אבחנה דקה

קוד: אבחנה דקה בתנ"ך

סוג: מאמר

מאת: אלברט שבות

אל: ashabot @ walla.com

לפניכם מאמר שבא להציג את מקור המציאות, כך טוען החתום עליו. אין הוא מאמר מורכב אבל כן הוא דורש את מנת הריכוז שלו והיא המפתח להבנתו. המאמר הוא מבוא לסדרת התורה נגד המדע  שנכתבה ע"י המחבר ונגנזה בזמנה ברשת.

                                           

                                           פצפון קטן מאיבר אחר [צילום:   טלגרף]                                                                   

                                                                              -             -             -

  

כולנו יודעים כי אנחנו חלק ממערכת השמש, והשמש היא חלק מגלקסית שביל החלב; היא פצפונית קטנה מהגלקסיה.

לציין כי אילו היקום, למשל, היה מסתכם בגלקסית שביל החלב, אזי הכל היה מובן וברור: השמש היא חלק מיניאטורי מגלקסית שביל החלב, ולמעשה היא איבר פצפון מהגלקסיה שמשפיעה עליה ומתווה את מיקומה ותנועתה, וגם כדור הארץ הוא איבר ממערכת השמש ורוקד לפי חלילה. הכל מובן. 

אבל אנחנו רואים שגם הגלקסיה הגדולה היא איבר מצביר הגלקסיות, וגם הצביר הוא איבר מצביר-על הבתולה ורוקד לפי חלילו, וגם הבתולה היא חלק זערורי מגוף הרבה יותר גדול שנקרא "קיר", וגם הקיר הוא איבר מהיקום "הידוע" המתפשט בחלל כיחידה כאשר הקירות שלו זזים עימו כיחידה.

המבנה של היקום הידוע אומר לנו בבירור, כי קיום כל עצם מעצמי היקום נגזר תמיד מקיומו של גוף אחר, ולא רק קיומו נגזר ממנו כי אם מיקומו ותנועתו. המבנה הזה אומר לי ברורות כי לא יתכן להצביע על עצם בעל זהות שנע בחלל, מבלי להשתייך על גרם כלשהו המסביר את עצם מהותו מיקומו ותנועתו בחלל. הווה אומר כי גם היקום הידוע שהצלחנו להעריך את אורכו ורוחבו הוא בעצם פצפון קטן השייך לאיבר אחר שייסביר את קיומו ותנועתו במרחב. מכאן הקביעה הלוגית כי ליקום אין ולא יכול להיות סוף.

סבבה, אז היקום אינסופי. נו...

נו כאן מתחילות הבעיות, מה שאני מכנה "האבחנה הדקה". נא להתמקד איתי בתמונה הבאה.

עצם שנע ממקום למקום הוא עצם שהשתנה ממצב (א) למצב (ב). יחסי הגומלין שהיו לו עם הסביבה בנקודה (א) הם לא אותם יחסי-גומלין שיהיו לו בנקודה (ב) יען הסביבה שלו השתנתה, לכן אפשר לקבוע כי התנועה שלו שינתה את נתוניו ממצב (א) למצב (ב). יתרה מזאת, אני יכול גם למדוד את הנתונים של העצם שנע ולעמוד בדיוק על השינוי שחל בהם. אורכו בנקודה (א) היה 10 ולאחר התנועה לנקודה (ב) הפך ל- 9. 

אם כן אני מצביע כאן על שני מצבים ברורים: מצב שהיה ב- (א) ומצב שעבר ל- (ב), ואגב זאת אני גם מבחין מי גרם לשינוי הזה. ישנה שרשרת של גופים שהעצם הזה שייך אליהם והם מקור השינוי שחל בעצם הזה. השמש גרמה לכדור הארץ לנוע סביבה, והגלקסיה גרמה לתנועת השמש, וצביר הגלקסיות וצביר העל... חד גדיא חד גדיא. 

האבחנה הדקה

אבל עם זאת, וכאן האבחנה הדקה, אני חייב לקבוע כי שינוי העצם ותנועתו נגרמו במסגרת מעגל סגור של גופים מוגדרים וסופיים. שרשרת ההשפעה חייבת להתחיל מעצם כלשהו. העצמים שבמעגלם נוצרה ההשפעה חייבים להתחיל מנקודה כלשהי עליה מוצב העצם הראשון ויהיה מספרם אשר יהיה, כי השינוי שגרמו לעצם שאני צופה בו הוא בר מדידה; השינוי התחיל מ-(א) והסתיים ב-(ב). במילים אחרות אני חייב להניח את קיומו של מעגל עצמים סגור, כאשר ראשון העצמים שבמעגל התחיל מנקודת ציון מסויימת את השפעתו על העצמים המנויים על אבריו, וכך מסע ההשפעה עבר מעצם לעצם עד שהגיע לנקודה (א) היכן התחיל העצם שלי את תנועתו והמשיך עד (ב).

מאידך גיסא אינני יכול להניח כי מקור ההשפעה הוא באינסוף, כי משמעות זאת היא פתיחת מעגל העצמים ומחיקת הנקודה (א) שממנה התחיל העצם שלי לנוע כאשר לפני כן הוא היה במצב של מנוחה. כי הרי השפעה שמקורה באינסוף, והלכה למעשה היא השפעה קבועה בלתי משתנה, מה שנקרא אינרציה מתמדת, זאת כי אני מונע מהמעגל שלה להיסגר בשום נקודה שהיא, בשביל שמצב האינרציה ישתנה. ובעצם לא אני הוא שמונע כי אם ההנחה שלי כי הפאזל אינסופי, ובפאזל אינסופי אין מקום לשני כוחות או לשני מצבים. 

מהות התנועה

אבל נשבע לכם שהבחנתי בתנועת עצם ואף מדדתי את השינוי שחל בעצם הזה, ואילולא מצב המנוחה בו היה שרוי העתם טרם תנועתו- לא הייתי מצליח להבחין בהתחלת תנועתו, גם לא הייתי מצליח למדוד את השינוי שחל בו כתוצאה מתנועתו זו, ואם כן מהי משמעות ההבחנה שלי? 

אעביר את השאלה לנוסח אחר, ונחזור למהות התנועה לפני שבחשנו במקור שלה.

ובכן הבחנתנו בתנועה הבלתי נלאית של גרמי השמים והמבנה של היקום הידוע, אומרים לנו בבירור כי קיום כל עצם מעצמי המרחב נגזר תמיד מקיומו של גוף אחר, ולא רק קיום העצם נגזר מגוף אחר כי אם גם מיקומו ותנועתו. מכאן גזרנו את המסקנה הנחרצת כי אין ולא יכול להיות ליקום סוף; היקום הוא אינסופי לנצח. 

כאן בקביעה הנחרצת הזאת נתקלנו בבעיה, כי ביקום או בפאזל אינסופי, אין מקום לשני סוגי כוחות שיפעלו על העצמים וישנו את תנועתם ואת מיקומם. בפאזל אינסופי העצמים נמצאים במצב אינרציה, היינו במצב של מנוחה מתמדת או של תנועה מתמדת כאשר העצמים שומרים על גודל וכיוון מהירותם, ומי שייאפשר לשבור את האינרציה הזו הוא סגירת המעגל שלה בנקודה כלשהי, דהיינו סגירת מקור הכוחות הפועלים במעגל, או במילים אחרות סגירת מעגל העצמים. 

מעגל עצמים שלא נסגר

אך את מעגל העצמים לא ניתן לסגור, היות וגזרנו מהמבנה שלהם לעיל את המסקנה הנחרצת כי היקום הוא אינסופי, לא יכול להיות לו סוף. וכאן מקום השאלה בנוסחה האחר: אם היקום הוא אינסופי שמעגל עצמיו לא נסגר לעולם ומצב האינרציה שלהם לא נשבר לעולם, ואם כן מהו מקור ההבחנה שלי ושל כל האנושות והיצורים-חיים בתנועה? כיצד אנו מבחינים בעלה ירוק הנושר מהעץ ונופל. איך אנחנו מבחינים בתנועת כדור הארץ וכל יתר גרמי השמים, ובכלל איך אנחנו והגוף שלנו נע ללא הרף כל הזמן.

ובכן ניתן ליישב את הסתירה הזאת אם נחבר את שתי המסקנות אותן גזרנו מהטבע: מסת החומר של היקום היא אינסופית- זו המסקנה הראשונה; עצמיה דוממים ושום תנועה ויחסי גומלין לא נרשמים במרחב- זו המסקנה השניה. מצלמה שתוצב ביקום לא תרשום שום תנועה כי עצמי היקום נמצאים מאז ולעד בדממה חרישית ובמנוחה נצחית. אולם הם מוצבים בסדר-אב מופתי, כאשר כל הרכב מחלקיקי היקום מוצב בכל התנוחות האפשריות שלו- היינו בפוזיציות אין-סוף, בכל החיבורים האפשריים, בצירופים אינסופיים. הווה אומר כי אין במרחב ולו חלל ריק אחד שיוכל לארח אפילו את החלקיק הקטן ביותר. כל המרחב תפוס עד אינסוף בכל הפוזיציות האפשריות של החלקיקים והרכביהם.

מנהרת החלקיקים

נדמה וכל הרכב אפשרי של החומר נמצא במנהרה משלו, כאשר לכל מנהרה מסלול מיוחד שהוקצה עבורה, והמנהרות הולכות ומסתעפות ומתחברות למנהרות-אב המכילות את כל הצירופים האפשריים של מנהרות-בת. 

ניקח את אחד הצירופים לדוגמה: עלה בדמות האות (ל) שנשר מהעץ, והתנענע ברוח באופן הבא עד שהגיע אל הארץ: 

....ל

ל

..ל

...ל

....לל

..לל

...ל

למספר אותיות ה-(ל) ששימשו אותי בתרשים מסלול הנפילה לעיל 10, אולם במציאות בליונים של בליונים של עלים בצורת (ל) יימלאו את המנהרה של מסלול הנפילה, כאשר כל עלה דומה אומנם לעלה שלידו אך שונה ממנו בתכלית, זו ההערה הראשונה. 

בענף העץ היכן ה-(ל) הראשון היה תלוי וממנו התחיל מסלול הנפילה, היו צמודים אל ה-(ל) הראשון אינסוף מסלולים אחרים, אך נצפה על-ידינו דווקא המסלול המוגדר הזה מתוך אינסוף המסלולים, יען המסלול הזה הוא היחיד שמשתבץ במנהרה הכללית בה בחרנו. המנהרה הכללית מתחילה בבחירה בדמותנו האנושית, במאפיינים שלנו החל באישיים ועד המאפיינים הקבוצתיים. 

אינסוף מנהרות  

המעמד הוא המנהרה שמייצגת את מכלול המאפיינים של דמותנו האישית. ואני מדבר על מנהרה חומרית גרידא המורכבת מחלקיקי חומר. אדם ראוי ייכנס לרחוב ראוי, לבגד ראוי, לקבוצה ראויה כאשר כל קבוצה היא מנהרה חומרית של ממש. אדם ראוי ייכנס גם לגוף ראוי, הגוף שלנו על כל האברים שלו- אף הוא מורכב מאינסוף מנהרות-בת מחוברות, המייצגות בכל רגע נתון את רצוננו הכללי או את המנהרה הכללית בה בחרנו, כאשר גם בכל רגע נתון יכולים לשנות כיוון אל עבר מנהרה ראויה יותר או פחות. 

נחזור אל תרשים העלה לעיל ואל מסלול נפילתו היחיד שמשתבץ במנהרה הכללית בה בחרנו. העלה יכול להיות גם גזע של עץ שיכל לפצוע אותנו ומן הסתם אין רצוננו בו, אולם שוב, מסלול הנפילה על כל שרשרת התוצאות הנלוות הוא המסלול היחיד שמשתבץ במנהרה החומרית הכללית בה בחרנו, והמשתנה כל הזמן על-ידינו. הוא הדבר במחלותנו, במצבי האינסוף שנקלעים אליהם לכאורה ומביכים אותנו או מכאיבים לנו. אפילו חוקי הטבע וכוחותיו נגזרים מהמנהרה הכללית שלנו ומייצגים את סך כל רצונותנו שבמקרה הזה כל היצורים חיים שתותפים לאותה מנהרה. אין ספק כי ישנן עוד מנהרות רחוקות מאיתנו, שהחוקים המוכרים לנו אינם פועלים במסגרתם, ובמקומם פועלים חוקים אחרים, אם תרצה הגיון אחר, אווירה שונה, רצונות שונים, מעמדים ויצורים אחרים. 

אז מי הם אנחנו ומי הם היצורים חיים  

אנחנו ישויות שאין להם גוף ולא דמות הגוף, רצונות חופשיים שאין לי מושג וחצי מושג מהו המקור שלהם ומהיכן צצו. אינני יודע כיצד לתארם כי אינם חומריים, אך מציאותם נגזרת דווקא ממציאות החומר, כי אילו לא היו נמצאים גם אני לא הייתי נמצא ואני לא החומר, החומר על-פי החוקים הידועים הוא דומם, נח לעד לא זז לא לכאן ולא לכאן, וגם אם ירצה אין מקום לזוז, אין במרחב חלל ריק שיוכל לארח אפילו חלקיק הקטן ביותר.

רוצה לסכם לסיום כי אומנם המציאות מייצגת את מעמדנו ורצונותנו, אך היא מתחלקת לשני חופנים: החופן הראשון יישקף את רצוננו, והחופן השני הוא המשלים לראשון והיחיד שיכול להשתבץ במנהרה הכללית, מנהרתנו. אנו רואים בטעות את החופן השני כגורל פעם טוב ופעם רע, ולא כן הדבר.