מאת: אראל
אל:
תודה על השאלה, אני לא בטוח שהבנתי את דברי האדמו"ר אבל אני אנסה להסביר כמיטב יכולתי.
----
גם האדמו"ר, כשהיה בחו"ל לצורך טיפול רפואי, בוודאי פקח את עיניו והסתכל מסביב, ולו רק כדי לדעת לאן הוא הולך. אולם יש הבדל בין מבט מסוג זה, שיש לו מטרה מעשית ברורה, לבין מבט של אדם המסתכל על נוף יפה, שבו המטרה היא עצם הראיה וההתפעלות מהנוף.
משל למה הדבר דומה: לפקיד בבנק (למשל) שעל שולחנו מונח תצלום של אשתו האהובה. כשיש לקוחות, הפקיד מסתכל עליהם כדי לטפל בהם, אך בכל רגע פנוי, הוא מסתכל על התצלום ונזכר באהובתו; זה מבט מסוג אחר.
על-פי האדמו"ר, הפסוק "תמיד עיני ה' אלהיך בה" מתייחס למבט של אהבה. ה' כמובן משגיח על ארצות אחרות, אבל הוא מסתכל במבט של אהבה רק על ארץ ישראל, כי היא ארצו האהובה והקדושה.
----
במה שכתבת "אפילו אברהם/יעקב/יהודי הגלות היו תחת השגחת הקב"ה- גם כשאינם בארץ ישראל" - נתת בעצמך תשובה נוספת לשאלתך: בגלות ההשגחה היא רק על האנשים הנמצאים שם, שלא יאבדו; אבל בארץ ישראל ההשגחה היא גם על הארץ עצמה, כי לארץ יש חשיבות גם מעבר לאנשים שנמצאים בה.
זו הסיבה, למשל, שמצוות שנת השמיטה, שאנחנו נמצאים כעת בעיצומה, מיוחדת לארץ ישראל. ה' מייחס חשיבות מיוחדת לארץ ישראל ומעוניין שהיא תשבות בשנה השביעית.