קוד: צאן יעקב כמשל לתלמידים ולעיקרי אמונה בתנ"ך
סוג: משל
מאת: שמוע הוד
אל:
בואו ננסה להבין את סיפור המקלות ברהטים קצת אחרת.
לשם כך אני מציע להתיחס לצאן לא כפשוטו – רכוש פיסי שיעקב מנסה להעצים ב"דרך רמאות" כפי שמנסה המאמר הראשי לטעון – אלא כסמל לדבר-מה אחר: כאל מטאפורה לתלמידי-חכמים, ובהמשך גם מטאפורה לעיקרי אמונה.
אתחיל מן הקל אל הכבד – מתפישת הצאן כתלמידי חכמים.
ואולי עוד לפני כן ראוי להזכיר שמים, לכל אורכו של התנ"ך, נתפשים ע"י הזוהר כסמל לתורה (מקור ידע שהוא גם מקור חיים).
לבן היה מורה דגול בזמנו, שתלמידים רבים (עדרי צאן) היו צובאים על בארו (מלשון ביאור).
שמתם לב בודאי שכל באי ביתו של לבן (לבן, לאה, רחל, זלפה, בלהה) קרויים בשם שמכיל את האות ל' – אות ששמה הוא "למד" (מלשון לימוד, הוראה).
והזוהר מתעסק רבות בתפישתה של לאה כתורת הנסתר ורחל כתורה הגלויה.
ובכן, יעקב מגיע לבית מדרשו של לבן לצורך לימודים. במשך שבע שנים ראשונות הוא רוכש שליטה בתורת הנסתר (לאה) ובמשך שבע השנים הבאות הוא מתחיל לרכוש שליטה בתורה הגלויה (רחל).
אבל הוא נשאר בביתו של המורה לבן עוד שש שנים נוספות – הפעם לשם תרגול ("פרקטיקה" בלשון מודרנית).
תרגול במה? – בהוראה.
הוא אינו מבקש שכר לעצמו, אלא רק קבוצת תלמידים ראשונית, שמתוכה הוא מקווה להעמיד קבוצות תלמידי חכמים יחודיות, שיבינו את הקשר שבין תורת הנסתר לתורה הגלויה כפי שיעקב למד להבין אותו מתוך אמונתו באלוהים, וכפי שלבן, עובד האלילים והתרפים, אינו משכיל להבינו.
הוא לוקח איפוא קבוצת תלמידים (ולא אכנס כרגע לסיבה שבגללה הוא בוחר ב"עקודים, נקודים וברודים") ובמקור המים שלהם (דהינו, במקום שבו הם רגילים למצוא ידע, תורה) הוא מעמיד מבנה מוזר שעשוי משלושה מקלות (לבנה, לוז וערמון - שצבעיהם עפ"י הזוהר לבן, אדום וערמוני, כלומר ורוד). והמקלות מחורצים באופן שרואים בהם את "מחשוף הלבן".
עכשיו בואו נראה מה קורה לקבוצת אנשים שמורגלת בשגרה מסוימת (של לימוד, מחקר, ביצוע דברים) כאשר פתאום שמים לפניהם מכשול, או נוהל חדש שנראה לכאורה משולל הגיון, או נוסחה שהם אינם מבינים את הקשר בינה לבין הנלמד.
עד כאן הצאן כסמל לתלמידי חכמים.
מכאן ואילך ניתן לעלות דרגה ולבדוק שוב את כל הסיפור באספקלריה שבה משמש הצאן סמל לעיקרי אמונה, כאשר יעקב, בשש השנים האחרונות בבית מדרשו של לבן, מבקש לברר לעצמו מה מתוך הידע שרכש כאן עולה בקנה אחד עם אמונתו באלוהים ומה לא.
לא אכנס כאן לפירוט. אציין כאן רק שיעקב נתפש בזוהר כחשוב מבין האבות בגלל יכולתו להגדיר את ישראל ולהבדילו משאר העמים, כמו גם להגדיר את עיקרי האמונה ולהבדילם מאמונתם של שאר העמים.