בקורנס על הכפורת עד שיצאו הכרובים מגוף הכפורת... למשל: שהיה עובי הכפורת שלושה טפחים בכל מקום (גוש זהב במשקל 4506 ק"ג), ויקיש מן שני טפחי זהב העודפים בצד ימין כרוב ימני, ומן שני טפחי זהב העודפים בחצי הכפורת השמאלי את הכרוב השמאלי".
יתרה מזאת, גם אם נניח שבכל סיכום משקל הזהב בכל מלאכת המשכן (1228 ק"ג, ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם), עשו רק את ציפוי הקרשים, נקבל כי עובי הממשי של ציפוי הקרשים היה: 0.2 מ"מ (שני עשיריות המ"מ, כעובי פחית שתיה), דהיינו, לדעת "התשב"ץ" השתמשו במשקל של 3.86 גרם זהב לציפוי 1 מ"ר של קרשי המשכן, אשר גובהם היה 4.5 מטר, והם אף טולטלו ע"ג העגלות בזמן המסעות, דבר אשר הוא איננו סביר לענ"ד, ואף אם הדבר יתכן, הרי שלפיכך לא נותר זהב לכפורת, לציפויי הבריחים, לטבעות, לציפויי ארון העדות, לשני הכרובים, לציפויי השולחן וכליו, למנורה וכליה, למזבח הזהב וכליו, וכו'.
כמו כן, ישנם "פרשנים מן האקדמיה" של ימינו (אשר הם פורסמו לאחר צאת המהדורה הראשונה של סיה"ק "אשר על המשכן"), אשר הם קבעו עובי דק מאוד לציפויי הזהב (עד 0.05 מ"מ, חמש מאיות של מ"מ, כעובי סכין גילוח, דהיינו, לפי דעתם השתמשו במשקל של 0.965 גרם לציפוי 1 מ"ר), ואת מידות המשכן הם קבעו לפי מידה של אמה מזערית (44 ס"מ), והם אף החסירו מספר חלקים העשויים מזהב הכתובים בתורה ובגמ', והם אף התעלמו מיתר סיכומי התורה לגבי משקלי הכסף והנחושת, בכדי להגיע לסיכום התורה את כלל משקל הזהב בכל מלאכת המשכן (1228 ק"ג, ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם, דהיינו, כנפח קובית זהב בעלת צלעות של 40 ס"מ). אולם נלענ"ד כי בדרכם למטרה מקודשת זו, הם התעלמו לחלוטין מן הקביעות החד משמעיות של חכמי התלמוד בענין עוביה של הכפורת טפח, וממידות הכרובים, כנ"ל. כמו כן, נראה כי אין הם מקבלים את קביעותיו של הרמב"ם ב"הקדמה לפירוש המשנה": "ולכן ראוי לאדם שאם נזדמן לו מדבריהם (של חכמי התלמוד) דבר שהוא נגד המושכל לפי דעתו, שלא ייחס החסרון לאותם הדברים, אלא ייחס החסרון לשכלו. וכשיראה משל ממשליהם שפשוטו רחוק מאד מבינתו, ראוי לו להצטער מאד על כך שלא הבין הענין, עד שנעשו אצלו כל הדברים האמתיים בתכלית הריחוק" (עיין בהרחבה בדברים המאלפים הכתובים ב"הקדמת הרמב"ם לפירוש המשנה"). אולם לזכותם של פרשני המשכן המנוגדים גם לדברי הגמ' המפורשים, ואף לפירושו של הרש"י, יאמרו דבריו המלומדים של הרש"י: "לכך אני אומר יתיישב המקרא על פשוטו דבר דבור על אופניו, והדרשה תדרש, שנאמר: (ירמיה, כ"ג, כ"ט): "הֲלוֹא כֹה דְבָרִי כָּאֵשׁ נְאֻם ה' וּכְפַטִּישׁ יְפֹצֵץ סָלַע", מתחלק לכמה ניצוצות" (רש"י- שמות, ו', ט'). וכן הרש"י כתב ברוב צניעותו: "יש מדרשי אגדה רבים, וכבר סדרום רבותינו על מכונם בבראשית רבה ובשאר מדרשות, ואני לא באתי אלא לפשוטו של מקרא, ולאגדה המישבת דברי המקרא דבר דבור על אופניו" (רש"י- בראשית, ג', ח'). לצורך הבהרת יתר של האמור לעיל כנלענ"ד, ראה פירוט גרפי ומילולי של הנ"ל, בתכ' מס' חש-9, חש-13, וחש- 14.
וכן מצאנו כי עובי ציפוי הקרשים לא נכתב במפורש בתורה, אך מובא בגמ': "אמר רבי חמא ברבי חנינא: מאי דכתיב: 'עֲצֵי שִׁטִּים עֹמְדִים' (שמות, כ"ו, ט"ו)?, שעומדים דרך גדילתן. דבר אחר: 'עומדים' - שמעמידין את צפויין, דבר אחר: 'עומדים', שמא תאמר אבד סברן ובטל סכויין - תלמוד לומר: 'עמדים' - שעומדין לעולם ולעולמים" (יומא, עב.). הרש"י פירש: "שמעמידין את ציפויין' - ציפוי הזהב מעמידין על ידי מסמרות, לשון אחר: שלא התליעו ולא נפל ציפויין". וכן במסכת סוכה (מה:) הרש"י פירש: "שמעמידין את ציפוין" - הציפוין של זהב קבוע בהן במסמרות של זהב, כדכתיב (שמות, כ"ו, כ"ט): 'וְאֶת הַקְּרָשִׁים תְּצַפֶּה זָהָב', ולא היה עושה טס ארוך כמדת הקרש, שיעמוד מאיליו". אולם נראה כי במסכת שבת, רש"י הבהיר את כוונתו בעניין עובי ציפוי הזהב בקרשים, באומרו: "מרדדי טסי משכן' - לציפוי קרשים. 'עושין כן' - מכין שלשה על הטס ואחת על הסדן, להחליק הקורנס שלא יבקע הטס שהוא דק, ובעלי מטבע במקומנו ראיתי עושין כן" (רש"י שבת, קג.). כלומר, לדעת רש"י עובי ציפוי הקרשים היה כעובי מטבע דק, שעומד "לעולם ולעולמים". וכן התוספות פירשו כי "ציפוי עומד" הוא: צפוי שנוח להסירו, וי"מ כי בצפוי "ציפוי עומד" הוא: "עב וחזק, וגם בלא עץ נמי עומד מאליו" (תוס', חגיגה, כו:). לפיכך נלענ"ד כי עובי הזהב לציפוי הקרשים היה 1 מ"מ בכל צד, כמובן מתוך דברי הרש"י והתוספות הנ"ל, מכאן נובע כי משקל הזהב בציפוי מ"ח קרשי המשכן בלבד, היה 6,264 ק"ג, דהיינו, מעל ומעבר (פי 5.1) מסיכום כלל משקל הזהב בכל מלאכת המשכן (1228 ק"ג, ע"פ משקל הככר 42 ק"ג, לרמב"ם).