התורה נגד המדע - פרק יג

קוד: התורה נגד המדע - פרק יג בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (י"ב)

מסלול החשיבה האנושי התבסס מעודו על קיום "משהו" תקף ושריר שהאדם הצביע עליו וקרא לו "מציאות", בעוד מתמונת המציאות המצטיירת להלן עולה "משהו" שלא היה לו קיום גם אין לו בזה הרגע קיום, הוא חולף לפנינו כהרף ואיננו, אם תרצה – הוא נברא לפנינו ללא הפסק.

                                          

                                           מסלול החשיבה האנושי התבסס על "משהו" קיים ושריר  [צילום: פלאש 9] 

                                                                                                                        -      -      -

 

הייתי רוצה לבקש מקוראי ג'סטה קטנה... אנא חזרו אל פרק (י"ב) הקודם וסקרו אותו לפני שאתם ממשיכים איתי כאן. 

ושוב לפניכם סדרת השינויים שהתחוללו בגרגר, כפי שנקלטו בעדשות  עינינו למשך 5 שניות, ומכאן נוכחנו מעבר לכל ספק כי היינו עדים כאן לתופעה של "שינוי":

 אם נבחן שוב את סדרת השינויים בגרגר, ניווכח שעינינו סרקו בעצם 5 גרגרים נבדלים מתוך התמונה הדוממת והאינסופית במרחב. עדשות עיני הבלתי-מזויינות קלטו בשעה 00 גרגר נתון, ובשעה 01 קלטו גרגר נתון אחר שדומה לראשון, אך נבדל. עיני, איפוא, קלטו והקרינו למוחי סדרת תמונות דוממות ונבדלות זו מזו אך בד בבד הן היו דומות עד מאוד, כלומר כל תמונה היתה כמעט זהה לחברתה אבל בשוני קל. ברצף הזה נקלטו התמונות בעין ובאותו הרצף שודרו למוח, לכן עיבודן במוח יצר אשליה של השתנות. המדובר איפוא באנימציה, "הנפשה" בעברית, וזוהי שיטה אנושית להכנת סרט: הכנת סדרה של תמונות שהקרנתן יוצרת אשליית תנועה. 

ואם נעבור מגרגר החול ונצפה עכשיו בסלע שע"פ קנה המידה שלנו לוקח לו אלף שנה להשתנות, אזי ולפי הדברים הנאמרים- עינינו יקלטו סדרה של סלעים נבדלים ודוממים אך דומים כאשר אורך הסדרה הזו הוא אלף שנות הקרנה לצופה האנושי. מי שעוסק באנימציה יכול לחשב לך את אורך הסדרה הזאת בקילומטרים. 

וכמובן אין המדובר בצפייה לתמונות המודפסות על נייר צילום כי הרי אנו קולטים את הסלע המוחשי לא רק בחוש הראייה שלנו כי אם ביתר חושינו- מישוש, שמיעה, ריח, טעם; משמע שהצופה האנושי קולט בכל אחד מחמשת חושיו סדרה של תמונות דוממות ודומות, היינו סדרה רצופה של תמונות תלת ממדיות נבדלות, סדרה רצופה של ריחות נבדלים, סדרה של טעמים נבדלים, של צלילים נבדלים, וגם מערכת העצבים האחראית על חוש המישוש קולטת סדרה רצופה של מידע נבדל מסלעים נבדלים. ובכן המידע הסדרתי והרציף הזה נקלט ומשודר כהוא זה למוח, ולכן עיבוד המידע הרצוף במוח יוצר אשליה של שינוי ו/או של תנועה. 

במילים אחרות, וכאשר צפיתי בסלע – לא היה מונח לידי סלע אחד שהשתנה מרגע לרגע, אלא היתה מונחת לידי סדרה ארוכה של סלעים שהתפשטה לאורך כל הצפייה שלי, כאשר כל סלע דומה מוחשית לחברו שעל ידו ובד בבד נבדל ממנו באופן מוחשי כי הרי המדובר בסלע אחר ושונה. 

ניתן איפוא להצביע על שתי תכונות המאפיינות את סדרת הסלעים הסדורה ברצף לעיני הצופה: נבדלוּת מוחשית בין כל סלע וסלע ודמיון מוחשי בין כל סלע לשני שעל ידו. הווה אומר כי שתי התכונות הנזכרות, הנבדלוּת גם הדמיון, נקלטים באמצעות חמשת חושינו, דהיינו מזוהים על ידינו בחמישה ממדים נפרדים: ראייה, ריח, שמיעה, טעם, ומישוש. או אז, כל המידע שנאסף מחמישה ערוצים נבדלים- משודר בו בזמן למוח שמעבד אותו לכדי תמונה אחת ויחידה במקום חמש המקוריות שנקלטו בממדים נפרדים, וזוהי בעצם תמונת המציאות.

לציין, וכשאני אומר שאני קולט בחמשת חושי סדרה רצופה של סלעים דומים ונבדלים, הכוונה שאני קולט כן את הסלע ואת כל מה שסביב לו- את השמים שמעליו ואת העפר שמתחתיו ואת החתול שעובר לידו ואת העץ הנטוע שני מטרים ממנו... כל הסביבה סדורה לעיני הצופה תמונות תמונות דוממות, נבדלות אך דומות, הרצות כל הזמן ברצף לנגדו בחמישה ממדים שונים. אינני יודע באיזו מהירות רץ סרט המציאות לעיני האדם, ואילו ידעתי הייתי נוקב במספר התמונות הרצות בכל שנייה ובכל ממד, ולהערכתי המספר הזה יכול להגיע לבליוני תמונות הרצות בכל שנייה ושנייה לפנינו בכל חמשת הממדים. והמדובר, שוב, בסדרה של תמונות דוממות, כאשר כל אחת מהן ובכל ממד מחמשת הממדים- נבדלת מהתמונה אשר לידה אך דומה לה. 

ובכן תמונת המציאות המצטיירת כאן זרה לנו עד מאוד, בלשון המעטה. מהתמונה הזו עולה מציאות זרה ומוזרה שמעולם לא חשב עליה האדם, היא לא עלתה בדיוניו המדעיים ואף לא נגעה בהשערותיו האמונתיים שהקיבולת שלהן רחבה ביותר. קיימת למשל השערה מדעית אודות קיום יקומים מקבילים, היינו יקומים נוספים המתנהלים במקביל ליקום שלנו. להשערה הזו ביסוס מדעי הנשען בין היתר על תורות היחסות והמתרים ועל מכניקת הקוונטים, והוויכוח על ההשערה הזו שורר וקיים עד עצם היום הזה. ר"ל כי מוטיב המוּזרוּת מצוי במרחב החשיבה האנושית והוא נפוץ בסוגת המדע הבדיוני ובהשערות המרחיקות לכת, אולם מעולם לא הרחיק האדם עד למוזרות העולה מתמונת המציאות שהצטיירה כאן, וזאת כי כל ההשערות וההנחות והסברות השאפתניות ביותר- התבססו על קיום משהו במציאות, משהו שלא היה או שהיה, דהיינו משהו שנברא יש מאין או שהיה קיים ושריר מאז ומתמיד. 

רוצה לומר כי לכל התאוריות והתורות וההיפותיזות אחיזה במשהו קיים ושריר שניתן להצביע עליו ומתנהל כאן לנגד עינינו, או לחילופין משהו נסתר שמתנהל מאחורי גבינו אך הוא קיים ושריר כמו העולמות המקבילים המתנהלים במקביל לעולמינו, או כהנחת קיום החומר האפל או האנרגיה האפלה שאינם נראים אך לבטח הם קיימים ושרירים כי קיומם מסביר את תופעת התגודדות הגלקסיות או לחילופין התפשטותן. 

רוצה לומר שוב כי כל החשיבה האנושית המדעית והאמונתית והדמיונית והקלאסית והמטורפת והישרה – כל מסלול החשיבה האנושי התבסס על קיום "משהו" תקף ושריר שהאדם הצביע עליו וקרא לו "מציאות", בעוד מתמונת המציאות שהצטיירה לעיל עולה "משהו" שלדידי, כצופה, לא היה לו קיום גם אין לו בזה הרגע קיום, הוא חולף לפנינו כהרף ואיננו, וכפי שציינתי, כשאני בוחן חלקיק או סלע למשך שניה- אני בוחן בעצם סדרה ארוכה בת בליוני סלעים שרצה לפני ללא הרף. סדרת הסלעים אינה מונחת לפני; היא רצה לפני וחולפת כלא היתה מעל פני, אם תרצה – היא נבראת לפני ללא הפסק.

בפרק (י"ד) הבא אנסה לפשוט את המורכבות מתמונת המציאות הזאת ובמידת האפשר.

המשך לפרק (י"ד)