קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 4) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 4)
הנחתי לה כאמור לסיים, ביקשתי באדיבות את זכות הדיבור וקיבלתי: "גילוי נאות גברתי: אני מסכים אחרי הכל עם כל אות ומילה אך אין זה אלא ביטוי של אמונה, ואיננו יכולים להציע את ביטוי האמונה כתחליף לניב הראיה, איננו יכולים לערבב מין בשאינו מינו; הווה אומר שאיננו יכולים להציע את האמונה כתשובה אמינה לאדם, מה עוד לאדם השולל שיכלית את קיום אלהים".
היא דחתה כצפוי את מסקנתי, ולא עמדה הרחק מאותה הפינה עליה עמדו בני עמי ועמה ועוד הרבה עמים דורות על גבי דורות, כאשר הציעו למכור את האמונה במחיר מבצע של מותג אמת, כמו שמציעים היום למכור במחירים זולים סחורה סינית כתחליף למותגים מוכרים. כולנו במשך אלפי השנים עירבבנו מין בשאינו מינו וקנינו את משפט האמונה כתחליף לביטוי האמת. ראיתי לנכון בשלב הזה לפשט את הדברים ולהסתכל לה בגובה העיניים. אמרתי לה "אין לי ספק ולא פחות ממך בקיום אלהים. את מסקנת קיומו היסקתי כאמור באופן שכלתני גרידא אך אין זה המקום לפרט, ובכל אופן אני ואת יודעים שיש בעל בית ליקום- הוא הוא האלהים". שתי המסיונריות הינהנו לאות הסכמה בראשן והפעם פניתי אל שתיהן כאחת:"אם כן כולנו מסכימים שאלהים ברא את היקום והביא את האדם לחיות בו; הביא אותנו להנות מהיקום ולאכול את פירותיו". לא המתנתי לאות הסכמתן והמשכתי: "למעשה, כדור הארץ שאנו יושבים עליו והשמים שמעלינו הם היקום, הם המציאות, זוהי המציאות ואין מציאות אחרת, אשר על כן אפשר לאמר שאלהים הזמין את האדם לחיות במציאות, אם תרצי – הכין עבורו את המציאות, בנה לו את היקום ואמר לו תפדל, כנס וקטוף את הפירות שהכנתי עבורך". נשמעו כאן מספר הערות מסיונריות ואני התעלמתי מהן והמשכתי:
"הרשו לי כאן לחזור אל הברית הישנה, אל תוכן התורה שלמעשה היא הדבר החומרי היחיד שבידי האדם המקשר ישירות בינו לבין אלהים, וכידוע מי שיזם את הקשר הישיר הזה הוא אלהים שחיבר את התורה ושלחה לאדם. יש לנו כאן שלושה דברים שהתורה מקשרת ביניהם: יש לנו מוצר אחד ויחיד הוא המציאות- היקום, יש לנו את יוצר המציאות הוא האלהים, ויש לנו את האדם- הוא צרכן המציאות שהיוצר ביקש ליצור עימו קשר דרך התורה. הבה ניקח איפוא אדם מהשורה, נשים בידיו את התורה ונבקש ממנו לפתוח אותה ולעמוד על תוכנה, והשאלה היא- מה את מצפה לראות בתוכן התורה? מה את מצפה מהקשר הישיר הזה שנוצר ביוזמת היוצר דרך התורה? האם תכלית הקשר היא להציג את המוצר או את יוצרו?"היא ענתה לי באופן מעורפל למדי ואני אישרתי את תשובתה: "אכן, האדם ענה על השאלה הפשוטה הזאת באופן מעורפל מבולבל ודל למדי, הגם והתשובה פשוטה היא אך אנחנו עירפלנו אותה. אלהים ביקש ליצור קשר עם האדם דרך התורה בשביל להציג בפניו את המוצר, את המציאות, אך שאלת קיומו כבורא לא יכלה להיות חלק מהמציאות; היא שאלה נפרדת מהמציאות". התחוללה כאן התקוממות של ממש מצד שתי המסיונריות כאחד, הצעירה והישישה, ואני דיכאתי מיד את האינתיפדה והמשכתי:
"אומנם כשאני מציג בפניך רעיון או חפץ מסויים כמו שולחן, ספר... או אז שאלת יוצר הרעיון והחפץ היא חלק בלתי נפרד ממהות המוצר; ספר שנכתב ע"י שי עגנון הוא ספר בעל מאפיינים מוגדרים... שמלה שעוצבה ע"י מעצב מסויים - שם המעצב הוא חלק בלתי נפרד מהשמלה כי הוא מצביע על איכותה ומגדיר את זהותה... יוצר המוצר הוא חלק בלתי נפרד ממהות מוצרו והוא הדין לכל מוצר ומוצר בעולם. לא כן המציאות; יוצר המציאות לא יכול להיות חלק ממנה כי הוא יצר אותה יש מאין; הוא חייב להיות ישות נפרדת מהמציאות שייצר ולכן שאלת קיומו לא יכולה להיות חלק מהמציאות, היא לא יכולה להיות נדונה בתבנית המציאות אלא בנפרד ממנה. שאלת קיום אלהים היא שאלה תקנית שיכול להיות לה תוקף כאשר נדונה בנפרד מהמציאות, ומאידך היא תאבד בהכרח את ערכה ואת התקן שלה כאשר תידון כחלק אינטגרלי מהמציאות; תמצית האבסורד היא שיוצר המציאות יציג את קיומו בתבנית המציאות- בתורה."