קוד: עץ הדעת - יכולת שכלית על-חשבון תפיסה חושית בתנ"ך
סוג: תוכן2
מאת: אליעזר שורץ
אל: elie7890 @ gmail.com
עץ הדעת
בפרשת חטא אדם הראשון בגן עדן, מתעוררות הרבה שאלות של הבנה. הרבה מפרשני המקרא, הבינו שאדם הראשון לא ביצע חטא פרטי אלא הוא מייציג את הנטיות האנושיות של כלל המין האנושי ולכן עונשו אינו פרטי וחד פעמי – אלא שינוי בטבעו של עולם. (הרמב"ם ראה בחטא אדם – המצאת הסובייקטיביות בעולם, לעומת אמת חד ממדית-אובייקטיבית שהיתה לפני החטא).
השאלות שעליהן ננסה לענות הן:
-מהו עץ הדעת ומה השינוי שנעשה בגופו של האוכל ממנו?
- מדוע נאסר?
- מה זה "והייתם כאלקים"?
- איך ההחלטה האם לאכול ממנו או לא יכולה להנתן לפני הינתן זכות בחירה בין טוב ורע?
- איך עונש האדם קשור לחטא, והאם מהווה תיקון?
- מה קשור לענין נושא הנחש?
- מה קשור לענין נושא העירום / הלבוש / הבושה?
-האם סמיכות הכתוב בין עירום הלבוש לערמת הנחש קושרים בין המושגים?
בבואנו לחקור את מהות האיסור, נתמקד קודם בהבנת המושג "עץ הדעת" – על פי חז"ל הפעולה השיכלית שנקראת "דעת" הינה הבדלה, ובלשון הגמרא "הבדלה בחונן הדעת".
הבדלה בברכת חונן הדעת -נאמרה ביחס לפעולות ההבדלה האנושית שעושה אדם בהבדלה של מוצאי שבת, בה האדם מבדיל בין שבת וחול – בשונה מההבדלה בין חול לשבת שעושה האל בערב שבת אחרי ששת ימי היצירה. בזה אדם נהיה, כביכול, "כאלקים".
אם בסיפורנו מדובר את הבדלה/אבחנה בין טוב ורע בגמרא דובר על הבדלה בין שבת וחול, בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים...
מכאן ניתן להסיק שכל הפעילות השיכלית של הבחנה והבדלה בין שונים הינן "דעת".
החשיבות שנותן המקרא לפעילות מוחית והכרתית זו בעץ הדעת מוביל,לדעתי, למחשבה שכל ענין עץ הדעת וחטא אדם הראשון קשור בהתפתחות המוח האנושי.
בהמשך הסיפור אנו נתקלים בפעילויות מוחיות אחרות כגון בושה/דמיון בקשר לבגדים, השכלה "נחמד העץ להשכיל", עורמה שסמוך ל"עירום" שכנראה מקורם באותו מקום, תיכנון ויצירה "ויעשו להם חגורות", פקיחת עינים- עיני המוח.
פרי הדעת הינה הפעלת גלגלי המוח האנושי
עץ הדעת גורם ל: "דעת", "להשכיל", "וידעתם", "טוב לעינים", "ערמה/עירום" = פעילויות המוח.
אם עניינו של הסיפור הינו התפתחות המוח האנושי מדוע התחלנו דווקא ב"דעת"? כנראה שזהו סדר הדברים בהתפתחות ההכרה השכלית אצל כל תינוק.
פסיכולוגים חוקרי התפתחות הקוגניציה אצל תינוקות – קבעו הדרגה בהתפתחות יכולותיו השכליות.
התפתחות מוח תינוק: 1. יכולת הבחנה בין אור לצל.
2. יכלות הבחנה בין פרטים.- לא הכל עיסה הומוגנית.
3 יכולת אפיון בפרטים – אמא/זר, קשה/רך, מלוח/מתוק, קל/כבד....
4. העדפת פרטים (מתוק, אמא,מעניין)
5. הבנה של דברים נסתרים וחבויים
6. יכולת שימוש בחפצים
7. דמיון
8. כושר יצירה והמצאה (שינוי מהמצאי הנברא למשהו חדש)
כושר אבחנה מוביל לדמיון שמוביל ליצירה!!!
שותפות הנחש בחטא מובילה אותנו ע"פ חז"ל לפעילות שכלית חדשה – דמיון ותחכום שמתבטא בערמתו של הנחש. הפסוקים על היות אדם ואשתו עירומים צמוד לפסוק והנחש היה ערום. אחרי עץ הדעת ועצת הנחש האדם לא רק מבדיל אלא גם יוצר תחכום ע"י דמיון שזו הערמה ואז עירומו שלו מפריע לו – כי בעירומו הוא גלוי מידי ולא מתוחכם. האבן עזרא, לעומת זאת מתאר את העירום מבגדים כמו עירום בלי תחכום והתחברות לעמקי נפשו המרגישה- בעוד שאחרי הנחש נוסף לו לבוש שכלי של עורמה.
בכלים אלו של כושר אבחנה ושל דמיון ותכנון יכול אדם לעשות צעד נוסף - יצירה. וכך מבדיל בין עלים קטנים לגדולים, בין ענפים קשים לעלים רכים ומוצא את עלה התאנה כהכי יעיל לכיסוי שטח ומתכנן ויוצר ותופר עלי תאנה אלו לאלו כדי ליצור חגורות.
הקב"ה מסכים עם דעתו של האדם ומקבל את השתנותו השיכלית ועושה להם חגורות עור – ולא תוקף אותם על חוסר צייתנותם.
הצורך של האדם ואשתו להתחבא מפני האל הינו תוצר של שכלם המפותח שיוצר רגש בושה.
עונשו של האדם הינו שינוי גופני נוסף שבעיקרו שינוי מטבולי של האדם – אם קודם יכל לשרוד מעלים ועצים (כמו קופים שיכולים להתבסס במזונם רק על עלים ופירות) עתה כדי להיות אדם ולתחזק את מוחו המפותח חייב האדם לצרוך פחממות מורכבות (דגנים או קטניות בסיסיות) שהם סוכרין מורכבים עם שחרור איטי בגוף. וכך האדם יכול להתפתח ולא לבלות כל חייו בלחפש מזון כל הזמן.
הלחם הינו פאר היצירה האנושית השכלית שדורש את כל משאבי שכלו – אבחנה, דמיו, תכנון, יצירה = כדי ליצור לחם צריך: לאסוף זרעים ספציפיים (אבחנה), לברא שטח טבעי לשם זריעה (שינוי טבע הבריאה), ולבצע הרבה פעולות לפי סדר מתוכנן: חרישה, זריעה, השקיה, המתנה, קצירה, טחינה, לישה, אפיה (צריך להמציא את האש לשם כך). לאורך כל המקרא חשיבותו של הלחם תושפע מהיותו פאר היצירה האנושית.
כושר אבחנה משתרע מאבחנת אור/חושך כל הדרך ועד אבחנה מוסרית טוב-רע(האבחנה הכי גבוהה)
דמיון משתרע מבושה מעירום ועד נבואה
יצירה משתרע מחגורות עלי תאנה ועד לחם [ יצירה מצריכה: כושר אבחנה - עלה תאנה הוא גדול ולא קטן, גמיש לתפירה ולא נוקשה / הפרדת החיטה מהמוץ דמיון – איך נעצב את המוצר בתפירה/ הפינוי שטח לזריעה, קצירה דישה,אפייה יצירה – חגורות /לחם=מזון פחממתי שדורש הרבה מוח מתוחכם להכינו,פחמימות מורכבות הדרושות לפעילות המוח האנושי שלא זקוק להם הקוף]
יציאה מגן עדן- עונש האדם = שינוי מטבולי, אדם לא יכול לחיות על עלים ופירות(סוכרים פשוטים) – חייב פחמימות מורכבות (דגנים, קטניות) לשם פעילות המוח ולשם הפסקה בין ארוחות למחשבה ויצירה.
- תזונת הלחם לא כעונש אלא כשינוי טבע האדם: מאדם מרגיש לאדם חושב ויוצר!
ידיעת טוב ורע = כושר אבחנה (וברמתו הכי גבוהה = אבחנה מוסרית)
בושה בעירום / נחש = דמיון
חגורות מעלה תאנה / לחם= יצירה
אחרי עץ הדעת יש לאדם יכולת שכלית משוכללת על חשבון תפישה חושית-נפשית של הבריאה
מרגע ששונה המין האנושי מגזע מרגיש לגזע חושב- חובה עליו להשתמש בשכלו לעבודת האל-העולם.
לעתיד לבוא – תיקון:
- פחות צורך בכושר אבחנה: יום שהוא לא יום ולא לילה, ללא הפרדת שבת/חול(יום שכולו שבת), לא למראה עיניו ישפוט.
- פחות צורך ביצירה: יום שכולו שבת (ללא יצירה), עולם נשמות, צדיקים יושבים..ונהנין..
- פחות צורך בדעת אנושית: מלאה הארץ דעה את ה'
- פחות צורך בהבדלת עמים: מלאה הארץ, בית תפילה לכל העמים,ונהרו אליו כל הגוים
- יותר תחושה נפשית: והריחו ביראת ה',