קוד: תאור פרטי המשכן בתנ"ך
סוג: פרטים2
מאת: רפאל בר אשר חגבי
אל:
והאידנא, הרה"ג חיים קניבסקי שליט"א
שנתן לי את ברכותיו לחיבור זה כתב, "אצל הרבה ת"ח אין הדברים מבוררין
אפילו מה שמפורש בהדיא במקרא". על כן זחלתי ואירא להתקרב למשכן ה'. אך
נתמכתי בהסכמות הגאונים גדולי הדור, ונתלתי במאמרי הזוה"ק, אצטריך ליה לבר
נש לאשתדלא ביה כדקא יאות כפום חיליה (פר' תרומה). ולית שעורא לאגרא,
דאינון דידעי חכמתא לאסתכלא ביקרא דמאריהון (פר' פקודי). דכתיב אשרי אדם
מצא חכמה ואדם יפיק תבונה (משלי ג'). וכן דרש רבינו בחיי, כבד את ה'
מהונך. דהיינו, מכל מה שהוא מהנה אותך, ונתן לך יתרון (פר' כי תבוא).
לפיכך, הקדשתי את היתרון שנתן לי החונן דעת בתכנון ממוחשב של מבנים. ע"מ
לחקור, לדרוש, לשרטט ולשקול את המשכן וכליו. ואת אשר ליקטתי ומצאתי כתוב
במקרא, במשנה, בתלמוד, במדרשים, ברש"י, בראשונים, ובאחרונים, תרגמתי
לתכניות מפורטות ומדוייקות בגרפיקה ממוחשבת, הכוללות את סוגי החומרים
ומשקלם כמקובל בימינו, כדי למיסבר קראי (תוס' סנהדרין טו:). ע"י כך מומחשת
לעין ומוסברת ביתר שאת מלאכת המשכן ונשיאתו. בבחינת הנאמר, ככל אשר אני
מראה אותך את תבנית המשכן ואת תבנית כל כליו וכן תעשו (שמות כ"ה,ט').
כלאמר, שקדמה ראיה לעשיה. ובכדי להבהיר את התשריטים הובא במקביל להם תיאור
מילולי בשפה פשוטה. התיאור כולל מגוון ממחלוקות חז"ל לגבי פרטי המשכן,
ומציין את המקורות והסברות. ע"מ להקים את המשכן והיה המשכן אחד. דהיינו,
להראותו בכללותו כנהר היוצא מעדן ומשם יפרד ללומדיה ודורשיה ברמות השונות.
כדכתיב, ושכנתי בתוך בני ישראל (שמות כ"ט, מ"ה). יהי רצון שזכות העיסוק
בלימוד "אשר על המשכן" (במדבר ג', כ"ו), יעלה לנו כאילו עסקנו במצות בנין
בית הבחירה כנ"ל. וכשם שקדם בנין המשכן לבנין בית המקדש, כן נזכה במהרה
לבנין הבית השלישי. ככתוב, כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים
(זכריה ח').
המחבר
רפאל ב"ר אשר חג'בי
אלנקוה 90 ת"א
לחיבור זה יתרון ותועלת מן החיבורים שמצאתי בנושא המשכן. ואלו הם:
המשכן וכליו יוצרו ע"י חכמי
לב בראשות משה רע"ה, ע"פ צווי ה'. שנאמר, ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם (שמות
כ"ה, ח'). המשכן יוצר במשך ג' או ה' חדשים, החל מי"א תשרי שנת ב' אלפים
תמ"ח (2448 - לבריאת העולם). בר"ח ניסן הסמוך (ביום שנולד יצחק), הוקם
המשכן ע"י משה רע"ה (תנחומא, פקודי, י"א). המשכן התקיים במשך 480 שנה.
כליו שירתו גם במקדש ראשון וגם במקדש שני. דהיינו ס"ה, 1310 שנה (הכלים
נגנזו ע"י מלכי ונביאי ישראל לפני החורבן). סוד קיומו רב השנים של המשכן
(יותר ממקדשי הקבע), נעוץ בעובדה שניתן היה לפרקו לנושאו ולהקימו באתרים
אחרים. ואכן המשכן הוקם ופורק בשנות קיומו ל"ה פעמים, כמפורט להלן:
בעת מסעות בני ישראל במדבר במשך ל"ט שנה,הוקם המשכן, פורק ונישא ל"א פעמים. בפעם הל"ב פורק בערבות מואב והוקם בגילגל שם שהה י"ד שנה. בפעם הל"ג פורק והוקם בשילה ושהה שם שס"ט שנה (שם גנזו רק את הקרשים ובנו במקומם בית של אבנים - זבחים קי"ב.). בפעם הל"ד פורק והוקם בנוב, בפעם הל"ה פורק והוקם בגבעון, וימי גבעון ונוב יחד נ"ז שנה (הרמב"ם, בית הבחירה, פ"א, ב'-ג'), עד שבנה שלמה את בית המקדש בירושלים. משנבנה מקדש ראשון נגנז אוהל מועד, קרשיו, בריחיו, עמודיו ואדניו תחת מחילות ההיכל (סוטה ט., יומה עב.), מלבד הכלים שנשארו לשרת במקדש. כלאמר, תקופת המשכן נמשכה 480 שנים, בעוד שבית ראשון התקיים 410 שנים ובית שני 420 שנים. מכאן נראית חיבתו היתרה של ה' למשכן. כי למרות האמור השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה ס"ו), השרה ה' את שכינתו במשכן לזמן רב, ובסופו נגנז ולא שלטה בו יד שונא. משום שנעשה בהתנדבות ובתרומות כלל ישראל, בכך סימל ה' לדורות את הדדיות קשר האהבה הנצחית הטמון בין ישראל לאביהם שבשמים. כדתנא דבי אליהו "מפני מה נטמן המשכן עד היום הזה? מפני שעשאוהו כשרים בנדיבות ליבם. לעתיד לבא יבא הקב"ה וישרה בתוכו".
כל
רכיבי המשכן נבנו ע"י האומנים וחכמי הלב בראשות בצלאל בן אורי בן חור,
כאשר ציוה ה' את משה. לאחר השלמת ביצוע מרכיבי המשכן נבחר האתר להקמתו.
אדמת האתר נוקתה ויושרה ולאחר מכן הוקם המשכן לפי השלבים המפורטים במקרא
כמובא להלן:
לכל
אורכם של הקרשים, הושחלו בריחי עץ. שתפקידם היה להדק וליישר את הקרשים,
ולמנוע אפשרות שקיעתם. בריחי העץ הושחלו לתוך בריחי הזהב החלולים שבקרשים,
וע"י כך צופו בזהב. דרך כל קרש עברו שלשה בריחים: בריח תחתון חיצוני במרחק
½ 2 אמה מתחתית הקרש, בריח חיצוני עליון במרחק ½2 אמה מראש הקרש, ובאמצע
הקרש בריח תיכון במרחק ½2 אמה מהבריחים החיצוניים.
בריחים חיצוניים
בקיר
הצפוני וכן בקיר הדרומי, הושחלו לתוך בריחי הזהב החיצוניים, ארבעה בריחי
עץ בכל קיר. אורך בריח אחד – 15 אמה, כאורך מחצית הקיר, דהיינו, עשרה
קרשים. בהמשכו הושחל בריח דומה נוסף, לאורך המחצית השניה של הקיר (אורך
הקיר – 30 אמה, מורכב מעשרים קרשים שאורך כל אחד מהם – אמה וחצי). במקביל
לשני הבריחים הנ"ל במרחק 5 אמה, הושחלו 2 בריחי עץ נוספים. כלאמר, שני
בריחים באורך 15 אמה, במרחק ½2 אמה מראש הקרשים, ושני בריחים נוספים באורך
15 אמה, במרחק ½2 אמה מתחתית הקרשים.
בקיר המערבי הושחלו לתוך בריחי
הזהב החיצוניים 4 בריחי עץ, בגובה הבריחים שבקירות הצפוני והדרומי. אורך
בריח אחד – 6 אמה, כאורך מחצית הקיר. דהיינו, 4 קרשים (אורך הקיר – 12 אמה
מורכב משמונה קרשים שאורך כל אחד מהם אמה וחצי). כלאמר, שני בריחים באורך
6 אמה, במרחק ½2 מראש הקרשים, ושני בריחים נוספים באורך 6 אמה במרחק ½2
אמה מתחתית הקרשים.
הבריח התיכון
לאורך הקירות, בתוך החור שיועד
לכך באמצע הקרשים, הוכנס בריח עץ נוסף, שנקרא "הבריח התיכון". אורך הבריח
התיכון, כאורכו של הקיר. דהיינו, בצפון – 30 אמה, בדרום – 30 אמה, ובמערב
12 אמה. זה לפי סברת הברייתא דמלאכת המשכן (פרק א'). לפיה הבריח התיכון
הורכב משלשה בריחים, אחד לכל קיר. (י"א שאורך הבריח התיכון בצפון ובדרום
היה 32 אמה כל אחד. משום שכלל את עובי הקרש שבקיר המערבי, וכן את עמוד מסך
הפתח). בתלמוד (שבת צ"ח) מובא, שהיה בריח התיכון אחד באורך 70 אמה, כאורכם
של שלשת הקירות יחדיו, והכנסתו הייתה בדרך נס. דהיינו, כשהיה מגיע לקצה
הקיר היה נכפף מאליו ופונה לחור שבקיר השני, ואח"כ נכפף שוב ופונה לחור
שבקיר השלישי.
המשכן נעשה מארבעה סוגי יריעות שהונחו אחת על השניה לפי הסדר הבא (מלמטה למעלה):
יריעה ראשונה תחתונה – יריעות המשכן.
יריעה שניה – יריעות עזים.
יריעה שלישית – מכסה עורות אלים מאדמים.
יריעה רביעית עליונה – מכסה עורות תחשים.
הכיסוי
הראשון שניתן על המשכן, נקרא "יריעות" סתם, או "יריעות המשכן". היריעות
נעשו מארבעה סוגי חוטים: תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר. כל אחד מארבעת
סוגי החוטים היה כפול ששה. דהיינו, כל חוט לאריגת היריעות הורכב מ- 24
חוטים הנ"ל (4x6), שזורים יחדיו לחוט אחד. מחוט שזור זה נארגו יריעות
המשכן. גוון החוטים: תכלת – צמר צבוע (בדם דג בשם "חילזון") בגוון הדומה
לרקיע. ארגמן – צמר צבוע בגוון מעורב מאדום, לבן, שחור וירוק. תולעת שני –
צמר צבוע (במיץ ביצי תולעת שני) בגוון אדום זוהר. שש משזר – חוטי פשתן
מיוחדים בגוון לבן. תוך כדי אריגת היריעות נעשו באריגה עצמה ציורי כרובים
– מעשה חושב, משתי עבריה. כך שהצורה בעבר האחד לא דמתה לצורה שכנגדה בעבר
השני. כמתואר ברש"י, "ארי מצד זה ונשר מצד זה" (שמות כ"ו, א').
יריעות
המשכן הורכבו מעשר יריעות, שאורך כל אחת מהן – 28 אמה, ורוחבן – 4 אמה. 10
היריעות חולקו לשתי קבוצות הנקראות "מחברות". בכל מחברת היו 5 יריעות,
תפורות זו לזו לאורכן (בקצה רוחבן). רוחב כל מחברת היה – 20 אמה (4x5),
ואורכה 28 אמה. בשפת המחברת האחת נתפרו 50 לולאות תכלת במרחקים שווים לכל
אורכה, ובמקביל נתפרו 50 לולאות תכלת בשפת המחברת השניה. אחרי כן חוברו
שתי המחברות זו לזו, באמצעות 50 קרסים מזהב, שהושחלו לתוך לולאות התכלת
שבשפת כל מחברת. לאחר חיבור שתי המחברות התקבלה יריעה אחת, שאורכה – 40
אמה, ורוחבה – 28 אמה.
היריעה נפרשה על המשכן כך שכיסתה ברוחבה (28
אמה), את חלל גג המשכן (10 אמה), את עובי הקירות הצפוני והדרומי (2 אמה –
לדעת ר' נחמיה), השתפלה לאורך הקיר הצפוני (8 אמה), והשתפלה לאורך הקיר
הדרומי (8 אמה). כך שאמה אחת של הקרשים ואמה אחת של האדנים, נותרו ללא
כיסוי. משום שגובה הקירות - 10 אמה.
באורכה (40 אמה), כיסתה היריעה את
חלל גג המשכן (30 אמה) ללא 5 עמודי מסך הפתח שבמזרח. (ע"פ הברייתא דמ"ט
מידות כיסו היריעות גם את עמודי המסך), את עובי הקיר המערבי (1 אמה – לדעת
ר' נחמיה), והשתפלה לאורך הקיר המערבי (9 אמה). כך שאמה אחת של האדנים
נותרה ללא כיסוי. מיקום היריעה לאורך נקבע כך שמקום קרסי הזהב שרכסו את
שתי המחברות, היה מעל פרוכת הקודש. שנאמר,ונתת את הפרוכת תחת הקרסים (שמות
כ"ו,ל"ג). ומובא בתלמוד שהקרסים היו נראים במשכן ככוכבים ברקיע (שבת צ"ט).
לדעת ר' יהודה הסובר שעובי הקרשים למעלה היה כאצבע (בנגוד לדעת ר'
נחמיה הסובר שעובי הקרש למעלה היה אמה כנ"ל). כיסתה היריעה אמה נוספת
לאורך שלושת הקירות.
הכיסוי השני על גבי יריעות המשכן התחתונות, נקרא "יריעות האוהל" או "יריעות עזים". משום שהיריעות נעשו משיער עזים.
יריעות
העזים הורכבו מ- 11 יריעות, שאורך כל אחת מהן – 30 אמה, ורוחבן – 4 אמה.
11 היריעות חולקו לשתי קבוצות הנקראות "מחברות". במחברת אחת היו 5 יריעות,
תפורות זו לזו לאורכן (בקצה רוחבן). ובמחברת השניה היו 6 יריעות תפורות זו
לזו לאורכן. כלאמר, אורך המחברת האחת היה – 30 אמה, ורוחבה – 20 אמה
((4x5. ואורך המחברת השניה היה - 30 אמה, ורוחבה – 24 אמה ((4x6. בשפת
המחברת האחת נתפרו 50 לולאות תכלת במרחקים שווים לכל אורכה, ובמקביל נתפרו
50 לולאות תכלת בשפת המחברת השניה. אחרי כן חוברו שתי המחברות זו לזו,
באמצעות 50 קרסים מנחושת, שהושחלו לתוך לולאות התכלת שבשפת כל מחברת. לאחר
חיבור שתי המחברות התקבלה יריעת עזים אחת, שאורכה – 44 אמה, ורוחבה – 30
אמה.
היריעה נפרשה על המשכן כך שכיסתה ברוחבה (30 אמה), את חלל גג
המשכן (10 אמה), את עובי הקירות הצפני והדרומי (2 אמה – לדעת ר' נחמיה),
השתפלה לאורך הקיר הצפוני (9 אמה), והשתפלה לאורך הקיר הדרומי (9 אמה). כך
שאמה אחת של האדנים, נותרה ללא כיסוי. משום שגובה הקירות - 10 אמה.
באורכה
(44 אמה), השתפלה היריעה לאורך עמודי מסך פתח המשכן (דומה לכלה צנועה
המכוסה בצעיף על פניה - שבת, צ"ח)– 1 אמה (לדעת ר' נחמיה), בהמשך כיסתה
היריעה את עובי עמודי המסך (1 אמה), כיסתה את חלל גג המשכן (30 אמה), את
עובי הקיר המערבי (1 אמה – לדעת ר' נחמיה), השתפלה לכל גובה הקיר המערבי
(10 אמה), והאמה הנותרת – הייתה מונחת על הקרקע מאחורי המשכן, (דומה לאשה
שמהלכת ושולי בגדיה מהלכין אחריה – שבת צ"ח). מיקום היריעה נקבע כך
שהמחברת הגדולה (שרוחבה 24 אמה) ניתנה במזרח, ע"מ לכסות את החריץ שבחיבור
בין שתי המחברות של היריעות התחתונות.
לדעת ר' יהודה הסובר שעובי
הקרשים למעלה היה כאצבע (בניגוד לדעת ר' נחמיה הסובר שעובי הקרשים למעלה
היה אמה כנ"ל).כיסתה היריעה ברוחבה, את כל גובה הקיר הצפוני והדרומי (10
אמה). ובאורכה, מאחורי המשכן במערב היו 2 אמות מונחות על הקרקע, ובמזרח
השתפלה 2 אמה לאורך עמודי המסך. (משום שר' יהודה סובר כתנא קמא של ר'
יוסי, בפרק א' שבברייתא דמלאכת המשכן, לפיו עמודי המסך עמדו בתוך חללו של
המשכן. לפיכך, אורכו של גג המשכן היה 30 אמה בלבד, משום שר"י סובר שעובי
הקרשים במערב הגג היה כאצבע).
בשולי יריעות העזים נתפרו מיתרים, ע"מ
לקשור את יריעות העזים ליתדות נחושת שניתקעו בקרקע. ע"י כך נמתחו היריעות
כאוהל, ונמנעה האפשרות לשקיעתן או הגבהתן ע"י הרוח. משום שנמתחו לצורת
תיבה מלבנית ישרה בצמוד לקרשי המשכן.
מכסה עורות אלים מאדמים - תיאור כללי
הכיסוי השלישי ניתן מעל גבי יריעות העזים, נקרא "מכסה עורות אלים מאדמים". משום שהכיסוי נעשה מעורות אלים שנצבעו בצבע אדום.
מכסה
העורות אלים כיסה את חלל גג המשכן בלבד (ללא עובי הקירות). כלאמר, מידותיו
כמידות חלל המשכן: אורך - 30 אמה, ורוחב 10 – אמה. זה לדעת ר' יהודה (שבת
כ"ח), שסובר שמכסה עורות האלים ומכסה עורות התחשים היו שני כיסויים שונים.
הכיסוי הרביעי ניתן מעל גבי
מכסה עורות האלים, נקרא "מכסה עורות תחשים". משום שהכיסוי נעשה מעורות
תחשים. דהיינו, מעור חיה טהורה שנבראה לצורך המשכן ושמה תחש. בעורה היו
ששה גוונים (תנחומא – פר' תרומה).
מכסה עורות התחשים כיסה את גג המשכן
בלבד (ללא עובי קירות). כלאמר, מידותיו כמידות הכיסוי עורות אלים שמתחתיו: אורך – 30 אמה, ורוחב – 10 אמה. זה לפי דעת ר' יהודה.
לדעת ר'
נחמיה, מכסה עורות האלים ומכסה עורות התחשים – מכסה אחד היה, חציו של
עורות אלים וחציו של עורות תחשים (שבת כ"ח). בברייתא דמ"ט מידות מובא
שמכסה האלים מאדמים והתחשים היו מכסה אחד משולש. דהיינו, שהיה מחולק
לארבעה משולשים שווים, שני משולשים מעורות תחשים ושני משולשים מעורות אלים.
פרוכת הקודש נתלתה בתוך המשכן, במרחק 10 אמה מן הקיר המערבי של המשכן. הפרוכת שימשה כמחיצה לחלוקת המשכן לשני חלקים. חלק אחד בצידה המערבי שאורכו 10 אמה, שם הונח ארון העדות. חלק זה נקרא "קודש הקודשים". חלק שני בצידה המזרחי שאורכו 20 אמה, שם הונחו השולחן, המנורה ומזבח הזהב. חלק זה נקרא "אוהל מועד". הפרוכת נתלתה על 4 עמודים מלבניים מצופים בזהב, ומבוססים על 4 אדני כסף. בראשי העמודים נקבעו 4 ווים מזהב. בתוך הווים הונח כלונס ארז, שהושחל בתוך הפרוכת לצורך תליתה. מידות הפרוכת: 10 אמה על 10 אמה ועוביה טפח. הפרוכת נעשתה מארבעה סוגי חוטים: תכלת, ארגמן, תולעת שני ושש משזר. כל אחד מארבעת סוגי החוטים היה כפול ששה. דהיינו, כל חוט לאריגת הפרוכת הורכב מ- 24 חוטים הנ"ל (4x6), שזורים יחדיו לחוט אחד. מחוט שזור זה נארגה הפרוכת. גוון החוטים: תכלת – צמר צבוע (בדם דג בשם "חילזון") בגוון הדומה לרקיע. ארגמן – צמר צבוע בגוון מעורב מאדום, לבן, שחור וירוק. תולעת שני – צמר צבוע (במיץ ביצי תולעת שני) בגוון אדום זוהר. שש משזר – חוטי פשתן מיוחדים בגוון לבן. תוך כדי אריגת הפרוכת נעשו באריגה עצמה ציורי כרובים – מעשה חושב, משני עבריה. כך שהצורה בעבר האחד לא דמתה לצורה שכנגדה בעבר השני. כמתואר ברש"י, "ארי מצד זה ונשר מצד זה" (שמות כ"ו, א'). ביום הכיפורים קיפלו את תחתית הפרוכת מצד צפון (רש"י, יומא נא:) כלפי חוץ, ואחזוה בקרס של זהב, כדי שיהיה פתח כניסה לכהן הגדול לתוך חלל בית קודש הקודשים (יומא, פרק ה').
מסך
פתח המשכן נתלה בקצהו המזרחי של המשכן, במרחק 20 אמה מפרוכת הקודש. המסך
שימש כפתח למשכן וחצץ בין המשכן לחצר המשכן. (לגבי מיקום המסך והווים
קיימת מחלוקת, בברייתא דמלאכת המשכן פרק א'. רבנן סוברים שהיו בפנים לצד
מערב, כך שאורך המשכן היה 30 אמה. ור' יוסי סובר שהמסך והווים היו מבחוץ
לצד מזרח, כך שאורך המשכן היה 31 אמה, משום שכלל את האמה של עובי העמודים
כחלק מן המשכן).
המסך נתלה על 5 עמודים מרובעים מצופים ומחושקים
בזהב, כשבבסיסם 5 אדני נחושת. בראשי העמודים נקבעו 5 ווים מזהב. בתוך
הווים הונח כלונס ארז, שהושחל בתוך המסך לצורך תליתו. מידות מסך הפתח: 10
אמה על 10 אמה ועוביו חצי טפח. המסך נעשה מארבעה סוגי חוטים: תכלת, ארגמן,
תולעת שני ושש משזר. כל אחד מארבעת סוגי החוטים היה כפול ששה. דהיינו, כל
חוט לאריגת המסך הורכב מ- 24 חוטים הנ"ל (4x6), שזורים יחדיו לחוט אחד.
מחוט שזור זה נארג המסך. גוון החוטים: תכלת – צמר צבוע (בדם דג בשם
"חילזון") בגוון הדומה לרקיע. ארגמן – צמר צבוע בגוון מעורב מאדום, לבן,
שחור וירוק. תולעת שני – צמר צבוע (במיץ ביצי תולעת שני) בגוון אדום זוהר.
שש משזר – חוטי פשתן מיוחדים בגוון לבן. על אריגת המסך צוירו במחט צורות –
מעשה רוקם, משני עבריו. כך שהצורה בעבר האחד הייתה זהה לצורה שכנגדה בעבר
השני. כמתואר ברש"י, "כפרצוף של עבר זה כן פרצוף של עבר זה" (שמות כ"ו,
ל"ו).
הגבהת המסך נעשתה לענ"ד מבחוץ, באמצעות חבל הרמה, כנרמז במשנה
"כיון ששמע הממונה קול רגליו של כהן גדול שהוא יוצא, הגביה לו את הפרוכת
והשתחוה ויצא (תמיד פרק ז', א').
תרגום יונתן בן עוזיאל מפרש כנגד מה
היו כלי המשכן ומיקומם (שמות מ' ד'-י"א): מסך הפתח - משול לצדיקים שזכותם
מגנת על עם ישראל. השולחן – בצפון, כי מצפון בא העושר לפי שמשם בא המטר
היורד על הארץ ומפרנס את דייריה. י"ב חלות – כנגד כלל שבטי ישראל. המנורה
– בדרום, כי בדרום נמצאים שבילי השמש והירח, ושם גנוזה החכמה המשולה לאור.
ז' נרות – כנגד שבעה כוכבי לכת המשולים לצדיקים המאירים לעולם בזכותם.
מזבח הזהב – משול לחכמים שעוסקים בתורה וריחם נפוץ כקטורת. מזבח העולה –
משול לעשירים המאכילים את העניים ובכך מכפרים על חטאיהם כאילו הקריבו
עולה. הכיור – משול לחוטאים החוזרים בתשובה ומישרים עקמימותם כמים. החצר –
משול לזכות אבות העולם המקיפים את ישראל. מסך שער החצר - משול לזכות אבות
העולם הפרוסה בפתח הגהינום כדי להציל את נפשות ילדי ישראל. שמן המשחה
למשכן – משול לכלל מלכות בית יהודה ומלך המשיח שעתיד לגאול את ישראל
באחרית הימים. משיחת המזבח – משולה לכלל כהונת אהרן ובניו ואליהו כהן גדול
העתיד להשלח בסוף הגלות. משיחת הכיור – משולה ליהושע והסנהדרין שהיו עמו
בעת חלוקת הארץ, ומשיח בן אפרים שיצא מזרעו ועל ידיו עתידים ישראל לנצח את
גוג וחבריו באחרית הימים.