ואלה המשפטים - הקדמה

קוד: ואלה המשפטים - הקדמה בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: albertshabot @ gmail.com


א ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. ב כי תקנה עבד עברי שש שנים יעבוד, ובשבעית יצא לחפשי חנם. ג אם בגפו יבוא בגפו יצא, אם בעל אשה הוא ויצאה אשתו עמו. ד אם אדניו יתן לו אשה וילדה לו בנים או בנות, האשה וילדיה תהיה לאדניה והוא יצא בגפו. ה ואם אמור יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי ואת בני; לא אצא חפשי. ו והגישו אדניו אל האלהים, והגישו אל הדלת או אל המזוזה, ורצע אדניו את אזנו במרצע ועבדו לעולם.
                                                                                   -           -           -

קל להגיד כי פרשת משפטים היא פרשה קשה. אני זוכר בכיתה ד' נבחנתי בחלב על כל חמשת חומשי התורה אצל ראש הקהילה חכם ינטוב ידיד ז"ל. כן המילים נכונות, כל חמשת החומשים בכיתה ד'. היינו יושבים שלושה ליד השולחן הקטן של חכם ינטוב, הילד הנבחן, אחד אחד היינו נבחנים, המורה – שלי היה אסתאז ויקטור טוויל, וחכם ינטוב. על השולחן היה מונח חומש, חכם ינטוב היה מדפדף בו בוחר פרק מסוים ומבקש מהתלמיד לקרוא שניים שלושה פסוקים מאותו הפרק, לתרגמם לערבית ולענות תוך כדי על קושיות החכם בנידון. בדרך כלל היה בוחר בשני פרקים, אחד מכלל החומש והפרק השני תמיד אבל תמיד היה מפרשת משפטים או תרומה, שתי הפרשות הקשות והמסוכנות ביותר עבור כל תלמיד. ימים טובים היו.

היום אני חוזר שוב לפרשת משפטים ולששת הפסוקים הפותחים שלה, אבל הפירוש שאני הולך להציע שונה מהפירוש הקונבנציונלי שלמדתי בחלב. אינני מתכוון לפירוש יצירתי ולבטח לא ליברלי חלילה כדוגמת הפירושים 'החילונים' – לרוב הנלעגים של חוקרי התנ"ך המודרנים למיניהם. למה אני טוען כי הפירוש שאציע לא נלעג? כי הפירוש יתעטף בחליפת ההיגיון עד להביא את הקורא אל המסקנה כי פירוש זה הוא אחד לא אחד משבעים. התשובה איפוא תופקד בידיו של הקורא.

לפני מעל לעשר שנים תהיתי במשהו והעליתי זאת על הכתב. הינחתי על השולחן את ההנחה הזאת: נניח שמונח לפנינו גוף אנושי צעיר ושלם ומסיבה כלשהי הלב הפסיק לפעום. שום מחלה שום פגם, פשוט כשל מסוים הביא לפטירתו. ובכן ידוע כי קיים פרק זמן מסוים לאחר הפטירה שעיסוי הלב עשוי להחזיר את 'הנפטר' לחיים, אינני יודע את משך פרק הזמן הזה אבל הבה נניח שפרק זמן הזה כבר חלף ומונח איפוא לפנינו גוף אנושי שלם צעיר ללא שום פגם אך ללא רוח חיים, והשאלה מדוע בעצם איננו יכולים להפעיל שוב את הגוף הזה אם הוא שלם ללא פגם? נניח שוב כי התאים של הגוף הזה עוד לא מתו מתוך סיבה טבעית או מהתערבות מלאכותית כגון חומר שהוזרק לגוף השומר לפרק זמן על תאיו לבל ימותו והשאלה שוב, מדוע לא ניתן להחיות את הגוף הזה אם מכנית הוא מוכן להפעלה?

בפעם הראשונה נאלץ המדע להשיב כאן את הידוע לכולנו: כי אין כבר נשמה בגוף הזה. הוא הדבר לחתול ולחד תאי: ניתן להאריך את חיי התא אולי אף לשמּר אותו כל עוד התא חי, אך לא ניתן להחיות תא שלם ומושלם. אם כן מנוי וגמור איתנו כי ישנה משמעות כמעט 'פיזיקלית' לנשמה, בלעדיה אין חיים כי גם גוף בריא ושלם לא יפעל בלעדיה.

האדם השקיף מעודו על המונח 'נשמה' כמונח מפוקפק, מצד אחד יש לו קיום כי בלעדיו אין חיים לשום יצור ומצד שני שנוי במחלוקת כי אין לו קיום ואין לו הגדרה כי לא ניתן להצביע עליו, לכן ראה בו האדם כמונח רוחני. 'רוחני' זה מונח שהאדם המציא בשביל להגדיר בו את הלא מוגדר; את הלא ניתן להגדרה.

רוב אוכלוסיית העולם מניחה כי אלוהים הוא שברא את כל העולם והיצורים וכמובן גם ברא את האדם התבונתי. ההנחה הזאת עומדת כמובן בסימן שאלה והרבה אנשים שוללים אותה מכל וכל, אולם ההנחה שאני הולך להציע כאן היא אחרת. בהנחה כי אלוהים ברא את האדם היעלה על הדעת כי ימקם בעולם את בריאתו התבונתית עם יכולת בלתי מוגבלת להתבוננות ורק עם מגבלה אחת שמונעת ממנה להתבונן דווקא במהותה היא? אם האדם הוא תערובת של נשמה + גוף שיתכבד הבורא ויפתח אפיק תבונתי זה בפני האדם, אחרת בריאתו מוגבלת ופייקית כנגד ייעודה.

זוהי הקובלנה הרשמית של האדם ועל הקובלנה הזו בדיוק חשב הבורא ונתן לה מבעוד מועד את התשובה, לא בשביל להוכיח את קיומו כי אם בשביל להשלים את בריאתו. הוא השאיר בצד הבריאה ספר שלם בנידון לעיונו של האדם בזמן שיבחר. ספר עב כרס בן 5 פרקים הנקרא בפינו, ניחשתם, התורה. זו התזה שאתמודד איתה בפרקים הבאים.

בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית נערכת על-גב התורה התייחסות מקיפה לאובייקט בלתי מוגדר בעליל. בפעם הראשונה בהיסטוריה האנושית מתחדד הבידול בין אדם לנשמה. התיאור הלשוני של המונח 'אדם' שונה מהתיאור הלשוני של 'נשמה'.

לנשמה אין קיום פיזי אבל כן היא מתקיימת באמצעות החומר. אפשר להגיד בהחלט כי בהעדר החומר אין לנשמה קיום. הדבר דומה למונח 'רעיון' או 'החלטה', לשניהם אין קיום ללא אדם שיקבל החלטה או שיבשיל רעיון במוחו.

ובעודנו מתרפקים על סולם הרוחניות ומתחבטים/שוחים באוקיינוסים של השערות באה התורה שאיש לא חתום עליה והחדירה למרחב שתי קביעות פיזיקליות השייכות לעולם הטבע אך אינן מנויות על חוקיו ובחלקן סותרות אותם. היא קבעה כי האדם פועל במרחב הזמן אבל ממד הזמן לא פועל על הנשמה, אלו הן שתי הקביעות של התורה. בפרק א' נחדור לעומק הדברים.

המשך לפרק א'

תגובות