מכתב ליוסי שריד

קוד: מכתב ליוסי שריד בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

תמונת המציאות היחידה שצופה יכול לקלוט מתוכה אפקט של שינוי או תנועה של העצמים הדוממים, היא כאשר הצופה בעצמו אינו נכלל על המערכת החומרית שצופה בה, ויונק את המציאות מתוך סדרה רצופה של תמונות דוממות בשיטת האנימציה.

                                                  

                                                  יוסי שריד [צילום:  ויקיפדיה]

                                                                              -       -       -

 

 מצאתי באחד האתרים תמליל של שיחה רדיופונית שערך איתך לאחרונה השדרן בני בשן בעניין ריחוף הנשמות... נושא כה רחוק מתדמיתך שעמלת עליה חיים שלמים. "יוסי שריד: נשמתי נפרדה מגופי, ראיתי הכל מלמעלה" - כך צעקה הכותרת שקידמה את המאמר בו תומללה שיחתך הרדיופונית, ולרגע הרהרתי כי זה הרגע הגיח לעולמנו אורי זוהר חדש מהקופסה, אך מהר נמלכתי וחזרתי לעשתונותי: אולי גם יוסי בא ממשפחת הזוהר אך לעולם הוא שריד המציאות. 

מר שריד אני חש את החובה להשחיז ככל יכולתי את עטי שהולך, סוף כל סוף, לחרות מכתב ליוסי שריד השנון והמושחז שמתעקש להאחז במציאות למרות ונשמתו פרחה מגופו, והוא ראה/ חווה הכל מלמעלה. אני מאמין שהדילמה אשר חווית בעקבות זאת אינה יורדת בעוצמתה מעצם החווייה, זאת כי איש המציאות הוא האנליסט שתפקידו לנתח את נתוני המציאות מלמטה לא מלמעלה, היינו מקרקע המציאות שרגליו היציבות דורכות עליה, אולם יוסי שריד חווה את חווייתו מלמעלה כמרחף בהקיץ, והדלימה היא- היוסי שריד ירחף? שדווקא שריד יעשה שימוש במונח "נשמה"- מונח המוקצה מחמת היעדרותו מלקסיקון המציאות של כל בר דעת שעיניו בראשו; זוהי בעינה הדילמה במערומיה. 

מר שריד היקר, אני רוצה להציע לך את עסקת חייך, ותצטרך, אם תתאים לך העסקה, לשלם עבורה בטבין ותקילין. אני הולך לחשוף לעיניך כי הנשמה היא הדבר היחיד שיכול להיות לו קיום במציאות ומלבדה אין לשום דבר זכות קיום במציאות; אף לגוף האנושי ושל כל היצורים עלי אדמות אין שום משמעות במציאות. הכשרת "הנשמה", איפוא, כמונח תקני מציאותי והכתרתה כאובייקט שאין זולתו במציאות- יחזיר את הצבע הוורוד ללחייך שהחווירו כאשר בהסח הדעת עשית בנשמה שימוש בלתי חוקי לכאורה. 

להדגיש כי בהכשרת "הנשמה" אינני עומד להשען על שום אמונה ומשום סוג שהוא; בפרוייקט הזה אני הולך להשען אך על חוקי הטבע, כי הרי אנו וכל הסביבה שלנו קיימים "ורוקדים" על-פי החליל של החוקים הללו התקפים בכל מרחב היקום ומתווים את מיקומנו, תנועתנו, ואת עצם קיומנו. האגדה מספרת כי ניוטון הבחין בכוח המשיכה כאשר צפה בתפוח הנופל מהעץ, וגם איינשטיין צפה בתמונת המציאות כאשר הגה בתורת הייחסות וכך גם בוהר ואדיסון ודיראק ושאנון... ההבחנה בתמונת המציאות, איפוא, היא ההבחנה בחוקי הטבע- הבחנה שבאה מתוך מסגרת ברורה הניתנת לצפייה מכל נקודה מרחבית, ומתוך המסגרת הזו צפינו בעיקרון יסוד שלפיו מקור כוחות היסוד הפועלים על העצמים ומתווים את מהותם קיומם ואת תנועתם, הוא בעצמים עצמם כאשר כל עצם הוא בגדר של "חייל" הצועד ע"פ החליל של היחידה שלו שהיא היא מקור הכוחות הפועלים עליו ומתווים את תנועתו, מיקומו, מהותו ואת עצם קיומו במרחב, ואף "החייל" בעצמו הוא בגדר של יחידה המשתייכות אליה יחידות משנה ורוקדות לפי חלילה, כאשר היא מקור כוחות היסוד המתווים את תנועתן, מיקומן, ועצם קיומן. 

השמש, לדוגמה, היא חיילת בגלקסיה של שביל החלב שצועדת ורוקדת ע"פ חלילה, והשמש בעצמה היא יחידה הנקראת בפינו "מערכת השמש" שהרבה יחידות משנה צועדות עימה ורוקדות ע"פ חלילה. הארץ היא אחת מיחידות המשנה הללו ומשפחת האדם נמנת על הארץ כיחידת משנה. 

והאדם החליט, באופן תמוה ביותר, להגביל את עיקרון היסוד הזה ולהגדיר את תחומו, והוא קיים את החלטתו התמוהה זו בכל הזמנים ובכל האמצעים שעמדו לרשותו. בעידן האחרון הגיע האדם לכלל החלטה כי טווח העיקרון הזה יהיה בן 13.7 מליארד שנות אור. ובמילים אחרות, האדם התעלם מהמשפט שאומר כי היקום הידוע הוא יחידה השייכת ליחידה גדולה ממנה, אחרת אין הסבר לקיום היחידה הנקראת "יקום ידוע" ואף אין הסבר לתנועתה, וכידוע התצפיות האסטרונומיות העלו שהיקום נע ומתפשט כמקשה אחת. 

לתמיהה זו משנה תוקף כי מקורה בסלתה ושמנה של משפחת האדם. מי שהגביל את עיקרון היסוד הזה והגדיר את תחומו הוא אותו החוקר שהפנה את תשומת ליבנו לאותו העיקרון תוך כדי חקירה וניתוח מסודר של התצפיות. בכל אופן ומניתוח פשוט לעיקרון הזה יוצא כי ליקום אין סוף זאת כי מקור הקיום והתנועה של כל יחידה, יהא גודלה ומורכבותה אשר יהיה, הוא ביחידה אחרת שמכילה אותה ומטבע הדברים גדולה ממנה, וכך פשוט עד אינסוף... אחרת, וכאמור, לא יהיה הסבר למציאות היחידה- דהיינו לקיומה, לתנועתה.

אם כן מבט מפוכח על המציאות יבהיר לנו כי אין ולא יכול להיות סוף ליקום גם לא יכולה להיות לו התחלה, זו המשמעות הפיזיקלית של מציאות החומר ע"פ כוחות הטבע וע"פ חוקיו הידועים לנו, זו בעינה המשמעות של מציאות החומר מרמת החלקיק ועד לרמת הגלקסיות. אותו המבט המפוכח יבהיר ובנוסף את משמעות תנועת החומר והשתנותו, כי לא רק קיום היחידה נגזר ממציאות אחותה המבוגרת כי-אם אף תנועתה נגזרת ממנה: תנועת הארץ נגזרת ממציאות השמש וגם תנועת השמש נגזרת מקיום הגלקסיה של שביל החלב. 

בחינה פשוטה למושג התנועה תפתח בפנינו את מושגיות ההשתנות, כי הרי מקור התנועה בהשתנות. עלה שנושר מענף העץ הוא עלה שהשתנה ממצב א' למצב ב', כלומר תנועת העלה מהעץ אל האדמה מייצגת שינוי שהתרחש בעלה. וכאשר מביטים על מושג ההשתנות מתוך הפנורמה האינסופית, נתקלים בבעית חשיבה בלתי מוסברת הנושקת לפרדוקס.

רוצה לומר כי מציאות העלה במקום נתון, היא אומנם מציאות מניחה את הדעת ומוסברת ע"י התפיסה האינסופית של עצמי היקום ואך על-ידה, זאת, כאשר העלה נותר יציב במקומו ללא שינוי. אולם עובדת השתנותו ממצב א' למצב ב' תסתור בהכרח את תפיסת האינסוף, כי המצב א' שהעלה מצוי בו נשאר ללא שינוי כל עוד ומסת העצמים שהביאה לאותו המצב היתה נמשכת עדי-עד. מאידך המצב ב' שהעלה עבר אליו נגרם ללא ספק ע"י מעגל עצמים נתון, שנסגר בנקודה מסוימת אשר אין מעבר לה עוד עצם שיכול להשפיע על אופן השינוי בעלה ולהמירו בשינוי חלופי. השינוי הנצפה מ-א' ל-ב' מצביע איפוא על מעגל מוגדר של עצמים שגרמו לשינוי הנתון שהתרחש בעלה, בחלקיק או בגלקסיה... והדבר, כאמור, סותר את תפיסת המציאות האינסופית הנגזרת מעיקרון היסוד שלפיו, כל עצם משתייך ליחידה שתסביר ותצדיק את עצם קיומו, אחרת אין הסבר לקיום המציאות, דהיינו לקיום החומר על כל צורותיו. 

האבסורד הזה, איפוא, יחזיר אותנו לתמונת המציאות ובעצם יגרור אותנו אליה, זאת כי שום אדם עלי אדמות לא רצה להתמודד עם תמונת המציאות הנגזרת, דווקא, מחוקי הטבע שפרושים לעינינו ומודעים אנו לקיומם. תמונת המציאות, אם כן, מצביעה על סדרת עצמים אינסופית דוממת שלא יתכן בה שום שינוי או תנועה, זאת כי כל שינוי הנצפה באחד העצמים, מרמת החלקיק ועד לגרמי השמים, יגדיר בהתרחשותו את ממדי היקום, בניגוד לחוקי הטבע שמשרטטים בעזרתם תמונת מציאות ברורה עם סדרת עצמים אינסופית. לא תיתכן סדרה סופית אחרת לא יהיה הסבר למציאות החומר.

התמונה היחידה, איפוא, שצופה יכול לקלוט מתוכה אפקט של שינוי מתוך העצמים הדוממים, היא כאשר הצופה בעצמו אינו נכלל על המערכת החומרית שצופה בה, ויונק את המציאות מתוך סדרת תמונות דוממות בשיטת האנימציה. המדובר בסדרת תמונות נבדלות ודוממות שהקרנתן ברצף יוצרת רושם של תנועה – דהיינו של השתנות. אין במציאות, איפוא, עצם שנע מכאן לכאן, יש "צופה" שקולט את השינוי הקל ברצף התמונות – דבר שמתורגם על ידו לתנועת העצם. ומיהו הצופה הזה אשר אין לו גוף ונמצא מחוץ למערכת החומרית? 

זה הדבר שקראנו לו נשמה, נפש, או רוח. זה הדבר שנושא אותו כל יצור חי, מהאדם והבהמה והחיה למינה ועד לחד-תאי, כל יצור חי והרוח שמשמשת אותו. זה הדבר היחיד שיש לו מגע עם המציאות החומרית, ויכול לחוש אותה- דהיינו לינוק את תמונותיה, ולבחור אילו סדרות לינוק ועל אילו מסלולים לקפץ. הייתי מעדיף לקרוא לדבר הזה כאובייקט היחיד שיש לו הזכות לשאת את תואר הישות במרחב המציאות. איננו יודעים הרבה על האובייקט הזה אך קיומו נגזר מקיום המציאות. פתחתי כאן פתח לשאלות רבות מנשוא שהעיסוק בהן יפתח לראשונה את השער להתעסקות במציאות הלא ווירטואלית. 

מר שריד היקר, היצעתי לך בפתח דבריי עסקה והתכוונתי לכל מילה. השאלה אם יש דיל וההחלטה בידך.