ללכת נגד הזרם

קוד: ללכת נגד הזרם בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: חגי הופר

אל: hagaihof @ gmail.com

ללכת נגד הזרם

"רק דגים מתים שוחים עם הזרם" (יהונתן גפן)

בראשית יד13 : "אברם העברי".  

אומר ר' יהודה: "כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחר" (בראשית רבה מ"ב, ח').

וכן אומר אליהו פעמיים:

מלכים א יט10: " ויאמר קנא קנאתי לה' אלהי צבאות כי עזבו בריתך בני ישראל את מזבחתיך הרסו ואת נביאיך הרגו בחרב ואותר אני לבדי ויבקשו את נפשי לקחתה ".

 

בספרי "יסודות הבניין" כתבתי [1] :

ועל כן גם חובה עלינו לתקן כמה קלישאות, שבטעות יסודן; כך – "מיליארד סינים לא טועים" – טועים גם טועים, והרי זה פשיזם, ונאמר שאף מבחינה לוגית-סטטיסטית – מתוך מיליארד אנשים ודאי יש אחד טועה – ואם כולם חושבים כמותו, כי אז כולם טועים הם.

 

מתוך ויקיפידיה, ערך שפיות [2] :

בספרו "החברה השפויה" [3] ‏‏, שיצא לאור בשנת 1955, הציע אריך פרום את ההשערה כי לא רק פרטים בחברה הם חסרי שפיות, אלא כי אף חברות שלמות יכולות להיות נעדרות שפיות. פרום טען כי אחד מן המאפיינים המטעים יותר של חיי החברה הוא "אימות קונצנזוסאלי ":

קיימת הנחה נאיבית כי העובדה שרוב האנשים חולקים ברעיונות או בתחושות מסוימים מוכיח את אמיתות הרעיונות והתחושות הללו. אין דבר הרחוק יותר מן האמת... באותה מידה שקיים "שיגעון בשניים" (בצרפתית: Folie à deux) קיים גם "שיגעון במיליון". העובדה שמיליוני בני אדם חולקים באותם חטאים אינה הופכת את החטאים הללו למידות טובות, העובדה שההמונים חולקים באותן שגיאות אינה הופכת את השגיאות הללו לאמיתות, והעובדה שמיליוני בני אדם חולקים באותם ביטויים של הפרעות נפשיות אינה הופכת אנשים אלה לשפויים.

– פרום, החברה השפויה (במקור: עמ' 14–15).

‏

ובערך "הפרעה נפשית" [4] מוסף לזה:

בתקופת ימי הביניים הופיעה מגמה מוזרה בהתנהגות החריגה שהייתה כרוכה בהתפרצות רחבת היקף של הפרעות התנהגות קבוצתיות שנראו כמקרים של היסטריה ונקראו- טירוף המונים. קבוצות שלמות של בני אדם נפגעו בבת-אחת.

 

ומספר רבי נחמן מברסלב:

" פעם אחת, אמר המלך לאהובו, השני למלך, כאשר אני  חוזה בכוכבים, רואה אני שכל תבואה שתגדל בשנה זאת, מי שיאכל ממנה יהיה נעשה משוגע,  אם כן יטכס עיצה", כלומר המלך  יודע שהתבואה מסוכנת, כלומר היא תגרום לשיגעון, ומכאן שהמלך ויועצו  צריכים לטכס עיצה וזה מה שהמלך שואל את היועץ החכם שלו. ועונה אם כן אותו היועץ: "יכינו בעדם תבואה שלא יצטרכו לאכול מתבואה הנ"ל". כלומר, אפשר לשמור (מן התבואה הלא מורעלת) בשביל המלך ועוד כמה פרוטקציונרים, מיוחסים – שלא יצטרכו לאכול מן התבואה שההמונים יאכלו ממנה.  אך כאן עונה לו המלך: "אם כן שאנחנו לבד לא נהיה משוגעים וכל העולם יהיה משוגע – אז יהיה להיפך". כלומר, אומר המלך, אבל אם כולם יאכלו מן התבואה ויהיו משוגעים ואנחנו לא נאכל ונהיה כביכול נורמלים, הרי בעיניהם הם יהיו הנורמלים ואנחנו המשוגעים. וזה כמובן לא בא בחשבון. כמו הוא אומר לו: איזה מן עיצה אתה נותן לי הרי גם אם נאכל מן התבואה שלא תעשה אותנו משוגעים, הרי זה בעצם לא יעזור לנו וממילא אנחנו נכנס לבית המשוגעים מפני שלא נהיה נורמלים, דהיינו, לא נהיה שייכים לנורמה של הכלל.  "על כן בודאי", מוסיף המלך, "נצטרך לאכול  גם כן מן התבואה, אבל רק זה שנסמן סימן על מצחנו, שנדע על כל פנים שאנו משוגעים, שאם אהיה מסתכל על מצחך וכן תסתכל על מצחי, נדע מן הסימן שאנו משוגעים ".

מתוך: "ספר סיפורים נפלאים" מאת ר' נחמן מברסלב שיצא בשנת תשל"ב. [5]

 

ושפיות היא מלשון שפה.

וכן אומר רבי נחמן ליקוטי מוהר"ן ח"א - תורה יט - תְּפִלָּה לַחֲבַקּוּק [6] :

עַל יְדֵי לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ בִּבְחִינַת 'לָשׁוֹן נוֹפֵל עַל לָשׁוֹן' כַּנַּ"ל שֶׁהָרוּחַ שְׁטוּת נִתְבַּטֵּל עַל יְדֵי רוּחַ הַקּדֶשׁ

ליקוטי מוהר"ן ח"ב - תורה ב - יְמֵי חֲנֻכָּה הֵם יְמֵי הוֹדָאָה [7] :

כִּי עַל יְדֵי שְׁלֵמוּת הַדִּבּוּר שֶׁהוּא לְשׁוֹן הַקּדֶשׁ, נִמְשָׁך שִׂמְחָה כַּנַּ"ל