התורה נגד המדע - פרק ב

קוד: התורה נגד המדע - פרק ב בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (א')

התורה לא המליצה להתעלם מהמקור כי אם לא להתמכר לו, דהיינו להשאיר את אפיקי המחשבה פתוחים ובלתי תלויים במקור מוגדר ומחייב כתאוריה זו או אחרת, או אמונה זו או אחרת.

                                               

                                                            התורה [צילום: פלאש 90]

                                                                   -       -       -

תאורית המפץ הגדול המובילה כיום והמקובלת- ממלא באופן עקרוני את המשבצת שהיתה ריקה עד הלום ומחזירה את החשיבה האנושית לרצף שכה ייחלה לו. היא מרצפת שוב את מסלול החשיבה באופן שניתן לחזור אל כל השאלות הפתוחות ולהתמודד איתן, ואף היא עונה נחרצות על חלקן המכריע בשיטת "המענה העקרוני" שממנו מסתעפות כל יתר התשובות. התאוריה מצביעה על נקודה בודדת אחת שלמעשה ממנה מתחיל ערך הזמן, והיא מחשבת את הערך הזה על סמך ניתוח תמונת קרינת הרקע הקוסמית, והינה יש לך את מקור המציאות והזמן והחומר והאנרגיה והכוחות... יש לך נקודה מוגדרת וקבועה שממנה מתחיל הכל וזהו בעצם המגש עליו מונחת המציאות; זהו כלי החשיבה שדרכו ניתן לקשר ברצף בין כל חוליות המציאות מבלי לפסוח על אף חוליה, והינה לך הכלי אליו ייחל החוקר האנושי. 

מאידך, ובניגוד למקובל בעולם האמונה (בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ), התורה "המקורית" (הסבר יבוא) הציעה כלי חשיבה אחר לתפיסת המציאות, מבלי להשען על שום אמונה או תאוריה המועמדות להפרכה בכל רגע נתון. נערוך להלן היכרות עם הכלי הזה, אך לפני כן יורשה לי להזכירכם שכותרת המאמר שבידכם היא "התורה נגד המדע", ולמעשה שקלתי את הכותרת "התורה נגד היהדות", אולם לא רציתי להתחיל מאמר כה יסודי ברגל שמאל כה פרובוקטיבית... לא רציתי להתגרות בקורא ולהסיט את טעמו ואת הבנתו כבר מהשורה הראשונה של המאמר, לכן התעכבתי על פשר הגרסה האנושית לתפיסת המציאות- הן האמונתית והן המדעית. המגמה היא לא לאבד שום קורא כי הדברים נוגעים לכולנו. 

ובעצם בשלב זה של המאמר אינני חושש כבר לשום קורא... וכן אפשר כבר לציין בבהירות: התורה נגד היהדות; הגרסה היהודית לתפיסת המציאות מנוגדת לתפיסת התורה. רוצה להגיד שההבנה היהודית לתורה סותרת בעליל את משמעותה- מרמת הפשט המילולית. אני מדגיש על הערך "הבנה" ברמתו המילולית, מאידך, למדתי בכתיבה כלל חשוב: לעולם לא ללכת מהמסקנה אל הנימוק אלא לפרט ולנמק ולאחר מכן ללכת אל המסקנה והסיכום, ועל פניו הפרתי כאן את הכלל הזה והיצגתי את מסקנתי בנוגע להבנת היהדות לתורה לפני שפירטתי ונימקתי... 

ולא היא; כן ביארתי וגם פירטתי על פני סדרת מאמרים שכתבתי לפני כשנתיים תחת הכותרת: "שבעת ימי הבריאה". בסדרה הזו היצגתי כדוגמית מאלפת את הפרק הראשון בתורה בגרסתו המקורית, ואינני מתכוון למקוריות המילים שהיהדות הצליחה לשמרן ולשמור על מקוריותן, אך כשלה בהבנתן ואיבדה כל קשר עימן ברמת הפשט המילולית. כה התנתקנו מההבנה הבסיסית למילות התורה עד שעריכת ההשוואה בין המושג המקורי לקיים – היא משימה בלתי אפשרית. 

ההבדל בין שתי הגרסאות להבנת התורה, המקורית והנוכחית, מסתכם בשתי מילים: תפיסת המציאות. התורה כל כולה מדברת באופן ברור ורהוט על תפיסת המציאות אך הגרסה היהודית מדברת על בורא המציאות; ולא במשחק מילים עסקינן. התורה כל כולה מדברת על תפיסת המציאות האנושית גרידא והגרסה היהודית מתעקשת על בורא המציאות ומכוונת כל אות ומילה בתורה לתוכן הזה. התורה פורסת לרחבה את תפיסת המציאות הפיזיקלית גרידא- דהיינו את התמונה הפיזיקלית כפי שהיא פרוסה בטבע, בעוד הגרסה היהודית והכלל-אנושית בעקבותיה מתעקשים ודורשים בכל תוקף את התמונה הרוחנית העל-מציאותית שמכוונת לבורא היקום והמציאות. 

הפער בין שתי הגרסאות עצום הוא ובלתי נתפס, נכון להגיד בלתי ניתן לגישור כי פשוט לא ניתן לערוך הקבלה בין שתי הגרסאות, כל אחת עוסקת בחומר אחר ולכן ההשוואה בין שתי הגרסאות בלתי ניתנת בעליל. ולמרבה הפלא ניתן להבין את הפער בין שתי הגרסאות ולעמוד עליו רק במקרה אחד ויחיד, וזאת כאשר עומדים על ההבדל בין תפיסת המציאות של היהדות לדורותיה לתפיסת המציאות של מחבר התורה הפרוסה לכל אורך התורה, או אז הפער הניכר והברור בין שתי התפיסות מבליט באופן חד וחלק את "הבנת" היהדות לתורה וכל האנושות בעקבותיה. בזאת כן אשמה היהדות שכשלה והכשילה. במאמר מוסגר אוסיף הערה לא מן המניין שתשקף את זהותי הדתית כפי שהתנוססה באלכסון ובחותמת אדומה מעל תעודת זהותי במדינה שנולדתי בה – סוריה. "מוסאווי" אמרה החותמת האדומה; כן מוסאווי אני (מצאצאי מוסא- משה רבינו) – יהודי מן המניין שפונה בהזדמנות זו אל עמו: הכיצד נאמין בבורא העולם אם עדיין איננו מכירים את עולמו? הימלוך מלך על עם שאינו מכיר במציאות שברא? 

מודה ומתוודה, ובמצח נחושה הפרתי שוב ושוב בשורות האחרונות את הכלל המחייב ופלטתי מספר מסקנות וסיכומים ללא שום גיבוי ונימוק, אשר על כן אציל את מה שניתן להציל מהמוניטין שנותר ואגש מיד אל תפיסת המציאות הפיסיקלית שמחבר התורה פרס על גב חמשת חומשי תורתו. 

הזכרתי לעיל כי בניגוד לתפיסה האנושית למציאות- תפיסה אשר אימצה את התאוריה או את האמונה ככלי שיגבה את תכונת הרצף בשרשרת המידע ויפיח תוכן באחרוני המשבצות המחשבתיות, התורה הציעה כלי חשיבה שונה לתפיסת המציאות: במקום להצביע על מקור המציאות ולהזדקק לתאוריה העדינה או לאמונה הבטוחה, הבה נעסוק, אמרה התורה, במציאות עצמה, בחומר בחלקיק, כי הרי נהוג ללכת מהידוע אל הבלתי ידוע, זהו סדר החשיבה התקין, לא יתכן שאתפוס בידי חפץ ואבקש לעמוד על מקורו לפני שזיהיתי אותו. בפועל כל התאוריות וכל האמונות ממלאים ראשונה את משבצת המקור, וע"פ המידע הבלתי הפיך של המשבצת הזו מסבירים את פשר הזהות הפיזיקלית של העצם, את מיקומו במרחב ואת יתר נתוניו. 

"העצם" שאני מדבר עליו כאן הוא החומר על כל רמות מורכבותו- שגם התאוריה וגם האמונה מזהות קודם את פשר מקורו, ומתוך המידע המוגדר הזה נגזר עצם מיקומו תיפקודו ותפקידיו במרחב. על פניו הסדר הזה נראה ככשר למהדרין, אולם התלות הבלתי מותנת של העצם במקור שלו מצמצמת את אפיקי הצפייה של הצופה עד לכדי אפיק אחד ויחיד שמוכרח להתאים למקור. ברוב המקרים הצופה מתמכר לנתוני המקור, מתיישר איתם מראש ונוטש את מלאכת הזיהוי. אם הדברים נשמעים לכם מופלגים למדי הרי טעיתם ובגדול, כי משקפים הם את מלאכת זיהוי המציאות בכללותה ע"י כל המין האנושי; וכפי שניווכח להלן, מלאכה זו רשלנית היתה למשעי ובלשון המעטה. 

בואו נחזיק איפוא בחומר ונזהה אותו ע"פ המלצת התורה- היינו לפי מהותו לא לפי מקורו, וכאן מגיחה שאלת המליון: האם ניתן להתעלם ממקור החומר במלאכת הזיהוי כפי שהלכה למעשה התורה ממליצה? השכל הישר מוביל אותי לתשובה מוחלטת ונחרצת- לא רבתי! לא ניתן להתעלם ממקור העצם שהוא חלק ניכר מזהותו ואף קובע בהחלט את מיקומו ומהותו הנוכחית; ואם כן מה פשר המלצת התורה! (ההנחיה הזאת מפורשת בתורה ונעמוד עליה במקומה).

ולמעשה התורה לא המליצה להתעלם מהמקור כי אם לא להתמכר לו, דהיינו להשאיר את אפיקי המחשבה פתוחים ובלתי תלויים במקור מוגדר ומחייב כתאוריה זו או אחרת או אמונה זו או אחרת. ואם כן אנו נחזור לחומר שלנו ונתחיל שוב את מלאכת הזיהוי ע"פ ההמלצה המעודכנת של התורה. אני רוצה לזהות את המציאות שלי והינה בידי גרגר חול שלקחתי מחוף הים; מהו מקור הגרגר הזה? מהיכן הגיע? מדוע הוא נמצא במיקומו הנוכחי על חוף הים? מה הביא אותו הנה? מהיכן מקור האנרגיה הטמונה בגרגר הזה? מהו מקור הכוחות הפועלים עליו ברגע זה וקובעים את מיקומו הנוכחי, את צורתו הנוכחית, את יציבותו, את רכיביו הכימיים, את מספר החלקיקים השותפים בבניינו ואת האנרגיה הפוטנציאלית שלו. אני רוצה לזהות את המציאות שלי ואלה הן שאלותיי. 

אילו היה עומד לידי בחור ישיבה ושומע את השאלות האלה- היה צוחק עלי בזילזול ואולי יוסיף נזיפה קלה: איזה שאלות אתה שואל? איזה יהודי אתה? ברור שהקב"ה הוא זה שקבע את מיקום הגרגר על חוף הים, והוא שקבע את צורתו הנוכחית, את מספר החלקיקים שבו, את הרכבו הכימי ואת האנרגיה הטמונה בו. וכן יתכן מאוד שמקור הגרגר הזה מכוכב אחר אך אין ספק שהקב"ה קבע גם את המקור הזה; הוא הוא מקור המציאות וכל הכוחות והנתונים שאתה מחפש. 

ואילו עמד על ידי תלמיד אוניב' מכל פקולטה שתהא ושמע את אותן השאלות – היה מרחם על בורותי ומפנה אותי לקחת כמה קורסים בסיסיים במדעי הטבע, ואולי היה מוסיף משלו טיפ קטן: מקור הגרגר שבידך הוא מכוכב מסיבי גדול שהתפוצץ לפני מספר מליארדי שנים והחומרים שבו התפזרו לכל עבר והגיעו עד כאן, לתופעה הזו קוראים "סופרנובה" ואגב- גם מקור הגוף שלך הוא מהכוכב הזה. אשר לשאלת הכוחות הפועלים על הגרגר ברגע זה וקובעים את מיקומו, יציבותו וצורתו הנוכחית... ובכן קיימים בטבע ארבעה כוחות יסוד שפועלים על כל החומר ביקום וקובעים את מיקום העצמים ואת יציבותם או אי- יציבותם במרחב. ולשאלתך העקרונית לסיום אודות מקור החומר והאנרגיה וכל הכוחות במרחב... ובכן היו-היה לפני 13.7 מליארד שנה נקודה אחת בה היה דחוס כל החומר והאנרגיה והכוחות של היקום, לנקודה הזאת קראו "סינגולרית כבידתית" והיא התפוצצה וממנה התפשט כל החומר של היקום כולל כל הכוחות והאנרגיות, ואף הגרגר שבידך מקורו בנקודה הזו ובפיצוץ שלה. 

המשך לפרק (ג')