הדבר הכי חשוב

קוד: הדבר הכי חשוב בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: albertshabot @ gmail.com

התלבטתי מאוד איך לפתוח את המאמר הזה, התלבטתי שנים. אני רוצה לכתוב כאן על משהו חשוב, הכי חשוב שיכול להיות, יותר חשוב מפוליטיקה ואף מחיסון הקורונה. אתם יודעים מה – אפילו יותר חשוב מהחיים, נסו לחשוב לפני שתגיעו לשורה הבאה מה יכול להיות בעיניכם יותר חשוב מהחיים עצמם. איזה דבר יכול להעסיק אותנו יותר מהחיים?

הסופיות. הנושא המתעתע הזה שלכולנו ברור כי אין מנוס ממנו. הסופיות החשוכה שאין מאחוריה דבר. לעמוד לבדך על פני תהום חשוך, זו הסופיות. תהום כזה דווקא לא מפחיד כי הוא עובר את מחוז הפחד ונוגע בייאוש, אין מה לעשות כשמגיעים לסופיות. זהו מעמד המוות בו נפרד האדם מכל אשר לו. נפרד מעצמו מאופיו מעצמאותו ומכל אשר עשה תחת השמש. הוא מוותר על עצמו, נאלץ לעשות זאת. 'אילוץ' זה הוא ממשפחת האילוצים שנתקלים בהם בחיים ועומדים לפניהם חסרי אונים, חסרי ישע.

ואולם למדנו בחיים כי לכל אילוץ יש סוף, יש ניצוץ קטן שמצביע על תום תקופת האילוץ, תום הסבל, תום העוני, תום תקופת המאסר... לניצוץ הזה קוראים תקווה, אך אותו הניצוץ איננו כשאתה עומד מול הסופיות, מול האילוץ להיפרד סופית מעצמך ומכל אשר הוא שלך, אשר עמלת עליו, אשר קיבצת חופן אחר חופן- ולאו דווקא כסף; זה יכול להיות רעיון, מיזם, משפחה.

בשלב הזה ברצוני להעיר הערה מתבקשת. הנושא שלי לא דתי. אני יודע כי כל הדתות, במיוחד הדת היהודית שלי, מאירות את אפלת הסופיות בעזרת הניצוץ של 'עולם הבא'. זו בעינה האמונה ואני לא בא לדבר בשמה גם לא להתחרות בה. הנושא שאני עומד לדבר עליו הוא המציאות; זהו הגורם היחיד שאני עתיד להתמודד עימו ולגעת בו, המציאות.

נחזור איפא למציאות והרשו לי להפתיע אותכם בשאלה. מה אם יבוא מישהו ויגיד לך כי יש דבר כזה שנקרא 'המשכיות אינדיבידואלית' והנה הוא עומד להציג את הנושא הזה בפניך, האם יתפוס את תשומת ליבך? ושוב הערה מתבקשת, אינני עומד לדבר על אפשרות הקפאת הגוף או הזרע. אתם יודעים מה- בואו ניגש לעצם הנושא.

אני הולך להציג בפניכם ממצאים יבשים, קחו אותם בתור הנחות ויותר מאוחר נגיע למקור שלהם. בראש הממצאים האלה מככבת הידיעה, אם תרצו ההנחה, כי ישנם אינסוף צורות של חיים תבוניים ביקום. יסוד כל צורות החיים הוא החומר, כלומר מדובר בישויות העשויות כמונו מיסודות החומר, אולי דומות לנו בצלמנו ובצורתנו ואולי לא, אך עם הבדל עיקרי אחד מאיתנו ומישותנו האנושית: הם בניגוד לנו יצורים אינסופיים, נעדר במילון שלהם ערך המוות. הכיצד ומהו מקור ההנחה הזאת, מה הביא אותי לנושא ואל ההנחה המוזרה הזו בלשון המעטה עד מאוד.

אני משוכנע כי הממצאים שאני הולך לשרוד כאן יביאו אף אותכם אל ההנחה הזאת ולכן הבה נמשיך בשרידת הממצאים ולקרוא להם לעת עתה הנחות. ואמנם הנחות הם עד אשר ישתנה משהו במאגר הממצאים וישנה את ההנחות.

ואם בשינויים עסקינן אציין, מלבד האינסופיות, עוד הבדל עקרוני בין היצורים התבוניים ביקום לבין הגזע האנושי שלנו כאן על האדמה. ערך הזמן אצל היצורים התבוניים האלו הוא אותו ערך הנהוג אצלנו, כלומר גם הם חשים את הזמן כמונו אבל מחשבים אותו אחרת. אנו מחשבים את הזמן לפי שינוי החומר, למשל כמה לוקח לטיפת המים להתאדות, או כמה לוקח למרכיב כימי להתפרק ממרכיב איקס לוואי כך אנחנו מחשבים את הזמן, בעוד המתמטיקאים והפיזיקאים שלהם מחשבים את הזמן לפי שינוי המעבר, כמה זמן לוקח לעבור משלב א' עד שלב ב'.

מולקולת המים מורכבת גם אצלם משני אטומים של מימן ומאטום אחד של חמצן (H2O) וגם שם המולקולה הכימית הזו עשוייה בתנאים מסוימים להתפרק ושני האטומים של המימן ייפרדו מאטום החמצן, אולם הם רואים את המרכיב הכימי השני שנוצר כמרכיב בדיד שהיה קיים עוד לפני שהמים שלהם התפרקו ופשוט עברו ממרכיב אחד של (H2O) למרכיב שני של (H2).

למה הדבר דומה. הבה נלך ליצור העתיק ביותר שנוצר על כדור הארץ, קוראים לו החד תאי. תארו לכם נקודה קטנטנה אחת שגולשת על משטח בחיפוש אחר המזון שלה. החד תאי הזה יכול לכוון את תנועתו ב-360 מעלות לכל הכיוונים האפשריים, למעלה למטה לצדדים, ואפשר לקבוע כי בכל שנייה ועם כל צעד החד תאי הזה משתנה בהכרח, גם אנחנו וכל היצורים משתנים עם הזמן, ואם כן הבה נניח שהנקודה הקטנטנה הזאת נסעה שלוש שניות בכיוון צפון מזרח ועברה מרחק של 3 ס"מ, בכל שנייה עברה ס"מ אחד ונחתה על נקודת ציון אחרת בה השתנתה, להלן תרשים מופשט למסע החד תאי.א.ב.ג.ד

הבה נתרכז בנקודה השנייה (ב) אליה הגיע החד תאי. היצורים התבוניים אומרים כי הנקודה (ב) שמייצגת את מהות החד תאי הפיזיקלית ואת השינוי שחל בו הייתה קיימת עוד לפני שזינק לכיוונה, ולמעשה הוא יכל לזנק אל עבר אינסוף נקודות ציון שבכל אחת מהן נמצאת גרסה שונה של מהותו הפיזיקלית שתייצג בתורה שינוי אחר, אולם מאינסוף אפשרויות הוא בחר דווקא ב-(ב) וזינק אל עברה. אמור מעתה, אליבא לדעתם של אותם יצורים תבוניים, שהגרסה (ב) אליה זינק החד תאי היא לא תוצר השינוי שחל בחד תאי כאשר היה בנקודת ציון (א) אלא גרסה בדידה שלמה ושונה שהייתה קיימת מאז ומתמיד במרחב, וכמוה ישנן אינסוף גרסאות קיימות ומכולן בחר החד תאי ב-(ב).

מיהו איפא החד תאי הזה שאינסוף של גרסאות פיזיקליות המייצגות את מהותו שרועות במרחב ועומדות לבחירתו בכל שנייה ושנייה.

החד תאי הוא דבר מהותי שרק באמצעות החומר יכול לבטא את קיומו ולהפוך לישות קיימת. אפשר לקרוא לו בהחלט 'רצון', רצון להיות קיים. הרצון הזה פוגש באינסוף גרסאות פיזיקליות ומתביית על אחת המייצגת את מהותו. הוא מתפתח עם הזמן ומתחבר עם עוד רצונות קיימים, זו תכונת ההתרבות, תורת ההתפתחות מתארת את התכונה הזאת ונכונה היא בהחלט. כך נוצרו היצורים השונים ומשפחותיהם, כך נוצר האורגניזם החי וכך נוצרה משפחת האדם.

אני חושב שכל רעיון גדול ככל שיהיה מבוסס ביסודו על רעיון פשוט ומופשט, על כן ולפני שנאבד את הרעיון הבסיסי הבה נחזור אל החד תאי שלנו ואל התרשים המופשט של מסעו שציירתי לעיל.א.ב.ג.ד על התרשים הזה ברצוני לציין עוד נקודה רלוונטית לנושא.

הנחתי לעיל כי המרחק בין נקודת הזינוק (א) ל-(ב) הוא ס"מ אחד והחד תאי עבר את המרחק הזה תוך שנייה, המהירות שלו איפא היא ס"מ לשנייה, אך בתמונה הזו קיימת עוד עובדה וודאית: בין הנקודה (א) ל-(ב) קיימות אינסוף נקודות ציון וככל שהמיקרוסקופ האופטי שלנו משתכלל כך מספר הנקודות הללו גודל. אפשר לקבוע איפא כי 'הרצון' הזה של החד תאי עבר אינסוף גרסאות דחוסות אחת בשנייה של מהותו הפיזיקלית עד שהגיע לגרסה (ב), ולמעשה בכל גרסה מהגרסאות הצפופות הללו יכל לשנות ממנה כיוון וללכת לגרסה אחרת בכיוון שונה. אם כן ניתן להגיד כי המרחק בין (א) ל-(ב) מייצג את הכיוון שבחר בו היצור החד תאי.

האמת, אילו הייתי אני הרצון של החד תאי, הייתי משתגע משפע הגרסאות השרועות לפני שעלי לבחור בכל רגע נתון באחת מהן; אחת מתוך אינסוף הגרסאות הפיזיקליות של דמותי. אולם במציאות, הרצון של החד תאי לא משתגע כי בכל רגע נתון הוא חי וחש רק את הגרסה שבחר בה; הוא לא רואה את אינסוף הגרסאות כי אם רק את הגרסה שבחר בה, ומכאן התחושה האינדיבידואלית כי רק הגרסה העכשווית שלו היא הקיימת. מה קורה עם יתר הגרסאות השרועות במרחב? הוא משאיר אותן צפופות אחריו ללא שום רגשי אשמה וממילא הוא לא מודע לקיומן.

וכעת התור שלכם להשתגע מהנקודה האחרונה שנותרה באמתחתי. בכל גרסה מאינסוף הגרסאות הפיזיקליות הדחוסות במרחב והעומדות בכל רגע נתון לבחירת החד תאי כי הרי בכל רגע נתון רצונו של החד תאי בוחר באחת מתוכן, ולמעשה הוא לא בוחר רק בגרסה הפיזיקלית של דמותו כי אם בכל הסביבה שמקיפה אותה, כל גרסה והסביבה המיוחדת שלה. זה מה שנקרא בפינו חוקי הטבע, החד תאי יכול לבחור בגרסה שהסביבה הנלווית אליה תגרום לו ליפול ולשבור את הראש, או לשרוף את היד, או רק לחמם חימום קל את היד, הכל תלוי בגרסה שבחר ובסביבה הנלווית לה. ושוב, מה קורה עם כל הסביבות הצמודות ליתר הגרסאות שלא בחר בהן? הן נשארות אחריו במרחב ואפילו לא מודע לקיומן כי הוא חי וחש רק את הסביבה האחת והיחידה של הגרסה בה בחר מכל יתר אינסוף הגרסאות האפשריות הדחוסות והעומדות בכל רגע נתון לרשותו במרחב.

ולמעשה לא מדובר במרחב כי אם במסה אינסופית של חומר דחוסה עד אפס מקום בגרסאות של אינסוף יצורים, כל יצור והסביבה שלו כולל זו של שכנינו היצורים התבוניים. בתוך המסה האינסופית הדחוסה זו גולשים הרצונות למיניהם מהחד תאי עד האדם ועד היצורים התבוניים ביקום.

סיכומו של דבר היקום הוא לא מרחב אינסופי, היקום הוא מסה אינסופית של חומר. הטעות של התפיסה האנושית מתחילה ומסתיימת בערך הזמן. האדם אמר כי הזמן מתחיל עם הנקודה הסינגולרית בה צפיפות החומר אינסופית, ואמנם הזמן נולד בנקודה הזו אך הטעות שלו הייתה בהנחה כי הנקודה הזו היא נקודה במרחב ולא היא כי המרחב כלול בנקודה הזאת.

הנקודה השנייה הטעונה תיקון היא חישוב ערך הזמן. האדם מעודו חישב את הזמן לפי שינוי החומר אך החומר לא משתנה כי הוא קיים בצורותיו השונות לעד ואנו מקפצים בין שורותיו לכאן או לכאן. חישוב הזמן איפא הוא לפי שינוי המעבר שלנו מגרסה א' עד לגרסה ב'. ההבדל בין שתי התפיסות הוא ההבדל בין התפיסה שלנו לתפיסת היצורים התבוניים ביקום. מידע זה הוא תחנת המעבר שלנו כבני אדם אל העולם האינסופי. לא יודע אם הדברים דיברו אליכם בכל אופן תמצאו אותי כאן, אולי נארגן יום אחד שיח בנידון, בעתיד הקרוב או הרחוק. יש על מה לדבר.

https://www.facebook.com/groups/819839351723173