קוד: פתיחת אפשרויות כעצה תנ"כית בתנ"ך
סוג: כלל
מאת: חגי הופר
אל: hagaihof @ gmail.com
פתיחת אפשרויות כעצה תנ"כית
נראה שהאפשרויות בעולם המודרני רק הולכות ונפתחות.
דוד אבידן היה ער לכך כבר בשנת 1985, כשהקדיש לנושא ספר שלם:
מתוך: ספר האפשרויות שירים וכו' (כתר, 1985), מאת דוד אבידן, השיר - דחוף לתת לעצמי:
דחוף מאוד לתת לעצמי עכשיו הזדמנויות נוספות ,
לצאת מתוך ההזדמנויות הקודמות, שכבר מומשו ,
לעבר אפשרויות חדשות-חדישות, אפשרויות פתוחות .
בשלב מסוים חדלתי לספק לעצמי מצרך חיוני זה .
זכרתי רק את האספקות הקודמות, המסיביות, השופעות ,
וחשבתי לתומי שמלאי-האפשרויות לא יתם עולמית .
לא חשבתי על עצמי במושגים תעשיתיים קונבנציונליים .
ולכן סיפקתי בבת-אחת את כל חומר-הגלם ותכניות-היצור. [1]
ב-2011 תורגם לעברית ספרה של טינה סיליג – "דברים שהלוואי שידעתי בגיל 20 – קורס מזורז בלכידת הזדמנויות" (כנרת זמורה ביתן), בו היא מייעצת לקוראיה בעיקר לצאת מתוך "איזורי הנוחות" שלהם ולא לפחד לצעוד לעבר הלא-נודע. זהו המנעד הדק שבין סיכון לסיכוי.
וב-2013 תורגם לעברית ספרו של רומן קרזנריק – "איך להגשים את עצמך בעבודה", מבית "סדרת בית ספר לחיים" בעריכת אלן דה-בוטון (מודן), בו הוא טוען כי, שלא כמו בעבר בו אדם היה לומד מקצוע אחד ועובד בו כל חייו – היום המצב יותר דינמי, כך שאפשר ורצוי ללמוד יותר ממקצוע אחד ולא נורא בכלל להחליף מקום עבודה, או לעשות הסבה מקצועית לתחום שיותר מעניין אותך.
ואולם, נראה שגם לתנ"ך יש מה להגיד בנושא:
אביא את הכתוב בהקשרו – קהלת ז:
טז אַל-תְּהִי צַדִּיק הַרְבֵּה, וְאַל-תִּתְחַכַּם יוֹתֵר: לָמָּה, תִּשּׁוֹמֵם.
יז אַל-תִּרְשַׁע הַרְבֵּה, וְאַל-תְּהִי סָכָל: לָמָּה תָמוּת, בְּלֹא עִתֶּךָ.
יח טוֹב אֲשֶׁר תֶּאֱחֹז בָּזֶה, וְגַם-מִזֶּה אַל-תַּנַּח אֶת-יָדֶךָ: כִּי-יְרֵא אֱלֹהִים, יֵצֵא אֶת-כֻּלָּם.
נראה ש"בזה וגם מזה" מתייחס לצדיקות ולרשע, כשהמסר הוא: לך בדרך האמצע, בשביל הזהב.
ואולם ניתן לחלץ מפה מסר כללי יותר, המרחיב את העצה לכל מישורי החיים, ואומר: אם ניצבות בפניך שתי אפשרויות, אינך חייב בהכרח לבחור ביניהן, אלא - אחוז בזה וגם בזה. באופן דומה, זו העצה "לא לשים את כל הביצים בסל אחד".
וכן הוא (קהלת יא) אומר:
ד שֹׁמֵר רוּחַ, לֹא יִזְרָע; וְרֹאֶה בֶעָבִים, לֹא יִקְצוֹר.
ה כַּאֲשֶׁר אֵינְךָ יוֹדֵעַ מַה-דֶּרֶךְ הָרוּחַ, כַּעֲצָמִים בְּבֶטֶן הַמְּלֵאָה: כָּכָה, לֹא תֵדַע אֶת-מַעֲשֵׂה הָאֱלֹהִים, אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה, אֶת-הַכֹּל.
ו בַּבֹּקֶר זְרַע אֶת-זַרְעֶךָ, וְלָעֶרֶב אַל-תַּנַּח יָדֶךָ: כִּי אֵינְךָ יוֹדֵעַ אֵי זֶה יִכְשָׁר, הֲזֶה אוֹ-זֶה, וְאִם-שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד, טוֹבִים.
ופירושו:
ד – מי שמפחד כל הזמן או מתכנן יותר מדי לא פועל
ה – יש להשלים ולחבק את חוסר הודאות (סיליג)
ו – כדאי לפתוח אפשרויות רבות (קרזנריק).
[1] וזה ההמשך:
עכשיו האספקה מתחילה, אחת, שתים, שלוש.
ברכבות ובמטוסים ובאוניות-משא ובמשאיות-ענק.
אני מספק לעצמי אפשרויות נוספות, שלא תִּתַּמְנָה כל-כך מהר.
אני פותח לפני עצמי דלתות סמויות וחולף דרכן.
אני מאותת לאופציות חדשות להגיע אלי במהירות-שיא.
דחוף מאוד לתת לעצמי עכשיו אפשרויות נוספות.
האפשרויות הקודמות מוצו פחות או יותר בתקופות קודמות.
יש לי כתיבה זורמת, ואני מתגבר כמעט על כל אתגר,
אבל לא זה מה שאני מחפש, לכן אני מחפש אפשרויות חדשות.
אני אמצא אותן, אל דאגה, אני אמצא אותן.
הן כבר מחכות לי ליד פתח הבית, הן מחכות לי.
הן יודעות עלי כל מה שצריך לדעת - יש להן כל הנתונים.
הן פועלות לפי הנתונים שיש להן ולפי המידע הדרוש.
הן מחפשות אותי כמו שאני מחפש אותן,
כי אני האפשרות שלהן כמו שהן האפשרויות שלי.