קוד: ריאיון עם א-להים בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: albertshabot @ gmail.com
פרק ראשון
תארו לכם פגישה פנים מול פנים עם אלוהים, איזו שאלה הייתם שואלים אותו. בואו נתאר פגישה כזאת. ערוץ 13 שלח כתב לראיין את אלוהים ודווקא בחר כתב אתאיסט כך שלא יהיה ראיון מלטף. שם הכתב רוני.
רוני: "שלום לך. תשמע אין לי שום ודאות שאני יושב מול אלוהים בורא שמים וארץ. אינני מאמין שיש דבר כזה ואני חושב שאדוני עם כל הכבוד הוא איש בשר ודם כמונו, במקרה הטוב מתחזה עד הזוי. זו האמונה האישית שלי אבל בכל זאת דווקא אותי שלחו לפגוש אותך בתואנה שאשאל שאלות מכשילות ונוקבות".
אלוהים: "בסדר גמור מקובל עלי".
רוני: "בכל זאת ובשביל שהראיון שלנו יזרום ויצליח ולעת עתה אנסה לצאת מנקודת הנחה וכאילו אני יושב מול האלוהים במלוא הדרו בכבודו ובעצמו, סוף כל סוף אני כתב בכיר מקצועי ואעשה שיצא מתחת ידי ראיון טוב ומקצועי".
אלוהים: "גם זה מקובל עלי בוא נתחיל מהי שאלתך הראשונה".
רוני: "זאת בדיוק הבעיה, השאלה הראשונה. אי אפשר לתאר כמה אנשים צופים בנו עכשיו ולא רק מישראל, הרייטינג בשיאו וכולם מצפים ממני להתחיל בשאלה הכי גדולה הכי מעניינת שאלת פיצוץ... האמת השקעתי הרבה מחשבה באיזו שאלה להתחיל, חשבתי להתחיל במי אתה או מאיפה המקור שלך, או אפילו מי יצר אותך. באמתחתי עוד הרבה שאלות מעין אלה ולומר את האמת לא הצלחתי לבחור בשאלה הטובה מכולן, שאלה שתשאיר את הצופים איתנו בלי שיעברו לעמית סגל בערוץ המתחרה, לא אמרתי 14.."
לקח נשימה עמוקה והמשיך "ואמנם אני אתאיסט אך אתאיסט יהודי ובתור שכזה אעביר לך את השאלה הראשונה שאתה תענה עליה: מה היא השאלה הקשה ביותר שניתן להפנות לך אדוני".
אלוהים: "תפתח את ספר בראשית וקרא נא את הפסוק הפותח".
רוני עשה בדברו וקרא את הפסוק הראשון: "בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ". "איפה השאלה אדוני".
אלוהים: "מתפלא עליך בדיוק קראת אותה"
רוני: "לא רואה שום שאלה"
אלוהים: "אוקה אשים לך אותה בפה. האם אלוהים האחד היחיד בורא עולם צריך להישען על "הנחה בומבסטית" בשביל להודיע על עובדת קיומו? בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ- מה זו אם לא הנחה! אני בראתי אני עשיתי... האם הבורא אמור לפתוח בהיפותזה כזו?! האם בורא היקום וכל אשר בו יודיע על עובדת קיומו באופן תיאורטי ובאמצעות הנחה או באופן מעשי באמצעות עובדה ברורה ומובנת. הזוהי הדרך האצילה?".
רוני: "וואו 100% אתה צודק! אבל אני רואה מולי רק את השאלה אין שם שום תשובה".
אלוהים: "ומי אמר לך שדיברתי על עצמי? בכל התורה בכל חמשת חומשיה לא הצבעתי על קיומי או על עצם מהותי ולו ברמז גם לא במילה אחת".
רוני: "!... לא מבין"
אלוהים: "שם התואר 'אלהים' הוא אתה הוא היא וכל היצורים חיים שישנם ביקום".
רוני: "! "
אלוהים: "אלהים זה שם-תואר לכל מה שאתם קוראים נשמות נפשות ורוחות שהיקום החומרי משקף אותם או מבטא אותם".
רוני: "אז אני בראתי את היקום"
אלוהים: "לא, לא בראת את היקום. כידוע לך הפועל 'ליצור' זה לייצר יש מיש כגון לייצר שולחן, בניין, תמונה... מייצרים שולחן מעץ שכבר קיים מעבדים את העץ, בעוד הפועל לברוא זה לכונן דבר יש מאין ובמקרה שלך רוני, נשמתך לא מכוננת את הדבר ולא יוצרת אותו כי אם חווה את הדבר בכל רגע נתון יש מאין וניתן בהחלט להגיד כי היא בורא אותו".
רוני: "אם כן אני בורא בכל רגע נתון את התמונה שנגלית לעיני בכל רגע ואם כן יש להגיד 'אלוהים' שהוא אני וכל היצורים חיים בוראים בכל רגע את השמים ואת הארץ, מדוע איפא השתמשת בפועל ברא בעבר, היה צריך להיות 'בורא' בהווה".
אלוהים: "כי התמונה שנגלית לעיניך נעלמת בכל רגע נתון ותמונה חדשה מופיעה במקומה וממלאת אותה כאשר התמונה הישנה כבר איננה. כלומר נשמתך חווה את הבריאה רק בעבר שאם לא כן, כלומר אילו התמונה שחווית עדיין מתקיימת לנגד עיניך לא היית חווה בריאה כי אם יצירה".
נעזוב את הדו-שיח היצירתי של רוני עם אלוהים ונחזור לעט שלי. הייתי רוצה להדגים עבורכם את 'תנועת הנשמה'. לא שלכם, לא של הגוף שלכם כי אם של הנשמה שלכם שאין לה קיום במציאות הפיזיקלית. הנשמה היא מעין רעיון האם יש לרעיון ישות פיזיקלית? האם יש לרצון מקום במציאות הפיזיקלית. לדידי ההגדרה הטובה ביותר עבור 'הנשמה' היא הפונקציה של הפוטנציאל. הנשמה היא 'פוטנציאל'.
קשה לנו להגדיר משהו שאין לו קיום פיזי. אמנם אני יכול להגדיר רעיון או רצון מסוים אבל כשאני עובר לנשמה כישות מכוננת, קיימת, או אז הערך 'קיימת' מקשה עלי. בכל זאת ננסה להתעלם כרגע מהפיזיקה ולראות בדמיוננו ישות של נשמה או של נשמות, של פוטנציאלים מרחפים אך ללא אוויר ללא קיום פיזי. וכאן יש מקום לאינסוף, אפשר להבין את המונח אינסוף כאשר הכוונה לישויות שאין להן צורך במקום בשביל להתקיים. אפשר להגיד יש רעיונות אינסוף רצונות אינסוף וגם נשמות אינסוף.
אינסוף פוטנציאלים ריחפו באוויר וביקשו להוציא לפועל את הפוטנציאל שלהם. זו אם תרצו הנקודה הסינגולרית של הביג-באנג. אינני מנסה לתאר את המפץ הגדול כי אם להתקרב עד כמה שאפשר לדמיון. יש בנמצא אינסוף פוטנציאלים... של אדם, סוס, תולעת קוף וגם אטום, כן אני מתכוון לאטום, שימו את הערך 'אטום' בויקיפדיה וראו עד כמה הערך הזה מורכב בעיקר אקטיבי. גרעין האטום בעל מטען חשמלי חיובי מוקף באלקטרונים שליליים הסובבים אותו במהירות אדירה עד כדי לא ניתן לייחס לאלקטרון מיקום ומסלול מדוייקים. תנועת האלקטרונים סביב הגרעין מזכירה את כוכבי הלכת הסובבים את השמש. יש לציין כי כל יסוד בטבע מאופיין באטומים, הגוף שלנו מורכב מאטומים, גם האבן העץ והכוכבים וכוכבי הלכת. לכן אין שום סיבה להוריד את האטומים ממצבת הפוטנציאלים של האדם הסוס התולעת... גם האטום משקף פוטנציאל נתון.
שוב, אינסוף פוטנציאלים ריחפו באוויר וביקשו להוציא לפועל את הפוטנציאל שלהם מהכוח אל הפועל. ביקשו מעצמם מהקואליציה האינסופית שלהם. הנשמה שלי לבדה חסרת אונים גם עוד עשר נשמות יחד חסרות אונים, גם ביליונים וטריליונים... אולם כאשר האינסוף פוטנציאלים מתחברים יחד להיות לאחד יש בהם את הכוח להוציא לפועל את הפוטנציאל שלהם יחד ושל כל אחד לחוד, כך מלמדת אותנו המציאות. הישות האלוקית שאנו מזהים היא סך כל הפוטנציאלים האינסופיים יחד. אני ואתה חלק מהישות הזו, חלקים אינטגרלים ממנה.
הייתה זו סקירה כוללנית של סיפור הפוטנציאל שבעגה שלנו נקרא נשמה נפש או רוח. אם כן באו כל הפוטנציאלים האינסופיים וטיקסו עצה כיצד להביא את הפוטנציאל שלהם מהכוח אל הפועל. הערת אגב, הערך 'אינסופי' שאני משתמש בו פה הוא תקני כי שוב, לפוטנציאלים המרחפים הללו אין מקום לכן ניתן להכריז עליהם כפוטנציאלים אינסופיים כי אינם צריכים מקום פיזי שמטבעו סופי הוא ומוגדר.
כך נולד החומר. המשמעות הנגזרת מהשאיפה להביא את הפוטנציאל מהכוח אל הפועל היא ליצור הגדרה, הם ביקשו הגדרה עבור הפוטנציאל שלהם והחומר הוא האובייקט שבאמצעותו ניתן להגדיר כך נולד החומר.
ועדיין חייב לכם את 'תנועת הנשמה' כיצד היא חשה את החומר, כיצד צועדת ממקום למקום, כיצד מתקיימת התנועה שלה למרות ואין לה מקום, היא לא ישות פיזיקלית שביכולתה לנוע ואם כן נותרה רק אפשרות אחת, שהחומר ינוע סביבה או אז היא תחוש את החומר ותנועתו. אבל גם כאן מתגלעת בעיה, החומר אינו ישות עצמונית שניתן לבקש ממנו להביא פוטנציאל זה או אחר אל הפועל. החומר הוא גולם ניתן לעשות ממנו הכל אך אינו ישות בפני עצמו, ישנה האפשרות להניע אותו אך אין מצב שינוע בעצמו לבד כי אינו ישות רציונלית, הוא נוצר בשביל לשקף ישות אך הוא בעצמו אינו ישות ואם כן ובהעדר רצון לחומר הדומם האפשרות היחידה היא לסדר את החומר בסדרות מגוונות שניתן לחוש דרכם את התנועה מה שנקרא אנימציה, אשליית תנועה. הדוגמה הבאה תבאר לנו את התנועה הזו.
בואו ניקח תנועה פשוטה של מחיאת כפיים, מחיאה אחת בשתי ידיים. יד אחת למעלה ושנייה למטה, כך זה מתחיל. נניח שהמרחק בין שתי הידיים 40 ס"מ ופעולת המחיאה אורכת שנייה. יד ראשונה נעה מטה שנייה מעלה בכיוון ההפוך ונשמע צליל של מחיאת-כף בסיום הפעולה, יש תוצאה מהתנועה הזו. אם כן כל כף-יד נעה מרחק של 20 ס"מ נפגשות באמצע ויוצא צליל.
בואו ננסה לדמיין עכשיו את אותה תנועה אך נחלק אותה לארבעה שלבים, נמקם ארבע זוגות ידיים על אותו מסלול במרחק של 10 ס"מ במקום 40 ונבקש מארבעתם להתחלק במשימה, כל אחד יבצע את רבע המשימה בלבד דהיינו ינוע 10 ס"מ והתנועה של ארבעתם תתבצע בו בזמן. בתום פעולת הארבעה יישמע אותו צליל של מחיאת כף ונקבל את אותה התוצאה ברבע שנייה במקום שנייה אחת. בואו נמקם עכשיו 10 זוגות במרחק של 4 ס"מ שיתחלקו במשימה ינועו יחד שיביאו לאותו צליל ואותה התוצאה תתקבל בעשירית השנייה. נשים 100 זוגות נקבל אותו צליל במאית השנייה. אלף זוגות- אלפית השנייה. טריליון זוגות יונחו וינועו בו בזמן על אותו המסלול, אותה המשימה תתבצע בטריליונית השנייה ותביא לאותה תוצאה. אותו הרצון שביקש להוציא לפועל את פעולת מחיאת הכף יצא לפועל בטריליונית השניה.
וכך זוגות הידיים יתרבו על אותו המסלול עד למספר אינסופי שאינני יודע להצביע עליו, דבר שיהפוך את משך התנועה הנגזרת מהרצון הפוטנציאלי להבזק, הוא יחידת הזמן שאינה מתחלקת או ניתנת לכימות.
ניתן להגיד כי כל התנועות הנגזרות והמשקפות את הפוטנציאלים השרועים במרחב נעשו נעשים וייעשו בהבזק אחד ללא האמצעי של יחידות הזמן המוכרות לנו. כך חווה הנשמה את החומר וכך יוצא הפוטנציאל שלה מהכוח אל הפועל. זה אם תרצה ההסבר הפיזיקלי למיקום הנשמה ולנצחיותה. ההסבר המתומצת הזה פותח פתח עצום מימדים של שאלות ותהיות, זאת כי האדם החושב חייב לקבל את ההסבר הזה כי הוא מתיישב עם ההיגיון והמידע שאסף עד כה, אך בו בזמן אינו יכול לקבל אותו ולהפנימו כי סותר את עצם קיומו ומהותו שיחידות הזמן הן היסוד שלהם. מה זה זמן איפוא, הכיצד אנו חשים את יחידות הזמן הגם ובמציאות המקורית שלנו אין להן משמעות. האם ההסבר המתומצת הזה אמור להתיישב עם התפיסה שלנו, האם אמור לשנות אותה, להשתלב איתה, ובכלל מה התכלית של ההבנה המחודשת זו כי הרי אנו חיים את חיינו ומתפתחים גם בלעדי הסבך המוזר הזה.
האדם הוא הכתובת של המידע החדש הזה והישות האלוקית שהיא סך כל הפוטנציאלים האינסופיים גם יחד שמה לפנינו טקסט קדום על-מנת שנעמוד עליו בבוא היום ונבין את המציאות שלנו לאשורה. משפחת האדם וכאמור היא חלק אינטגרלי מהישות האלוקית האינסופית זו אבל גם יתר היצורים-חיים הם חלק אינטגרלי ממנה, אף האטום והחלקיק הקטן ביותר המוכר לנו חלק ממנה וכל חלק בתורו משקף פוטנציאל נתון מהקואליציה האינסופית של כל הישויות גם יחד, היא היא הנקראת בפינו הישות האלוקית. ההנחה היא כי יש בידנו היום את הכלים המדעיים להכיל את המידע הזה ולהבין אותו דבר שיתרום להתפתחותנו; זו נראית לי הנחת העבודה של הישות האלוקית.
מה עומד מאחורי צירוף האותיות אלהים, מהי משמעות מילת התואר זו ומה הקשר שלה למילת התואר התאומה והמופיעה בהמשך הטקסט. מהי משמעות מילת התואר התאומה ומהו מקומה בסבך המציאות החדשה והמוזרה הנגלית ברגע זה לעינינו. על כל זה בפרקים הבאים שאפקיד אותם בבלוג האישי שלי ברשת. אינני יודע מתי אוריד את הפרק השני לדפוס, יתכן מחר, בשבוע הבא או בשנה הבאה... מי שהדברים מדברים אליו ומעוניין להמשיך מוזמן להירשם בבלוג והודעה על מאמר חדש תישלח אליו עם פרסומו.
https://albertshabot.blogspot.com