קוד: על סדר היום - האם יש לבטל את חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים? בתנ"ך
סוג: מאמר
מאת: אראל
אל:
לפני שלוש שנים, בשנת ה'תשע"ז, פנו סטודנטים מ"התא הגאה" באוניברסיטת בן-גוריון לבית-דפוס "צבע הקשת", וביקשו להדפיס חומרי-פרסום עבור התא. בית-הדפוס סירב בטענה שהדבר מנוגד ליהדות, כמו שנאמר,
ויקרא יח22: "וְאֶת זָכָר לֹא תִשְׁכַּב מִשְׁכְּבֵי אִשָּׁה,
תּוֹעֵבָה הִוא
". המחלקה המשפטית של האגודה למען הבטל"ה תבעה את בית-הדפוס למשפט על-סמך
חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים. לאחרונה
(ניסן ה'תש"ף)
פסקה השופטת אורית ליפשיץ לטובת התובעים, וחייבה את בית-הדפוס לשלם קנס גבוה.
משמעות ההחלטה היא, שבמדינת ישראל מותר לכפות על יהודים לפעול נגד התורה. החלטה עצובה זו מחזירה את עם ישראל לימי גזירות-הדת של שונאי ישראל, החל מאנטיוכוס אפיפנס ועד לשלטון הקומוניסטי בברית-המועצות. ההחלטה לא רק פוגעת בדתיים אלא גם מסכנת את קיום המדינה: במלחמה בין ברית-המועצות לבין היהדות, היהדות שרדה וברית-המועצות נפלה.
האם לאור העובדה הזאת צריך לבטל את חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים? או שהחוק בסדר ורק הפרשנות של השופטת לחוק היא השגויה?
הסעיף המרכזי בחוק אומר (החלקים הרלבנטיים מודגשים): "מי שעיסוקו בהספקת מוצר או שירות ציבורי או בהפעלת מקום ציבורי,
לא יפלה בהספקת המוצר או השירות הציבורי, במתן הכניסה למקום הציבורי או במתן שירות במקום הציבורי,
מחמת גזע, דת או קבוצה דתית, לאום, ארץ מוצא, מין,
נטיה מינית, השקפה, השתייכות מפלגתית, גיל, מעמד אישי, הורות או לבישת מדי כוחות הביטחון וההצלה או ענידת סמליהם
". אני לא משפטן, אבל משמעות החוק נראית לי ברורה: אסור לסרב למכור מוצר ללקוח, מחמת הנטייה המינית של הלקוח. אסור להגיד ללקוח שבא לחנות "אני לא מוכן למכור לך, כי יש לך נטיה מינית מסויימת". אבל זה בכלל לא מה שעשה בית-הדפוס! בית-הדפוס סירב למכור מוצר המנוגד לתורה, והסירוב הזה לא קשור בכלל לשאלה מי הזמין את המוצר - כל אדם אחר שהיה מזמין את אותו מוצר, היה נתקל באותו סירוב, ללא כל הפליה. לעומת זאת, אילו הסטודנטים היו מזמינים מוצר אחר, שאינו מנוגד לתורה, בית-הדפוס ודאי היה מסכים למכור להם, כפי שהוא מוכר לכל אדם אחר.
אם כך, לפחות במקרה זה, האשם הוא לא בחוק אלא בשופטת, שניצלה את החוק כדי לגזור גזירות נגד התורה.
מצד שני, זו לא הפעם הראשונה ש" חוק איסור הפליה במוצרים ושירותים" מנוצל לרעה באופן זה - זה קרה כבר לפני כ-8 שנים (בשנת ה'תשע"ב). שתי נשים פנו לגן-האירועים "יד השמונה", וביקשו לקיים שם אירוע "חתונה". מנהלי הגן, שהם יהודים משיחיים, סירבו בטענה שהדבר מנוגד לתנ"ך ולברית החדשה. הנשים תבעו את הגן, והשופטת דורית פיינשטיין פסקה לטובת התובעות, וחייבה את הגן לשלם קנס גדול. מנהלי הגן ערערו לבית המשפט המחוזי, אולם השופט משה יועד דחה את הערעור. הדבר התפרסם בין חברי קהילת הבטל"ה, והם פנו בהמוניהם אל הגן וביקשו לקיים שם אירועים, כיוון שידעו שהגן יסרב והם יוכלו לתבוע. כתוצאה מכך, הגן נאלץ להפסיק לחלוטין קיום אירועים אישיים, וכיום הוא מקיים אירועים עסקיים בלבד.
אם לפחות שלושה שופטים (ואולי עוד שופטים שאני לא מכיר) מפרשים את החוק בצורה בצורה מעוותת, ומשתמשים בו כדי לכפות על אנשים לעבור על מצוות התורה, אולי הבעיה היא בכל-זאת בחוק עצמו?