קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 17) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 17)
נוהל ההתמודדות השטחי עם חבילת המידע שהפך למנהג אנושי מן המניין- אינו שגור רק בתחום החברתי כדוגמת הענף המשפטי או הפוליטי שהתעכבנו עליהם לעיל; מנהג שטחי זה חילחל אף לענפים שהתפיסה השטחית לא אמורה להשפיע בתחומם, כמו בענף המדעים המדויקים... התגלית שבגינה זכה הישראלי האחרון בפרס נובל לכימיה- הוכרה בעולם המדע לאחר מסלול מפרך וארוך במהלכו סולק בעל התגלית מהמעבדה בה חשף את תגליתו בטענה שהטיל קלון על עמיתיו ועל קבוצת המחקר, ואף נותרו מדענים רבים בעמדתם הספקנית ודחו את התגלית על אף העובדה שהמחשת התצפית ותוצאות הניסוי שוחזרו בהצלחה פעמים רבות. אחד המדענים שסירב עד יום מותו להכיר בתגלית (לינוס פאולינג) נחשב לכימאי המשפיע ביותר של המאה העשרים ובעצמו היה חתן פרס נובל לכימיה.
ואומנם פרס נובל שהוענק השנה לבעל התגלית מעיד שאחרי הכל התפיסה השטחית לא השפיעה כהיא זו על עולם המדע, אולם כולי עלמא לא פליגי שהמסלול האנושי שהוצבה עליו התגלית ארוך היה ומפרך- ולא בדין, כי התגלית בעצם גילמה "תצפית"- לא דעה; אינך יכול לדחות תצפית או להיות ספקן לגביה, מה עוד אם הינך מדען המשתמש בכלים של מדען... תופעה אבסורדית כזאת נצפתה אצל הדמוקרט שקנה את הכיסא לפוליטיקאי שלו בכסף, והוא דחה מכל וכל את התצפית שהראתה בבירור את האבסורד שבדבר. כך המשפטן הנאור שהשתמש בתעלת החוק לניפוי הצדק משורות העם, וכך הבירוקרט ששמר בקנאות על החוק והמשפט- היינו על שטח ההפקר בו טושטש הרצף של חוליות המידע; כולם דחו את התצפיות שהראו בבירור את האבסורד שבדבר ברמתו המופשטת ביותר.
אנו יודעים כבר מדוע דחו כולם את התצפיות הברורות ולא כי חלילה עיוורים הם או רשלנים, אלא כי זה המנהג שלהם להתמודד עם חבילת המידע; רף התמודדות החברה האנושית עם המידע צנח לרובד השטחי, וכולנו משועבדים למנהג המאוס שמדלל את המידע (מחליש/ מעלים את הרצף של חוליותיו) על ידי יצירת צירופים חדשים.
כולנו אימצנו את המנהג העתיק הזה בעליל כי הוא מעניק לנו גמישות ותימרון במרחב המידע. כולנו שאפנו לחופש פעולה מירבי במרחב המידע ודהרנו אל עבר התכלית הזו, והינה הישגנו באמצעות דילול הרצף את שתי תכונות הדגל של חופש הפעולה: גמישות שיא ותימרון שיא. אולם ההישג שהישגנו מדילול המידע ושהיכה בנו שורש- חזר אלינו כבומרנג והרחיק אותנו מחוליות שרשרת המידע, כי ככל ודבקנו בהישג הזה כך התרחקנו משרשרת המידע. ככל ודיללנו את רצף המידע כך התרחקנו מפירותיו. ככל והשרשנו את מנהגינו כך התרחקנו משורשי המידע; הגמישות ששאפנו אליה עשתה מאיתנו אנשים מגושמים שהמידע מהם והלאה.
עצם התופעה של דחיית התצפית (לאו דווקא התגלית) של זוכה נובל במשך תקופה מסויימת, תאושש את ההבחנה כי גם המדע המדויק לא ניצל מחרב המנהג העתיק שהיכה בנו שורשים... ההתעקשות לשמה על קדושת רצף מסויים דומה להתעקשות הבירוקרט על קדושת רצף המידע שבידו; שניהם גם המדען גם הבירוקרט שמרו בקנאות ולכאורה על רצף חוליות המידע, אך בסתר ליבם נהנו במידה זו או אחרת מהגמישות שהתאפשרה על שטח ההפקר, בו נאנסה בגסות קדושת הרצף.
"הבירוקרט" ע"פ הסקאלה המוזכרת לעיל ילך ויתרחק משרשרת המידע, כי הוא דבק לאין סוף בהישגיו ומשמר את הגמישות "המפוקפקת" במרחב המידע; הבומרנג יפעל עליו בהתמדה ולא יפסיק... ואכן תופעת הבירוקרטיה הולכת ומשתכללת ומכה שורשים בנפש האדם; היא הולכת ומרחיקה אותנו מרצף חוליות המידע; אין קו אדום באופק.
תופעת ההתרחקות המואצת משרשרת המידע נצפית אף היא אצל שומרי החוק והדמוקרטיה השוקדים גם הם על שימור "הגמישות" במרחב המידע ומתרחקים בהתמדה משרשרת המידע; אין שום דבר שיעצור את התהליך המואץ הזה.
לא כן במרחב המידע המדויק; כאן הקו האדום לעצירת התהליך ניכר ונראה לעין. פרופ' דן שכטמן הצליח לאחר כשנה למצוא בית לפירסום תצפיתו וכעבור שלושה עשורים קצר אף הכרה הסטורית ע"י ועדת נובל... תהליך שימור הגמישות במרחב המידע המדויק נעצר, אם תרצה- ההתרחקות משרשרת המידע נעצרה.
פעם הכנסיה הנוצרית השתלטה על מרחב ניכר מהמדע המדויק וביקשה לעצמה חופש פעולה וגמישות שוטפת בשטח הכבוש. היא העלתה על מוקד את כל מי שחיבל בגמישותה או סתר את אמונתה המדעית, כמו הפילוסוף ברונו שסתר את אמונת הכנסיה הקתולית ועמד על דעתו כי כדור הארץ העגול סובב סביב השמש ואינו במרכז העולם. ועם זאת מהר מאוד חזר האדם אל תכונת הרצף בשרשרת המידע ועצר את התרחקותו ממנה. במסגרת המדע המדויק ומפעם לפעם, האדם מקבל תזכורת אודות ההבדל בין אמונה מדעית הנזונה מרצף מסוים בשרשרת המידע, לבין דעה מדעית הנזונה מתכונת הרצף בשרשרת המידע.
מכאן המסקנה כי במקודם או במאוחר מרחב התימרון של המדען "הגמיש" יוגבל, בניגוד למרחב התימרון של הבירוקרט הגמיש או של המשפטן הגמיש שמרחב התימרון שלהם הולך וגודל ומשתכלל לאורך כל הדרך; הם מתרחקים בתהליך מתמיד ומואץ משרשרת המידע- היינו מרצף חוליותיה.
המסקנה הזו ולכאורה אמורה להכות שורשים ולקבל מפעם לפעם חיזוקים בעליל, אך בפועל ההסטוריה האנושית הפריכה אותה; גם המדען הבוחש במדע המדויק- מקבע את האמונה המדעית ומתרחק בהתמדה משרשרת המידע ומתכונת הרצף שלה.