וראית את אחרי ופני לא ייראו

קוד: וראית את אחרי ופני לא ייראו בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: albertshabot @ gmail.com

הכל צפוי והרשות נתונה. זהו עיקר מעיקרי האמונה היהודית. אין דבר שנעשה בעולם ללא גזרה מהשמים. אמירה מפורסמת נוספת של חז"ל היא "הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים". לפי משפט זה כל חיי האדם קבועים בידי שמיים. איש מאמין כתב לי לאחרונה "אם מישהו גנב לי ארנק זה גם רצונו של הבורא ואין שום דבר נעשה בלעדיו". עם היוודע גודל האסון בהר מירון רבו הדעות כי בסופו של יום זו גזרה מהשמיים ואין לנו אלא לקבלה בהכנעה וכפיפות ראש. כנגד הדעה הזו פרסמתי בפייסבוק פוסט קצר בן שורה: זאת לא גזרה מהשמיים זאת גזרת האדם, גזרה אפלה.

גם אני אומר בכניעה ברוך דיין האמת. גם אני חושב כי הכל צפוי והרשות נתונה. גם אני משוכנע כי הכל בידי שמיים אולם האינטרפרטציה שלי לאמרה הזאת שונה בתכלית. להלן האני מאמין שלי.

ידוע כי לא רק התורה ציוותה עלינו לא לגנוב לא לרצוח או לא לשקר, הרבה מאוד פילוסופים ואנשי חוק ציוו את אותן מצוות. ישנם בציווילציות האנושיות אינסוף ספרי חוקים שמנוסחים יפה, השאלה מה ההבדל בין חוקי התורה לחוקים הכתובים על ידי בני-אדם שאף הם, שוב, מנוסחים יפה בטוב טעם וצדק רב.

ההבדל לעניות דעתי שהתורה, בניגוד לספרי החוקים האנושיים, פונה דווקא לאנשים החכמים יודעי דבר. ספרי החוקים האנושיים פונים לפושעים ולאלה שהם מבחינת שור מועד שמועדים להיות פושעים שנוטים לפשע, שרואים בפשע קיצור דרך. או אז באו הפוסקים האנושיים ואמרו למועדים האלה אל לכם לגנוב ולרצוח כי החוק ואנשי החוק יתפסו אותכם ויענישו אותכם. מאידך התורה הקדושה לא פנתה לפושעים כי אם לאנשים החכמים למאמינים שיודעים כי הכל בא מהשמים ואין עוד מלבדו. היא פנתה דווקא לאלה שיודעים ומשוכנעים כי כל הסיפור האנושי הינו משפט אחד כתוב מראש על-ידי הקב"ה, ועל-כן התורה הזהירה את האנשים האלה לבל יישענו על המידע הזה שבידם ויפסיקו להפיק לקחים מאסונות ומעשים רעים בתואנה שהכל מהשמיים וממלא הכל כתוב מראש וכי יד האדם לא יכלה למנוע את עצם קיום הדברים בין אם טובים הם או אם רעים.

ודווקא ההיגיון הטמון באמונה הזו הוא שהביא את התורה להזהיר את האנשים החכמים האלה שיתנתקו מחוכמתם ומהמידע הספציפי הזה דווקא לאחר מעשה מהטעם כי "ראית את אחורי ופניי לא ייראו". כלומר אין בידינו להבין את המשפט הכתוב מראש על ידי השם יתברך ועל כן בבואנו להתמודד עם החיים אותו המשפט חייב להיות מחוץ לארבע אמותנו. כן להפיק לקחים ולהתעקש שהכל הוא תוצאה ישירה של מעשה ידינו; אחרת נאבד קשר עם הדרך הנכונה להתמודד עם המציאות. דווקא לחכמים יודעי דבר התורה אמרה: אל תגנוב את הממון או את הדעת בתואנה כי בסופו של יום זהו חלק מהתוכנית הגרנדיוזית של הקב"ה וממילא זהו רצונו - מה עוד וישנן גניבות שאפשר לצבוע בלבן כגון לגנוב בשביל פרוייקט טוב או לשקר למען מטרה טובה, מה עוד וישנם הרבה צמתים שלדידי האדם החושב- הכוונה הטובה יכולה להיפגש עם כוונות השם. לכן התורה פנתה דווקא לאיש החושב החכם והמבין עניין ואמרה לו: אל תישען על המשפט הנכון שהכל בידי שמיים הן לפני המעשה שאתה עומד לעשות ובמיוחד לאחריו, כגון באסון של הר מירון לאמר: ממילא האסון היה צריך להתרחש עם 45 הרוגיו - אם תרצה 45 קורבנותיו.

התורה אומרת לנו: הפיקו לקחים ממקרה כזה שלא יחזור על עצמו ואל תישענו על המשפט 'הכל בידי שמיים' באופן שתסיקו ממנו את המסקנה 'המטעה' בעליל - מעין בכל אופן אין ולא היה בידינו לשנות את המעשה שנעשה. זו המסקנה שהתורה הקדושה הזהירה אותנו מפניה לבל נסיק אותה. זו המשמעות המיידית של מצוות 'לא תעשה' וזה ההבדל היסודי בין מצוות התורה למצוות ספר החוקים של בשר ודם.

אפילו משה רבינו התפתה וביקש לעשות שימוש פעיל במשפט 'הכל בידי שמיים' באומרו: הראני נא את כבודך. אך השם יתברך העמיד אותו מיד על טעותו ותיקן אותו: פניי לא ייראו! התוכנית שלי לא יכולה להיות בטווח שדה הראייה שלך ועל כן אל לך להתמודד עם המציאות בצל המשפט 'הכל בידי שמים'. ובאותה הזדמנות הזכיר לו: וראית את אחורי. כלומר הגם ויעלה בידך לראות לאחר מעשה קטע מה מהתוכנית שלי, אסור לך להתנהג על-פי ההיגיון המוביל למסקנה כי השואה באה מהשמיים וממלא לא היה בידינו לעשות מאומה, והינה אנו רואים כי אילולא השואה לא הייתה קמה מדינת ישראל ואומות העולם לא היו מצביעים בעדה.

לסיכום, התורה פונה לאדם ואומרת לו: אמנם אתה מסוגל לראות את אחורי, כלומר אמנם אנו מסוגלים לעמוד על תכלית הדברים ולראות רק לאחר מעשה כי כן הוא הדבר- היינו לאחר "שראית את אחורי", אבל בכל זאת הקב"ה ציווה על משה רבינו להפיק לקחים מהר מירון ומהשואה ולא להישען על המשפט הכתוב מראש בעטו של השם יתברך. זו דעתי.