על סדר היום - החמרה בענישה על תקיפה

והפעם, מתוך סדר היום לועדת החוקה, חוק ומשפט, כ"ט חשוון תש"ע (16/11/2009): 

הצעת חוק להחמרת הענישה בעבירה של תקיפת שוטר, עובד ציבור, מטפל או מאבטח. על פי ההצעה (ציטוט חלקי):

• א. העונש בגין איומים כלפי עובד ציבור יוחמר מ- 3 ל- 4 שנות מאסר.
  
• ב. תתוקן העבירה של תקיפת שוטר ותקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, כך שייקבעו בהן עונשי מינימום של שלושה חודשים ושבעה חודשים, בהתאמה, אלא אם החליט בית המשפט אחרת, מטעמים מיוחדים שיירשמו. ייקבע עונש מינימום של חודשיים בגין תקיפת איש צוות רפואי או מאבטח...

והנה עמדת הסנגוריה הציבורית הארצית (ציטוט חלקי):

• א. החמרה בענישה אינה בעלת השפעה הרתעתית מובהקת על מעשי אלימות. תכליתן של ההצעות היא להרתיע תוקפים פוטנציאליים על ידי החמרת הענישה, וזאת על מנת למגר את תופעת האלימות כלפי שוטרים, אנשי צוות רפואי ומאבטחים. בבסיס הצעות החוק, אם כן, עומדת הנחת היסוד לפיה החמרה בענישה מובילה להפחתה בהתנהגות אלימה ולהרתעה של תוקפים פוטנציאליים. אולם, שורה ארוכה של מחקרים בתחומים שונים מטילים ספק בהנחה מקדמית זו, בפרט כאשר מדובר בהתנהגות אלימה הבאה על רקע של סיטואציות רגשיות מורכבות (כפי שקורה פעמים רבות בתקיפות של אנשי צוות רפואי) וחיכוכים שגרתיים בין הפרט לשלטון (חיכוכים העומדים לעיתים בבסיס תקיפות מאבטחים, שוטרים ועובדי ציבור). כפי שהסניגוריה ניסתה להראות בהקשרים אחרים, החמרה בענישה מביאה לעלייה משמעותית במספר הכלואים והקצאת משאבים לבתי הכלא, וזאת ללא צמצום של התופעה העבריינית.
• ב. הבעייתיות הגלומה בעונשי מינימום. כידוע, מלאכת גזירת העונש משקפת מגוון של שיקולים המתבססים על עקרון האינדיבידואליות בענישה. שיקולים אלה כוללים, בין היתר, את נסיבות ביצוע העבירה והרקע לה; עוצמת הפגיעה בערך החברתי המוגן; מידת מעורבותו של הנאשם; נסיבותיו האישיות של הנאשם (לרבות עברו הפלילי); מידת שיתוף הפעולה של הנאשם במהלך החקירה והמשפט; אפשרויות השיקום העומדות לנאשם; הבעת חרטה מצידו ופיצוי הנפגע. שיקולים אלה הם המבטיחים כי העונש שמוטל על הנאשם הינו הולם ומאוזן. חזקה על בתי המשפט כי במקרים המתאימים יעדיפו את השיקולים הנותנים ביטוי לחומרת המעשה. עונשי מינימום חותרים תחת עקרון האינדיבידואליות בענישה ובמידה רבה פוגעים ביכולתו של בית המשפט לנקוט בענישה מידתית. הקושי בקביעת עונשי מינימום משמעותיים, ועל אחת כמה וכמה בהחמרתם של עונשים אלו, מתעורר בעיקר באותם המקרים בהם מכלול הנסיבות אינו מצדיק שליחתו של אדם לכלא. במקרים מורכבים ממין אלה, במידה וההצעות תתקבלנה, החוק יחייב את בית המשפט לנקוט בענישה שהיא קשה מידי ולא הולמת את נסיבות המקרה הספציפי. קושי זה מתחדד לאור היקפה הרחב של עבירת התקיפה החובקת בתוכה גם נגיעות, דחיפות קלות, וכמעט כל פעולה ש"יש בה כדי לגרום לנזק או אי נוחות" לנתקף. לפיכך, ההחמרה המוצעת בעונשי המינימום בעבירות של תקיפת שוטר, איש צוות רפואי ומאבטח רק תחריף את הבעייתיות הקיימת ממילא לעניין זה ותביא להגבלה ניכרת ובלתי מידתית של שיקול דעת בית המשפט – ולהטלת עונשי מאסר גם בנסיבות לא מוצדקות.
  

השאלות לדיון

לפי התנ"ך:

• מה העונש הראוי למי שמאיים על עובד ציבור?
• האם החמרה בענישה על עבירות של אלימות עשויה להביא לצמצום האלימות?
  
• "עקרון האינדיבידואליות בענישה" - האם יש דבר כזה? האם ענישה על עבירה מסויימת צריכה להיות אחידה או אינדיבידואלית?
• האם יש לקבוע עונשי מינימום על עבירות של אלימות? אם כן - לפי מה לקבוע את המינימום?

תשובות יתקבלו בברכה בתיבת התגובות למטה  V