פורים - שמחת כל קצוות האדם והעם

קוד: פורים - שמחת כל קצוות האדם והעם בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: רפאל בר אשר חגבי

אל: פרי החג

בס"ד י"ד אדר התשס"ו

מבוא:

פורים נקבע ל"יום משתה ושמחה" (אסתר, ט', י"ז, י"ח) לעם ישראל לדורותיו,תכלית המשתה והשמחה של יום פורים היא:לחגוג ולהודות לה'יתברך על נס הצלת כלל ישראל מרצח עם שתוכנן ע"י המן הרשע,ואושר לביצוע ע"י אחשורוש מלך האמפריה הפרסית,כמפורט במגילת אסתר.המדרש מלמד כי : " רבנן אמרין:אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע" ( מד " ר אסתר, פרשה ז, כ), לפיכך הנס הגדול של פורים היה בכך שה'הציל את עם ישראל באמצעות מרדכי ואסתר,ממזימת אחשורוש להשמיד את עם ישראל בידי המן הרשע ( בחודש אדר ג " א ת " ה). מגילת אסתר נכתבה בתנ"ך לדורות עולם,כסמל ואות הוקרה לתפקידן המרכזי של נשות עם ישראל במלחמת השרדותו של העם היהודי בכל הדורות. מבחינה זו ניתן לומר,כי בניגוד ליתר חגי ישראל אשר בהם מודגש תפקידם של הגברים מישראל,חג פורים הוא בבחינת"ונהפוך הוא" (אסתר, ט', א'). יחודיותו של חג פורים מתבטאת גם בפיצולו לשני ימים המשתנים מקהילה לקהילה,ע"פ מקום מגוריהם הגאוגרפי,וזאת בניגוד לכל חגי ישראל הנחוגים בכל קהילות ישראל באותו הזמן.כלומר, יום פורים נחוג ברוב המקומות ב י" ד באדר, וב ירושלים ובערים המוקפות חומה מימות יהושע,פורים נחוג ביום ט" ו באדר (שושן פורים). יתרה מזאת,חז"ל הקנו לחגיגת פורים אופי יוצא דופן בכך שהיא משלבת את שתי הקצוות של הגשמיות ורוחניות,דהיינו,שילוב של"יום משתה ושמחה"עממית הפורצת גבולות,יחד עם קיום ארבע מצוותיו של יום פורים.כלומר,מחד גיסא חג פורים הוא החג היחיד שבו חז"ל התירו ואף חייבו ל השתכר בו,כמובא בגמ ': " חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), למרות שבדרך כלל השכרות היא מידה מגונה ב יהדות, אך ביום פורים חז"ל הורו לרתום אף את יצה"ר,בכדי לעבוד את ה'בשמחה אף מתוך חסרון הדעת,וכתזכורת לנסים שנעשו לישראל בימי אחשורוש באמצעות משתאות יין. יחד עם זאת חז"ל הורו לקיים ארבע מצוות יחודיות לפורים:קריאת המגילה בלילה וביום,מתן מתנות לשני אביונים לפחות בשווי של קנית שלש בצים לחם (170 גרם) לכל אחד,משלוח שתי מנות מאכל לאדם אחד לפחות,וקיום סעודה חגיגית ביום פורים, בכדי לשלב גם את היצה"ט לעבוד את ה'בשמחה מתוך שלמות הדעת,וכתזכורת לנסים שנעשו לעם ישראל בימי אחשורוש.חשיבותם הנצחית של ימי הפורים באה לידי ביטוי בדברי המדרש (ילק"ש, משלי, פ"ט, תתקמד) : " כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם,אמר רבי אלעזר:אף יום הכפורים לא יבטל לעולם",משום ש מבחינות מסוימות חג פורים גדול יותר במדרגתו אף מיום הכיפורים שהוא היום המקודש ביותר בשנה,כי עבודת ה'ביום פורים צריכה להעשות ביום חולין תוך כדי עידון הגוף ואף בחסרון הדעת,ולעומת זאת עבודת ה'ביום הכיפורים הקדוש צריכה להעשות בזמן השביתה ממלאכה תוך כדי עינוי הגוף ושלמות הדעת.על כן שמחת חג פורים מיוחדת בכך שהיא שמחה המשתפת את שני יצרי האדם,את הגוף ואת הנפש,את הנשים ואת הגברים,את עשירים ואת העניים,והיא אף מותאמת למקום מגוריהם של ישראל,דהיינו,שמחה פורים משותפת לכל קצוות האדם העם והמקום,כפי שמבואר להלן בהרחבה:

1. מגילת אסתר – הוקרת תפקידן המרכזי של נשות ישראל במלחמת השרדותו של העם היהודי בכל הדורות.

2. הלל ומגילה – אופן קריאת המגילה מהוה תחליף להלל הנאמר ביתר מועדי ישראל.

3. אחשורוש – נס פורים הוא על הצלתם של כלל ישראל מאחשורוש אשר שנא את עם ישראל יותר מהמן הרשע.

4. פורים – חגיגת נצחונם של עם ישראל על תלאות ה גלות וחיזוק בטחונם ב נצחיותם ובגאולה.

5. מתנות לאביונים - מצות המתנות לאביונים נועדה לשמח הן את העניים והן את הנותנים.

6. פורים וכיפורים – עבודת ה'מתוך עידון הגוף וחסרון הדעת לעומת עבודת ה'מתוך עינוי הגוף ושלמות הדעת.

מגילת אסתר:

הספר האחרון שנכתב בתנ"ך ע"י הכנסת הגדולה הוא"מגילת אסתר" (ב"ב, טו.), סיפור העלילה במגילת אסתר נכתב בספר התנ"ך,משום שבנוסף להיותו ספר בעל מוסר השכל עמוק לדורות,הוא כולל בתוכו גם מצות עשה מדרבנן על כלל ישראל כולל נשים,לקרוא את מגילת אסתר בפורים בנוסף לתרי"ג מצוות התורה,כמובא בגמ': "ת"ר:ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל,ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה,חוץ ממקרא מגילה" ( מגילה, יד.) , " א"ר יוחנן:מאי דכתיב : ' ועליהם ככל הדברים אשר דבר ה'עמכם בהר '?, מלמד שהראהו הקב"ה למשה דקדוקי תורה,ודקדוקי סופרים,ומה שהסופרים עתידין לחדש,ומאי ניהו?,מקרא מגילה" ( מגילה, י " ט:), וכן מובא בגמ ': " אסתר מן התורה מנין?, (דברים, ל"א, י"ח) 'ואנכי הסתר אסתיר".

המגילה נקראה ע"ש אסתר ולא ע"ש מרדכי,משום שאסתר העמידה את עצמה בסכנת נפשות בעבור העם היהודי ( בשנת ג " א ת " ה), למרות שבטחונה האישי כמלכה היה מובטח כביכול,והיא אף יכלה לסמוך על דברי מרדכי כי"רוח והצלה יעמוד ליהודים ממקום אחר" (אסתר, ד', י"ד). אך תושייתה של אסתר המלכה אשר מוצאה היה מבית"מלכות" (מד"ר, בראשית, פרשה נו, א) שאול,סיכלה את מזימתו של המן הרשע להשמיד את כל היהודים.וכן מובא בגמ ': " א"ר אסי:למה נמשלה אסתר לשחר ( אילת השחר - תהלים, כ " ב, א ')?, לומר לך:מה שחר סוף כל הלילה אף אסתר סוף כל הנסים" ( יומא, כט.). כאות הוקרה על מסירות הנפש של אסתר,הפך מאורע ההצלה של אסתר לחג היסטורי לכלל ישראל,ואף כתיבת מגילת אסתר בתנ"ך נזקפה לזכות יוזמתה של אסתר,משום שאסתר שלחה לחכמי ישראל באותה תקופה את הדרישה "כתבוני לדורות" (מגילה, ז.). חכמי ישראל נעתרו לדרישתה של אסתר וכתבו את מגילת אסתר כחלק מן התנ"ך,משום שאסתר הקריבה את עצמה למען יצירת חיים חדשים לעם ישראל,כדרכה של אשה הנושאת בעול ההריון וקשיי הלידה,ע"מ ליצור חיים חדשים לאחרים.לפיכך סיפור עלילת אסתר במגילה נועד להדגיש את העובדה שהנס האנושי של פורים,נזקף לזכות הטרגדיה האישית של אסתר אשר נאלצה לזנות בעבור פקוח נפשותיהם של עם ישראל,בבחינת האמור בגמ ': " אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש" (סכנת חיים של אדם, יומא, פב.). מטעם זה כל עם ישראל קבלו עליהם (בתקופת הגאונים, בשנת ד"א, תק"י) תענית צבור , " זכר לתענית שהתענו בימי המן" (הרמב"ם, תעניות, פ"ה, ה) בערב חג פורים,וקראוהו בשם "תענית אסתר",ואף חייבו את הנשים בכל המצוות והחיובים של פורים,למרות שאלו הן מצוות עשה שהזמן גרמן אשר נשים פטורות מהן בדרך כלל,וזאת בכדי להדגיש כי אף הנשים שבזמן אסתר ניצלו מן הגזירה על ידי הנס,כמבואר במגילת אסתר. נמצאנו למדים כי מגילת אסתר נכתבה בתנ"ך לדורות עולם,כסמל ואות הוקרה לתפקידן המרכזי של נשות עם ישראל במלחמת השרדותו של העם היהודי בכל הדורות. מבחינה זו ניתן לומר,כי בניגוד ליתר חגי ישראל אשר בהם מודגשת פעולתם של הגברים מישראל,חג פורים הוא בבחינת"ונהפוך הוא" (אסתר, ט', א').

וכן מצאנו שאסתר איחדה את העם היהודי אשר הוא מטבעו"עם אחד"כאשר הוא מאוחד סביב ה'יתברך ומצוות התורה,אולם בעת גזרת המן עם ישראל היה"מפזר ומפרד בין העמים" (אסתר, ג', ח'). לפיכך אסתר ציוותה על מרדכי : " לך כנס את כל היהודים" (אסתר, ד', ט"ז), ואסתר אף דחתה לשם כך מצוה מן התורה,כמובא במדרש (מד"ר, אסתר, פרשה ח) : " א מרה לו : ' לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו שלשת ימים',אלו הן?,י"ג,וי"ד,וט"ו בניסן.שלח לה:והרי בהם יום ראשון של פסח?,אמרה לו:זקן שבישראל למה הוא פסח ?!, מיד שמע מרדכי והודה לדבריה.הדא הוא דכתיב : ' ויעבר מרדכי ויעש ככל אשר צותה עליו אסתר',תמן אמרין:שהעביר יום טוב של פסח בתענית".כלומר,אסתר ציותה לצום גם ביו"ט ראשון של פסח בכדי לכפר על עונם של עם ישראל,כמובא במדרש ( ילק " ש, אסתר, פ " ה, תתרנו) : " וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו',וכי יש אדם צם ואוכל?,אלא אתם צמים על שאכלתם ושתיתם מסעודתו של אחשורוש".וכן מובא בגמ ': " שאלו תלמידיו את רשב"י:מפני מה נתחייבו שונאיהן של ישראל ( עם ישראל - בלשון סגי נהור) שבאותו הדור כליה?,אמר להם:אמרו אתם,אמרו לו:מפני שנהנו מסעודתו של אותו רשע.אם כן שבשושן יהרגו שבכל העולם כולו אל יהרגו?,אמרו לו:אמור אתה,אמר להם:מפני שהשתחוו לצלם ( רש " י - בימי נבוכדנצר), אמרו לו:וכי משוא פנים יש בדבר ( רש " י - איך זכו לנס)?, אמר להם:הם לא עשו אלא לפנים ( רש " י - מיראה) אף הקב"ה לא עשה עמהן אלא לפנים ( כלפי חוץ) "( מגילה, יב.). כלומר,גזרת התענית ע"י אסתר נועדה לצורך כפרת חטאי עם ישראל,דהיינו,ע"מ לכפר הן על חטאם החיצוני בעוון ע"ז,והן על חטאם הפנימי של אותו דור אשר היה בכך" שנהנו מסעודתו של אותו רשע",ולא על "שאכלו"באונס מסעודת אחשורוש.

כמובא במעשה ברב מקומי שבא לבקר את הרב הראשי בחג,שאלו הרב הראשי:מה מצב שמירת השבת,טהרת המשפחה,והחינוך התורני במקומך?,ענה לו הרב הכפרי:המצב הדתי במקומי בכי רע בכל התחומים,משום שהציבור אינו שומע לתוכחתי,והוא אף אינו מעונין כלל להאזין לענייני יהדות,אלא כל ענינו הוא הרדיפה אחר תאוות העוה"ז.אמר לו הרב הראשי:אם כן מדוע אינך צועק ומתפלל עליהם?,איך יש לך את היכולת לשמוח בחג בעת שקהילתך נהנת מן החטא ?!.

הלל ומגילה:

ביום פורים אין אומרים הלל משלש סיבות המבוארות בגמ' ( מגילה, יד.), הסיבה האחת היא:ש"אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ".הסיבה השניה היא: "רב נחמן אמר:קרייתא זו הלילאא",דהיינו,קריאת המגילה היא ההלל.הסיבה השלשית היא: כדברי רבא הסובר כי בהלל אומרים : " הללו עבדי ה '', ולא עבדי אחשורוש" ( מגילה, יד.), דהיינו,משום שגם לאחר נסי פורים עם ישראל נותרו בגלות כעבדיו של אחשורוש הרשע.כלומר,המכנה המשותף לשלשת הדעות הוא:שאין אומרים הלל בפורים משום שנסי פורים לא שינו באופן מהותי את מצבו של עם ישראל בגלות פרס.לפיכך אופן קריאת המגילה מהוה תחליף להלל הנאמר ביתר מועדי ישראל,ומטעם זה נזקקה הגמ'לתת שלש סיבות לאי אמירת הלל בפורים,דהיינו,בבחינת"הפך בה והפך בה דכלה בה" ( אבות, פ " ה, משנה כב), כפי שמבואר להלן:

פשט סיפור המגילה מלמד כי בתחילת המגילה עם ישראל היו במצב גרוע בגלות פרס,בהמשך המגילה מסופר שמצבם של עם ישראל היה עלול להיות גרוע ביותר, ובסוף המגילה מסופר כי כלל ישראל פרט למרדכי ואסתר חזרו למצבם ה גרוע מלכתחילה,עם תוספת תשלום מס למלך אחשורוש,שנאמר : " וישם המלך אחשורוש מס על הארץ ואיי הים" ( אסתר, י ', א '). כלומר,ע"פ הפשט,מגילת אסתר מתארת את צערם המתמשך של עם ישראל תחת שלטון האמפריה הפרסית,וכן נאמר : " ויהי בימי אחשורוש",והגמ'מפרשת : " ויהי'אינו אלא לשון צער" ( מגילה, י:), וכן כתב הרש"י : " הוא אחשורוש'הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו" ( רש " י - אסתר, א ', א '). על כן הגמ'מנמקת כי בפורים"אין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ" ( מגילה, יד.), דהיינו,משום שע"פ הפשט עם ישראל נותרו בצער הגלות,לפיכך ע"פ קריאת פשט המגילה מתבארת הסיבה לאי אמירת הלל בפורים.

העיון במגילת אסתר מגלה כי הצלת עם ישראל ממצב גרוע ביותר של אובדן,למצב גרוע פחות של עבדים למלך רשע,עבר דרך הטרגדיה האישית של אסתר הנביאה (מגילה, יד.), אשר מתוך מסירות נפש"לבשה מלכות בית אביה" (מד"ר, בראשית, פרשה נו, א) שאול,ונאלצה לזנות עם גוי שונא ישראל,ולהמשיך בכך אף לאחר הצלת עם ישראל מהשמדה,כנרמז בסיום המגילה : " כי מרדכי היהודי משנה למלך אחשורוש",ואילו סופה של אסתר נותר עלום כביכול.כלומר,אף בת מלכות ישראל הושפלה בגלות עד לתחתית מטתו של מלך פרס,כמאמר אסתר : " וכאשר אבדתי אבדתי" ( אסתר, ד ', ט " ז). וכן מובא בגמ ': " יאהב המלך את אסתר מכל הנשים ותשא חן וחסד לפניו מכל הבתולות',אמר רב:ביקש לטעום טעם בתולה טעם,טעם בעולה טעם" ( מגילה, יג.), דהיינו,אסתר הצדקת (מגילה, י:) שייחוסה הוא מבית מלך ישראל הראשון,הפכה להיות"קרקע עולם" ( רש " י - אינה עושה מעשה, הוא עושה בה מעשה, סנהדרין, עד:). על כן נראה כי שמחת עם ישראל על נסי פורים היתה צריכה להיות מהולה בעצב רב,בגין גורלה האישי של אסתר אשר המגילה נקראה על שמה.לנוכח העובדה שהנס האנושי של פורים נזקף לזכות הטרגדיה האישית של אסתר,אשר נאלצה לזנות בעבור פקוח נפשותיהם של עם ישראל,בבחינת האמור בגמ ': " אין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש" (סכנת חיים של אדם, יומא, פב.). לפיכך ע"פ קריאת המגילה בעיון מתבארת הסיבה לאי אמירת הלל בפורים.מטעם זה אמר רבא ש אין אומרים הלל בפורים,משום שבהלל אומרים : " הללו עבדי ה '' ולא עבדי אחשורוש,אכתי עבדי אחשורוש אנן" ( רש " י - דלא נגאלו אלא מן המיתה, מגילה, יד.), וכן מצאנו ששמו של ה'יתברך לא הוזכר כלל במגילת אסתר.לפיכך"אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), דהיינו,חייב אדם להשתכר בפורים ע"מ להשכיח מהלב את הנסיבות הטרגיות של אסתר,אשר מסרה את גופה ואת נפשה למען הצלתו של עם ישראל ממיתה,באמצעות ה"פוריא" (מטה). וכן מובא בגמ ': " כל הנותן עינו בכוסו,עריות כולן דומות עליו כמישור,וחד אמר:כל הנותן עינו בכוסו,כל העולם כולו דומה עליו כמישור" ( רש " י - דומה לו היתר, יומא, עד:). לפיכך בכדי להשכיח את העצבות הרוחנית,חייבים לשתות ביום פורים יין המשמח"לבב אנוש" (תהלים, ק"ד, ט"ו) "עד דלא ידע".כלומר,רבא סובר כי קריאת המגילה בעיון,עלולה לעורר עצבות רוחנית ביום פורים,לכן אין אומרים הלל בשמחת יום פורים.מטעם זה גם במגילת אסתר יום פורים נקבע ל"יום משתה ושמחה" (אסתר, ט', י"ז, י"ח) ללא הלל.

ההעמקה במגילת אסתר מגלה כי הצלת עם ישראל מאיום ההשמדה,גרמה לאיחודו של עם ישראל ולקבלת התורה מרצון,כמובא בגמ ': " הדור קבלוה בימי אחשורוש" (רש"י-מאהבת הנס שנעשה להם, שבת, פח.), לפיכך נקבע פורים ל"יום משתה ושמחה" (אסתר, ט', י"ז, י"ח) על קבלת התורה מרצון לדורות עולם.כמו כן הארועים המהירים המתוארים במגילת אסתר,מלמדים כי ה'מציל את עם ישראל לכל אורך הדורות,באמצעות נסים נסתרים אשר הם מעבר להבנתו של ההגיון האנושי,וזאת למרות שעם ישראל אינם זכאים לכך לכאורה,כשם שדור אסתר חטא בעוון ע"ז ואף" שנהנו מסעודתו של אותו רשע",ולמרות כל זאת ה'יתברך הצילם מהשמדה,כפי שנאמר : " ה'אלהיך בקרבך גבור יושיע ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה" ( צפניה, ג ', י " ז), דהיינו,ה'יתברך מחריש על פשעי ישראל מתוך אהבתו אותם. לפיכך"רב נחמן אמר:קרייתא זו הלילאא" ( מגילה, יד.), דהיינו,קריאת המגילה בהתעמקות מהוה תחליף להלל הנאמר ביתר מועדי ישראל.

אחשורוש:

מגילת אסתר מציירת את דמותו של המלך אחשורוש דרך מבט פשטני על מלך פזיז ותמים,אשר כל מעשיו ומחשבותיו מתרכזות במשתאות יין,בנשים ובחגיגות חצר,עד שנראה כי המלך אחשורוש משמש כ"חותמת גומי"להמן הרשע,כפי שנאמר : " ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעינך" (אסתר, ג', י"א). אך חז"ל מדגישים כי אחשורוש מלך האימפריה הפרסית היה שליט סמכותי,ושונא גדול של עם ישראל,כמובא בגמ': "ויאמר המלך להמן הכסף נתון לך והעם לעשות בו כטוב בעיניך',אמר רבי אבא:משל דאחשורוש והמן למה הדבר דומה:לשני בני אדם לאחד היה לו תל בתוך שדהו ולאחד היה לו חריץ בתוך שדהו.בעל חריץ אמר:מי יתן לי תל זה בדמים,בעל התל אמר:מי יתן לי חריץ זה בדמים.לימים נזדווגו זה אצל זה,אמר לו בעל חריץ לבעל התל:מכור לי תילך,אמר לו:טול אותה בחנם והלואי" ( מגילה, י " ג:). ומובא במדרש ( מד " ר אסתר, פרשה ז, כ) : " רבנן אמרין:אחשורוש שונא את ישראל יותר מהמן הרשע,מנהגו של עולם דרכו של לוקח ליתן ערבון למוכר,ברם הכא המוכר נותן ערבון,הדא הוא דכתיב : ' ויסר המלך את טבעתו מעל ידו ויתנה להמן".וכן נאמר לאחר הסכמת אחשורוש להצעת המן להשמיד את כלל עם ישראל על ללא עוול בכפם: "הרצים יצאו דחופים בדבר המלך והדת נתנה בשושן הבירה והמלך והמן ישבו לשתות" (אסתר, ג', ט"ו).

וכן מצאנו שבענין המלכה ושתי הסרבנית,המלך אחשורוש התיעץ עם"שבעת שרי פרס " " כדת מה לעשות במלכה ושתי" (אסתר, א', ט"ו), אך לגבי השמדת כל היהודים אחשורוש לא נועץ עם איש משריו אלא הסכים מיד,וכן "אמר רבי יצחק:לחזירתה ( לושתי החזירה) 'כדת',ולאומה קדושה שלא'כדת'אלא באכזריות "?! ( מד " ר אסתר, פרשה ד, ה). וכן מצאנו בעת שאסתר בקשה מהמלך אחשורוש לבטל את גזרתו"להשמיד להרוג ולאבד"את כל היהודים,המלך אחשורוש התמם בפניה באומרו : " מי הוא זה ואי זה הוא אשר מלאו לבו לעשות כן" ( אסתר, ז ', ה '), למרות שהוא היה שותף מלא למזימה.נמצאנו למדים כי הנס הגדול של פורים היה בכך שה'הציל את עם ישראל מהמזימה להשמיד את כלל עם ישראל,ע"י אחשורוש מלך האמפריה הפרסית.לפיכך תאור דמותו של המלך אחשורוש במגילת אסתר,נועד ללמד את הרושם שה'יתברך יצר בעיני נתיני ממלכת פרס,מהתרשמות זו הם הבינו כי המלך אחשורוש הוא מלך הפכפך.על כן האיגרות השניות המתירות לעם ישראל להפרע מאויביהם התקיימו ללא כל עוררין,וכן מובא בגמ': "רבן גמליאל אומר: ( אחשורוש) מלך הפכפכן ( חוזר בדיבורו) היה" ( מגילה, טו:).

אף המן הרשע חשב שאחשורוש"מלך הפכפכן היה",לפיכך המן ביקש"להשמיד להרג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן טף ונשים ביום אחד" (אסתר, ג', י"ג). לכאורה המן היה צריך לבקש מספר ימים,משום שלא ניתן להרוג את כל היהודים שבכל מאה ועשרים ושבע מדינות המלך אחשורוש ביום אחד,כי חלקם בודאי היה בורח או מתחבא באותו יום.אלא שהמן הרשע חשש שמזימתו לא תצליח,משום שמחשבתו של המלך אחשורוש עשויה להתהפך כפי שאכן קרה,על כן המן הרשע ביקש מהמלך אחשורוש רק יום אחד,בכדי שאם מזימתו לא תצליח יהיה גם ליהודים רק יום אחד ע"מ להנקם מאוייביהם,ובעקבות זאת היהודים יחגגו יום טוב אחד בלבד ולא מספר ימים.

וכן מצאנו שבכדי למנוע מעם ישראל הרג של גויים ללא הבחנה,הקב"ה גלגל את המאורעות כך שקודם נשלחו האיגרות הראשונות המתירות להשמיד את כל עם ישראל,ובכך התגלו לעיני עם ישראל אותם הגויים שבקשו לערוך בהם טבח על ללא עול בכפם,וכשנהפוך הוא ושלטו"היהודים המה בשנאיהם" (אסתר, ט', א'), היהודים ידעו את מי מבין הגויים הם צריכים להרוג.

פורים:

יום י"ד ויום ט"ו באדר נקבעו ע"י מרדכי ל"יום משתה ושמחה" (אסתר, ט', י"ז, י"ח) ליהודים,בהתאם למקום מגוריהם,שנאמר: "ויכתב מרדכי את הדברים האלה וישלח ספרים אל כל היהודים אשר בכל מדינות המלך אחשורוש הקרובים והרחוקים.לקים עליהם להיות עשים את יום ארבעה עשר לחדש אדר ואת יום חמשה עשר בו בכל שנה ושנה.כימים אשר נחו בהם היהודים מאיביהם והחדש אשר נהפך להם מיגון לשמחה ומאבל ליום טוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים .... על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור על כן על כל דברי האגרת הזאת ומה ראו על ככה ומה הגיע אליהם.קימו וקבלו היהודים עליהם ועל זרעם ועל כל הנלוים עליהם ולא יעבור להיות עשים את שני הימים האלה ככתבם וכזמנם בכל שנה ושנה.והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה מדינה ומדינה ועיר ועיר וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר, ט', כ'-כ"ב, כ"ו-כ"ח). כלומר,חג פורים לא נקרא ע"ש גזירת המן,והוא אף לא נקרא חג ההצלה ע"ש מהות הנס,אלא שמו נקרא ע"ש הפור,משום ש המן הרשע תכנן את יום השמדת עם ישראל באמצעות הפלת"פור הוא הגורל" (אסתר, ג', ז') ביום א'ניסן ( בשנת ג " א ת " ד), והגורל נפל ליום י"ג בחודש אדר הבא ( בשנת ג " א ת " ה). כלומר,אילו המן הרשע היה מוציא לפועל את הסכמתו של אחשורוש להשמיד את היהודים מיד ביום א'ניסן,והוא לא היה מתעקב אחד עשר חודש ע"י הפור,אזי המן הרשע היה יכול לפגוע ביהודים ח"ו.לפיכך החג נקרא ע"ש הפור,שנאמר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר, ט', כ"ו), דהיינו,משום שהמן הפיל שני פורים : " הפיל הגורל באיזה חדש יצליח ... ובאיזה יום בחדש שיצליח" (רש"י-אסתר, ג', ז').

לפיכך נאמר כי ימי" הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר, ט', כ"ח), משום ש עוצמתם של נסי חג פורים שווים בעוצמתם לנסי חג הפסח,לפיכך בשנה מעוברת חוגגים את יום פורים ומצוותיו באדר ב'הסמוך לחודש ניסן,בכדי לסמוך"גאולה לגאולה" (מגילה, ו:), וכן פירש הרש"י את דעת רב יהודה : " ימי נסים היו לישראל:פורים ופסח" (רש"י-תענית, כט.). כלומר,למרות שגאולת פורים היתה באמצעות נסים נסתרים,ולעומת זאת גאולת מצרים היתה באמצעות נסים גלויים,בכל זאת יש עניינים משותפים לשתי הגאולות האלה.כלומר,כשם שנסי הגאולה ממצרים גרמו לעם ישראל הצלה גשמית ורוחנית"בשכר נשים צדקניות שהיו באותו הדור" (סוטה, יא:), כך גם נסי פורים גרמו לעם ישראל הצלה מהשמדה גשמית ורוחנית ע"י אסתר,דהיינו,לאחר שעם ישראל התדרדרו ברוחניותם עד כדי כך "שהשתחוו לצלם" ( רש " י - בימי נבוכדנצר), והם אף נהנו מסעודתו של אחשורוש,נסי פורים גרמו לעם ישראל התעוררות רוחנית,עד כדי כך שהם קיבלו עליהם את התורה מרצון,כמובא בגמ ': " הדור קבלוה בימי אחשורוש" (רש"י-מאהבת הנס שנעשה להם, שבת, פח.). וכן מצאנו שנסי חג הפסח גרמו להתגירותם של"ערב רב" ( שמות, י " ב, ל " ח - רש " י - תערובות אומות של גרים), וגם נסי פורים גרמו להתגירותם של גוים רבים,שנאמר : " ורבים מעמי הארץ מתיהדים כי נפל פחד היהודים עליהם" ( אסתר, ח ', י " ז), בנוסף לכך,גם משה רע"ה זכה לגדולה במצרים למרות הענשתו את העם המצרי,שנאמר : " גם האיש משה גדול מאד בארץ מצרים בעיני עבדי פרעה ובעיני העם" ( שמות, י " א, ג '), וגם מרדכי היהודי זכה לגדולה בכל מדינות המלך אחשורוש למרות נקמתו בגוים,שנאמר : " כי גדול מרדכי בבית המלך ושמעו הולך בכל המדינות" ( אסתר, ט ', ד '). לפיכך קריאת מגילת אסתר בכל שנה ממחישה לעם היהודי לדורותיו,כי ה'יתברך משגיח על עם ישראל תמיד,ובכל מקום שהם,ובכוחו הוא יכול להפוך גם סכנה של השמדה גשמית ורוחנית,למציאות העל טבעית של התעוררות לחיים גשמיים ורוחניים גבוהים יותר.וכן מצאנו שהבית השני נוסד ( בשנת ג " א ת " ח) כארבע שנים לאחר נס הטלת הפורים למועד השמדת עם ישראל,על ידי המן ואחשורוש מלך האמפריה הפרסית אשר היא הוכחדה כליל.

על כן נאמר כי ימי" הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם" (אסתר, ט', כ"ח), משום ש עוצמתם של נסי חג פורים שווים בעוצמתם גם לנסי הגאולה השלמה,כי שורש הגלות והצרות הבאות על עם ישראל בכל הדורות הוא:התרחקותם של עם ישראל מה'יתברך,כשם שארע בתקופת מרדכי ואסתר,ובכל זאת ה'יתברך גאל את עם ישראל מציפורני הטרף של הגויים,בעת שעם ישראל חזרו בתשובה שלמה.וכן מצאנו ש גם בעתיד לבוא הקב"ה הבטיח להציל את עם ישראל אף משפל המדרגה,שנאמר : " ויאמר אלי בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אמרים יבשו עצמותינו ואבדה תקותנו נגזרנו לנו.לכן הנבא ואמרת אליהם כה אמר ה'אלהים הנה אני פתח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל.וידעתם כי אני ה'בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי.ונתתי רוחי בכם וחייתם והנחתי אתכם על אדמתכם וידעתם כי אני ה'דברתי ועשיתי נאם ה '" ( יחזקאל, ל " ז, י " א - י " ד), ונאמר : " כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עמדים לפני נאם ה'כן יעמד זרעכם ושמכם" ( ישעיה, ס " ו, כ " ב). לפיכך חגיגת פורים מחזקת את בטחונם של עם ישראל בקב"ה,משום שה'יתברך הבטיח את נצחיותם ונצחונם למרות תלאות הגלות,כפי שנאמר בתורה: "ואף גם זאת בהיותם בארץ איביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלתם להפר בריתי אתם כי אני ה'אלהיהם" ( ויקרא, כ " ו, מ " ד), ונשנה בנביאים,שנאמר : " ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע" ( ירמיה, ל ', ז '), ונאמר : " כי אעלה ארכה לך וממכותיך ארפאך" ( ירמיה, ל ', י " ז), ושולש בכתובים,שנאמר : " ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם" (אסתר, ט', א').

מטעם זה יום פורים הוא אינו רק חגיגה והודאה לה'על נסי דור אסתר ומרדכי,אלא יום פורים הוא גם יום חגיגת נצחונם של עם ישראל על כל תלאות ה גלות,וחיזוק בטחונם ב נצחיותם ובגאולה השלמה.וכן הרמב"ם פסק (מגילה וחנוכה, פ"ב, יח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר,הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם,ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל,שנאמר : ' כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני' ( ישעיה, ס " ה, ט " ז) ימי הפורים לא יבטלו,שנאמר ( אסתר, ט ', כ " ח) : ' וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

לפיכך הרמב"ם פסק (מגילה וחנוכה, פ"א, ג): "מצוה לקרות את ( מגילת אסתר) כולה,ומצוה לקרותה בלילה וביום,וכל הלילה כשר לקריאת הלילה וכל היום כשר לקריאת היום,ומברך קודם קריאתה בלילה שלש ברכות,ואלו הן:בא"ה אמ"ה אשר קב"ו על מקרא מגילה,בא"ה אמ"ה שעשה נסים לאבותינו בימים ההם ובזמן הזה, בא"ה אמ"ה שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.וביום אינו חוזר ומברך שהחיינו,ומקום שנהגו לברך אחריה מברך:בא"ה אמ"ה האל הרב את ריבנו והדן את דיננו והנוקם את נקמתנו והנפרע לנו מצרינו והמשלם גמול לכל אויבי נפשנו בא"ה הנפרע לישראל מכל צריהם האל המושיע ". בנוסף לכך חז"ל תקנו לומר"על הנסים",ע"מ להודות לה'בתפילה ובברכת המזון ביום פורים,וכן קוראים בתפילת שחרית את פרשת מלחמת עמלק הכתובה בתורה בסיום פרשת בשלח,וכן נוהגים לומר שיר של יום מיוחד לרגל יום פורים,ובנוסף לכך נאסר להתענות ולהספיד ביום פורים.

מתנות לאביונים:

בשנה הראשונה לנס פורים ( בשנת ג " א ת " ה) יהודי שושן עשו את יום ט"ו באדר"יום משתה ושמחה" (אסתר, ט', י"ח), ואילו היהודים היושבים בערי הפרזות חגגו רק בשנה שלאחר מכן"את יום ארבעה עשר לחדש אדר שמחה ומשתה ויום טוב ומשלח מנות איש לרעהו" (אסתר, ט', י"ט), דהיינו,בשנה הראשונה רק היהודים העשירים חגגו בינם לבין עצמם מבלי לתת מתנות לאביונים,משום שהיהודים העשירים סברו כי גזרת המן נבעה מתוך חמדת הממון של אומות העולם,כפי שנאמר בגזרה : " ושללם לבוז" (אסתר, ח', י"א), לפיכך רק היהודים העשירים שמחו על הנס הכלכלי שאירע להם.כשמרדכי הבחין בטעותם של יהודי פרס העשירים,הוא תיקן לכלל ישראל לעשות את ימי הפורים ( משנת ג " א ת " ו ואילך) ליום טוב אשר הוא כולל : " משתה ושמחה ומשלח מנות איש לרעהו ומתנות לאבינים" (אסתר, ט', כ"ב), משום שגזרת המן נבעה מחמת שנאתו לכלל היהודים כולל העניים שבתוכם.לפיכך מרדכי ציוה לדורות עולם,לשמח גם את האביונים ביום שמחתם על נס הצלתם מגזרת המן הרשע.כלומר,מרדכי ציוה לחגוג את חג הפורים גם באמצעות הגברת מצות הצדקה מתוך שמחה,לפיכך תקנת מצות המתנות לאביונים נועדה לשמח הן את העניים והן את הנותנים. משום שאין שמחה עמוקה יותר משמחת הנתינה לאביונים,כי נתינה זו מחברת ומאחדת את כלל ישראל אל תכלית תוכן חייהם בעוה"ז אשר הוא:קיומן של מצוות ה'בשמחה.

על כן חז"ל התקינו את הרף התחתון של יציאת ידי חובת קיום מצות מתנות לאביונים,וקבעו כי יש לתת מתנות לשני אביונים לפחות,בשווי של קנית שלש בצים לחם (170 גרם) לכל אחד.אך הרמב"ם פסק (מגילה וחנוכה, פ"ב, יז) : " מוטב לאדם להרבות במתנות אביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות לרעיו,שאין שם שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וגרים, שהמשמח לב האמללים האלו דומה לשכינה,שנאמר : ' להחיות רוח שפלים ולהחיות לב נדכאים". נמצאנו למדים כי מצוות המתנות לאביונים ומשלוח המנות בפורים,נועדו לאחד את העם היהודי לדורותיו,בכדי שהם לא יהיו"עם אחד מפזר ומפרד בין העמים" (אסתר, ג', ח'), אלא עם המלכד את כל רבדיו הן בעת שמחה והן בעת עצבות ח"ו,כמאמר אסתר למרדכי : " לך כנס את כל היהודים" (אסתר, ד', ט"ז).

משל למה הדבר דומה:למלך גוי שגזר כי כל יהודי שיתפס לומד תורה יהרג,יום אחד פשטה המשטרה על בית רב העיר ועצרה שם נער עשיר ונער עני שלמדו תורה בבית רבם.הנערים נגררו בכח מבית הרב,ומיד לאחר מכן הועמדו לדין ונגזר על שניהם מיתה.משפחת הנער העשיר הגישה ערעור על פסק הדין בטענה שהנערים עסקו בנקיון ספרית הרב,בחסדי ה'הערעור התקבל ושני הנערים שוחררו מיד לבתיהם.בבית העשיר חגגו את שחרור בנם והצלתו ממות בסעודת הודיה,ובשמחה רבת משתתפים.כשהגיע רב העיר לשמחה בכדי לשאת דרשה,הוא הביע את תמיהתו על כך שאין הם חוגגים גם את הצלתו ממות של בן העני,הרב שאל את הנוכחים:וכי בגלל שהורי הנער השני עניים,אין הם רשאים לשמוח על נס הצלת בנם ?!, האם נס ההצלה שארע לבן העני פחות מן הנס שארע לבן העשיר ?!, לפיכך הרב ציוה על משפחת הבן העשיר לממן למשפחת העני סעודת הודיה מפוארת,וגם לשמוח בשמחתם.

פורים וכיפורים:

ע"פ הקבלה ימי פורים הם מועדים טובים ומקודשים,כאמור ב"תקוני זוהר" (תקונא חד ועשרין, קס:): "ואלין אינון דאוקרין ימים טובים וחגין דאינון 'שנים שנים':תרין יומין חד דראש השנה וחד דשבועות,תרין יומין דפורים , ' שבעה שבעה'אילן שבעה יומין דפסחא ושבעה יומין דסוכות "..." פורים אתקריאת על שם יום הכפורים דעתידין לאתענגא ביה ולשנויי ליה מענוי לענג" (תקונא חד ועשרין, קע:). וכן דרשו חז"ל כי אפילו יום הכיפורים הקדוש אומרים עליו שהוא כְּפורים,דהיינו,דומה ליום פורים.משום מבחינות מסוימות חג פורים גדול במדרגתו,אף יותר ממדרגת יום הכיפורים אשר הוא היום המקודש ביותר בשנה,וכן אמר רשב"ל : " מגילת אסתר והלכות אינן עתידין ליבטל" (ירושלמי, מגילה, ז:, פ"א, ה"ה), ומובא במדרש (ילק"ש, משלי, פ"ט, תתקמד) : " כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם,אמר רבי אלעזר:אף יום הכפורים לא יבטל לעולם,שנאמר : ' והיתה זאת לכם לחקת עולם".כלומר,רבי אלעזר משווה בין נצחיותו של יום הכפורים הקדוש לנצחיותו של חג פורים.נלענ"ד כי הטעם לכך הוא משום ש ניתן למצוא שמונה קווי דמיון ושוני בין יום הכיפורים לחג פורים דווקא,כפי שמבואר להלן:

ראשית: ביום הכפורים האדם מגלה את הקשר הרוחני שלו עם הקב"ה,באמצעות ההתנתקות מענייני העוה"ז,ע"י שינוי מוחלט של אורח החיים אשר בא לידי ביטוי בהתדמות למלאכים,בצום,בתפילות ובתחנונים.לעומת זאת בחג פורים האדם מגלה את הקשר הרוחני שלו עם הקב"ה באמצעות ההתחברות לענייני העוה"ז,ע"י אכילה ושתיה ובהתרת העיסוק בעניני חולין.השינוי המוחלט של אורח החיים בפורים,בא לידי ביטוי במאמר חז"ל : " חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), דהיינו,ביטוי לכך שהקשר הרוחני העמוק עם הקב"ה אינו מושג ע"י כלי השכל והדעת,אלא ע"י הנשמה העל שכלית שבעומק פנימיותו של האדם.כלומר,חג פורים גדול מיום הכיפורים בכך שביום הכיפורים האדם נדרש לענות את הנפש ולעבוד את ה'מתוך השכל,ואילו בחג פורים האדם נדרש לפטם את הגוף והנפש ולעבוד את ה'גם מתוך חסרון הדעת.חסרון הדעת בשכרות מלמד את האדם כי ה'מציל את עם ישראל לכל אורך הדורות,בנסים אשר הם מעבר להבנתו של ההגיון האנושי,לפיכך אין כל צורך להבחין"בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), אלא צריך לבטוח ב"ה'גואל ישראל קדושו" (ישעיה, מ"ט, ז'), ולשמוח על כך"שלא עשני גוי"ככל שונאי ישראל לדורותיהם אשר נכרתו מן העולם,ע"י ההשגחה העליונה בדרך הטבע כביכול,כאשר עם ישראל נותר כעם אחד החי וקיים לנצח מעבר לדרך הטבע.

שנית: ביום הכיפורים עם ישראל מקדשים את עצמם ומתנתקים מיצה"ר,באמצעות עינוי והגבלות צרכי הגוף,ע"מ לבקש מה'יתברך את קבלת השפע האלהי.לעומת זאת בחג פורים עם ישראל מקדשים את עצמם באמצעות חיבור יצה"ר לעבודת ה',באמצעות קבלת השפע האלהי ועינוג הגוף"עד דלא ידע",ע"מ להודות לה'יתברך על קבלת השפע האלהי.לפיכך חג פורים הוא החג היחיד שבו חז"ל התירו ואף חייבו ל השתכר בו,למרות שבדרך כלל השכרות היא מידה מגונה ב יהדות, כמובא בגמ ': " אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), דהיינו,שתית יין טהור נועד להזכיר במוחשיות את הנסים שנעשו לעם ישראל בימי אחשורוש,באמצעות משתאות יין של טמאים.על כן חובת שתית יין בפורים נועדה לצורך השילוב הנכון בין שני הכוחות הפנימיים של האדם,דהיינו,ע"י רתימת"ארור המן"שהוא יצה"ר,ל"ברוך מרדכי"שהוא יצה"ט,לצורך יצירת עבודת ה'בשמחה קדושה ולא בשמחה של קלות ראש,וכן פסק הרמ"א (שו"ע, או"ח, תרצה, ב) : " וי"א:דאין צריך להשתכר כל כך,אלא שישתה יותר מלימודו ( כל בו) וישן,ומתוך שישן אינו יודע בין'ארור המן לברוך מרדכי' ( מהרי " ל). וכן מובא בגמ '  ( מגילה, טז:) : " ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר',אמר רב יהודה : ' אורה'זו תורה,וכן הוא אומר : ' כי נר מצוה ותורה אור ', ' שמחה'זה יום טוב,וכן הוא אומר : ' ושמחת בחגך ', ' ששון'זו מילה,וכן הוא אומר : ' שש אנכי על אמרתך ', ' ויקר'אלו תפלין,וכן הוא אומר : ' וראו כל עמי הארץ כי שם ה'נקרא עליך ויראו ממך".

שלשית: צום יום הכיפורים מבטא את אהבת ה'לעם ישראל,משום שהוא נועד לטהר את הגוף והנפש,ולהכשירם לקבלת חסד התשובה אשר הוא גורם למהפך תמידי בחייהם של כלל ישראל.גם מצות ההודיה לה'בסעודת פורים,נועדה לבטא את אהבת ה'לעם ישראל אשר הוא לא רק הציל את כלל ישראל מגזרת ההשמדה של המן,אלא ה'יתברך גם גרם להם לנס"ונהפוך הוא".

רבעית: במוצאי יום הכיפורים עם ישראל קבלו את התורה בכפיה,ולאחר פורים "הדור קבלוה בימי אחשורוש" (רש"י-מאהבת הנס שנעשה להם, שבת, פח.) באהבה וברצון.

חמשית: ביום הכיפורים התעלה רק הכהן הגדול לשיא הקדושה בקודש הקודשים,ואילו בחג פורים כל אדם מישראל יכול להגיע לשיא הקדושה,ע"י קיום ארבע המצוות הייחודיות לפורים בשמחה רבה.

ששית: בערב יום הכיפורים מצוה להרבות באכילה ובשתיה קודם הצום,ואילו בערב חג פורים מצוה להתענות"תענית אסתר",לפני קיום מצות השמחה והמשתה של חג פורים.

שבעית: יום הכיפורים מסמל את נצחונם של עם ישראל על יצה"ר שהוא מלאך רע,ואילו יום פורים מסמל את נצחונם של עם ישראל על המן שהוא אדם רע מזרעו של עמלק.

שמינית: ביום הכיפורים עם ישראל מתחפשים למלאכים,ע"מ לסמל את החלפת ההתנהגות מכאן ואילך,ואילו בפורים עם ישראל מתחפשים כליצנים,לצורך הגברת השמחה באופן חד פעמי.

לסיכום:

נמצאנו למדים מן האמור לעיל כי יום פורים נקבע ל"יום משתה ושמחה" (אסתר, ט', י"ז, י"ח) בעל אופי מיוחד,משום שחגיגת יום פורים מבוססת על סמך המאורעות המהירים,אשר הם גרמו לגאולתם של עם ישראל מההשמדה המתוכננת ע"י המן,באישורו של אחשורוש מלך האמפריה הפרסית,כמתואר במגילת אסתר.המאורעות המפורטים במגילת אסתר,קבעו לדורות עולם את אופיה של שמחת חג פורים,אשר היא משלבת בתוכה את כל קצוות האדם העם והמקום.בנוסף לכך,מגילת אסתר צופנת בתוכה מסרים עמוקים שעיקרם הוא:בטחון בה'יתברך הדואג לנצחיותם של עם ישראל,באמצעות מתן הכוח לעם ישראל להתגבר על כל המכשולים הנקראים בדרכם עד לבואה של הגאולה השלמה,למרות שמפאת חסרון הראיה האנושית,אין הדבר נראה במציאות המיידית.לפיכך חז"ל חייבו ל השתכר ביום פורים,כתזכורת מוחשית לנסים אשר נעשו לעם ישראל בימי אחשורוש באמצעות משתאות היין,למרות שבדרך כלל השכרות היא מידה מגונה ב יהדות, כמובא בגמ ': " חייב אדם לבסומי עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), דהיינו,חסרון הדעת בשכרות,מלמד את האדם כי ה'מציל את עם ישראל לכל אורך הדורות,בנסים אשר הם מעבר להבנתו של ההגיון האנושי.לפיכך אין כל צורך להבחין"בין ארור המן לברוך מרדכי "  ( מגילה, ז:), אלא צריך לבטוח ב"ה'גואל ישראל קדושו" (ישעיה, מ"ט, ז'), ולשמוח על כך"שלא עשני גוי"ככל שונאי ישראל לדורותיהם אשר נכרתו מן העולם,ע"י ההשגחה העליונה בדרך הטבע כביכול,כאשר עם ישראל נותר כעם אחד החי וקיים לנצח מעבר לדרך הטבע.וכן מובא במדרש ( ילק " ש, ישעיה, נ " ה, תפד) : " אמר רבי שמואל בר נחמני : ' תחת הנעצוץ'זה המן הרשע שעשה עצמו עבודה זרה,דכתיב : ' בכל הנעצוצים ', ' יעלה ברוש'זה מרדכי הצדיק שנקרא ראש לבשמים,שנאמר : ' ואתה קח לך בשמים ראש מר דרור'ומתרגמין מירא דכיא , ' תחת הסרפד'זו ושתי הרשעה בת בנו של נבוכדנאצר הרשע ששרף בית מרפידו של אלהינו,דכתיב : ' ורפידתו זהב',תעלה אסתר הצדקת שנקראת הדסה,שנאמר : ' ויהי אומן את הדסה ', ' והיה לה'לשם'זה מקרא מגלה , ' לאות עולם לא יכרת'זה פורים". לפיכך נאמר במדרש (ילק"ש, משלי, פ"ט, תתקמד) : " כל המועדים עתידין ליבטל וימי הפורים אינן בטלים לעולם".וכן מצאנו כי קיים קשר מיוחד בין ימי הפורים לבין ימות המשיח,כמובא בפסיקת הרמב"ם (מגילה וחנוכה, פ"ב, יח): "כל ספרי הנביאים וכל הכתובים עתידין ליבטל לימות המשיח חוץ ממגילת אסתר,הרי היא קיימת כחמשה חומשי תורה וכהלכות של תורה שבעל פה שאינן בטלין לעולם,ואע"פ שכל זכרון הצרות יבטל,שנאמר : ' כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני' ( ישעיה, ס " ה, ט " ז) ימי הפורים לא יבטלו,שנאמר ( אסתר, ט ', כ " ח) : ' וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים וזכרם לא יסוף מזרעם".

יה"ר שנזכה לחזות בה תגשמותו המהירה של חזון הנביא: "כי פדה ה'את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו.ובאו ורננו במרום ציון ונהרו אל טוב ה'על דגן ועל תירש ועל יצהר ועל בני צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא יוסיפו לדאבה עוד.אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם" ( ירמיה, ל " א, י '- י " ב) , " ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשנאיהם" ( אסתר, ט ', א ').

העל"ח רפאל ב"ר אשר חגבי (חגי רפי)