קוד: בראשית - שמירת שבת בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: רפאל בר אשר חגבי
אל:
בס"ד כ"ו תשרי התשס"ו
בראשית-שמירת שבת
מבוא:
ספר התורה נפתח בחומש בראשית אשר בראשיתו התורה פותחת בתיאור בריאת העולם בששה ימים בעשרה מאמרות של הקב"ה. סיפורי היצירה, בריאת האדם בצלם אלהים, והתפתחות ראשית האנושות, משמשים כתפאורת רקע לקביעת ה' את יסוד השכר ועונש, ואת מצוות הדת היסודיות. וכן מצאנו כי מיד עם בריאתו של האדם ציוהו ה' את מצות עשה הראשונה: "מצוות עשה לישא אשה לפרות ולרבות, שנאמר: ויאמר להם אלהים פרו ורבו" (בראשית, א', כ"ח), ומובא בגמ': "תניא רבי אליעזר אומר כל מי שאין עוסק בפריה ורביה כאילו שופך דמים, שנאמר: שופך דם האדם באדם דמו ישפך, וכתיב בתריה: ואתם פרו ורבו. רבי יעקב אומר: כאילו ממעט הדמות, שנאמר: כי בצלם אלהים עשה את האדם, וכתיב בתריה: ואתם פרו"' (יבמות, סג:). בהמשך מכינה התורה את הרקע למצות שמירת השבת כבסיס לאמונה בבורא העולם, שנאמר: "ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבת ביום השביעי מכל מלאכתו אשר עשה. ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות" (בראשית, ב', א'-ג'). בהמשך קובעת התורה את יסוד קדושת חיי האדם, שנאמר: "ויהי בהיותם בשדה ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו... ויאמר מה עשית קול דמי אחיך צעקים אלי מן האדמה. ועתה ארור אתה מן האדמה אשר פצתה את פיה לקחת את דמי אחיך מידך... נע ונד תהיה בארץ. ויאמר קין אל ה' גדול עוני מנשוא" (בראשית, ד', ח'-י"ג). בסיום פרשת בראשית ממחישה התורה את יסוד השכר ועונש, ומבהירה את מגבלות יסוד הבחירה החופשית, שנאמר: "וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו רק רע כל היום. וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו. ויאמר ה' אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים כי נחמתי כי עשיתם. ונח מצא חן בעיני ה'" (בראשית, ו', ה'-ז'). כלומר, למרות שעדין לא ניתנה התורה, ואף שעדין לא נצטוו בני האדם על כל שבע מצוות בני נח ועונשם, בכל זאת נענשו בני אנשי דור המבול בגין חטאיהם משום שה' בראם "בצלם אלהים", דהיינו, בעלי יכולת חשיבה והחלטה לבחור בין טוב לרע, כדוגמת נח ובניו. מצוות הדת היסודיות האמורות בפרשת בראשית על רקע תהליך יצירת העולם, מבוארות להלן בהרחבה:
א. מצות שמירת שבת - מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות.
מצות שמירת שבת:
בתום בריאת העולם הכינה התורה את הרקע למצות שמירת השבת שהיא הבסיס לאמונה בבורא העולם, כלומר, סיפור היצירה משמש כתפאורת רקע לקביעת ה' את מצוות שמירת השבת בעשרת הדברות, שנאמר בבראשית: "ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אתו כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות" (בראשית, ב', ג'), ובעת הציווי נאמר נימוקו: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ את הים ואת כל אשר בם וינח ביום השביעי על כן ברך ה' את יום השבת ויקדשהו" (שמות, כ', י"א), וכן נאמר: "ביני ובין בני ישראל אות הוא לעלם כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש" (שמות, ל"א', י"ז). כלומר, למרות שנראה לכאורה כי בשבת בראשית לא היתה יצירה חדשה אלא רק מנוחת הבורא כביכול, בכל זאת מדגישה התורה כי מנוחתו של הקב"ה היתה מנוחה יצירתית. דהיינו, גם יום השבת הוא חלק בלתי נפרד מבריאת העולם, משום שביום זה נבראה המנוחה אשר היא הכח המאפשר את קיום העולם, ובלעדיה לא היה יכול העולם להתקיים, וכן כתב הרש"י: "מה היה העולם חסר? מנוחה. באת שבת באת מנוחה, כלתה ונגמרה המלאכה" (בראשית, ב', ב'), המדרש מוסיף כי השבת היא התכלית למענה נברא העולם, "גניבא ורבנן, גניבא אמר: משל למלך שעשה לו חופה וציירה וכיירה ומה היתה חסרה? כלה (כלה מלשון "ויכולו") שתכנס לתוכה, כך מה היה העולם חסר? שבת. רבנן אמרי: משל למלך שעשו לו טבעת, מה היתה חסרה? חותם, כך מה היה העולם חסר? שבת" (מד"ר, בראשית, פרשה י'). וכן נפסק להלכה: "משום עונג שבת, מצוה שלא יחשב בהם כלל, וזהו שכתב: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך, ואין אדם יכול לעשות כל מלאכתו בשבוע אחד, אלא יראה אדם בכל שבת כאילו כל מלאכתו עשויה ואין לך עונג גדול מזה" (טור, או"ח, סימן שו, או"ח, שו, ט'). כלומר, למרות ההפסד והחסרון של יום עבודה, מלאכת המנוחה בשבת והבטחון בה', גורמים לאדם להתדמות לבורא עולם ובכך נעשית מלאכת האדם מושלמת בדרך נס. בכך ניתן להבין את דברי הגמ': "אמר לו הקב"ה למשה מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה ואני מבקש ליתנה לישראל לך והודיעם" (שבת, י:), דהיינו, השלמת חסרון יום העבודה בשבת ניתנה לישראל כמתנה מהקב"ה, לפיכך "עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, שנאמר: 'ויום ולילה לא ישבותו" (סנהדרין נח:), כלומר, משום שכאשר העכו"ם שובת בשבת נחשב לו הדבר כגונב מישראל את מתנתו של בורא עולם, לפיכך אף דינו של ישראל המחלל שבת הוא מיתה משום זילזולו במתנת מלך מלכי המלכים הקב"ה.
יתרה מזאת, מובא בגמ': "כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית, שנאמר: 'ויכולו'. אל תקרי ויכולו אלא ויכלו... אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: כל המתפלל בע"ש ואומר ויכולו, שני מלאכי השרת המלוין לו לאדם מניחין ידיהן על ראשו ואומרים לו: וסר עונך וחטאתך תכופר" (שבת, קיט:). הטעם לכך הוא משום שמטרת בריאת העולם היא הכרת בורא העולם וקבלת מרותו באמצעות קיום כל מצוותיו ובמיוחד מצות שמירת שבת, וכן מובא במשנה: "כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, לא ברא אלא לכבודו, שנאמר (ישעיה מ"ג, ז'): 'כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו" (אבות, פ"ו, י"א). והרמב"ם (הל' שבת, פ"ל, ט"ו) קבע נחרצות: "השבת ועבודת כוכבים ומזלות, כל אחת משתיהן שקולה כנגד שאר כל מצות התורה, והשבת היא האות שבין הקב"ה ובינינו לעולם. לפיכך כל העובר על שאר המצות הרי הוא בכלל רשעי ישראל, אבל מחלל שבת בפרהסיא הרי הוא כעובד עבודת כוכבים ומזלות, ושניהם כעובדי כוכבים ומזלות לכל דבריהם. לפיכך משבח הנביא ואומר אשרי אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו'. וכל השומר את השבת כהלכתה ומכבדה ומענגה כפי כחו, כבר מפורש בקבלה שכרו בעולם הזה יתר על השכר הצפון לעולם הבא, שנאמר: אז תתענג על ה' והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר". ומובא בגמ': "אמר ר' חייא בר אבא א"ר יוחנן: כל המשמר שבת כהלכתו, אפילו עובד עבודה זרה כדור אנוש מוחלין לו,שנאמר "אשרי אנוש יעשה זאת וגו' מחללו, אל תקרי מחללו אלא מחול לו" (שבת, קיח:). וכן מובא בזוה"ק: "זכאין אינון ישראל דקודשא בריך הוא אתרעי בהון לאתדבקא בהו מכל שאר עמין דעלמא, ומגו רחימותא דלהון קריב לון לגביה ויהב לון אורייתא ויהב לון שבת, דאיהו קדישא מכל שאר יומין, ונייחא מכלא, וחדוה דכלא, ושקיל שבת לקבל אורייתא כלא, ומאן דנטיר שבת כאילו נטיר אורייתא כלא" (זוה"ק, שמות, מז.).
לסיכום:
נמצאנו למדים מן האמור לעיל, כי סיפורי היצירה, בריאת האדם בצלם אלהים, קיומו של שכר ועונש אלהי, ומגבלות הבחירה החופשית הכתובים בפרשת בראשית נועדו להבהיר לכלל האנושות את אפסיותם, ולהזהירם לקיים את מצוות ה' ולהמנע מן החטא, משום שבורא העולם חי וקיים לנצח, ומחדש בכל יום מעשה בראשית. בנוסף לכך נדרשו ישראל להתחדש תמיד באמצעות קיום מצוות הנישואין, שמירת השבת, והתעלות במדרגות צלם אלהים ע"י קיום מרצון את כלל מצוות האל, שנאמר: "החיים והמות נתתי לפניך הברכה והקללה ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" (דברים פרק ל', י"ט), דהיינו, הבחירה ברע הינה בחירה במוות, שנאמר: ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע" (דברים פרק ל', ט"ו), ונאמר: "לכן כה אמר אדני ה' הנה עבדי יאכלו ואתם תרעבו הנה עבדי ישתו ואתם תצמאו הנה עבדי ישמחו ואתם תבשו. הנה עבדי ירנו מטוב לב ואתם תצעקו מכאב לב ומשבר רוח תילילו" (ישעיה, ס"ה, י"ג-י"ד).
יה"ר שנזכה לראות בימינו בהתגלותו שמו של משיח אשר נברא "קודם שנברא העולם" (פסחים, נד.), ויתקיים בנו מקרא שכתוב: "כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשנות ולא תעלינה על לב. כי אם שישו וגילו עדי עד אשר אני בורא כי הנני בורא את ירושלם גילה ועמה משוש. וגלתי בירושלם וששתי בעמי ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה (ישעיה, ס"ה, י"ז-י"ט).
העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)