הסוד הכמוס של חולשת ישראל

קוד: הסוד הכמוס של חולשת ישראל בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: albertshabot @ gmail.com

מה הביא את ארדואן לסחוט את ישראל, פעם במרמרה כאשר הוא היה הצד התוקף ודווקא ישראל המותקפת ביקשה סליחה ממנו, ועכשיו בפרשת החטיפה, פשוט חטף זוג ישראלי בשביל לבקש עבורם דמי פדיון. ממשלת ישראל התחננה על עצמה, ביקשה רחמים מהחוטף ובקשתה למרבה המזל התקבלה. אין ספק שישראל שילמה דמי כופר באופן זה או אחר, ימים יגידו מה היה סוג הכופר. השאלה המכאיבה לא פחות האם ארדואן היה מבצע מעשה נועז לחטוף זוג אירופאי רוסי או אמריקני ולבקש עליו כופר? לא ולא אין לו את התעוזה לעשות זאת כי יש גבול לכל דבר וגם ארדואן הדיקטטור מכיר את כללי המשחק, עם מדינות לא מתעסקים.

ישראל היא לא מדינה חלשה. היא מדינה חזקה בהרבה מובנים כלכלית צבאית מדינית, יש לישראל השפעה מדינית באזור ובכל העולם. היא רחוקה מלהיות מעצמה אך גם רחוקה מלהיות מדינה חלשה. גם המרּים באויבי ישראל יודעים זאת כולל האויבים השכנים, העזתים חמאס הרשות הפלסטינית, אבל תמוה אף הם סוחטים לא פעם את ישראל ומבצעים מעשים נועזים שלא היו מבצעים אותם כנגד ישות אחרת שאינה ישראל, גם לא נגד חמולה. גלעד שליט, האם חמאס היה מעלה על דעתו לחטוף חייל מצרי ולבקש מהמצרים שיפתחו את מעבר רפיח תמורת שחרורו? ולא שהם מפחדים מהמצרים, פשוט הם יודעים את כללי המשחק עם מדינות לא מתעסקים. סחיטת מדינות שמורה למעצמות, ארה"ב יכולה לסחוט את ישראל, רוסיה יכולה לסחוט את אוקראינה אבל ספרד לעולם לא תעלה על דעתה לסחוט את שכנתה פורטוגל כי אלה כללי המשחק.

אבל למה ללכת רחוק עד המדינות בואו נישאר בתוך גבולות ישראל. אזרחי ישראל הערבים בעלי התעודה הכחולה, האם המעשים הנועזים שלהם יכולים להתרחש במדינה זרה אפילו במדינה חלשה נאורה ודמוקרטית? פיגועים טרוריסטים מתחוללים אמנם בכל העולם גם בתוך המעצמות אבל מגנומטרים, היעלה על דעת שממשלת צרפת תשקול אם להציב מגנומטרים או לא להציב מגנומטרים בפינה רגישה בפריז שמא הדבר יעלה את סף הרגישות של קבוצה רגישה בפריז, בפולין בצ'כיה או במעוז אלים בהארלם? משטרת ישראל ומשמר הגבול אינם ישויות חלשות ובלשון המעטה ובכל זאת גם לילד ערבי שלא מלאו לו עשר יש את התעוזה לזרוק אבן על משוריינת צה"לית חולפת או על ניידת משטרה תקנית.

השאלה היא לא מקור התעוזה כי אם מקור החולשה של ישראל, הכיצד אנו בעלי התעוזה האמיתית שהקמנו מדינה יש מאין כנגד כל הסיכויים, כנגד כל הערבים שהיו חזקים פי כמה והבסנו אותם בזכות תעוזתנו לא בזכות כוחנו – הכיצד ניצני החולשה הזאת השתרשו דווקא בנו. השבוע קראתי את פרשת וישלח ועניתי על השאלה הקשה הזאת.

דינה הבת היחידה של יעקב אבינו יצאה יום אחד לטייל ברחובות העיר, כך מספרת לנו פרשת וישלח. הבן המפונק של מושל העיר נתקל בה באחת הסימטאות, חטף ואנס אותה באכזריות, אונס שפל לכל דבר ועיקר. אבל הוא גם אהב אותה, אהב את אנוסתו. קיים הסימפטום הנפשי המוזר הזה עד היום, להתאהב בקרבן, הדחף לרצות את הקורבן ולהתחבב עליו. אולם הבחור המפונק הלך עוד יותר רחוק וביקש למסֶּד את הקשר עם אנוסתו, להתחתן איתה והוא דרש מאביו המושל הכל-יכול לבקש מאבי הנאנסת את ידה כדת וכדין. התורה מדגישה כי יעקב אבינו דווקא שמע על האונס האכזרי שביתו חוותה ובכל זאת נטה לסור למרות השליט ולהסכים לבקשתו שמא יעניש אותו על סירובו.

ברם התורה מתארת לנו את התמונה המלאה שמא ישתבשו מחשבותינו ונסתפק רק בתמונה החלקית של פחד יעקב אבינו מהמושל. אדם מפוחד הוא אדם חלש ואין זה האיש יעקב אבינו. הוא לא מחל על כבודו ועל כבוד ביתו והיה מוכן להיעתר לבקשת המושל מתוך החולשה לשמה שמא יאונה לו ולמשפחתו רע, השורות הבאות יתעדו לנו, כך ממשיכה התורה ומספרת כי יעקב לא חשש מהמושל כי אם ביקש לו ולמשפחתו שקט תעשייתי בקרב העמים אשר סביבו. והנה השתלשלות הדברים כפי תיעוד התורה.

בסוף יום העבודה בדרך חזרה הביתה שמעו בני יעקב על אונס אחותם ודמם רתח. לא כל האחים דמם רתח מזעם, חשוב לציין, כי אם רק שני אחים מתוך השנים עשר, שמעון ולוי. השניים התוו במהרה תוכנית פעולה אופרטיבית בבסיסה עמד גורם ההפתעה והתחבולה הותוותה כטקטיקה.

שמעון ולוי לקחו את העניינים לידיים וניהלו משא ומתן ישיר עם החתן ואביו שבאו לבקש את יד אחותם הנאנסת לחתן שאנס אותה. שמעון ולוי לקחו את רשות הדיבור ואמרו להם: אנחנו אנשים עשירים ואנשי שלום, רוצים להתמסד כאן לחיות בקרבכם וגם להתחתן איתכם אבל יש לנו את המסורת מאבות אבותינו למול כל זכר. אם ברצונכם שנחיה בקרבכם ונתחתן איתכם כדת וכדין תצטרכו לכרות את בשר ערלת כל זכר אשר בקרבכם, זה התנאי היחיד שלנו.

ויאמרו אליהם לא נוכל לעשות הדבר הזה לתת את אחותנו לאיש אשר לו ערלה, כי חרפה היא לנו. (בראשית לד, יד)

התנאי נשמע הגיוני בעיניהם והתקבל דווקא מהטעם המעניין שלטשו את עיניהם לעושר הרב של חמולת יעקב "גם ההון והנכסים של יעקב יהיו בסופו של דבר לנו" – כך שכנע המושל את כל אנשי עירו לכרות את בשר ערלתם ואכן הם מלו ביום אחד את עצמם. ביום השלישי כאשר הכאב מכריתת הערלה בשיאו לקחו שני האחים שמעון ולוי את חרבם ויהרגו את כל הזכרים שבעיר ללא שום התנגדות. גם האנס ואביו נהרגו, כספם וצאנם נלקח שלל על-ידי שני האחים כולל נשיהם ובנותם. אחותם חזרה איתם.

כאן קרה דבר מעניין. במקום שיתקבלו על-ידי אביהם ואחיהם כמנצחים שהשיבו לחיקם את אחותם השבויה זאת במעלה ראשונה וגם עשו צדק. מה יותר צודק מלהרוג את מי ששבה את אחותם אנס אותה ובכוונתו הוא ובני עירו לשדוד בעתיד את הונם, כך התוכנית והמזימה השמורות להם מצד המושל ועמו. אבל במקום טפיחה על השכם אביהם גער בהם:

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפרזי; ואני מְתֵי מספר ונאספו עלי והיכוני, ונשמדתי אני וביתי. (בראשית לד, ל)

יעקב אבינו ביקש ליישם את האסטרטגיה של 'שקט תעשייתי בכל מחיר' גם במחיר של להיאלם דום מול עושק וחמס. גם מול אונס של בתך אהובתך ומסירתה מרצון לידי האנס. משוואה מתמטית פשוטה: שקט תעשייתי שווה את השרידות, שווה בהחלט, כך יעקב אבינו אבי האומה אשר עם ישראל נקרא בשמו.

אבל האמת לאמיתה הפוכה, מי שמגלה חולשה מסכן את שרידותו וכבודו נרמס ומנגד מי שמתאזר בעוז נותן תוקף לשרידותו וכבודו נשמר. גם התורה נותנת תוקף להיגיון האנושי הבסיסי הזה וכבר בפרק ל"ה הבא מתעדת בתחילת הפרק את מצב השרידות של בית יעקב ומתמקדת בנתון הזה:

ויסעו; ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב. (בראשית לה, ה)

'חתת אלהים' זו האימה שאתה משרה על סביבתך והיא נגזרת ישירה מהעוצמה והחוסן שהינך מקרין על האנשים והסביבה. התורה קישרה ישירות בין המעשה הנועז של שמעון ולוי והאימה שנפלה על הערים אשר סביבותיהם. איש לא התקרב לשיירה של יעקב כי עם בני יעקב לא מתעסקים, אלה כללי המשחק.

התורה מתחה ביקורת ישירה על יעקב אבינו שהנהיג את אסכולת השקט התעשייתי והיה מוכן להשלים עם אונס ביתו ואף למסור אותה לידי האנס בתמורה לשקט תעשייתי. זו הייתה עמדת יעקב בדיעבד והדגש על בדיעבד, גם אחרי ששמעון ולוי עשו צדק, הרגו את האנס השפל יחד עם אביו ובני עירו שזממו לשדוד בבוא היום את בני יעקב. לא על שום מה התורה תיעדה את המזימה הזאת:

מקנהם וקניינם וכל בהמתם הלוא לנו הם, אך נאותה להם וישבו אתנו. (בראשית לד, כג)

כך שכנע אב האנס, המושל, את בני עירו שיקבלו בינתיים את התנאי של בני-יעקב לעשות ברית מילה, כי קניינם ובהמתם – זה הפרס האמיתי שמחכה לנו בסוף היום. הם זממו ללא כל ספק להרוג את בני-יעקב כי איש לא יתן את קניינו בלי להילחם. והנה שמעון ולוי קראו נכונה את תמונת המצב, הרגו את מי שאנס את אחותם ואת מי שזמם להרוג אותם, חזרו בראש מורם עם השלל בידיהם ואחותם איתם. זה מצב הבדיעבד שיעקב אבינו דחה אותו למרות ועל אף ההצלחה המסחררת והצודקת של שני בניו.

ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי: עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפרזי; ואני מְתֵי מספר ונאספו עלי והיכוני, ונשמדתי אני וביתי. (בראשית לד, ל)

אבל איש לא נאסף עליו. איש לא היכה אותו. נהפוך כולם חששו מפניו וכיבדו אותו. ושוב לא על שום מה התורה תיעדה את זאת בסמוך לניצחון הגדול של שמעון ולוי:

ויסעו; ויהי חתת אלהים על הערים אשר סביבותיהם, ולא רדפו אחרי בני יעקב. (בראשית לה, ה)

התורה מתחה ביקורת חד משמעית על תפיסת העולם האסטרטגית – אם תרצה 'הדיפלומטית' של יעקב אבינו, ובמקביל העלתה על נס את הגישה הכנה והאמיצה של שני בניו שמעון ולוי. חשוב לציין כי על אסכולת השקט התעשייתי מנויים כל בני-יעקב, כל משפחתו ואחד עשר ילדיו. מלבד שני האחים שמעון ולוי.

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים, ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר. (בראשית ל"ד, כה)

איש מהאחים לא היה עימם כי איש מהאחים לא הסכים עם דעתם או עם גישתם. איש מהאחים לא השתתף במלחמה הצודקת הזאת.

כה עמוק מושרשת בתוכנו הגישה המחפירה הזאת 'לפתור כל בעיה בדרכי דיפלומטיה גם אם יש את הצורך להתרפס ולהוריד את הראש'. 'לוותר, זה לא אומר להפסיד זה לגבות בדרכי דיפלומטיה בלי להסתכן'. 'להיות נחמדים' במילים של היום. זו הגישה של בני יעקב לדורותיהם. שמעון ולוי אחינו, הם חלק מעם ישראל אבל הם המיעוט.

זה המיעוט שקם יום אחד וביקש בשם כל העם היהודי את תקומתו, כנגד כל הגישות התפיסות והטקטיקות המתסכלות של עם ישראל לדורותיו. כנגד כל הסיכויים. זה אותו מיעוט שהצליח להביס את כל צבאות ערב במלחמת ששת הימים. זה אותו מיעוט שאמר לכל העולם: אנחנו כאן אם תרצו או לא תרצו, אם תאשרו או לא תאשרו.

אבל אותו מיעוט הלך והטשטש עם השנים עד שנפל וצנח, זכרו אבד. טוב שיש לנו את התורה שתזכיר לנו את קיום האופציה האחרת, את המציאות הגישה. חזרנו אל בורות המים וחיש מהר חזרנו בנו. יש לנו כבר מדינה כך אמר הרוב. המיעוט האמיץ עשה את שלו המיעוט יכול להתנדף. אפשר כבר לחזור אל חוכמת החיים בה דבקנו אלפי השנים. אין בעיה שלא ניתן לפתור אותה בדרכי דיפלומטיה, אז נוריד קצת את הראש מה נפסיד. ותשמעו משהו חכם: לוותר, זה לא אומר להפסיד! זה אומר לגבות בדרכי דיפלומטיה בלי להסתכן, זה האלף בית של דיפלומטיה.

זאת ישראל. זאת תפיסת הרוב. זאת תפיסת הימין והשמאל, זאת תפיסת נתניהו ובנט וליברמן ולפיד וגנץ. ושקד ודרעי וזנדברג ובר-לב ואקוניס. לא אספור את כולם אבל זאת תפיסת הפוליטיקה והדיפלומטיה הישראלית. זה אם תשאלו מה הביא את ארדואן לסחוט את ישראל ואיך זה ישראל מדינה חזקה אבל חלשה. ואיך זה ילד ערבי שלא מלאו לו עשר יש את התעוזה לזרוק אבן על משוריינת צה"לית. איך זה לעזאזל.

אבל עדיין מהדהדת תשובת שמעון ולוי לאביהם אשר גער בהם על שהפירו את השקט:

ויאמרו: הכזונה יֶעשה את אחותנו. (בראשית לד, לא)