התורה נגד המדע - פרק כא

קוד: התורה נגד המדע - פרק כא בתנ"ך

סוג: בסיס

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

קישור לפרק (כ')

ע"פ התיאור הרשמי בתורה שנתעכב עליו בהמשך, "הצופה" הוא כחסידה המרחפת על פני המים ובכוונתה למשות מתוכם דג ועוד דג ועוד. אם תשאל את החסידה: כמה דגים בכוונתך למשות- תפצח בתשובה הנחרצת "את כל הדגים בים".

                                              

                                                                  חסידה דגה [צילום: portfolio collection]

                                                                                    -       -       -  

 

וכפי שצוין בפרק הקודם, על האינדוקציה הזו לא ניתן לוותר: כל צירופי הסדרות של החומר קיימים ותקפים ומונחים בפני כל צופה באשר הוא. היקום במלואו, איפוא, הוא מכלול צירופי הסדרות של החומר ולצירופים הללו אין סוף; מכאן נגזרת הגדרת היקום האינסופי. 

נחזור בשלב זה אל הצופה המאושר שכל היקום פתוח בפניו ועליו רק לבחור בסדרה הרצויה- נכון להגיד "לרצות" בסדרה הרצויה. ובכן מה מונע ממנו להרקיע שחקים ולקחת את הבית היוקרתי ממול ואף את כל השכונה... כי הרי זהו הרצון שלו וכל היקום פתוח ומזומן לפניו.

-         המעמד. מעמד הצופה הוא זה שמגבילו ומונע ממנו לקחת לידו ברגע זה את הבית ממול. הסכום הכולל של רצונות הצופה עד כה הוא שבונה את המעמד הנוכחי שלו. 

רוצה לומר שמעמד הצופה יכול להיות גורם מגביל, ויכול להיות מאידך לגורם משחרר. אתם חושבים שהנמלה בפינת החדר אינה חושקת בעוגה שאני זולל לנגד עיניה... אך מה לעשות והמעמד שהיגעתי אליו נישא ומשוחרר ממנה. ובשביל לעשות סדר בדברים, הבה נחזור אל רשימת ההיררכיה המעמדית שהיצגנו לעיל כדלקמן: 

בראש ההיררכיה עומד הגוף של הצופה- היא "סדרת החומר" המאפיינת את טבע הצופה ומשקפת את מהות רצונו האינדיבידואלי- היינו את "גופו האישי" כאשר לכל צופה מעמד אישי משלו, וגם לצופה שמעמדו הרקיע לדמות האדם- גוף אנושי משלו, יפה הוא או מכוער, בריא או חולה, רזה או שמן, חטוב או דוחה, וכן יש אדם שנולד חולני עם נטיה להשמנה וגוף זה שייך לאותו הצופה שהתנתק לא מזמן מגופו עקב מחלת קולסטרול קשה, ועדיין היקום פתוח לפניו על כל תמונותיו וסדרותיו. כלומר הוא יכול להשתחרר ממעמדו המגביל, אך אין באפשרותו לעבור לסטטוס מיידי של איש בריא וחטוב כי רצונו המיידי תלוי במעמדו הנוכחי, ויש לנסוע אל תחנות אחרות ולעבור מסילות בשביל לשדרג את מעמדו, והדבר קשור ברצונו.   

מהמעמד האינדיבידואלי נעבור למעמד הקבוצתי כאשר לכל קבוצת צופים מעמד משלה, כמו הקבוצה האנושית שאותה מייצגת סדרת הגוף האנושי, או כקבוצות החיות למיניהן כגון סדרת האב-טיפוס של משפחת העופות, הזוחלים, החרקים, או היונקים שהם הקרובים ביותר לאדם, וכן האדם הוא תת קבוצה ממשפחת היונקים כאשר קבוצתו יצאה מרף המעמד של יתר הקבוצה ובנתה לה מעמד משלה עם רף מתקדם. אם כן הקבוצה האנושית רצתה/ בחרה לעבור למערכת מסילות אחרת... הדינמיקה המרתקת של המעברים מקבוצה לקבוצה מתוארת היטב בתמונה השישית בתורה, היינו ביום השישי שעמדתי עליו בחיבור " שבעת ימי הבריאה".      

לציין כי בדומה למעמד האינדיבידואלי של כל צופה וצופה מקבוצת האדם, כך לכל קבוצה מהיצורים החיים- מעמד אינדיבידואלי לכל חבר וחבר בתוכה. זהו מקור מצבה הגופני של החיה למיניה: דוב חזק ודוב חלש, אריה טורף ושואג ושני רפוי וחולני, עוף בריא ואחר נחות. 

התחלנו את רשימת ההיררכיה בצופה האנושי שהמריא אל המעמד הרם מכל יתר הצופים. מהמעמד האנושי ירדנו אל מעמד החיה למיניה, ונחתום את רשימת ההיררכיה בסעיף המשותף והדומיננטי מכולם: כל היצורים באשר הם כפופים למעמד משותף נמוך ביותר, החל מהיצור החד-תאי ועד לאדם. "המעמד המשותף" וכשמו כן הוא: נמוך ביותר, נחות ביותר, הוא מעמד מגביל, בולם ומרסן את הצופה באשר הוא. זה הרכב החומר הבסיסי על כל סדרותיו וצורותיו, ולמען הדיוק אלה הם החוקים שהחומר כפוף אליהם והנקראים בשפתינו: חוקי הטבע או כוחות היסוד הארבעה. מהכוחות הללו נגזרים תכונות החומר המוכרים, כמו מבנה החומר, תנועת החומר, תכונותיו הכימיות...

ובכן כל צופה באשר הוא כפוף לכל הכוחות והחוקים והתכונות שמקורם בחומר, כאשר עצם הכוחות והחוקים שכפוף אליהם- מגבילים מטבעם את רצונו ופועלים עליו כבולם. שום צופה למשל אינו יכול להגיע מיידית למחוז חפצו כי מעמדו האישי- דהיינו גופו הפיזיקלי כפוף כיתר כל היצורים לחוקי התנועה. הוא כפוף לחוקי הטבע, לכוחות היסוד ולתכונות הכימיות של החומר. אני מציין דברים פשוטים לכאורה, אבל אם נחזור לרגע לרשימה ההיררכית נראה שהמעמד הקבוצתי והאישי של הצופים עולה בסולם ע"פ יכולת הצופה להשתחרר מכבלי חוקי הטבע ולהתמודד עימם. היצור החד תאי למשל אינו יכול ללכת כנגד חוקי התנועה- היינו כנגד הזרם, אך כל יצור מתקדם ממנו יכול ללכת כנגד הזרם, למצוא מקורות מזון ולשרוד. 

מבנה החומר: כל צופה באשר הוא מצא לו את מבנה החומר האישי שלו, היינו בנה לו את הקרון האישי שלו באופן שיוכל לנווט את הרכבת שלו ללא תלות בתכונות החומר והמבנה שלו. שאיפות הנמלה טמונים במבנה הגוף שלה, כלומר מעמד הצופה שהמריא אל עמדת הנמלה – השתחרר מהמגבלה של הרכב החומר ומצא לו הרכב אישי משלו, היינו סדרת חומר אישית שתענה על המוטיבציה המקסימלית שלו ותתאים כמכסה לסיר לרצונותיו; זהו המבנה החומרי של הנמלה. אותו הצופה שהתחיל את דרכו עם מבנה החומר של החד-תאי, עבר כברת דרך אדירה עד להגיע אל המבנה של הנמלה, ועדיין דרך אינסופית לפניו...  

התכונות הכימיות מהולות מטבען במבנה החומר. דהיינו המבנה החומרי שהצופה הגיע אליו – מתמודד בעצם המבנה שלו עם המגבלה הכימית של החומר ומשתחרר בפועל ממנה, כאשר בעצם מהותו מהווה מעבדה פרטית לכל דבר ועיקר שמפיקה את הרכיבים הכימיים שעונים על רצונותיו, ללא תלות בתכונות הכימיות שכפוף להן והפועלות מחוץ לקרון שלו- לגופו.      

התמונה המצטיירת כאן מטעה בעליל וכאילו הצופה הולך ומפשיר את הדרך שלו מהקשה אל הקל וכך עולה בסולם המעמדיות, דהיינו תהליך עלייתו בסולם מצטייר כאתגר שהצופה אמור לפצח ונועד להתמודד עימו, אך אין הדבר כן כי למעשה כל היקום וכל סדרה מסדרות החומר פתוחים בפני הצופה באשר הוא ועליו רק לרצות בסדרה נתונה, עליו רק לפנות עם קרונו למסילה הרצויה, או אז פסי המסילה יקחו אותו ואת הקרון שלו למחוז חפצו. כלומר ומעבר להבעת רצונו, מעבר להכוונת קרונו, לא מוטל עליו לעשות מאומה, כי יתר העבודה תיעשה ע"י פסי המסילה שבחר התפורים והמכוונים למידת רצונו. 

השאלה היא מדוע הצופה באשר הוא "רוצה" בתכונות החומר המגבילות והמרסנות את רצונו, מדוע הוא בוחר לבלום את עצמו ע"י הפניית קרונו אל עבר חוקים וכוחות שתכליתם היא להגדיר ולהגביל ולעצור ולחסום... מדוע תפר לעצמו את המעמד המשותף הנמוך והנחות ביותר, והרי "בלחיצת כפתור" – בהבעת רצון יכל לעבור למעמד פתוח ומשחרר או אז לזנק מהמעמד הנעלה הזה אל עבר השחקים. 

השאלה היא עקרונית לגבי כל צופה שעטוי באחד מהיצורים החיים, וכן היא שאלה הגיונית לגבי הצופה שעטוי בעור האדם כאשר הקופסה שמעל לראש עומדת לימינו לעזר. ובכן אותו המקור שהפנה את תשומת ליבי לקיום "הצופה" ופתח בפניי את ספרו, ובאותה ההזדמנות סיפר לי על מאפייני הצופה שעליהם נכללים סגולותיו גם סטיותיו. 

ולמעשה המדובר בסטיה וסגולה, אחת ואחת, וסטיית הצופה באשר הוא מתגלמת בתכונת העצלנות. "עצל" בשפתינו הוא מי שיש לפניו עבודה רבה או קלילה אך מתעצל מלעשות אותה, אבל עצלנות "הצופה" לובשת צורה אחרת ובאה לידי ביטוי בסטיית ההתבטלות לשמה, כי הרי אין שום עבודה לפניו לא רבה ולא קטנה ולא מפרכת גם לא קלילה; שום עבודה מוטלת לפניו אך מטבעו לנטות להתבטלות לשמה: שב ואל תעשה. הצופה באשר הוא נוטה לרפיון ולהתבטלות לשמם, ולמרבה הפלא מקור זאת בסגולתו, במעלה האינסופית הזו שמתווה את דרכו ומאפיינת את מהותו ודרכה פורץ אל השחקים ובכוונתו לכבוש אותם. 

ואולי בשביל לצלול למעמקי שתי התכונות נתחיל דווקא בשנייה המאפיינת את מהותו. ע"פ התיאור הרשמי בתורה שנתעכב עליו בהמשך, "הצופה" הוא כחסידה המרחפת על פני המים ובכוונתה למשות מתוכם דג ועוד דג ועוד. אם תשאל את החסידה: כמה דגים בכוונתך למשות- תפצח בתשובה הנחרצת "את כל הדגים בים". אציין כי משל החסידה והים הוא מבית היוצר שלי ללא קשר לתיאור התורה במקור. רואה נכון לציין את זאת כי גם לים נוכחות במקור אך בקונטקסט שונה. 

הדברים כאן מתקשרים עם תכונת גירוי החומר שעמדנו עליה לעיל, וזאת כאשר תהליכים שהחומר שותף להם מגיעים לשיאם ומהחיכוך ביניהם נוצר הניצוץ- הוא היסוד של "אבן הבניין". "הניצוץ" הזה, רמזתי לעיל מבלי להוסיף, הוא אותו הניצוץ שממנו עשוי גם אבן הבניין של הצופה באשר הוא. במילים אחרות, הצופה הולך בעצמו בעקבות הניצוץ הזה ומתחקה אחריו, כלומר הוא מבקש לכבוש את החומר בדרך הזו, בגירוי בין שני שיאנים כאשר כל תהליך מייצג שיא משלו ומהחיכוך בין שני תהליכים שהגיעו לשיאם- החומר בוקע ונוצר. כך רצה הצופה לראות את מרכבתו שדוהר בחברתה אל עבר האינסוף, הוא האינסוף של רצונותיו ותשוקותיו ושאיפותיו וחשקיו ואופקיו. 

במילים אחרות, הצופה רצה לדהור אל השיא בחברת שיאן שהתפתחותו נוצרה מתוך תהליכים שהגיעו לשיאם, ואף התהליכים השותפים בעשייתו- מקורם בתהליכי-שיא וכן עד אין סוף... זה מקור החומר בעיני הצופה וזה מקור גופו/ מרכבתו/ קרונו. זה היקום בעיני הצופה שבלעדי הימצאותו לא היתה משמעות ליקום. חומר נוסף על הצופה ומרכבתו בפרק (כ"ב) הבא. 

המשך לפרק (כ"ב)