קוד: גוף ונשמה 16 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
החלק האחרון (16)
שאלתי ועוד לא קיבלתי תשובה ממך ד"ר רחמים הכהן! עובדה היא שאינך עונה לעצמך... וגם לא לי.
בלית ברירה, חיפשתי בכוחות עצמי תשובה לשאלה, וכדרכי, חיפשתי בבית היוצר היצירתי שלי; לא תמיד מצאתי מזור לשאלותי במחוז הזה, אך הפעם ולהפתעתי מצאתי את התשובה, ובגדול, בענק, עם הבלטה ומסגרת מוארת! גם את האישור על תוקף התשובה קיבלתי, באופן מסודר ומקובל, ונותר לי רק להדליק סיגריה ולבהות בבמה, בהצגה הגדולה של העיר, היכן משחקת תשובתי את התפקיד הראשי.
כתבתי מכתב לאל אלוהי עליון, וכך אמרתי לו:
אני מבין שהאדם הגיע אל שפל המדרגה, ואין בו כבר לא כנות ולא שום דבר שיזכיר כנות מהי... אנחנו חיים בעולם של חומר, משתחווים לו, וכל פינה טובה או רעה בליבנו פונה אל החומר ולהשגתו, עד כדי שגייסנו גם את הכנות שבנו למטרה הזאת, וכך
נולד מושג האינטרס... האינטרס שלי זה להכיר את זה, לדבר עם זה, להתחתן עם זה, לבלות עם זה, לעשות עסקים עם זה, לבחור במועמד הזה, ואפילו להתפלל עם זה... התשובה "כי זה האינטרס שלי!" מתקבלת כתשובה חוקית ותקנית ומקובלת להרבה שאלות, שהכנות אמורה להכריע לכאורה בהן...
המשכתי ופניתי לאלוהים באותו מעמד ובכל הכנות:
אני מבין שנשבר לך כבר מאיתנו ואתה מבקש לסגור את העסק הזה במתכונת של יימות המשיח ומלחמת עולם שתחסום את החמצן מתשעים אחוז מתושבי העולם, בתוכם העם הנבחר, גם הוא יתכווץ למימדים מפחידים... ועל הכדור הכחול היפה הזה יוותרו אך מתי מעט שהכנות המקורית היתה ועודנה בראש מעיינם... מובן לי המעמד והאכזבה-רבתית שלך מהאדם ומכל מערכת האינטרסים שמייצג... אבל, יש לי שאלה: אתה הינך מודע יותר מכל אחד אחר עד היכן רחוק האדם ממושבת הכנות המקורית - הגם והוא אחראי על התרחקות זו... הוא כה התרחק מהכנות וממה שהיא מייצגת, עד כדי שכבר קשה לנו לרדת לשורש המילה הזאת ולמשמעותה המקורית; אין אנו יודעים כנות מה היא... ובכל זאת, ולפנים משורת הדין, האינך חושב שיש להעמיד את האדם בפני מהות חטאו בשעה שאתה דן אותו? זה כמו להאשים אדם אשר רצח- ברצח, להעלות אותו לחבל התליה, כאשר הוא שכח את מי בכלל הוא רצח, ומה זו בכלל אשמת רצח... אנחנו נוהגים, כאן על האדמה, לפטור אדם כזה מכל אשמה ומכל אחריות, כאשר מוכחת עובדת אי-אחריותו על מעשיו, כי הוא קטין או שוטה או רפה שכל... ולדידי בצדק פוטרים!
גם אנחנו, אלוהים, איננו כבר יודעים על מה יצא קצפך על העולם, ולמה ימות המשיח צריכים להיות כה קשים מנשוא... אין אנו יודעים אפילו את מהות הכנות הנעדרת ממציאותינו; אכן כה התרחקנו ממנה... אנו בסך הכל רודפים אחרי האינטרסים שלנו, מה רע בזה?!
אלוהים, אין אנו מזהים את האזהרות שאתה שולח לנו, לא על ידי המחלות ולא על ידי הפיגועים ולא על ידי האסונות; ואם כן איך ניתן לטפל באזהרות הללו? במחלות הללו? איך אנו יכולים לדעת למה ועל מה נתקפנו בסרטן? באיידס? בניוון השרירים? ואם לא נדע- משמע שלא נזכה לטפל בשום בעיה ומה שישאר לנו זה נחלת עולם... כמו כל חולי המחלות חשוכות-מרפה הממתינים לתורם לנחלה זו, בהמתנה אכזרית ומורטת עצבים למיתתם.
ובכן, באמתחתי הצעת בוררות אלוהים, בינך לבין האדם:
תן לאדם עוד צ'אנס אחד ואחרון להכיר את הכנות, המקורית, תן לו להעיף מבט עליה שוב מקרוב, במו עיניו, תן לו להכנס ולהתקרב אליה בעצמו, תן לו את ההזדמנות להחליט על המקום- אם ברצונו שוב לוותר עליה לטובת האינטרסים שלו, ו/או לאמצה ולחבקה ולהתקרב אליה, כי כה התגעגע אל קרבתה עד כדי ששכח במה המדובר...
או אז, כאשר יעמוד האדם שוב מול האמת, הכנות, במתכונתם המקורית, יהיה כשיר להחליט על בחירתו ולממש אותה הלכה למעשה, או אז במעמד הזה יהיה גם כשיר לקבל את מהות הדין שלו, לטוב או לרע. זהו טיעוני וזוהי הצעתי הקונקרטית:
אנא אלוהים, העבר את כל המחלות חשוכות-מרפה מן העולם, בבת אחת וביום אחד, היום, יום שישי בשבת קודש, ה-6/01/06.
שיחלימו כל חולה הסרטן והאיידס וניוון שרירים בעולם, מכל אומה מכל מדינה, בכל מקום בכל עיר ובכל כפר נידח על פני האדמה. שכל העולם יידע אותך, יכיר אותך, ויאמין בקיומך. כי רק לאחד וליחיד יש את השליטה המלאה והמוחלטת בייקומו; ורק מי שיבחין בשליטה הזו ויכיר בנגזרותיה- יזכה לחיים ויקנה את משכנו במושבת הכנות המקורית; והנותרים, דמם הם בראשם.
עד כאן הצעתי הקונקרטית. את הנוסח המקורי ומה שקדם לה תמצא בפנייתי השניה במספר אל אלכס לוין בפורום אימגו.
היו לי סיבות טובות להניח, כי ההצעה שלי התקבלה ככתבה וכרוחה, ויכלתי להשען רק על תיקנייות ההצעה; אולם לא רק "התקניות" הפיחה בי את זאת, כי-אם דבר אחר שמקורו היה בהשתלשלות הדברים, בסדר הדברים, ובעקביות הדברים, מאז שהחלו ועד שבשלו לנוסח ההצעה לעיל... היצגתי לעיל אוסף של "מקרים" לא מקרים, ושרדתי את סיפור הנובלה הזו...
רצתי לקנות גרענים לנובלה שלי, והתיישבתי בנינוחות בכורסה, לראות את ההצגה הגדולה ביותר בעיר- את הצגת הבכורה בה משחקת מרת כנות המקורית בכבודה בעצמה ובתלת מימדים.
במילים פשוטות, שלחתי מכתבים, פשוטו כמשמעו, אל כל עמותות ואגודות המלחמה בסרטן שמצאתי באינטרנט, פנייה בנוסח זה:...הייתי רוצה שתודיעו לי, אם מחלת הסרטן עדיין קיימת, ואם יש מי שסובל ממנה עד לרגע זה, פשוטו כמשמעו. אותה הפניה שלחתי גם לאלכס לוין מפורום אימגו, שגם אתה נחשפת אליה והיגבת באופן מנומס: "...אבל צריך להיזהר מהכללות. יש חולים רבים שמתפללים עליהם והישועה מתמהמהת. נסתרים דרכי ה'." - רציתי להשיב לך: אבל יש כאן מי שמנחה אותי לבקש את הבקשה הזו, ככתבה כלשונה וכהילכתה...
בתוך זאת אתה נכנס לסינריו ד"ר רחמים מלמד-כהן. בשלב זה של ניסוח הבקשה אתה נכנס לסינריו, ואין אני מוצא לך תפקיד. אני מתבלבל מתמהמה ומתענטז.
אתה חולה במחלה חשוכת מרפה מזה שנים עשרה שנה, וכנגד כל הסיכויים וההערכות- אינך רובץ תחתיה, ואף מגלה שמחת חיים ומבטה שמחה מוזרה זו במחוז האינטלקטואלי, מוציא לאור בתקופה הזו 7 ספרים; ועוד היד נטויה! תחי קינאת הסופרים: אני מקנא בך ידידי האופטימי הבלתי נלאה; אך אנא ממך, גלה לי את מהות תפקידך בנובלה, איך אתה נכנס לתמונה?
התבלבלתי והתמהמהתי; עד שחזרה אלי תמונתו של גידי שלי הקטן, מלפני שנים מספר, כאשר לפתע פיתאום, בסיבוב השלישי, עוד לא עברה רבע שעה משיעור האופניים, אני עוזב לשניה וגידי טס. מאיץ וטס!
טסססס...
הוא חופשי לבד ברשות עצמו! הוא כבר יצא מרשותנו... הילד יצא זה הרגע מרשותי וטס לו; לך תתפוס אותו! לך תחפש אותו! והוא רק בן ארבע!
השם יתברך זיכה אותנו וזיכך אותנו להגיע אל המעמד הזה; להבחין ולהכיר במציאות הזאת שנגעתי בה לעיל. אנחנו יכולים לחזור שוב אל הכנות המקורית. כן, הסיפור הוא סיפורה של הכנות, זה כל הענין. המדובר במחלות חשוכות מרפה, ואין לנו את האמצעים ולא את הכלים להבחין דרכם באזהרה שהשם יתברך שלח לנו דרך המחלות ההן- בדומה לשחין, שאת, בהרת ששלח לאבותינו במטרה להעיר אותם ולהחזירם שוב אל התלם, בתנאי שרצונם בכך, בכנות אמיתית... וגם לאבותינו שלח רק דוגמית אחת מתוך שלל הדוגמאות, שאמורים הם בעצמם לנהל ולהפיק מהן את המסקנות... המאמר "אות" שצירפתי לך במכתבי הקודם טען את זאת.
לנו, בדורינו, בדורינו העני ובעוונותינו הרבים, השונים והמשונים מנשוא, לנו, לדור אובד עצות שכזה, אין את הכלים המינימליים להכיר את האזהרות ולזווגם עם המחלות או הפיגועים והאסונות התואמים להם. אין לנו את הסיכוי ולא את החוכמה לברור את המחלות מהתופעות ומהאסונות, ולא את האזהרות מערימת פשעינו ועוונותינו. אין לנו את הכנות לעשות זאת, ואין לנו את המידע הזמין להכיר אותה, או להשתמש בה.
אך אנו רוצים לעשות זאת, אנו מתגעגעים לכנות הזאת, אנו מבקשים לחזור אל מקורותינו, אל אבותינו, ואל כנותם... איך הם יכלו לסבול את הצרעת, את הפרישה הארוכה מחוץ למחנה, את גילוח שערם, את הבושה, את ההוצאות הנלוות, את הצער והעינוי לשמו... וכל זה מרצונם החופשי – מוכנים לשלם את המחיר הנדרש רק לחזור אל התלם, אל ההגיון, אל הראש הבריא, אליך אלוהים...
וגם אנחנו רוצים, יש ביננו מי שרוצה את זאת, ויש הרבה בתוכינו שבחרו או יבחרו במסלול הזה, רק איננו יודעים את הדרך, ואף איננו יודעים ללכת, לצעוד צעד אחד של ילד בן שנתו.
וגם אותנו קיבל השם יתברך. ואף אותנו קיבל. הוא קיבל את העסקה שהיצעתי, על כל סעיפיה ומרכיביה, וכלל בה את כל חולי העולם; השתלשלות הדברים לא מטעה; כן ידעתי לקרוא את מפתח הדברים, וכן הונחתי לדרך הזאת. זהו אם תרצה הצ'אנס הלפני אחרון להכיר במציאות בעזרתה האדיבה של הכנות, לכל האנושות יהא מוצאם אשר יהיה, ותהיה פיסת חלקתם אשר תהיה. הוא תפס לנו עוד הפעם בהגה, ולימד אותנו לנסוע לבד...
זה הרגע עזב את ההגה, ואנו עם האופניים לבד, טסים.... לחופשי, לחופש האמיתי. זוהי מידתו: הוא עוזב ואוחז, עוזב ואוחז, ואוחז ועוזב, עד שנאיץ ונוכל לצאת ברשות עצמינו, או אז הוא עוזב את אחיזתו, ובוהה בנו בגאווה...
אתה רחמים בן רחל נבחרת לחנוך את הצעד הראשון; הוא בחר בך וסיבותיו עימו. עשה את הצעד הראשון בגאווה, ובאלגנטיות... תן לו לבהות בך בגאווה. כתוב לי את תשובתך באצבעותיך, ושלוף מעליך את המשקפיים המשוכללות. הפעל אותן ברגע זה, וקום לאחר מכאן מכיסאך המרווח, נשבר כבר ממנו.
בברכת עשה והצלח,
אברהם בן שרה
ד"ר רחמים מלמד-כהן:
ב"ה
אלברט היקר
ראשית כתוב לי כתובתך ואשלח לך ספר מספריי וסרט אודותיי. NTSC או PAL
קראתי את מכתבך המעניין, המרתק והמרגש.אני מעריץ אותך ומעריך את ההשקעה הרבה לכבודי.
סיפור האופניים הוא משל יפה לשיטה חנוכית הדוגלת בהובלת הילד ולא בכפיה.
אני מעדיף שה' ירפאנו בהדרגה, קמעא קמעא ולא ביום אחד, מפאת משבר ח"ו.
אגב בפרשות טהרות, תזריע מצורע לא מוזכרת ולו פעם אחת סיבת המחלה. רק לאחר כאלף שנה אמרו חז"ל מצורע= מוציא שם רע.
אלברט, מכתבך המונומנטאלי שמור עימדי ומעודד. אין ספק ששוכן שחקים מטה אוזן לשוועתך ותפילתך תקובל ברצון.
בשורה טובה. נבחרתי השנה להיות יקיר ירושלים. הטקס יתקיים במגדל דוד ביום ירושלים.
מייל זה נשלח אליך פעמיים וחזר. פעם לכתובת בגוגל ופעם לוואלה.
שבת שלום
רחמים
May 11, 2006
אלברט שבות:
מודה לך מאוד על תשובתך ד"ר רחמים, ובשעה טובה ומברוק על בחירתך ליקיר ירושלים, זה טוב ומרגש.
כתובתי: COND. MARBELLA, 10 B, PANAMA, REP. OF PANAMA
TEL. 507- 4452837
אשר לנושא "המצורע", אומנם בפרשות תזריע מצורע לא מוזכרת ולו פעם אחת סיבת המחלה, אבל הסיבה מוזכרת במפורש בבמדבר, פרק יב. וכעבור אלף שנה, חז"ל חזרו וחידדו את אותה הסיבה. התורה לא השאירה שום דבר לדמיון האדם, היא כתבה את הכל שחור על גבי לבן; רק צריך לקרוא.
ו...לסיפור האופניים: אכן כמו שאמרת, ניתן לראות בסיפור הזה כמשל לשיטה חינוכית "הדוגלת להובלת הילד ולא בכפיה"; ואכן גם השם יתברך מוביל אותנו ללא כפיה... מסקנתך קולעת וראייתך 6/6 ידידי. על כל פנים, עמדתי, בהמשך לנושא האופניים, לכתוב ולהרחיב משהו בנידון... אשתפך כמובן בזה לכשייצא מהתנור.
עשה והצלח,
אלברט
בזאת אני מסיים את ציור המפה של שני המסלולים, דרך כל אחד מהם- יכלנו לראות את התשובה הפשוטה לשאלה האחרונה שהעסיקה אותי: מדוע היה עלי לדעת ולהגיע אל כל המידע הזה? אל הגוף והנשמה, אל הקבוצה הצינור השלישי ואל תיקון הצלע שרבו בה הדעות והמחלוקות ולא נותר בה שום חבר...
ברם, השאלה במקור כללה עוד חלק שלא טופל... החלק הזה אומר: "ומדוע לא היגעתי אל המידע הזה לפני שנה, מדוע דווקא עכשיו היגעתי אל הלכות הקבוצה ואף אל ההלכה האחרונה המיועדת לאחרית הימים ולמלכות משיח צידקנו?"
גם לשאלה הזו מצאתי תשובה מוכנה ומנוסחת, הממתינה בקוצר רוח לתורה... המדהים הוא שהתשובה נוסחה מבעוד מועד על ידי.
זוהי התשובה: כי היה עלי קודם לתת תוקף למיקומי, במעגל המידע שאני חותר אליו; וכנראה, עוד לא היה למיקומי זה תוקף עד עכשיו... ביקשתי לקנות אבטיח גדול אדום ומתוק, ועוד לא בעונת האבטיחים כאשר המחירים בשמיים.. ובכיס שלי היה רק שקל אחד! היה חסר לי עשרים שקל לפחות; עכשיו כנראה היגעתי לסכום.
כך ניסחתי את התשובה מבעוד מועד, לפני כחודשיים, כבר בהתחלת המאמר:
עליך לתת תוקף למיקומך במעגל המידע שאתה חותר אליו, או אז יורשה לך להמשיך הלאה עם מעגלי המידע, עד לאין סוף... ברצונך לדעת אודות שמונת ההזאות על הכפורת בעבודת יום הכיפורים? מקם את עצמך קודם על מסלול המעגל שנכנסת אליו, ותן למיקומך זה תוקף; אם הצלחת לעמוד בתנאי הזה, אזי המרחב יפתח מאליו בפניך, ותמצא בו שם את המידע הדרוש שאתה חותר אליו, ואם לאו, היינו אם אין למיקומך הדרוש תוקף, אזי תצטרך להסתפק בתשובה תיאורתית שתעמיק דווקא את התהיות שלך.
שם המשחק הוא: כנות. כנות עצמית. זהו שמה החלופי של הדת האלוקית. אני רוצה לדעת- זהו הפתח הראשי של הדת הזו, לדעת עוד ועוד, לאגור מידע ולספק את הסקרנות הטבעית שבאדם. לדעת על היקום, על הבורא, על החומר... אולם כל פיסת מידע שיגיע אליה האדם, תהיה בהכרח מוגבלת אם לא יידע האדם להתמקם במעגל שלה ולייחס אותה לעצמותו. תנאי בל יעבור איפא הוא, שהאדם יידע את מקומו בתוך מעגל המידע האדיר הפתוח בפניו ושהגיע אליו, בכל שלב משלבי איסופו; רק בדרך זו יכול להרחיב את מעגל המידע השואף אליו, ויחתור אל האין סוף שלו.
הכנות העצמית היא איפא, לדעת היכן אני נמצא במעגל המידע שהיגעתי אליו. לדעת, משמעותו להכיר בעובדת הימצאותי ולהיות נכון לה, מתאים לה. להתאים את עצמי לעובדת מיקומי זו.
המדובר בתוכנה לכל דבר, תוכנה לגירוי החשיבה והחקירה; ושם התוכנה הזו "תורה שבעל פה": זוהי אחת התוכנות הגדולות ביותר שהכיר האדם מעודו, היא מהווה נספח לתורה הכתובה- הגם והיא בעצמה בלתי כתובה, ובזאת מתגלמת מהותה! זוהי הראיה למהותה המוצהרת "גירוי החשיבה, השאלה והמחקר", כי היא בלתי כתובה; אחרת, אם המתכנת היה מציג אותה כנספח כתוב, לא היה מקום לפעולת החשיבה והגירוי...
זוהי "תוכנה" או אם תרצה פטנט שדרכו תוכל לפתוח את שער האמת ושם תפגוש את כל התשובות האפשריות, היינו, התשובות היישירות לשאלותיך ולתהיותיך, ועוד תשובות לשאלות שעוד לא חשבת עליהן; במילים אחרות, לא רק תקבל תשובות לשאלותיך, אלא אני ביוזמתי אגרה את חוש הסקרנות שבך - אם נכון הביטוי, כך שתעמיק יותר בשאלותיך, ותגיע אל מחוזות אטרקטיביים רחוקים...
את התשובה המפורטת הזאת כתבתי לפני כחודשיים, לפני ניסוח השאלה בחודשיים- ואולי אף יותר... תעשו לי טובה ואל תקפידו יותר מדי בתאריכים.
אלברט שבות