קוד: מידע אנושי 18 בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אלברט שבות
אל: ashabot @ walla.com
חלק (18)
נחזור אל גורמי החבילה שנוצרה ביום ראשון ההוא, והבה ננסה לתת מבט יותר בוחן וחודר אל תכולתה :
מגילת רות, נעמי, רות המואביה, בועז, עובד, ישי, דוד, משיח קודשינו, יבום, נשמה, הזוהר הקדוש, בעל הסולם, תורה, כתובים, צלילה, נעימה...
מה לרות ולנשמה – אנו יודעים... וכבר הסברתי את זאת לעיל במילים הללו : הזוהר הקדוש העביר איזשהו רעיון אודות "נשמת האדם", העולה מנוסח הפסוקים המסודרים של רות... ונצרב במוחי מאז זוג המילים (נשמה / רות); שתי מילים או שני מונחים שנקשרו להם בתת המודע שלי...
הבנתי איפוא מה לרות ולנשמה, ולתורה ולכתובים, ולצלילה ולתורה... ראינו למעלה ביחד היכן נוצרה חבילת המונחים האלה – היינו היכן נוצרו-נקשרו, ועברנו לעיל גם על האופן בו נוצר הקשר בין המונחים – תכולת החבילה; אולם מה ליבום ולישי ולדוד בחבילה הזאת? מאיזה חריץ נכנסו אליה?
- הגורמים "יבום, ישי, דוד" נכנסו אליה מזמן...
נהוג להעביר שיעור לקהל הרחב בכל יום שבת לאחר שחרית, בבית הכנסת "אהבת ציון" בפנמה – היכן אני נמצא. לפני מספר שבועות, העביר הרב ינון שיעור מעניין אודות היבום החליצה והקשר של המונחים האלו למשיח צידקנו – צאצאו של דוד המלך, אביו ישי, סבו עובד, ובועז שייבם את רות המואביה, ומהיבום הזה נולד להם עובד...
מכאן, "החבילה" הזאת נוצרה מזמן – לא ביום ראשון.
ביום ראשון ה- 3 ביוני 2007, התעדכנה איפוא החבילה שבתת המודע שלי, ורות והנשמה נכנסו אליה... "גורמים" אלו התווספו אל חבילת האם המקורית.
- ומתי נוצרה חבילת האם המקורית?
- כאשר נולדתי.
תינוק בן יומו יוצר את החבילה הראשונה ברגע היוולדו; היינו את חבילת המונחים הראשונים שנקשרו ביניהם בתת המודע שלו: חום, חמימות, ריח נעים, אוכל... (המונח המקצועי "אהבה" ייכנס בעתיד אל החבילה וימלא את מקום רוב הגורמים הגולמיים בה); על כל אופן, כל הגורמים (אם תרצה – המונחים) האלה נקשרים להם ביחד תחת אותה התיקייה-החבילה, והמניקה שבד"כ היא אימו – תהווה בהכרח את "הבאר" של החבילה. זכור לכם "הבאר" ממנו דליתי את "הגורמים" של החבילה הראשונה לדוגמה, שהכילה את הקשר בין הגורמים – שמן, חייכן, וטוב?
מכאן אני יכול להגיע לקביעה הזאת : "האימא" מהווה בד"כ את הבאר של החבילה הראשונה בתת מודעו של כל אדם. לא במקרה מצביעים על קשר – תמוה לכאורה, בין התינוק למניקה שאינה אימו, על אף והניקה אותו רק פעמים ספורות... השנים יעברו והאיש יזהה "בחושיו" את החסד שעשתה עימו המניקה, למרות והיה תינוק בן יומו! אנו מסתכלים על התופעה הזאת בעין תמהונית, אך מעכשיו ניתן להבין את מקורה; הרי מניקתו היוותה את הבאר הראשונה שלו – הכיצד שלא יזהה את הבאר המקורית, את החבילה המקורית שעדיין דולה ממנה...
אם כן, זה עתה נוצרה "החבילה" המקורית והתחילה לפעול בתת המודע, ולשגר אותות תפעוליים בפועל : התינוק אוהב... מריח את אימו מרחוק, ופותח את הפה... הוא יזהה את הריח שלה וינעם לו – כי הריח הזה הינו "גורם" פעיל בחבילה המקורית שלו. עתיד הוא לזהות את הבושם הראשון שלה ולקשר אותו עם הריח המקורי המנוי על הגורמים... ובמילים מקצועיות – הבושם הראשון שלה ייכנס בעתיד אל החבילה כגורם חדש לכל דבר ויעדכן את נתוניה.
חבילה מקורית זו איפוא מתעדכנת כל הזמן; היא מלווה את האדם בכל רגע ומשרטטת את כל שטח פעולותיו התת-מודעיות, שהמציאות הלוגית אינה אחראית להם. תינוק בכיין אנו אומרים, בעל אופי לא נוח... או תינוק נוח בעל אופי טוב... הוא בוכה למרות שלא חסר לו כלום, או מחייך מלוא פיו ללא סיבה – לכאורה... אולם פעולות הגורמים השונים התת-מודעיים – הם האחראים לכל מה שאין לו "סיבה" לוגית שניתן לשייכה למציאות הנראית לעין. אנו מדברים איפוא על השטח בו מעוצב האופי של האדם.
אופיו של האדם הינו תוצאה של אין-סוף בארות וחבילות מלאות "גורמים" המתעדכנים כל הזמן. גורמים מתווספים, נמחקים, מתעצמים, נחלשים, וגם בארות מתווספים ונעלמים חדשות לבקרים, וכל המהומה הבין-תקשורתית האדירה הזאת – מתרחשת לה בשקט ובסדר מופתי בתת המודע, ומעצבת הלכה למעשה את אופי האדם והתנהגותו.
אם כן, רק המידע המתקבל מהבאר – מזוהה ע"י האדם כאמין, ומאותו רגע הוא פועל בשטח תת המודע ומכוון אותו... אחזור על הדוגמה שהבאתי לעיל, להמחשת חמשת נתוניה הרלוונטים :
אימו אמרה לו : "תזהר מאנשים רזים שאין להם אוזן מוסיקאלית ושאינם חייכנים, ובמקביל, אנשים שמנים, חייכנים עם חוש מוסיקאלי – הם אנשים טובים, אל תחשוש מפניהם ותשתדל להיות בחברתם."
1- האימא : הבאר.
2- טובים האנשים עם חוש מוסיקאלי... וכול' : מידע.
3- סיווג המידע שהתקבל מהבאר : אמין.
4- (אנשים שמנים הם טובים, השתדל להיות בחברתם), (חייכנים: כנ"ל), (בעלי חוש מוסיקאלי: כנ"ל), (זהירות מאנשים רזים), (מפרצופי איכה), (מנעדרי אוזן מוסיקאלית). כל צירוף וצירוף מהקביעות הללו נקרא : גורם מנחה, או נתון מנחה...
5- המסגרת התוחמת בין כותליה את כל מכלול הגורמים וקושרת ביניהם : חבילה.
ומכאן אל המידע של החבילה.
מידע – כל מידע, נתון ללא ספק לבחינת האדם הרציונלי ולאישורו, אולם לא כל מידע נבחן במידה שווה על ידינו; קיימים ארבעה מנגנונים לבחינת מידע :
א. מידע "חדש" וטרי שמחייב הפעלת מנגנון בדיקה יסודי.
ב. מידע "ממוחזר" שכבר עובד בעבר, ובדיקה שטחית תעביר אותו היישר אל המחוז הביצועי.
ג. מידע "מקצועי" שמתקבל כהוא זה ואינו עובר (כמעט) שום וועדת בדיקה. כמידע המתקבל מרופא, או מכל איש מקצוע אחר...
ד. מידע "אמין" הנדלה היישר מבאר מוסמך. זהו המידע היחיד החסין מפני כל סוג של בדיקה, והוא יפסח על כל מנגנוני הבדיקה בנקל ויעבור בהרף עין אל מתחם הביצוע.
המידע "האמין" יסווג ככזה מבעוד מועד, וחזרתו אל חיק מנגנון הבדיקה היסודי, תלויה ועומדת בעידכון אחד הגורמים, בחבילה המנוי עליה אותו המידע. (דוגמה : האיש החייכן בעל חוש ההומור מהדוגמה לעיל – שיקר לידידנו או גנב אותו; מאותו רגע גם השמנים ובעלי אוזן מוסיקאלית – סביר שיאבדו את חסינותם אצלו, ומנגנון הבדיקה היסודי יפתח את שעריו בפני כל המידע של החבילה – שהתערער זה עתה ואיבד בנתיים את סיווגו "האמין").
אני חייב להתעכב כאן ולבהות בנאמר לעיל. זה עתה כתבתי את אחד הדברים החמורים ביותר, הקשים ביותר, שאין אוזן האדם מסוגלת לעכל או לעבור עליו דרך המלך.
אחד מסימני ההכר של האדם הוא הרציונליות שלו... החיה אינה רציונלית כי אין לה את מנגנון עיבוד המידע הנמצא אצל האדם, גם אין לה את הכלים לפתח מנגנון שכזה, ואני מדבר על המוח האנושי; הוא זה שמעניק לאדם את תכונת הרציונליות. האדם חושב בעזרת המוח, מחשב, דולה מידע, מעבד אותו, מאחסן אותו, מפתח אותו, מנצל אותו, מתקדם דרכו... אומנם אין זה ההבדל היחיד בין האדם לחיה, כי מלבד המוח – לאדם יש נשמה הנעדרת מהחיה; אולם ושוב, מי יבקש מליון דולר כאשר אין לו בכיס רבע דולר לקנות סוכריה... הנשמה שווה מליון דולר, ולחיה אין אפילו רבע דולר בכיס... לחיה אין מוח.
אם כן האדם הוא ישות רציונלית, יש לו מוח ומעבד באמצעותו את המידע השרוע ביקום.
ולפתע, אתה נתקל בתופעה כלל אנושית מוזרה ביותר, אודות מידע שהאדם בוחר מרצון לא לגעת בו ולא לעבדו, כי-אם לקחת אותו כהוא זה – כמידע בדוק ומעובד מראש, שניתן לאמצו ולקחת אותו ישירות אל מחוז הביצוע; ולא זו בלבד אלא, דווקא המידע הזה, מסווג ע"י האדם בדרגת הסיווג העליונה ביותר : "אמין"; היינו מידע בדוק ובטוח.
ולא זו וזו, דווקא המידע המסווג הזה – עתיד לתפוס את המרחב הגדול והחשוב ביותר במוח, את מרחב תת המודע, היכן נמצא חדר הפיקוד על אופי האדם, היכן ניזן ומעוצב האופי הזה.
איך הגיעה המוזרות הזו אל האדם? איך התנחלה במעמקי האדם? מיהו האחראי למוזרות הזו?
הבוסית... הנשמה היא האחראית. תופעה זו היא יצר כפיה. פטנט "המידע האמין" רשום על שם הנשמה ושייך לה. במילים אחרות, היא אשר יצרה את הצורך במידע חסין שיעבור את כל הוועדות בירוק... אני יכול לדקלם "דו-שיח" בין הנשמה למוח אודות "הצורך" הזה :
נשמה : שלום שותף, עלה לי רעיון יצירתי וברצוני לשתפך בו.
מוח : שלום וברכה, מזמן לא שמעתי משהו יצירתי... נשמע.
נשמה : לדעתי יש לייעל את המערכת המשותפת שלנו, באופן שהמידע יזרום בה באופן מהיר יותר ויעיל יותר; ובידי רעיון שיכול לתרום...
מוח : אני מריח ביקורת סמויה על אופן עבודתי?
נשמה : חלילה... המידע שעובר דרכך – מעובד באופן יוצא מן הכלל, אולם תסכים איתי שתהליך הקליטה, הניתוח, העיבוד – לוקח את הזמן שלו, את המאמץ והאנרגיה הנחוצים... ולדעתי, לא כל סל המידע בשלמותו חייב לעבור את התהליך המפרך הזה של קליטה ועיבוד, ולפחות ניתן "להציל" נתח ממנו – כך שינופה ויעבור היישר אל רשות הביצוע...
מוח : ואיך ניתן להעביר מידע בלתי בדוק – היישר אל מחוז הביצוע! זה גובל בחוסר אחריות! עוד תיווכחי בתוצאות הרות אסון שעלולות להיווצר מעצם הרעיון...
נשמה : אינך מדייק; הנתח של המידע הספציפי שאני מדברת עליו – עבר בעבר הקרוב או הרחוק עיבוד חכם ומסור עד מאוד שניתן לסמוך עליו; עד כדי שהגיע להיות מידע "אמין". תסכים איתי שהמידע הנרכש מההורים למשל הינו מידע כזה, כי אין הורה שיבקש להעניק לבנו מידע רע או מעורער...
מוח : לא כל ההורים חכמים באותה המידה, כך שיביאו את המידע הנרכש מאיתם ע"י ילדיהם "היונקים" – אל הרמה האמינה... ישנם הורים שבלשון המעטה – לא יודעים בחינת מידע מה היא... ישנם אף הורים שעלולים להעניק לילדיהם מידע "בדוק" אך מסוכן; הלמידע כזה תקראי "אמין"? הלמידע כזה תתני אור ירוק אצל הילד המסכן שנולד להורים כאלה, ותפטרי אותו מחובת "הבדיקה"?
נשמה : הזכות לינוק מידע "בדוק" מהבאר ולהנות ממנו – נתונה בסופו של דבר בידי היונק. במילים אחרות, האדם מסמן עבורו את הבאר ואת המידע הנדלה ממנה, והדבר תלוי בבחירתו ושיקולו הבלעדיים. הבאר אינה נכפית על האדם – הוא אשר בוחר בה ומסמן אותה, ואף מסמן את סוג המידע שברצונו לשאוב ממנה.
מדו-שיח עקרוני זה בין הנשמה למוח – ניתן לחוש בנטיית הנשמה ליישום הדיל הזה : שהאדם ידלה מידע מוכן ולעוס, ובמקביל יירד ממנו עול עיבוד המידע... הנשמה שמה את מלוא כובד משקלה ליישום הדיל הזה – בתואנה של ייעול המערכת; אולם תחושת הבטן מצביעה על כיוון אחר : לא לייעול פני הנשמה... כי-אם "הנטיה" של הנשמה – היא אשר מכתיבה את פני הדברים... נטיית הנשמה לדלות מידע מוכן ומעובד... לא להתמודד עם המידע – כי-אם לצרוך אותו, זהו מקור הנטיה המוזרה; ועבור הנטיה הזו, היה עליה לשלם מחיר מופקע ותמוה : לבטוח, כמעט בכל מחיר בזולת, גם אם "הזולת" הזה מפוקפק לפעמים...
המחיר הוא לחפש בנרות "באר" לדלות ממנה, גם אם המים של הבאר הזו – לא הכי צלולים... ומעל לכל : להתרגל לצריכת המידע המוכן ולהתמכר לו; להתמכר לרעיון השטני הטמון בו : "ניתן לוותר על משימת עיבוד המידע ובחינתו, כי ישנו מידע מעובד בנמצא שניתן לסמוך עליו"; אני מאתר כאן קיני "עצלנות" העולים ומתפתחים מעצם ההתמכרות לצריכת מידע מוכן ומעובד...
אולם הסיכון העיקרי הטמון בזאת הוא הוויתור מראש על סימן ההיכר העיקרי של האדם, המבדיל אותו מכל שאר היצורים ביקום : הרציונליות. האדם רכש את הרציונליות שלו דרך תכונה אנושית זו : בחינת המידע; עיבודו, איחסונו, פיתוחו, ניצולו.
מדו-שיח עקרוני זה, ובנוסף, אני "מריח" את תרעומת הנשמה על המוח : היא נוטה אל המרחב החופשי הפתוח, והוא מושך אותה אל המסגרת; אל המרחב המוגדר המחושב... היא רוצה את המידע הגולמי הצרוף, המוכן, שניתן לצריכה מיידית... והוא מטה אותה אל עבר עיבוד המידע, אל עבר הסדר, אל עבר השיטה... הוא תוחם אותה, לדידה, בתוך מסגרת מחניקה.
היא רוצה את כל המידע עכשיו ומיד, כי רוצה היא לצרוך ולצרוך מיד ועד אין סוף; והוא דוחק בה להמתין ולהתאזר בסבלנות... זהו המחיר שעליה לשלם – אם תרצה להרחיב את מעגל המידע הנמצא בגן ולפתח אותו.
לסיכום ציורי... המוח פונה אל הנשמה במילים הללו : "מה שתבשלי בערב שבת תוכלי בשבת"; והנשמה מתרעמת על "ההגיון" היבש הזה של המוח, ומחזירה לו באותו המטבע : "אני רוצה איפוא שבת עכשיו! אני רוצה לאכול עכשיו ומיד את כל המטעמים של שבת".
כל הדעות הקדומות, כל הרעיונות הקיצוניים, כל האמונות הטפלות, כל העקרונות התמוהים, כל התורות התפלות... מקור כולם בבאר מים בלתי צלולים, עכורים... כוונתי לבאר מורעלת בעלת מידע כוזב, מסולף, בלתי אמין, בלתי בדוק : הורה בלתי אחראי – הוא באר בלתי אחראי; מורה מעורער – הוא באר שדולים ממנו תוכן מעורער... אח בוגר בלתי יציב, רב מזויף, נערץ משוגע, מדריך תמהוני, דת הבל, תורה מסולפת, אומה מבולבלת, מנהיג מטורף, נביא שקר, גזען כריזמתי... כל אלה הן בארות לכל דבר, שדלו מהם מידע "אמין" הרבה אנשים ועמים. "הבאר" של היטלר י"ש – עדיין משקה עדר רב "שמאמין" בדרכו... כל הבארות העכורים האלה מתמלאים חדשות לבקרים, מתחדשים ועוברים מיד ליד, מהורה להורה, ממורה למורה, מדור לדור; מדור לא אחראי לדור רדום.
כך נוצרים הדעות הקדומות, הרעיונות הקיצוניים שלא זזים מהם מילימטר... כך נוצרות האמונות הטפלות, הדתות הטפלות – בכללן הדת היהודית במתכונתה הנוכחית. כך נוצר מידע כוזב עובר לסוחר. כך נערמות להן החבילות, חבילה מעל חבילה של גורמי מידע סתמיים ובלתי אמינים. כך נכשל דור אחר דור ונופל בפח; בבאר שכַּרה לעצמו... כל אלה שתו מבאר עכורה, השיקול שלהם בסך הכל בגד בהם.
הרחבתי במתכוון ו"במחשבה תחילה" את התכונות השליליות העולות מרעיון "היניקה מבאר", דווקא בגין ים התכונות החיוניות שרעיון הבאר נגזר מהן. היה לי עניין להבליט ראשונה, דווקא את התכונות השליליות הבודדות שמצאתי בבאר – שלא ילכו לאיבוד בים החיוני הגדול והחי הזה... שלא נפסח או נעבור עליהן בדרך המלך. תמים דעות אני עם השיטה הדמוקרטית, שמעלה על נס דווקא את זכויות המיעוט, המקבלות משנה תוקף על במת הרוב...
נעלה איפוא אל במת הרוב, אל מחוז הבאר החיונית...
לא ניתן לתאר אדם חי בלי באר; בלי בארות. כן אני מדבר על מידע הנדלה ממקור מוסמך, ונשענים עליו – ללא בדיקה. כן אני מדבר על הבאר של אימא ואבא ואח ומורה ונביא ומדריך ורב ומנהיג ודת ותורה ואומה... תאר לעצמך איך ייראו חייו של אדם חשדן וספקן שמטיל ספק אפילו באביו... שבודק כל צעד ושעל של אביו, של אימו, של מורו... שאינו מאמין לשום אדם לשום תורה לשום עיקרון לשום שיטה ולשום נביא : הוא מאמין רק בעצמו ויצטרך בגין זאת לבדוק כל דבר בעצמו. אדם כזה לא ישאר לו זמן לחיות, כי הוא עסוק כל הזמן בהפרכות ואימותים של חשדות וספקות או של בד"ש – בדיקות שוטפות מהמניין... וכאשר מגיע לאחר עבודה יסודית ומפרכת לאיזושהי תוצאה או מסקנה, מגלה לתדהמתו אי-התאמה בלוח הזמנים : המסקנה שלו כבר בלתי אקטואלית, עבר זמנה... כל עבודתו היסודית והמפרכת ירדה לטמיון, הוא לא יכול לאכול את פרותיה.
דוגמה "יפה" לזאת היא דוגמת הבתולות והבתולים הנצחיים שהאמינו בכל ליבם כי לא ניתן לבטוח בנתונים שמשדר הלב ולא באהבה ולא בפגישה אקראית שהביאה עימה קליק... לא ניתן להקים על הנתונים הרעועים האלה בית לכל החיים, כי-אם יש לבדוק את הבן-זוג מכל הבחינות ולהתאים את כל סל הנתונים ההדדיים – על מנת להחליט לחיות במחיצת הבן-זוג לכל החיים... וכך עשו ובדקו וחיפשו ופישפשו וחתרו ושוב בדקו ופישפשו עד שחלף זמנם – והרגישו בזאת דווקא כאשר הגיעו לבגרות והחליטו מה הם רוצים בדיוק.
אני חייב להדגיש את משמעות "הבאר" שיונקים את המידע "הבדוק" שלה... אתה הולך ברחוב, נכנס לדוכן פלאפל וקונה מנה. לך קוראים שמעון. האם אתה יודע שמעון היקר, בפעולתך הפשוטה זו – כמה בארות חיים שימשו אותך, וכמה מידע לעוס ובדוק ינקת מהם?
קודם כל, נניח ששימעון הוא איש דתי ומקפיד על כשרות, ואכן הוא הקפיד לבדוק את תעודת הכשרות התלויה על קיר הדוכן, קרא אותה בעיון ובדק את תוקפה. אולם, יתכן והתעודה הזאת מזוייפת ע"י בעלי הדוכן עצמם, או אולי בעלי הדוכן תמימים היו, אך קיבלו תעודת הכשר מזוייפת ממתחזים שהתחזו לפקחי הרבנות וגבו את האגרה; והיו דברים מעולם... או אולי קיבלו את ההכשר מפקידים רשלנים של הרבנות הראשית, שישבו במשרדם הממוזג על כוס קפה ורגליים פשוקות לכל אורך השולחן והנפיקו תעודות... היינו שמו חותמות ולא טרחו לבדוק את הדוכן ואפילו לא מכירים את מיקומו – מתוך העצלנות או הרשלנות או השלמצנות – וגם במחוז הזה היו דברים מעולם...
מכאן, שמעון הדתי האדוק והיקר, השתמש כאן במספר בארות חיים, והחליט משיקולו החופשי לינוק מהם מידע בדוק ומוסמך, ולצרוך את המידע הזה ישירות בפועל :
1- הוא "האמין" ושם את מבטחו בחותמת של הרבנות הראשית. זהו הגורם הראשון שהחליט לינוק אותו מהבאר המוסדית של הרבנות הראשית.
2- הוא האמין ליושר הפקידים שעמלו על התעודה. זהו הגורם השני הדומיננטי בבאר, שהחליט מרצונו הטוב והחופשי לינוק ממנו.
3- מוסד הרבנות הראשית שייך לאירגון-על המנוים עליו הרבה מאוד מוסדות ואירגונים. שמעון שם את מבטחו למעשה בבאר הראשית שנקראת "מדינת ישראל" – אם כל המוסדות הפועלים תחת אירגונה וחסותה, כולל מוסד הרבנות הראשית. מהבאר הראשית הזו, נפרדים כל הבארות המשניים והופכים למעשה לגורמים הפועלים בבאר הזו. שימעון ינק ללא ספק גם מהבאר הראשית הזו.
4- הוא לא הטיל ספק לרגע במפעילי הדוכן ויושרם; "והאמין" בכל ליבו כי לא זייפו את התעודה הממוסגרת התלויה על הקיר. שמעון החליט שהם אנשים תמימים. את הגורם הזה (התכונה) ינק מאחד הבארות הגדולים והפעילים ביותר בעיר – נקרא לו "הבאר האנושית"; היינו לתת את אימונו באדם שאינו מכיר, ללא שום סיבה מהותית – מלבד היותו אדם בשר ודם.
"הבאר האנושית" היא לא רק הבאר הגדולה ביותר בעיר, כי-אם הבאר הקדומה ביותר בהסטוריה שנכרתה עם לידת אדם הראשון, ומאז לא הפסיקו המים לזרום ממנה, היא עדיין פעילה וקיימת; ממנה נפרדים כמעט כל שאר הבארות.
מה עם ההגיינה... שמעון ללא ספק ירצה לאכול מנת פלאפל טעימה אך בטוחה... נטולת חיידקים ומרעין בישין דקיקין ובלתי נראים... לבטח חשוב לו לבדוק איך איחסנו את חומרי הבישול, איך בישלו אותם, באילו כלים השתמשו... תנאי התברואה והמזון חשובים עד אין ערוך, ורמת חשיבותם חופפת לפעמים את ערך החיים... שטחי עבודה מזוהמים שבאו במגע עם מזון, עלולים לזהמו במיקרובים וחיידקים – שחלקם חיידקים פתוגנים מעבירי מחלות...
בגיזרה הזאת נכנסים הרבה מאוד בארות של משרד הבריאות, העירייה, וכמובן גם הבאר האנושית תככב כאן...
שמעון, בהחלטה מהירה אך יציבה, "האמין" לתעודת פקחי העירייה כי המקום בו הוא אוכל ראוי ונקי, וגם בטח בפקחי משרד הבריאות אודות טיב המזון הנצרך בדוכן, וגם לא יכל לפסוח על מפעילי הדוכן ובעליו : הם מכינים כאן מזון ראוי ונקי מכל התחלואות, ללא שום פעלול זיוף או חתירה מתחת ליסודות החוק והתעודות...
וכמו שהזכרתי, בהרבה מאוד בארות השליך שמעון את הדלי שלו, בדרכו אל מנת הפלאפל, והחליט משיקולו החופשי לינוק מהם מידע בדוק ומוסמך, ולצרוך את המידע הזה ישירות בפועל .
שמעון הזמין בשעה טובה ומוצלחת את מנת הפלאפל שלו, שלף מהארנק שטר של מאה ש.ח והפקידו ביד הקופאי. כאן אין מנוס מלהזכר בגשש כאשר הפקיד את הכסף שלו בתוכנית חיסכון בבנק בידי קופאי נמוך קירח שמן וממושקף – שהיום הוא איתנו ומחר מי יודע... ובכל זאת הגשש האמין בקופאי המפוקפק והפקיר בידו את כל חסכונותיו... וגם שמעון שלנו האמין לקופאי שלא ימרח אותו ויחזיר לו את העודף בשטרות מזויפים... למרבה ההפתעה – גם הקופאי לא חשד בשטר המאה ש.ח של שמעון ותחף אותו ללא בדיקה של ממש לקופה. אני נוגע גם כאן, ולשם הספורט, בבאר האנושית שמלווה את שמעון בכל רגע לכל מקום... הבאר הזו נצמדת אליו גם בפעולות הפשוטות ביותר – כמו התשלום לקופאי.
אם לעשות ספירת מלאי, שמעון דלה את רוב המידע הקשור במנת הפלאפל מבארות שונים, נשען על המידע הזה וצרך אותו באופן מיידי ללא שום בדיקה. ולעומת זאת רק אחוז מועט ושולי מהמידע עובד על ידו באופן ענייני, כמו מחיר המנה שנבדק על ידו וקיבל ציון סביר, או הריח הנעים שנדף מהדוכן, שגם נבדק וקיבל ציון מדהים.
שמעון אכל איפוא את הפלאפל, ניגב את פיו והלך לביתו שמח וטוב לב. שום בעיה שום תקלה : כל המידע "המוכן" שנדלה מהבארות השונים – עמד במבחן ולא איכזב, והראיה לזאת מבחן התוצאה : הוא הרגיש טוב לאחר המנה, ושום חיידק לא נדבק בו... וגם העודף שקיבל מהקופאי לא יצא מזוייף. המידע במלואו של הבארות במלואם – לא פיקשש ויצא אמין. השאלה היא : האם שמעון הסתכן? הימר והרוויח?
יתכן וישנו כאן קרטוב של הימור... והראיה, שוב, ישנם אנשים שבגלל מנת פלאפל נכנסו לצרות צרורות, חלו ונדבקו בחיידקים בגלל התחלואה שצף בה הדוכן – חרף התעודות של העיריה ומשרד הבריאות שקישטו את קירות הדוכן והסמיכו רשמית את העסק. כלומר, היה כאן מידע כוזב שנדלה מבארות שונים ולא עמד במבחן התוצאה! והשאלה : איך יתכן?!
"איך יתכן" – אם זאת השאלה, אענה עליה : והיכן נאמר שכל הבארות מכילים מים צלולים וטובים? מי אמר שכל הבארות הם אמינים? השאלה שאנו דנים בה איפוא אינה אודות אמינות הבארות, אלא אודות "חיוניות" הבאר : האם השימוש בבארות הוא דבר חיוני? האם ניתן לוותר עליו?
במילים אחרות : השאלה אינה אם המידע שמכיל באר זה או אחר הינו מידע בטוח ואמין, כי התשובה על השאלה זו הינה אישית ואינדיבידואלית; באר שאתה דולה ממנו – יכול להיות בשבילי קן של מידע רגיל שיש לבדוק את תכולתו, או במקרה הרע – יכול להיות קן מצורע שמציע מידע מפוקפק שיש להתרחק ממנו...
השאלה המשותפת לכולנו, איפוא, היא : לאור הבעיתיות ואי היציבות של המידע "המוכן" הנדלה מבארות, שעבורך אמין, עבורי רגיל, ועבור ראובן מפוקפק, האם לא כדאי, לאור זאת, לוותר על עצם הרעיון המתיר לנו צריכת מידע "מוכן ואמין" – ללא הצורך בבדיקתו ובחינתו...? האם לא הסתכן האדם כאשר הכניס את שיטת צריכת המידע הזו לחייו? האם לא טעה כאשר כרה לו את הבאר הראשונה?
אין זו שאלה תקנית – זוהי התשובה במלואה. זאת, כי לא ניתן לתאר אדם חי שליבו פועם ורקמותיו חיות וראותיו מפעפעות – בלי באר; בלי בארות.
נחזור אל שמעון ואל מנת הפלאפל שלו. הסליחה עם שמעון שאיננו מרפים ממנו, נכנסים לחייו ולתוך פיו, אך אין מנוס...
תארו לעצמכם כעת שמעון אחר, שהופנתה אליו השאלה לעיל, בחן אותה והגיע למסקנה הזאת : אכן, יש סיכון בצריכת מידע מוכן ללא בדיקה, ועל כן יש לוותר על כל הבארות ולבדוק את כל המידע לפני צריכתו. אמר ועשה : הוא אימץ את קו המחשבה הזה בפועל.
יום אחד, ושמעון עובר באלנבי פינת מוגרבי, הריח ריח נעים ומפתה...הוא בדק את טיב הריח הזה וראה שמקורו מדוכן פלאפל של שרעבי. נפשו חפצה במנת פלאפל, והוא היטה לה אוזן... ניגש לדוכן. בדק ראשונה את מחיר המנה והגיע למסקנה שהמחיר סביר ואינו מופקע; מבחן המחיר עבר.
שמעון הוא איש דתי... יהיה מעניין לתאר את שמעון בודק את תעודת הכשרות... את מקורה ואיך הונפקה ועל ידי מי, וכדתי אדוק שאינו מתפשר, ביקש לחתור אל עומק הנפשות שעמלו על הנפקת התעודה, להוריד כל ספק של זיוף, סילוף, שוחד, רדיפת בצע, או סתם שלמונים שניתנו לפקיד משועמם ברבנות... על התעודה התנוססה חותמת הרבנות הראשית של ת"א – דבר שיש לבדוק בין היתר, והוא לא איבד זמן, ובירר מיד בסלולרי עד איזה שעה עובדים ברבנות הראשית. לקח טקסי וטס לשם.
נפסח על הבושות שקראו במשרדי הרבנות של ת"א, ואיך מידת החוצפנות של הפקידים הרקיעה שחקים... בסך הכל אזרח בא לבדוק את תוקף תעודת כשרות ולאמת את נתוניה – זה הרבה?
לאחר משא ומתן מפרך הגיע שמעוננו לתשובה המיוחלת : כן, התעודה של הדוכן של שרעבי מס' 9641 הונפקה ע"י הרבנות הראשית של ת"א; התעודה מקורית, וגם החותמת מקורית. שמעון נשם לרווחה. נותר רק דבר קטן : לבדוק את טיב הפקיד או הפקידים שעסקו על הנפקת התעודה, אולי היו חפיפניקים או חלילה בלתי אמינים שניתן לשחד אותם – או אז מה שווה החותמת והתעודה וכל הרבנות... בסך הכל ביקש לראות את תיקם האישי, ולקיים איתם שיחת חולין עוברת בשביל להתרשם מהם, ולנצל את השיחה למספר שאלות עניניות אודות הנפקת התעודה : מתי מר שרעבי הגיש את בקשתו, מי קלט את הבקשה, איזה פקח הלך לבדוק, באיזה שעה, האם תיאם את הבדיקה מראש עם שרעבי – כלומר האם נתן לו זמן "להתכונן"... ועוד כהנה וכהנה שאלות קטנות וענייניות שמטרתן לעמוד על טיב האנשים שעמלו על התעודה ולבדוק אם יש אי-אילו אי-התאמות צורמות או פירצות מחשידות באישיותם, זה הכל; ועל הדבר הקטן הזה שמעון נתקל בחומה של התנגדות מרשעת! לשמה! בסך הכל אזרח דתי בא לו לאכול בדוכן פלאפל והגיע לבדוק את תעודת הכשרות של הדוכן.
לא אלאה אותכם בפרטים, כי הירידה לעצם הפרטים אכן מַלאַה ומעייפת. העקשנות של שמעון ולבסוף השתלמה, והוא הגיע בדרך לא דרך אל הפקידים שהנפיקו את התעודה, שוחח איתם, ראיין אותם, ואף עיין בתיקם האישי (מנהל הארכיון של הרבנות – שכן של בן-דודה שלו...).
הבדיקה הסתיימה. היה קשה – אין מה להגיד, אך מספק – עם דגש בפ' וסגול תחתיה. שמעון יצא משערי הרבנות של ת"א, ורץ לקחת טקסי לאלנבי 94, יש כבר אור ירוק לתעודה... הסתכל בשעון שעמד על שבע בערב, וראה שיש עדיין זמן, הדוכן פתוח עד עשר בלילה, ונותר קצת זמן לבדיקות הנותרות...
הגיע לדוכן הפלאפל. כאן באמת לא אלאה אותכם... מה שהלך בדוכן הפלאפל של שרעבי... אילו בושות, ומכות, והרבצות, וקללות, ומה לא... ובסך הכל אזרח מהשורה ביקש לבדוק לפני אכילת מנת פלאפל את ההגיינה של הדוכן ואת המטבחון הקטן בו מאחסנים את החומרים ומכינים את הסלטים וכדורי הפלאפל. בסך הכל אזרח תמים ביקש לא לסכן את עצמו ולבדוק, לפני שיכניס את הביס הראשון לפיו, את רמת התברואה של המקום, ואת מנת הפלאפל עצמה אם היא נטולת מיקרובים וחיידקים פתוגנים שעלולים לסכן את חייו – לא פחות! בסך הכל ביקש להעיף מבט, לפתוח את המקרר ואת המגירות, ולראיין את העובדים – כל אחד בשמו ובשיא הנימוס המתבקש.
בסך הכל ביקש לשוחח עם בעל הבית אודות פקחי העיריה שהעניקו לו את תעודת התיפעול, ועל האופן בו השיג את התעודה ממשרד הבריאות. בסך הכל הוא ביקש להתרשם מאמינות בעל המקום מר שרעבי, ובשיא הנימוס המקובל.
אל תשאלו... אל תשאלו מה הלך שם. עדיף שלא תשאלו. סכינים נשלפו, צלחות עפו, שמן נשפך, ורח' אלנבי פינת מוגרבי הזדעזע... יען מר שרעבי נפגע עד עמקי נשמתו משאלות שמעון.
"שהוא יאשים אותי בחוסר הגיינה?" – ושורת צלחות עפו...
"שמישהו יטיל ספק ביושרי? אני? שרעבי?" – רעידה נשמעה בכל אלנבי; עוד שורה עפה.
"שהמנייק הזה יאשים אותי ששיחדתי את העירייה?" – וסכין מטבח נשלפה...
אמרתי לכם, עדיף לא לשאול ולפסוח על הפרק הזה. אשר על כן, נחלוף באלגנטיות על מה שהתחולל בדוכן ועל חילופי הדברים והצלחות בין שרעבי לשמעון, שבסופם הגיעו לפשרה, בזכות עו"ד שנקלע לזירה ובידו חצי מנה.
נוסח הפשרה : שמעון יתחייב לאכול רק הפעם הזאת אצל שרעבי, כמו כן יתחייב שלא יעבור בכל שארית ימי חייו ברח' אלנבי וגם לא ברחובות הסמוכים לו, ובתמורה שרעבי יענה על השאלות של שמעון במלואן עד תומן. (וגם יורשה לו לראיין את העובדים ולקבל מפיהם מידע נחוץ להמשך החקירה).
השעה עשר. רח' אלנבי כבר חשוך, כל העסקים נסגרו ורק האור אצל שרעבי דלוק.
השעה 11.00. רח' אלנבי בשינת לילה, ורק רעשי אוטובוס 18 שעובר מידי חצי שעה – מזכיר את קיום אלנבי – הרחוב הציבורי שוקק החיים ביום... והאורות אצל שרעבי עדיין דלוקים.
השעה 1.30. רח' אלנבי שינה את פניו. מעסקי בגדים, זהב, בנקאות, ירקות ומזוזות, לעסקי נערות ליווי וכל הנלווה אילהן : סרסורים, מנייקים, שמאים, אלקוהוליסטים, וגם מתווכים וסתם סקרנים שזה עתה סיימו את הטיפה האחרונה שלהם. עסקאות בנות מאות ואלפי השקלים נסגרים בשעות האלה בחוצות אלנבי. והאורות אצל שרעבי עדיין דלוקים.
השעה 3.27. אלנבי כרע קרס גווע ומת. הבדיקה של שמעון הסתיימה. שרעבי נשם לרווחה. האורות אצל שרעבי כובו; המנעול צילצל ונסגר על דלתי הדוכן. צילצלול המנעול הגיע עד לכיכר המושבות.
רגע לפני נעילת הדוכן, התקיימה השיחה הזו בין שרעבי לשמעון :
- נו אפשר כבר להציע לך מנת פלאפל?
- לא, עוד לא.
- און דה האוס...
- תודה, אבל עוד לא.
- אבל אמרת שסיימת את הבדיקה והכל פיקס...
- כן, אבל עוד לא.
- מה הסיפור? לעזאזל איתך...
- באיזה שעה פותחים בעיריה?
- שמונה וחצי.
- ומשרד הבריאות?
- באותה שעה, כל משרדי הממשלה בשמונה וחצי, למה?
- צריך לתת קפיצה מחר לעיריה ולמשרד הבריאות – לבדוק כמה דברים, או אז ואם בע"ה הכל יעבור בקלות כמו שעבר ברבנות ואצלך – צפה לי בשעות אחה"צ : יש לך קליינט בטוח; למנה או חצי מנה – עוד לא החלטתי...
- מצפה לך בכילאון עיניים רק תבוא; ואל תאכזב אותי שמעת? מחכה לך על גחלים. אני לא צוחק : גחלים גחלים.
- תודה רבה. ביי בנתיים.
למחרת הלך לעיריה. לא סיים באותו היום מפאת הבירוקרטיה העירונית... ורק מחרתיים התפנה למשרד הבריאות, ובשעה טובה ומוצלחת נחת אצל שרעבי בעצם יום השלישי, בשש ורבע בערב.
- מה אתה עושה פה!
- החלטתי על מנה שלמה, תביא מנה שלמה, ותעשה טובה תוסיף קצת את הטחינה.
- יש הסכם ואינך מכבד אותו. התחייבת לא לעבור בכל שארית חייך ברחוב אלנבי.
- אבל רק לפני חצי שעה סיימתי את בדיקותי ו...
- אבל רק עכשיו אני אומר : אם לא תתנדף מהדוכן ומהאזור תוך חצי דקה – תהיה עלה נידף באוויר. לחצתי על הסטופר.
- אבל רגע, אמרנו...
- עברו שש שניות.
- אז ביי.
- תשע, שמונה, שבע...
מסקנה: בסופו של מסע, שמעון לא סעד את נשמתו, לא אכל מנת פלאפל, גם לא חצי מנה.
מסקנה נוספת: לא ניתן לתאר אדם חי עם רקמות חיות, לב פועם, וריאות מפעפעות – מבלי באר; מבלי לשאוב מים חיים ומוכנים מבאר אחד או ממספר בארות.
הפעלתי את הדמיון בכדי להגיע עד לדוגמה הפשוטה ביותר... עד לפעולה הפשוטה ביותר. היגעתי עד למנת פלאפל ולדוכן של שרעבי, בשביל לאמר את זאת : לא ניתן לעשות את הפעולה הקלה ביותר מבלי להשתמש באחד הבארות... דעתי נחה עלי והרחבתי בטקסט של שרעבי... התחלתי למעשה עם מצב רוח הומוריסטי ונמשכתי אחריו; ואיני מתחרט...
ממרום הטקסט הזה, אני מוריד את כובעי בפני הנשמה ומודה בפניה במלוא הכנות : צדקת בכיוונך ובנטייתך גברתי. נטיית הנשמה, להזכירכם, היתה לשאוב מידע לעוס ומוכן, ובאופן הזה יירד "מהמערכת" עול עיבוד המידע – שהנשמה חברה בה. ואכן הוא, יש להשתמש בבארות שניתן לשאוב מהם מידע מוכן ומעובד מראש – בשביל לחיות, בשביל לזרום עם החיים שמביאים איתם כל כך הרבה מידע – מכל זווית אפשרית בכל פינה... אחרת, יטבע האדם בים של מידע שכל סיבית ממנו ממתינה לעיבוד – וייתַּקע... העסק ייתקע. בשביל לאכול מנת פלאפל יצטרך ללכת עד משרד הבריאות...
האדם חייב לעשות שימוש חוזר במידע שכבר עובד ע"י אחרים; חייב לנצל את אוצר המידע המעובד הזה במידה המקסימלית. הדבר מזכיר לי את תוכנת החלונות ואת אחת התכונות שלה : המערכת שומרת על נתוני כל דף שניכנסת אליו – במטרה לחסוך מזמן טעינתו בכל פעם מחדש... לא מזמן כתבתי מאמר תחת הכותרת Windows, על גבו מצאתי מספר מאפיינים משותפים הנמצאים באדם ובתוכנת החלונות כאחד. והיום עליתי על עוד מאפיין זהה : לעשות שימוש חוזר במערכת נתונים שכבר זוהתה ועובדה בעבר...
במערכת ההפעלה Windows – קוראים לתכונה זו : "שימוש יעיל בנתונים חוזרים, בשביל לחסוך בזמן הטעינה של דף חוזר", וגם במערכת ההפעלה של האדם מסתכלים על המאפיין הזה מאותה הזווית : "לנצל את אוצר המידע שכבר עובד בעבר, במטרה להוריד מהמערכת את עול עיבוד המידע האדיר השזור בכל פינה". בשני המקרים, בעיית "העומס" המכבידה על המערכות – הביאה לפיתרון יצירתי בצורת שימוש חוזר במידע, באופן זה א אחר...
ובכל זאת, אינני יכול להשתחרר מהבעייתיות של התכונה הזו, וכבר עמדנות עליה בהרחבה לעיל. ההתמכרות למידע מעובד... להתרגל לצריכת המידע המוכן ולהתמכר לרעיון... לוותר על משימת עיבוד המידע, על פיתוחו, על ניצולו; להתעצל לעשות זאת... כאן טמון קן העצלנות העולה מעצם התמכרות למידע מוכן ומעובד.
בנוסף, קיים הסיכון בשאיבת מים מבאר של דעות קדומות, של אמונות טפלות, רעיונות קיצוניים, עקרונות תפלים ותורות תמוהות... הסיכון בשאיבת מים בלתי צלולים מבאר עכורה... כוונתי לבאר של הורה בלתי אחראי, או מנהיג מטורף, נביא שקר, רב מעורער, דת הבל, אומה מבולבלת; פקיד מושחת מהעירייה שהנפיק תעודה מזוייפת... מכל הבארות האלו ניתן לשאוב חומרים רעילים... מידע רעיל.
עם זאת, אני חש מוזר... אינני מוכן להסכים עם כתב אישום חריף זה כנגד המידע של הבארות, כי מכיר אני בחשיבות השימוש במידע החיוני הזה ושילובו השוטף והמכריע בחיים; ומאידך אינני חש רגוע עם רמת הסיכון הנשקפת מהבארות למיניהם; מרגיש אני את הצורך והחובה למצוא את עמק השווה... זקוק אני לבורר שיברור עבורי את המידע הזה ויעמיד דברים על דיוקם; זקוק אני לעצת יועץ : איך ניתן לברור את הבאר... איך ניתן להתרגל לשאיבה מבאר – מבלי להסתכן בשאיבת מידע רעיל? איך ניתן להצביע על החוט הדק המפריד בין מידע אמין למידע בלתי אמין? בין מידע בטוח למידע מסוכן? איך ניתן להצביע על באר מים חיים ולהתרחק מבאר מורעלת שעלולה להרעיל אותי?
כבדות משקל השאלות ששאלתי, ולפני הבחישה בהן – מוצא לנכון להעלות טבלה הנגזרת מהשטח הסטטיסטי, וניתן להטיל דרכה אור על עניינינו ותהייותינו. הבה נמנה את סוגי הבארות השונים וסוגי האנשים השואבים מהם :
1- יש השואב ביודעין מבאר טובה.
2- יש השואב ביודעין מבאר רעה.
3- יש הנוטה לדלות מבאר טובה, אך אינו עומד בהכרח על זאת.
4- יש הנוטה לדלות מבאר עכורה; זהו בנם בכורם של כל הגזענים והרמאים והעושקים למינהם...
5- יש מי שלא יודע לעמוד על מהות הבאר ממנה הוא שואב. זהו התם שמזהה באר ושותה ממנה.
6- יש מי שלא בטוח במהות הבאר אשר שואב ממנה; אולם הוא לא מטריח את עצמו לבדוק – פשוט ממשיך לשאוב...
7- יש מי שהולך אחר העדר... שותה מהיכן שהעדר שותה.
אם נבחן לעומק את הטבלה לעיל, נגיע למסקנה הפשוטה הזאת : הטבלה שלעיל מדברת למעשה על שני סוגי אנשים – לא שבעה : הראשון ששואב ביודעין מבאר טובה, וכל השאר. במילים אחרות, אני רואה את "כל השאר" כמספר שניים השואב ביודעין מבאר רעה; זאת כי אני רואה את כל האנשים באותה העדשה היודעת להפריד בין האדם לחיה : האדם הוא יצור רציונלי ויש לו את הכלים לתחזק את התכונה הזאת, והחיה היא יצור דומה מאוד לאדם אך אין לה את הפריבילגיה להיות רציונלית, כי אין לה את הכלים לקיים את התכונה הזאת.
אם נחזור אל "כל השאר" של הטבלה, נראה כי "כל השאר" העדיפו להתעלם, מרצון או מהסח הדעת או מהעצלנות לשמה – מתכונת הרציונליות שלהם, דבר שלא מוריד ולא מעלה מהתכונה המקורית של הרציונליות הנמנים עליה, מתוקף מנויים על המין האנושי. אין תוקף להליכתם אחר העדר או לנטייה זו או אחרת – כל עוד והם בני אדם המנויים על משפחת האדם.
יש מי ששואב ביודעין מבאר טובה, ויש מי ששואב ביודעין מבאר רעה ומורעלת, שאר הטבלה נועדה למלא את העמוד.
...בזאת, אני מחזיר את הכדור למגרשו של האדם : הוא הוא האחראי על בחירת הבאר ממנה הוא שואב או עתיד לשאוב ולשתות... הוא האחראי על בטיחות המידע "האמין" של הבאר. באופן הזה איפוא, אני רואה את האדם מתמודד עם רעיון הבאר :
האדם כורה לעצמו את הבאר שלו, ושואב ממנה.
או בניסוח אחר :
כל הבארות שאני שואב מהם היום בפועל – אני כריתי (חפרתי) אותם בפועל, והראיה לזאת היא עצם שאיבתי היום מהם.