קוד: שבעת ימי הבריאה - יום שבת, חלק אחרון (פרק 20) בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
שבעת ימי הבריאה- יום שבת, חלק אחרון
(פרק 20)
ובכן, אומנם עמדתי על התנועה המואצת של הכבשים בכל הכיוונים, אולם לא קניתי בתבונה זו שום מאפיין בעל משמעות שאוכל להכריז עליו כתכלית. מדוע הכבשים נעים בתנועה מואצת בכל הכיוונים? מה בוער? מה הדחק? לאן ממהרים?
חזרתי איפוא אל התמונה המורחבת שקלטתי מנקודת התצפית שלי, ופרשתי אותה לפני במטרה להפיק ממנה מאפיין בעל תכלית... קרינת הרקע הקוסמית היא התמונה האחרונה והגדולה ביותר שדפנותיה הורחבו הודות לאמצעים הטכנים שהאדם העמיד מעודו לרשותו. ושוב, אומנם אני מבחין בבירור מתוך התמונה הממוסגרת בתופעת התפשטות העדרים- אולם אני חייב ולדאבוני לוותר על ההבחנה הזאת ולהורידה מרשימת התכונות של עצמי היקום, כי ניתן לזהות את ההתפשטות "כתכונה" רק בתוך תמונה ממוסגרת בעלת מימדים מוגדרים, כדוגמת התמונה שבידי המייצגת חתך רחב אך חלקי מחלל היקום.
ובכל זאת נותרה בידי הבחנה שאני יכול לקרוא לה "תכונה" והיא התנועה המואצת של החלקיקים והכבשים והעדרים... אני מבחין כי כל העצמים נעים בהתמדה ובתאוצה ואני יכול לקרוא להבחנה הזו כתכונה תקנית המאפיינת את תנועת העצמים במרחב, בניגוד להתפשטות כתופעה שמלוות אותה תופעות לוואי ומגדירות בהכרח את מרחב העצמים המתפשטים, כמו התפוצצות, התקררות, התחממות... במרחק נתון ומוגדר העצם המתפשט מתקרר, מתפורר או מתחמם.
אני חוזר איפוא לתמונה הרחבה והממוסגרת היא תמונת קרינת הרקע הקוסמית שחתכתי באקראי מתוך המרחב. אני בוהה בתמונה הזאת ומנסה להפיק ממנה מאפיין בעל תכלית. אני בוהה בעצם בתכונה היחידה שזיהיתי בתמונה הזאת, היא תכונת התאוצה שמאפיינת את תנועת העצמים המרכיבים את העדרים שבחלל התמונה, והשאלה שלי עודנה במקומה: לאן ממהרים הכבשים האלה? מדוע נעים בתנועה מואצת בכל הכיוונים? מהי תכלית תנועתם זו? אם תרצה- מהי משמעות "תכונת התאוצה" שעמדתי עליה ושמאפיינת את תנועת העצמים?
נוסח התשובה נגלה לעיני בתמונה הממוסגרת שבידי, מתוכה ביצבצו אוסף של עצמים מלוכדים; כוכבים, כוכבי לכת, ירחים, גלקסיות, צבירי גלקסיות, צבירי על... זו איפוא תכלית תנועתם: להתלכד. העצמים נעים בתאוצה מתמדת ומתחממים/ מתקררים/ מתפוררים/ וחוזר חלילה... תנועתם מובילה לתכלית אחת: התלכדות החומר.
למיותר לציין שאינני מחדש בהתבוננות הזו מאומה. אנחנו יודעים על תופעת התלכדות גושי החומר השונים שיוצרת את הכוכבים וכוכבי הלכת והירחים ואת כל עצם מזוהה בחלל. אנחנו יודעים על תופעת "סופרנובה" (התפוצצות כוכב) שיוצרת את היסודות הכימיים הכבדים של כוכבי הלכת והשביטים והיריחים... מערכת השמש למשל התפתחה כתוצאה מהגז וההדף של סופרנובה. הודות לתופעת הזו כדור הארץ התלכד לגוש על כל החומרים שלו. היסודות הכימיים נוצרו איפוא בתוך הכוכבים והתפזרו לאחר מכן בחלל בצורה של אבק וגז בשביל להתלכד בחזרה וליצור כוכבים ועצמים חדשים. את כל המידע הזה שאב האדם מנקודת התצפית שלו אל עבר תמונות שגזר מהמרחב, והודות להתפתחות הטכנולוגית התמונות הללו הלכו והתרחבו עד שהגיעו למימדי התמונה של קרינת הרקע הקוסמית.
יורשה לי לסכם את הנקודה הזו שוב. אין חדש תחת השמש; אין וויכוח על קיום התופעה של התלכדות החומר; האדם זיהה את התופעה הזו זה מכבר, וגם אני שואב מאותם המקורות את המידע שבידי ומצביע בבהירות על תופעת ההתלכדות בתמונה שלפני. למיותר עוד לציין כי אין וויכוח גם על "האין-סופיות" של היקום; שום אדם או מדען שמכבד את עצמו יטען אחרת, כולנו מקטון ועד גדול מאמינים באמונה שלמה ומכריזים בריש גלי כי חלק היקום הידוע והנצפה על ידינו הוא מזערי מכלל היקום, ובזאת אנו מצהירים באופן חד וחלק כי היקום הוא אין סופי, אין מי שמטיל ספק במופשטת הזו, אנו מזהים את המופשטת הזאת, מודעים לקיומה ומכריזים עליה: "היקום הוא אין סופי"; וחרף זאת אנו מתכחשים לקיומה ומתעלמים ממנה. לא נפלה בידי שום טעות כתיב; קראו נא את המילים שוב: אנו מזהים את המופשטת הזו ומכריזים על קיומה ובו בזמן הדבר לא מפריע לנו להתכחש לקיומה ולהתעלם ממנה. לכן אנו רואים את ההתפשטות כתכונה המאפיינת את תנועת העצמים, בניגוד גמור לתמונה המרחבית המושרשרת בתודעתינו שהמופשטת שבנידון אחראית לה. היקום אין לו סוף, זו המופשטת שעיצבה את התפיסה שלנו למרחב ואת התמונה שבתודעתינו למרחב; לכן איננו יכולים ולא אמורים להשתמש במונח "ההתפשטות" שהבחננו בו בתמונה החלקית; העצמים יכולים "להתפשט" רק בתוך תמונה בעלת מרחקים מוגדרים, ולכן התכונה היחידה שאנו יכולים ואמורים להבחין בה היא התנועה המואצת של העצמים בהם אנו צופים במרחב הפתוח האין סופי. אולם, וכאמור, ובניגוד לתפיסה המרחבית הברורה שלנו הכרזנו על "ההתפשטות" כתכונה רשמית המאפיינת את תנועת העצמים ומסמנת ככל הנראה את סוף דרכם. אמרנו בפרוש ומבלי להניף עפעף: העצמים מתפשטים; צבירי הגלקסיות מתרחקים זה מזה ומתפשטים; היקום מתפשט ובמקודם או במאוחר מסתיים, כנראה מתקרר ואולי חוזר ומתכווץ... המחלוקת המדעית היא איך יסתיים.