קוד: גוף ונשמה 14 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (14)
זהו. זו היתה תפילתי, בראש בחשיבה, בלי שאף אחד ישמע. וכמו שאמרתי לכם, ולמעשה זה היה יותר דו-שיח מאשר תפילה... כשלוש דקות ארך השיח הזה מול התורה המטיילת העושה את דרכה אל התיבה. אבל כן הסיום היה רשמי: היצגתי את שמה הפרטי ושלוש פעמים את אל נא רפא לה בלחישה קלה...
אינני זוכר מה היה איתה עוד באותו שבת, אבל אני זוכר טוב את יום ראשון לאחר השבת. היא ביקשה פיתאום לצאת, התלבשה יפה ואמרה שהיא מרגישה טוב ורוצה לצאת! חזרה למחרת וראינו משהו מוזר: סטלה ישנה. כמעט הישנה... התופעות המוזרות וההקאות והעיניים והרזון הפיתאומי והגסיסה ממש, התחלפו בתיאבון פיתאומי והעיניים פרחו נפתחו עד שאפשר לבקש ממנה כבר כוס קפה מזה שהיא יודעת לעשות טוב! אני חושב שבכל זאת השיפור הזה נעשה בהדרגתיות, אבל הדרגתיות שמתפתחת ומגיעה אל שיאה בתוך יומיים – מיום שבת עד יום שני – איננה הדרגתיות כי-אם פיתאומיות, ופיתאומיות המושכת את תשומת הלב הכי אפאטי בעולם! אין מי שלא שם לב, כולל הילדים הקטנים שלי... פשוט השתנתה ממצב של גסיסה אל מצב של חיים. דיברתי כבר באותו שבוע עם אחותה, ושאלתי אותה שוב לפשר העניין... היא ענתה לי בכנות: באמת שאינני מבינה אלברט. עושה רושם וכאילו סטלה החלימה! איך? מתי? למה? ובלי כימוטרפיות ובלי שום תרופה... הרי היא סירבה "לבזבז" על עצמה סנט אחד... אמרתי לה: תגידי תודה לאל.
ואני אומר עכשיו לכם, למי שקורא אותי: האם "המשחק" האישי הזה שעברתי בשבועות הקודמים, האם זה אומר משהו? האם זה אומר שאלוהים נמצא? האם זוהי הוכחה חותכת לקיומו וקיום ישותו?
אני שואל ועונה לכם: לא. אין זו הוכחה, לא חותכת ולא חד משמעית, כן זו הוכחה אישית לעצמי, אבל אינני יכול להשתמש בה כהוכחה, ומובן הדבר... ואתם יודעים מה? אפילו אם אצרף לכם את טופס האבחנה של רופא מוסמך ואפילו אם אצרף לאבחנה צילומים ובדיקות רפואיות שיראו שתי תמונות: לפני ואחרי... אפילו הכי אינני יכול להשתמש בזה כהוכחה; כי מותר לחשוד בכוונותי... אולי אני רוצה כל כך להוכיח את קיומו ומוכן אפילו לזייף למענו... אולי לא אזייף אך הרופא פשוט טעה באבחנה! מליון אולי וספקולציות יכולים להתלוות להוכחה כזאת או אחרת, והוכחת קיומו של "אלוהים התיאורתי" המוסכם עליו- לא יכולה להיות מוצגת באופן שכזה. היא חייבת להיות מוצגת באופן מכובד קודם כל, מרשים, גדול, בגודל המתאים לסדר הגודל שלו... חייבת להיות מוכחת "ההנחה" הזאת באופן מושלם: שליטה בבריאה הטוען בעלות עליה. שליטה מוחלטת. ושליטה כזו לא מוכיחים דרך "מקרה" כזה או אחר... ושיהי המקרה הכי גדול ומרגש, כדוגמת המקרה של בת חוה "סטלה". אגב, גם היא לא יודעת עד עכשיו מה פשר הדבר, פשוט היא החלימה ועובדת שוב ונוזפת בילדים שוב, ואפילו הספקתי לריב איתה והלוותי לה כסף – החיים חזרו אל מסלולם. אתם הראשונים שיודעים אודות התפילה המאוד פרטית שלי, גם לאישתי לא סיפרתי, ולבטח לא לסטלה או לאחותה...
זה שם המשחק: שליטה מרשימה בתנאי הסביבה הקבועים. כל מי שמוכיח שליטה מרשימה בתנאי הסביבה הקבועים, הוא אלוהים. מאז ומתמיד ידעתי את זה, הייתי אומר כמעט דגלתי בזה, בנוסחה הזאת; בדיוק שלה, בהגיון שלה, במקום שלה, בגודלה, באחריות המוטלת על מי שמשתתף במשחק הזה, והוא: הוכחת קיום אלוהים. הוא לא רק צריך להרשים אותי במשחק הזה, אלא גם חייב להניח את דעתי האנושית, עד שההגיון שלי יורה לי, שאכן אני רואה לנגד עיני משחק, המעיד על שליטה מוחלטת בתנאי הסביבה הקבועים והסדורים בחוקי הטבע.
בואו נעשה את המשחק הזה, בואו נקיים אותו כלשונו וכהלכתו. נעשה את זה קצר וענייני.לשם כך, אני צריך לשאת בקשה, והפעם אני אשא אותה ברבים, לא רק בראש שלי. אולי בראש שלי אני חושב יותר מהר ויותר טוב, אבל אני יודע גם לסגנן את מחשבותי לא רע... מי כמוך יודע את זאת אלוהים. אני אישית מכיר אותך, והיה לי הכבוד להכירך, וכמו שכתבתי וחשבתי לא פעם, אסיר תודה אני על כל זאת... אסיר תודה אני על הצורה היפה והמתחשבת והמאוד אנושית בה היצגת לי את עצמך, את מהותך, לא רק את גודלך, וגדולתך. כשלעצמי, יכלתי להסתפק במקרה זה או אחר ולקבל את התשובה המלאה והמושלמת לעובדת קיומך, אך אני בשר ודם, וחלש, עד כדי לשכוח ולא להסתפק, לא בהוכחה אחת ולא בשתיים ולא במאה! את כולן קיבלתי באופן שלא אמור להשאיר אצלי שום ספק, כי בכולן סופק הרבד הביקורתי והמפותח שלי, עד לרמה החד משמעית, ובכל זאת, תמיד הרגשתי את הצורך לעוד הוכחה ועוד הוכחה עד אין סוף. זוהי החולשה האנושית רבונו של עולם, והיא לא פסחה גם עלי.
אולם דבר אחד אני רושם לזכותי: תמיד, גם כאשר לא קיבלתי את מבוקשי בזמן, ניסיתי להעיר את ההגיון שלי, ודרכו למתן את החולשות שתקפוני. ידעתי את עובדת קיומך, כי היכרתי אותך. האמנתי בך כי היכרתי אותך. ואני מנסה בכל כוחי לשלב את ההכרות הזו עם הכרתי לעצמי ולסביבתי. אני מנסה להשתלב ברבד השביעי, ואני יודע שאיני ראוי להשתלב בו, אך אני מנסה בעזרתך.
מספיק לי היה המקרה של "סטלה בת חוה" אלוהים. אני יודע שענית לי, ואני יודע יותר מזאת: הרגשתי את האותות לאישורך על המהלך העכשוי שאני עומד להתחיל בו. אני תפילה שאני נמצא בדרך הנכונה; אני תקווה שלא טעיתי.
אנא אלוהים, כמו שענית לי דרך המקרה של סטלה והוכחת לי בפעם המאה אודות קיומך, כך ענה לי ולכל העולם דרך כל חולה הסרטן והאיידס וניווני השרירים ודרך כל חולי מחלה חשוכת מרפה בעולם. שיחלימו כולם, כל העולם מהמחלות האלה. שיילכו מהעולם כל המחלות חשוכות המרפה, שהאדם עוד לא הגיע לדעת לטפל בהם. שיחלימו כל חולי העולם, בכל מקום כל עיר כל מדינה כל אומה כל כפר נידח, שיחלימו מכל מחלה קשה חשוכת מרפה, כסרטן שאנו קוראים לו "רולטה רוסית" אך ידוע לי שהוא מכוון על ידך, ואינני מבטא תלונה בזאת כי-אם הבנה וקבלת עולך ומשפטך התמים; הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט א-ל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא; שכל החולים יחלימו וכל המחלות חשוכות המרפא ילכו מהעולם בבת אחת, היום, יום שישי בשבת קודש, ה-6/1/06. שכל העולם יידע אותך, יכיר אותך, ויאמין בקיומך. אינני יודע אם מגיעה לאדם האופציה הזאת, אינני יודע אם מוכן האדם להתמודד עם האופציה הזאת, ואינני יודע אם יכול האדם לעמוד בניסיון הקשה הזה, כי ממנו נגזרות התחייבויות לא פשוטות, כאשר פירטתי לעיל. אבל אני סומך על רחמיך, ועל טובך, ועל רצונך להטיב עם האדם באשר הוא; אנא ענני. הייתי רוצה לסיים את פנייתי זו, בתפילה מוכרת וידועה של אליהו הנביא בזמן נביאי השקר. אינני יודע אלוהים אם היגענו עד למקום הזה, ואינני בטוח אם לא ירדנו כבר מהמקום ההוא... אנא, שמע תפילתי, ענה לבקשתי, רחם על ישראל עם קדושיך, רחם עלי, ורחם על כל העולם. קבל את תפילת אליהו הנביא כתפילתי.
" ה' אלוקי אברהם, יצחק, וישראל, היום יוודע כי אתה אלוקים בישראל, ואני עבדך, ובדבריך עשיתי את כל הדברים האלה. ענני, ה', ענני, וידעו העם הזה כי אתה ה' האלוקים, ואתה הסיבות את לבם אחורנית ". (מלכים א' יח:לו-לז).
אברהם בן שרה ועזרא שבות
תשובת ד"ר רחמים מלמד-כהן:
אלברט
שלום וברכה
גם אני ממוצא חלבי. אמי רחל מבית קטן (אטאן).
בילדותי ביקרתי פעמיים בחלב, ואני זוכר את המצודה(סיטאדל) ושכונות היהודים.
שמחתי לקבל את מכתבך והמצורפים. העברית שלך יוצאת מן הכלל. היש ישראלי לידך?
בקשר למה שכתבת לאלכס לוין, אתה צודק במאה אחוז, וברצוני לחזק את עמדתך: ישנם מחקרים מדעיים המוכיחים כי לתפילה על חולים, גם כשאינם יודעים שמתפללים עליהם, יש השפעה על ריפויים ושיקומם. כמו כן מצאו אצל חולים שהתפללו על עצמם שינויים ביוכימיים חיוביים במח, אשר גרמו לתחושה טובה ולאופטימיות.
הסיפור של סטלה מדהים, אבל צריך להיזהר מהכללות. יש חולים רבים שמתפללים עליהם והישועה מתמהמהת. נסתרים דרכי ה'.
אלברט, איך היגעת אליי
שבת שלום
מועדים שמחה
רחמים
April 07, 2006
אלברט שבות:
תרגומך לשם משפחתך מ: קטן ל: אטאן - לא השאיר בליבי ספק כי אתה אכן חלבי אסלי!
תודה ד"ר מלמד-כהן על תשובתך, הדבר שימח אותי מאוד. אתה איש זריז אדוני, רק אתמול שלחתי לך את המייל... אולם אני מבין את הזריזות הזאת במובן אחר שנעמוד עליו ללא ספק בהמשך.
תודה גם על המחמאה; אני גם כותב ערבית טוב... יצאתי מסוריה בגיל 19, והספקתי להכנס כשנה לאוניברסיטה של חלב. לא הבנתי ד"ר מלמד-כהן את שאלתך "האם יש ישראלי לידי?" האם כוונתך אם יש ישראלי לידי שעוזר לי בניסוח העברית...? התשובה כן! אישתי ישראלית צברית (אשכנזית), היכרתי אותה בצבא, ואכן היא עוזרת לי לא פעם בלמצוא מילה שאבדה לי בעברית, או בתרגום מילות לועזיות מודרניות שנכנסו לשפה העברית ללא הזמנה... אולם הבעיה האמיתית של אישתי שמרתיחה אותה היא, איך היא הצברית אינה יכולה להגיע לעברית שלי!
בקשה לי אליך ד"ר מלמד-כהן: אנא, אשר לי לפרסם את ההתכתבות ביננו, תחת הקישור של הודעתי לאלכס לוין בפורום אימגו. הדבר חשוב עד מאוד ידידי, ונגזר מהאימרה "ברוב עם הדרת מלך". האמן לי שיודע על מה אני מדבר; אבל אני זקוק לקצת קרדיט ממך בשלב זה, אנא אשר לי לפרסם את המיילים שלי איתך באשכול של אלכס לוין באימגו.(הקישור ששלחתי לך).
אתמול קראתי את הראיון שערכה איתך שרה יוכבד ריגלר באתר "אש", והחלטתי על המקום לפנות אליך.
קח טיפ על החשבון ד"ר רחמים: אין זה יד המקרה.
בתודה ושבת שלום,
אלברט שבות
ד"ר מלמד-כהן:
אלברט
שבוע טוב
לפרסם את ההתכתבות בינינו?
מותרים לכם, מותרים לכם, מותרים לכם.
בעוונותינו הרבים גם זוגתי שתחיה אשכנזיה. לא נורא. אפילו טוב.
ושוב חג שמח
רחמים
April 09, 2006
אלברט שבות:
שבוע טוב ד"ר מלמד-כהן,
תודה על התרתך, שמחתי מאוד על כך. את ההתכתבות פרסמתי כאן:
http://www.e-mago.co.il/phorum/read-5-13169-13169.htm
אם תרצה- ניתן להמשיך ולענות לי דרך המייל, או אתה יכול בוודאי לפרסם את תשובתותיך בהמשך כאן באתר ישירות.
היום החלטתי להתחיל ולחקור אודות השם רחמים מלמד-כהן, וכצעד ראשון שמתי את שימך במנוע החיפוש האינטרנטי של ג'וגל, והיגעתי לשיר הזה, שכתבת בשנה שעברה אם איני טועה. אני מבקש להתחיל את "הפרוייקט" שלי (שיעניין אותך ללא ספק בהמשך) בשיר הזה, ברשותך:
יהי רצון
אלוקים
אַיֶּכָּה!
יהי
יהי רצון
יהי רצון מלפניך
עשה שלום ממרומיך
הופע בעולמך
יהי רצון
יהי
יהי רצון
יהי רצון מלפניך
למען ברואיך
למען ישראל בחיריך
יהי רצון
יהי
יהי רצון
יהי רצון מלפניך
הוכח ליקיריך
ירושלים עירנו - עירך
יהי רצון
יהי
יהי רצון
יהי רצון מלפניך
רפא חולי עמך
ברואיך - בצלמך
יהי רצון
יהי
יהי רצון
יהי רצון מלפניך
ענני: אשמור על משפחתך
וכי בי ירבו ימיך
יהי רצון
יהי
יהי רצון
יהי רצון מלפניך
ממני, אל תסתר פניך
למען אספר תהילתך
יהי רצון
אלוקים!
אַיֶּכָּה
בתוכי הִנֶךָּ
יהי רצון מלפניך
יהי רצון
יהי
(מחבר: רחמים מלמד-כהן)
-----------------------------------
שבוע טוב / אלברט שבות
ד"ר מלמד-כהן:
אלברט,
אתה יכול לפרסם את השיר.
בשורה טובה נבחרתי השנה להיות "יקיר ירושלים".
חג שמח
רחמים
April 18, 2006
אלברט שבות:
ד"ר מלמד-כהן שלום ומועדים לשמחה,
"סיכמנו" שאת ההתכתבות שלי איתך אפרסם בפורום "אימגו", אולם אני נאלץ להחליף את הכתובת הזו באחרת:
ההתכתבות שלנו תופיע איפה בכתובת הזו:
http://groups.google.com/group/ashabot
אשר על כן ד"ר רחמים, את תשובותיך אלי יש לשלוח העתק בנוסף, אל המייל הזה: ashabot@googlegroups.com
ובכן ד"ר מלמד-כהן, לפני שנה בדיוק, כתבתי מאמר תחת הכותרת "אות". ברצוני לצרף לך את המאמר הזה (להל"ן), ולהודות לך באם תוכל להגיב עליו.
מועדים לשמחה / אלברט שבות
המאמר המצורף: (המאמר נכתב ב- 15 באפריל 2005)
" אות "
העניין התחיל כך: אתמול בשעת לילה מאוחרת, שוחחתי עם אחי בטלפון (שנינו גולאים: הוא גר בברוקלין ואני בפנמה)- סתם שיחת חולין בין שני אחים יהודים. בשיחה הזאת ובדרך מקרה עלתה השאלה הזאת: מה מהות הייסורים הבאים על האדם? מהו מקורם ומה צריך לעשות בנידון? נגיד מישהו חלה- ומעבר לייעוץ אצל רופא, מה על החולה הזה לעשות?
אחי וגם אני ענינו באותו המטבע- ולא במקרה: יש - כמו שאמרו חכמינו הקדומים, יש לפשפש במעשיו. כאן לקחתי אני את המיקרופון והוספתי משלי: היצגתי את "עמדתי" בזה הלשון: תאר לעצמך, אמרתי לאחי, נפגשתי איתך היום בבוקר ברחוב, פנים מול פנים, ואני בירכתי אותך ב: בוקר טוב, מה המצב הכל בסדר? שיהיה לך יום טוב. אתה הסתכלת עלי ולא פצית פה! פשוט התעלמת ממני! לא ענית לי. מכאן המשכנו הלאה וכל אחד הלך לדרכו; והשאלה היא: האם יתכן שאעבור על מה שקרה לסדר וכאילו מקרה - ככל המקרים?
שאלתי ועניתי: לבטח ומאותו הרגע תעסיק אותי רק מחשבה אחת- תעסיק אותי עד טירוף: מה הסיפור! מה קרה? למה אחי התנהג איתי כך- הרי אין שום סיבה להתנהגותו המוזרה... שלא ידבר איתי? שלא יענה לי? שלא יענה לבוקר טוב?!!
אין לי ספק, המשכתי בנמשלי, שאמשיך בחיפושי אחר תשובה חותכת להתנהגותך- גם אם לא אגיע מיד למסקנה; אמשיך ולא ארפה עד שאבין מה קרה: יכול להיות שעשיתי לו משהו אתמול ולא שמתי לב? בוא נשחזר איפה נפגשתי איתו שלשום? האם יכול להיות שאמרתי משהו שהוגנב לאוזניו... מיליון אפשרוייות יעסיקו אותי שאבחן אותם אחת לאחת בכל הרצינות וארד איתן לפרטי פרטים, עד להגיע אל המטרה שלי: למה היום לא ענית לשלום שלי!
התנהגותי זו, אני מניח, הינה ההתנהגות "המקובלת- הנורמלית" של כל אדם ואדם באשר הוא. קבעתי וחזרתי כאן אל עצם העניין: כך לדעתי, אמור להתנהג מי שנתקף "בבעיה" כלשהי- החל מצרה עוברת ועד למחלה של ממש! אדם כזה לדעתי, לא אמור לנוח עד שימצא את התשובה החותכת ואת המסקנה: מדוע זה קרה לי! למה! מה היא האזהרה המוצפנת שמבקשים מלמעלה לשלוח לי! לא ינוח עד אשר יגיע לתשובה...
כאן בנקודה הזאת נפרדה דרכי מאחי, והוא חלק עלי: לא להגזים! כן צריך "לפשפש" אך לא להגזים... אם לא מצא תשובה- אז שיניח מהנושא... שיסתפק בהודאה- זהו רצון השם...
בתגובה, הקצנתי בתורי ועניתי: יותר מזה! יעזרו לו מהשמיים אם הוא יתעקש על מציאת התעלומה! ויותר מכל זה: אם לא יניח מהעניין עד אשר ימצא את "סוד האזהרה"- ייאשרו לו מהשמיים את המסקנה שהגיע אליה, באופן ברור אמיתי ישיר וחד משמעי: אכן היגעת למסקנה הנכונה!
כל האמור נכון ותקף, בתנאי שהחיפוש שלו אחר "המסקנה" הוא כן ותמים... כל האמור נכון ותקף בתנאי שכוונתו היא למצוא את "מקור האזהרה" ולטפל בה; הלכה למעשה.
אתמול בלילה טענתי בטלפון את הטענה הזאת בפני אחי, ובמקרה היה לי כיסוי אמיתי לטענה זו; חתמתי צ'יק כבד שהיה לי כיסוי עליו, כדת וכדין. (אמרתי "במקרה"- אך שום דבר, יודע אני, איננו מקרי)
זהו סך הצ'יק שחתמתי ומסרתי אתמול לאחי בטלפון:
ביום חמישי של השבוע שעבר, בשעת ערב כאשר חזרתי הביתה מהעבודה, הזדמנה לי עבודה שחורה לעשות: היה עלי להעביר את המיטה של אחד הילדים ממקום למקום, זאת מתוך החלטה מלמעלה לשנות משהו בסדר הבית! כך החליטה אישתי. היא עשתה למעשה את כל השינויים בעצמה, ונשאר רק הנושא של המיטה... היא השאירה לי אותה- כי היא כבדה במיוחד, וכאשר הבאנו אותה לבית, שני סבלים עמלו עליה... וביום חמישי שעבר היה בבית רק סבל אחד- מה לעשות! אזרתי את כוחותי והתכוננתי לעשות את העבודה של שני סבלים כאחד, אני הגיבור! מדובר רבותי במיטה של עץ קולומביאני מיוחד, שוקלת לפי דעתי כחצי טון...
העברתי את המיטה! לבד! התיישבתי ולא יכולתי לקום! פשוט דפקתי את הגב שלי. וכנראה דפקתי אותו באופן חמור. באותה לילה לא הצלחתי לישון מכאבים, כל תזוזה לוותה בכאב גהינומי, שלא היכרתי עד אז.
לפני שנה עבר אחד מהמשפחה שלי את אותו המסלול... הוא גם הרים משהו מוגזם (עדין פחות מוגזם ממני) ושכב כחודש בבית חולים. הציעו לו לעבור ניתוח והוא סירב! הוא מסרב עד עכשיו, ועדין נתקף בכאבי תופת; עוד לא השתחרר מזה. משם למדתי משהו על "הצרה" הזאת...
למחרת "התאונה" החלטתי החלטה תמהונית: להתעלם להתגבר וללכת לעבודה וכאילו כלום... פשוט לשחק אותה עוד הפעם גיבור... לא רציתי ללכת לרופא ולשמוע ממנו את הבשורה הרשמית- פשוט לא בא לי להכנס לעניין הזה מהדלת הרשמית...
עבר עלי אחד הימים הקשים מאז ומתמיד - לא הצלחתי לשבת, לא הצלחתי לא לשבת, לא הצלחתי להתכופף אפילו בשירותים... ועל כל תזוזה הכרחית הכי קטנה- קיבלתי עונש מוגזם ואלים. התחלתי את היום בתפילת שחרית- ושוב אני מדבר על השבוע שעבר, יום שישי בבוקר. את ארבעת הרכינות בעמידה לא הצלחתי לעשות, הסתפקתי בהרכנת ראשי. יצאתי משם לעבודה ועברתי גהינום- לא עבודה.
הגיע השבת, וחשבתי שאולי יעשו לי קצת הנחות מלמעלה לכבוד שבת... קצת פרוטקציה... שום דבר! המצב מחמיר.
ביום שבת היגעתי למסקנה שיומיים ברחתי ממנה: גמרתי אומר עם עצמי ללכת ביום שני בבוקר אל רופא מומחה ולפגוש את הבשורה הרשמית פנים אל פנים! זהו, אין מנוס. התכוונתי להתקשר עם קרוב משפחתי- זה שדפק לפני שנה גם את הגב, ולשאול אותו על פרטי הרופא שלו. (עדין הוא מבקר אותו)
ברצוני לקחת כאן הפסקה קטנה מהסיפור המתוק שלי, וללכת שוב ברשותכם אל התחלת הרשימה הזאת, היכן דיברתי על "אזהרה והפיענוח שלה":
במהלך השנים האחרונות, פיתחתי שיטה אישית יעילה לתכונה הזאת: בכל פעם שקורה איתי משהו היוצא מגדר הנורמל, אני חוקר אותו עם עצמי ומגיע אל מקורו המדוייק. אני מדבר על צרות על בעיות על מיכשולים בלתי צפויים... פעם מעדתי בלי שום סיבה, נפלתי ופצעתי את הברכיים (לא באופן חמור...); פעם ובאותו יום הזדמנו לי שתי תאונות פטאליות שלאחריהן לא הולכים לבית חולים... משתי התאונות ניצלתי ברגע האחרון, ובהפרש של שעות בלבד, באותו יום. קרו איתי הרבה דברים בלתי נעימים, כמו שקורה עם כל אחד מאיתנו, ובכול המקרים היגעתי למסקנה ולתשובה: מדוע זה קרה, מה היא האזהרה, ועל מה היתה האזהרה.
ידעתי לזהות את האזהרה ולהצביע עליה, ואני מדבר כמובן על הבעיה שנתקלתי בה; כמו שתי התאונות הבטוחות שניצלתי מהן באותו יום! נכון לציין שזהו השלב הקל שעברתי במהלך פיענוח האזהרות, קל לראות את הבעיה ולצביע עליה... אך הקושי הוא בשלב השני - באיתור "הבעיה" שבגינה נשלחה האזהרה.
ומשם נוסעים אל השלב האחרון, היינו הטיפול המעשי "בבעיה" הזאת ותיקונה. ושוב, הייתי מגדיר גם גם את השלב האחרון- כשלב קל, כי קל לכל הדעות לטפל בבעיה אם אתה מצביע עליה וברצונך כמובן לטפל בה. אולם, שוב, הקושי הוא באיתור הבעיה! נתקלת באזהרה: חלית, נפלת, נפצעת, כמעט עשית תאונה... העניין הוא לדעת על מה באה להזהיר האזהרה הזאת! אתה בשר ודם שעלול לעשות הרבה מאוד דברים "מפוקפקים" או אם תרצה- שנויים במחלוקת... איך ניתן להצביע על "העבירה" הספציפית ולמשות אותה מתוך חברותיה הרבות... כאן הוא הקושי, ועל זאת עניתי לאחי: אם אתה כן וברור עם עצמך, ואם כוונתך היא תיקון העבירה הזאת שברצונך למצוא, הם יראו את כנותך זאת מהשמיים, ויעזרו לך למצוא את העבירה הספציפית שבגינה נשלחה האזהרה! פשוטו כמשמעו!
ויותר מזאת טענתי: הם לא יסתפקו בשמיים לעזור לך במציאת הבעיה, אלא יעזרו לך לצאת מהספק המחלחל בך בכל זאת: עודיך נמצא בשלב מציאת הבעיה, ואפילו אם עדין עוד לא טיפלת בבעיה- רק מצאת אותה- לענייות דעתך, ישלחו לך אות כזאת ברורה מהשמיים, דרכה יגידו לך בבהירות: אתה היצבעת על ה"עבירה" הנכונה, לך תטפל בה. דרך צלחה!
הטענות "המיסטייות" האלה, התיאור "המיסטי" הזה תפס חלק ניכר ממאמר ארוך שכתבתי לא מזמן, בו תיארתי בשידור חי את התופעה הזאת, שלב אחרי שלב, צעד אחר צעד. תיארתי את זאת הלכה למעשה והצלחתי בזאת, כי תיארתי מקרים שקרו איתי אישית; בפועל! אתר "רדיו קול הלב" עשה עימי חסד ופירסם את המאמר הזה. מי שרוצה שיתקתק בגוגל "רדיו קול הלב" יילך ויקרא. [ בנתיים התפרסם גם כאן: http://stage.co.il/Stories/451989 ]
אם כן, נחזור מההפסקה שלקחנו, אל חיק "האזהרה" הטריה, שבגינה גמרתי אומר עם עצמי בשבת האחרונה. אני מדבר על יום שבת 9 באפריל, 2005 למניינם.
גם באותו ערב שקרתה לי "תאונת" הגב, וגם ביום שישי למחרת, וגם ביום שבת, שלושה ימים עסקתי בדבר קונקרטי אחד ויחיד: מה הסיפור כאן! למה קרתה לי הבעיה הזאת? מהי מהות האזהרה התוחבת בתוכה? שאלתי ולא היגעתי לתשובה; לא ביום חמישי, לא בשישי, ולא בשבת. כל הזמן הזה עסקתי עם עצמי רק בזאת, כמעט באופן אובססיבי, ולא היגעתי לשום דבר. לא הצלחתי הפעם לפענח...
הרמתי ידיים.
אני כבר ביום ראשון, בשעות הצהרים. ועדין אני עם הכאב. הסימפטומים הולכים ומתבהרים, הכאב הולך ומתעצם; ההלכה משתווה למעשה.
ביום ראשון בצהריים חולפת בי השערה. מלפני כשנתיים אני עובד על תהליך אישי של חזרה אל מקורותי ואל יהדותי האמיתית. יש מי שמתאר את התהליך הזה כחזרה בתשובה, אך אני אוהב יותר לתארו כחזרה אל מקורותי; זאת כי טעמתי פעם, בילדותי, את טעם המקורות בבית שנולדתי בו, ועכשיו אני חוזר שוב אליהם...
את החזרה הזאת, החלטתי לעשות באופן הדרגתי, כי אני היום אדם נשוי עם אישה וילדים, וביקשתי לשתף את כל המשפחה שלי בתהליך הזה ולא לעשותו לבד; אשר על כן ראיתי את צעד החזרה בהדרגתייות- כצעד נכון שמקל לא רק עלי את התהליך... שמקרב לא רק אותי אל המטרה...
דבר אחד עוד לא היגעתי אליו: עוד לא שמתי ציצית קטן - או מה שנקרא ארבעה בכנפות מתחת לבגדים. את הצעד הזה עוד לא עשיתי; ולמעשה תיכננתי לעשותו בחודשים הבאים...
התלבטתי עם עצמי ביום ראשון, וניהלתי את הדו-שיח האישי הזה - אם נכון הביטוי: מה לארבעה בכנפות ולתהליך ההדרגתי שהחלטתי עליו?! הרי אינני יכול להחליט לשקר קצת בשלב הראשון ולהוריד את השקר לאט לאט- בדרך אל הדרך הישרה! זהו המשל ולהלן הנמשל המעשי: אם החלטתי לחזור אל המקורות, מדוע לא שמתי מיד ארבעה בכנפות! זהו אבסורד אחד שגיליתי בעצמי - שלא כל כך הביא לי גאווה... בלשון עדינה...
האם כאן קבור הכלב? האם זהו מקור האזהרה? האם עליתי על "הבעיה"!?
במצב שהייתי בו, ביום ראשון, אני יכול להגיד באחריות: ניתן להיתלות בכל קש... אולם וללא שום קשר, הצבעתי ובאופן מודע על "הבעיה" וגם החלטתי על טיפול נאות ומיידי ככל האפשר "בבעיה". החלטתי לקנות כבר ביום שני ארבעה בכנפות ולשים אותם החל מאותו יום.
בערב, כמידי ראשון, הלכתי למנחה בשש בערך. בבית הכנסת שלנו ישנם ברוך השם הרבה מאוד סידורים. אני רגיל להתפלל בסידור מסויים, מאז שהתחלתי לבוא אל בית הכנסת ולהתפלל, מלפני שנתיים בערך, אף פעם לא החלפתי את הסידור. וגם במנחה לקחתי לי את הסידור שלי והתפללתי בו.
לאחר מנחה ישנה הפסקה של כשלושת רבעי שעה, עד שמגיע זמן תפילת ערבית, בשבע.
סיימתי מנחה, לקחתי לי ספר מעם לועז לעיין בו עד שעה שבע, וקמתי מהכיסא אל עבר אולם אחר איפה שמתפללים ערבית. בדרך לקחתי לי עוד סידור בשביל ערבית, פשוט שכחתי את הסידור שלי של מנחה באולם האחר היכן שהתפללתי מנחה, והתעצלתי לחזור לשם...
...המשך חלק (15)