תהום אל תהום קורא

קוד: תהום אל תהום קורא בתנ"ך

סוג: פרטים1

מאת: אורנה ליברמן

אל:

נחש תהומות מול שלמת אור

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא, לְקוֹל צִנּוֹרֶיךָ, כָּל מִשְׁבָּרֶיךָ וְגַלֶּיךָ עָלַי עָבָרוּ. (תהילים מב:ח)

בפסוק זה שומע המשורר הנרדף את שאון התהומות, את זרמי המים השופעים, הזורמים בצינורות, כמו במרזבים, ונדמה לו כאילו הם קוראים זה לזה כדי לחבור יחדיו ולהגדיל את כוחם. הטובעים שוקעים מטה ומועפים מעלה, או נסחפים לעבר זה ולעבר האחר, וכך מטולטלים אנה ואנה ללא הרף.

ואולי צינורות ה’ הם מפלי המים העזים, הזורמים, מידרדרים מראשי ההרים המושלגים, מעובים בגשמי זעף ומעלים את הנהר פתע פתאום, תוך דקות מועטות, על גדותיו. משני צדי העמק, קוראים מפלי המים המתנפצים זה אל זה, כמו זרמי התהומות המעוררים ומזרזים איש את רעהו להטביע את קורבנותיהם. תבואה, יבול, עצים, עדרים ובעליהם נופלים במלכודתה של גאות ללא רחמים.

ואולי הכוונה היא לקרביהם של ענני הסערה המאיימים העומדים להיקרע ממטענם ההרסני, להיפרד ממנו ולהשליך אותו מטה. בקול רעם גדול הם מעודדים את טיפות המים שבתוכם לצבור כוח, כובד ומהירות כדי להפציץ את הארץ.

ואולי תהום אחד הם הסילונות המותכים מבטן ענני השמים הרועמים בעוד שתהום שני הם הגלים המתנשאים מתהומות הים ומקרבי האדמה. היטיב לצייר את התמונה בספרו “הארץ והספר” המיסיונר האמריקאי וויליאם תומסון (1806-1894) שחזה במו עיניו בסערה כזאת. בעמודים 505-506 מתאר תומסון עננים כבדים, מעילים מבד גס התלויים מעל הים, השולחים משוליהם כלפי מטה עמודי אד אפלים. רקיע מאיר מבליח בין שחור העננים ומי הים. השלוחות המתארכות מסתחררות סביב עצמן ברוח העזה, דוהרות קדימה. פני הים מתחתן מתערבלים אף הם, נחפזים קדימה באותו קצב, בתיאום מושלם, מאוחדים באותה מטרה. תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא. באמצע הדרך, מתמזגים מי הגשם במי הים, מתגלגלים לעבר ההרים ברעש גדול, יוצרים נחש מים מתעוות ומתעקם, שראשו בשמים וזנבו במעמקי הים, מטיל אימתו על המלחים.

כנגד הנחש המתעוות, סימן לסופו של היקום ולתחילתו של התוהו ובוהו, שעוד רגע, אם לא ייעצר ליד קו החוף, יציף בחמתו את העולם במבול חדש, רוטטת שלמת האור של אלוהים שבקעה את החושך בתחילת הבריאה, עוטפת אותה מכל עבר בחופת מגן:

בָּרְכִי נַפְשִׁי אֶת ה’: ה’ אֱלֹהַי, גָּדַלְתָּ מְּאֹד, הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. עֹטֶה אוֹר כַּשַּׂלְמָה, נוֹטֶה שָׁמַיִם כַּיְרִיעָה. (תהילים קד:א-ב)

תְּהוֹם אֶל תְּהוֹם קוֹרֵא (תהילים מב:יט) כדי להחריב את היקום, יוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ אֹמֶר וְלַיְלָה לְּלַיְלָה יְחַוֶּה דָּעַת (שם יט:ג) כדי לשבח את מעשה בריאתו ולפאר את התחדשותו כל בוקר ובוקר.