קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 8) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 8)
ביקשתי לסיכום לתת לבנות שיחי דגימה מוחשית מהשולחן שסירבנו בעקשנות לאכול ממנו... "אתן יודעות שלמעשה אין זמן במרחב? אין במציאות את מימד הזמן; אין במציאות את שלושת הזמנים עבר הווה ועתיד כי אם רק הווה מתמשך, ועל זאת הצביע מחבר התורה במפורש בתורה". הן הינהנו בראשן וכאילו אני משנן בפניהן מוסכמה מקובלת וידועה, ואני הקצנתי את המסר וכיוונתי ישירות אל הגרעין בשביל להפנות את תשומת ליבן להינהון המגוחך בראש:
"זה אומר שגם מה שהתרחש לפני מליארד שנה וגם מה שיתרחש בעוד מליארד שנה – מתרחש בעצם בשביב הרגע הזה, אך לנו לוקח זמן עד שעוברים במרחב הדינמי מנקודת ציון אחת לשניה בשביל להבחין במתרחש בעצם בהבזק הזה; לוקח לנו מליארדי השנים עד שעוברים את המרחקים האדירים במרחב. וכידוע לכם המרחב הוא אין סופי ולכן הכוחות הפועלים על המרחב ומשנים אותו בהבזק אחד – הבזק זה אינו נגמר לעולם, כלומר הבחנתינו בהתרחשות הזו אינה מסתיימת לעולם, ולכן אנו חשים בהתרחשות הזו וכאילו היא מתמשכת ומתחוללת על פני הזמן, אולם אין המדובר אלא במרחב שמשתנה לנגד עינינו כתוצאה מההתרחשות הזו, והיות והמרחב הוא אין סופי- אנו מבטאים את חוויית קליטתינו לשינוי המופיע במרחב וכאילו מדובר בחווייה מתמשכת הנרשמת על פני הזמן, אך למעשה המרחב הדינמי משתנה לפנינו ללא הרף וכמובן אנו חווים את השינוי הזה ללא הרף. הכל קורה בהבזק אחד על פני מרחב אין סופי".בשלב קריטי זה הייתי חייב לבנות שיחי דוגמה מעשית, בין אם עוקבות אחרי או לא. הצבעתי בידי על אבן המונחת ליד הספסל ממול: "אתן רואות את האבן הזו ממול? היא במרחק של כשני מטרים מכאן ויקח לכם כשלוש שניות עד להגיע ולתפוס אותה- אולם אין זה אלא לכאורה, ולמעשה האבן שתגיעו אליה ותתפסו אותה היא לא אותה האבן שאתן רואות עכשיו, כי בפועל האבן הזו משתנה ומשנה את מיקומה במרחב ללא הרף, ועד שתגיעו אליה בשלוש שניות- המרחק שהיא עוברת במרחב יחסית לנקודת הציון שלנו יכול להיות נאמד במליארדי הקילומטרים, וזאת כי גם המיקום שלנו משתנה במרחב ללא הרף ואף אנו משתנים מנקודה לנקודה. אם כן ההתבוננות שלנו באבן בשלוש השניות האלה אינה מייצגת מעקב אחר אבן שעומדת דום וממתינה לנו במקום קבוע, אלא מייצגת התבוננות במגרש ארוך עד מאוד שהחלטנו להתבונן במרחק של שלוש שניות מתוך השטח שלו, כאשר המגרש רץ במלואו לנגד עינינו כסרט נע, משבצת אחר משבצת, ובאופן הזה נרשמים המרחקים שאנו מתבוננים בהם, והמוח שלנו מתרכז בנקודה מסויימת מתוך המשבצות הרצות, כמו באבן, ועוקב אחרי השתנותה במרחב לאורך של שלוש שניות של מרחק. המוח איפוא צורב את המידע הנקלט מתוך המשבצות הרצות, מעבד את המידע הזה, ונותן לנו את דוח השינוי שחל בנקודה שעקב אחריה בתוך המגרש. אם כן הכל מתרחש בהבזק אחד על פני מגרש אין סופי- הוא היקום שלנו, ואנו עוקבים אחר ההבזק הזה דרך המוח שלנו שצורב את המידע המתקבל מתוך כל משבצת שחולפת לפניו ללא הרף ורושמת את המרחקים במרחב". לקחתי בעוצמה אוויר צח לריאות והוספתי:
"זו פחות או יותר המציאות הפיזיקלית שמחבר התורה ביקש לפרוש לנגד עינינו בתורה: יהוה אחד – היינו הדינמיקה השולטת בכוחות הטבע מתרחשת באחת על כל המרחב". ובאותה הנשימה הוספתי: "זהו איפוא המסר המרכזי שמחבר התורה ציפה שנעמוד עליו לפני שנתבונן ביתר הדברים- כולל בשאלת קיומו. זהו אם תרצי "ערך הסדר" שמחבר התורה ביקש להקנות לנו בשביל לווסת באמצעותו את המידע הרב שבידינו: קודם דנים במציאות ורק לאחר מכאן דנים בבורא המציאות- לא להפך".
והאמת היא שהגזמתי! וגם לפיזיקאי מהוקצע זה יותר מדי... אבל המסיונרית הנוצריה הסכימה עם כל מה שאמרתי ואף מצאה לדברי תימוכין ואסמכתאות מההגיון הצרוף ומשתי הבריתות כאחד; וכי יתכן אחרת לאחר ההסבר הארוך שלי? וכן היא לקחה לעצמה את זכות המילה האחרונה וסיכמה: "אכן אין זמן במרחב; אלהים אחד ובנו אחד". לפני שנפרדנו הפקידה בידי ספרון קטן וביקשה ממני שאעיין בו, וכן עיינתי בו כל הדרך חזרה. זה היה ספר חיזוק שהתנוססה עליו השאלה: "האומנם אתה נוצרי אמיתי?". היעד שלו היה להחזיר בתשובה ואולי גם להביא לחיק הנצרות קליינטים חדשים. הספקתי לקרוא בספרון, ואיך לא, על היהדות התועה שזרקה את ישו משורותיה... כעבור ימים אהרהר במשהו שיביא אותי לתעד את הדו-שיח הזה.