חוק ההתאמה הסימטרית

קוד: חוק ההתאמה הסימטרית בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: albertshabot @ gmail.com

▪ ▪ ▪

יש בפי סיפור יפה שנוגע בשמירת שבת. ולמרות הפן הדתי שלו אני מבטיח שיעורר עניין גם בקרב אלה הרחוקים מהשבת ומכל נגיעה ביהדות והמסורת. נגיד כך, לא אמליץ לכם בסיפא לשמור שבת בגין מה שקראתם וגם אתם לא תלכו לכיוון הזה; הכיוון שהסיפור יקח אותכם עימו, מבטיח, הוא מצד אחר לגמרי.

לפני שבועיים הייתי עם אשתי בחו"ל. רק אני והיא ראש בראש, נסענו שבוע לנקות את הראש מין גיבוש כזה.. כן גם זוג נשוי זקוק לגיבוש. פינקנו את עצמנו בבית מלון 5 כוכבים על כל העינוגים שלו. החלטנו מראש על חופשה בת שבוע שלם כולל שישי שבת, שהילדים ישברו את הראש בשבת לבד, גם אנחנו בני חורין ומגיע לנו שבוע של חופש פעם ב... אבל הייתה בעיה, היינו בקומה 34 וכל הדלתות של בית המלון נפתחות עם כרטיס אלקטרוני מגנטי, זה אומר בשישי שבת נשב בחדר במעצר בלי לצאת ולבוא כי שנינו שומרי שבת, מה עושים.

כן אני שומר שבת כשרות תפילה... אבל אינני דתי חרדי, לא הולך עם כיפה ומעולם לא הלכתי עם כיפה ברחוב, אבל וכאמור כן אני שומר על דת אימי ואבי כפי שגדלתי בבית וכך המשכתי בבית שהקמתי.

נחזור לבית מלון 5 כוכבים והקושיה הדתית שיצר, מה עושים בשבת איך יוצאים מהחדר עם הכרטיס האלקטרוני המעצבן. האמת אין כבר בית מלון שאינו משתמש בכרטיס הזה, מפתחות החדרים עם מספר החדר חלפו כבר מהעולם.

כאן זה המקום של היצירתיות של האשה, כן צריך להודות בזה אנחנו העם הגברי מרובעים ובלתי יצירתיים בעליל. היא החליטה לעבור בשישי שבת לבית מלון קטן אחד מאלה שכל חדריו משתרעים על קומה אחת. אמרתי לה גם שם משתמשים בכרטיס מלעון אלקטרוני אז מה עשינו בחיאת רבאק! "שם יש גם דלת זכוכית לגינה שאפשר להיכנס ולצאת ממנה בלי להשתמש בדלת הראשית". טוב לא התווכחתי. לא מן הסתם הודאתי במה שהודאתי לעיל.

והנה יום שישי הגיע, נפרדנו מ-5 הכוכבים שלנו והגענו בשעה טובה לבית המלון עם דלת הזזה לגינה. האוכל הכשר שהזמנו יום מראש הגיע כמעט איתנו, אבל בעלי המסעדות הכשרות בארה"ב מקפידים מאוד על הדיאטה של לקוחותיהם. שילמנו הרבה האמינו לי אבל האוכל שהגיע לא היה מספיק לשני אנשים ושתי סעודות. כן היה מספיק אורז מבושל אבל אורז למיטב ידיעתי הוא לא מנה עצמונית, לא ניתן להתנחם בכמות המספקת שלו, לא נאֶכל לבד ושוב עלתה השאלה מה עושים. אמנם עדיין יש זמן לכניסת השבת אבל לא עד כדי ללכת ולחפש אוכל כשר מבושל.

ושוב ההשפלה שלי והיצירתיות של האשה. "בוא נלך לאיזה סופר קרוב, שתי קופסאות שימורים של אפונה עם קופסה קטנה רסק עגבניות ואעשה לך אחלה אפונה שנאכל כמו בני אדם עם הארוז ששלחו ביד רחבה". לא התווכחתי. הלכנו ברגל לחפש איזה סופר קרוב אבל ארה"ב שונה מכל מדינות העולם. תלמדו את מה שלמדנו על בשרנו החי: בארה"ב אין במילון שלהם את המונח "קרוב", אין מקום קרוב יש רק רחוק.

חשבנו על הליכה רגלית 5 דקות גג, גם טיול לחלץ את העצמות וגם להציל את השבת ולמלט את עצמנו מרעב. ה-5 דקות הפכו מעל לחצי שעה ודווקא ביום ההוא יצא לנו יום כיפי של שמש יוקדת, מי יחשוב על כובע שמש ל-5 דקות הליכה. שמתי את ידי על ראש האשה כמברך אותה אבל כוונתי הייתה שלא נגמור עם מכת שמש בחדר מיון, ומה איתי- שהשם יברכני. הגענו לסופר הרחוק ביותר עייפים הרוסים מזיעים ועצבנים. כשסרקנו את מדפי הסופר נהיינו גם מאוכזבים. ואיזו אכזבה, לא היה שם זכר לקופסאות שימורים לא של אפונה ולא של שרימפס. למעצמה הגדולה בעולם לא הגיע פטנט קופסאות השימורים. בושה זה מה שיש לי לומר.

זה היה למעשה מרכז מסחרי קטן ובקרבת הסופר שלנו היתה מכולת. נכנסנו אליה ברגל ימין ויצאנו בשמאל. אבלים וחפויי-ראש עמדנו בפינה מוצלת לתפוס טקסי קטן לחזור אל האורז היבש שלנו אבל גם הטקסי בושש לבוא. יום של אכזבות שהולכות ונערמות. האשה לידי אומרת לי "אלברט יש שם ממול 7ELEVEN בוא רגע נראה אם יש לו משהו" אבל כאן כן התווכחתי כי יש גבול לכל תעלול, "עזבי כבר דחילק את לא רואה שלא הולך לנו היום" אבל מה לא עושים בשביל שלום בית. ניגשנו גם ל-7ELEVEN וכאן אני רוצה לציין דבר: אילו הייתי שומע את הדברים שאני עומד להגיד מצד שלישי לא הייתי מאמין להם וגם לקוראים זו ההחלטה האישית שלכם.

אני לא ראיתי- אשתי שמה לב והצביעה על אחד המדפים הקיצוניים: תראה מה יש כאן אלברט שתי קופסאות אפונה. כשהתקרבנו אלו היו של המותג שאנחנו משתמשים בבית תוצרת פנמה ' Del Monte', אני חי בפנמה. עם העין הגדולה שלי ולאחר המסע המפרך שעברנו ביקשתי עוד קופסה אך הבחור שם אמר שאין לו יותר אלו שתי הקופסאות האחרונות. מה עושה אפונה תוצרת פנמה בארה"ב ועוד ב-7ELEVEN נידח לא יודע, לא העסקתי את עצמי בשאלה הזאת, אבל מעכשיו כן אעסוק בשאלה הבאה ובדבר הבא, ושוב לא הייתי מאמין לשום מילה אילו לא הייתי רואה את הדבר הבא בעיני, במו שתי עיני.

אני מעיר לאשתי בצחוק: חסר איזה רסק עגבניות ואנחנו מלכים ואשתי עונה על ההומור שלי ברצינות רבה: אז תאכל את האפונה בלי רסק אל תתפנק. ניגשנו לקופה ובדרך, שוב אשתי שמה לב ומצביעה על קופסת שימורים קטנה של רסק עגבניות זרוקה כלאחר יד על אחד המדפים: לא מאמינה למראה עיני תראה את זה אלברט.

שוב התקרבנו וראינו קופסה קטנה של רסק עגבניות מהמותג שלנו בפנמה. ושוב עם העין הגדולה שלי ביקשתי מהבחור עוד אחת לעזאזל – למשמע צעקת אשתי קופסה אחת מספיקה ויותר והבחור עונה לי: סורי זאת הקופסה היחידה שנשארה אין עוד.

חזרנו למלון מבסוטים ועברנו אחלה שבת עם האוכל שהזמנו בתוספת אפונה טעימה ואורז כיד המלך. הסיפור היפה לשבת נגמר ובעצם הוא נגמר עם שתי קופסאות האפונה. רוצה לומר כי אילו הסתיים שם עם שתי קופסאות השימורים של אפונה לא הייתי מתעכב והייתי מסיים שם את סיפורי המעניין. אולם ומעבר לשתי קופסאות האפונה 'היחידות' מהתוצרת של 'פנמה' הופיע עוד דבר; עוד קופסת רסק עגבניות 'יחידה' שחיכתה לנו על המדף מתוצרת 'פנמה' וזה כן אומר דרשני. אין ספק כי כל איש מאמין יודיע כי זו בעינה ההשגחה האישית ואם לא כן 'השגחה אישית' מהי.

חלילה לי לטעון אחרת או לכפור חלילה בקיום 'ההשגחה האישית' שהינה עיקר מעיקרי יהדותנו, ועל-מנת לקרוא לדברים בשמם 'השגחה אישית' היא סוג של נס גלוי שנגלה למי שיאה לו השגחה אישית, דהיינו למי שזכה להבחין בהשגחה זו כגון במקרה שלי בו זכיתי לעמוד על מקור הדברים ולהבחין ממעוף של ציפור בהתהוותם: ביקשנו בלב שלם לשמור ולהתענג על השבת – יד השם לא תקצר גם במרחקים ואף במקומות שאפונה ורסק עגבניות (גם אוריגינלים גם תוצרת פנמה) אינם בהישג יד.

הטיעון שלי איפוא הוא לא בקיום ההשגחה האישית כי אם בהבנת ההשגחה האישית ומהותה, היינו בהבנת הניסים בין הגלוים ובין שאינם גלויים לעינינו. במשנה מסכת אבות כתוב על עשרה דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות- כגון המַּן שהזין את ישראל 40 שנה במדבר, 'פי הבאר'- בארה של מרים שהשקתה את עם ישראל במדבר והלכה עימו ממקום למקום, הקשת שהייתה לאות ברית שלא יהיה עוד מבול, פי הארץ שבלעה את קורח ועדתו וכול'... התנאים במסכת אבות מונים למעשה עשרה ניסים שנבראו ערב שבת במהלך בריאת העולם ועתידים להתהוות לעינינו בניגוד גמור לטבע העולם, ואני הקטן טוען כי גם האפונה שלי נבראה עם בריאת העולם; נא לא ליפול מהכיסא.

ולא רק האפונה כי אם גם השעועית ועלי הגפן ומדינת ישראל עם ממשלתה הנוכחית וגם טראמפ הג'ינג'י שהטיב עם ישראל, ואי-שם קיים עוד טראמפ שהיה רע מביידן אך לשמחתנו נותר ללא מעש מבלי להשתלב בדרכנו הנוכחית. במילים קצת יותר עמוקות, צמוד לשתי קופסאות השימורים של האפונה ורסק העגבניות שנבראו בבריאת העולם והונחו על אותו מדף של ה-7ELEVEN שנקלענו אליו, נבראו לידם גם קופסאות של עלי-גפן ושרימפס ושעועית ירוקה גם שעועית לבנה. בנוסף גם נברא מדף שלא הכיל מאומה- לא אפונה ולא שרימפס, בקיצור בלתי אנושי כל סוגי המדפים והמוצרים שהונחו עליו נבראו באותה בריאה ואנחנו, אני ואשתי, בחרנו, לא נקלענו, במדף הזה דווקא מתוך אינסוף מדפים שעליו הונחו האפונה ורסק העגבניות.

כלומר יכולנו להגיע לאותו 7ELEVEN עם מרצדס ולקנות שרימפס מעושן, גם יכולנו להגיע באובר ולקנות שתי בירות ופיסטוקים. המצב האישי שלנו באותו יום אותה שעה דקה ושניה, שלי ושל אשתי, שבו בחרנו ואותו שרטטנו מרצוננו החופשי, כל אחד לחוד ושנינו ביחד, הוא אשר הביא אותנו באופן יחיד וטבעי לאותו סופר ומדף מיוחדים מתוך אינסוף סופרים ומדפים הממתינים לנו מתקופת הבריאה. ומה עם יתר הסופרים המדפים והמוצרים האינסופיים שנוצרו ליד אלו שלנו בזמן הבריאה? אין לי מושג, לא ביקרתי בהם.

כתב הרמב"ם בפירוש המשניות כי "כל הניסים טבעם הושם כבר בבריאה". ובדומה גם לפי רבינו בחיי בן אשר "מאמר זה של חז"ל (על נס קריעת ים סוף) בא לתמוך בדעה כי מששת ימי בראשית אין שום שינוי בבריאה, וכל הניסים והנפלאות שנעשו לאחר מכן כבר הושמו בטבע העולם ולכן אין בדבר יציאה מגדר הטבע".

הטיעון שלי איפא מלבין שתי קושיות במחיר אחת: צלילה לעומק הבריאה המקורית מחד ועמידה מאידך גיסא על מהות הבחירה החופשית בפועל. זה האופן היחיד בו ניתן לזווג את הבחירה החופשית של האדם בצל בריאתו של בורא עולם. הבריאה כללה את מלוא האופציות שאדם יכול לחפוץ בהם מרגע היווצרותו ברחם אימו ועד יומו האחרון.